כבר הרבה שנים לא הגיע להפועל ירושלים שחקן ישראלי במעמד של יובל זוסמן. מי שהיה ההבטחה הגדולה לעתיד של מכבי תל אביב ושל הכדורסל הישראלי בכלל, חוזר לישראל אחרי שנתיים באלבה ברלין. בהפועל, לפחות מבחינת התקשורת והאוהדים, הציפייה ממנו היא לעשות את הקפיצה הבאה בקריירה שלו, ולהפוך להיות שחקן שמוביל קבוצה, על כל המשתמע מכך. אין אחד שיסתפק ב-6.8 הנקודות שהוא קלע בממוצע בעונה הקודמת ביורוליג במדי אלבה. בעצם אולי יש אחד. והוא הכי חשוב. אלכסנדר דז'יקיץ'.
אם תשאלו את המאמן, זה בכלל לא משנה כמה נקודות יקלע זוסמן בכל משחק. זה בכלל לא משנה מה יהיו האחוזים שלו מחוץ לקשת. דז'יקיץ' מודד שחקנים בצורה אחרת, ומה שהוא מצפה לראות מיובל זוסמן אלו שני דברים – אינטנסיביות הגנתית וחוסר אנוכיות. אלו בדיוק שני הדברים שאפיינו את זוסמן לאורך הקריירה, ואין סיבה שהוא לא יביא אותם גם עכשיו. השאלה תהיה איך זוסמן וסביבתו יתנהלו עם הפער הזה בין הציפיות המקצועיות של המאמן, לבין הביקורת שתגיע מהתקשורת והרחש התמידי מהקהל, זה שילווה כל פעולה שלו בהפועל ירושלים.
פנוי להובלה?
אחד הדברים שמייחדים את זוסמן אבל גם היו לו לרועץ, הוא הוורסטיליות שלו. בהיעדר עמדה טבעית ברורה, בגילים הצעירים שיחק בעמדות 1 עד 4, ובנבחרת העתודה שיחק כסקנד גארד שגם ריכז חלק גדול מההתקפות. סוגיית העמדה שלו העסיקה עוד כשהיה בן 19 וכיכב בליגה הלאומית במדי רעננה.
"בטווח הארוך הוא צריך להיות מעין שוטינג גארד שיכול גם לרכז", אמר אז שרון אברהמי שהיה המאמן שלו בנבחרת הקדטים והנוער, "בתפקיד הזה כל היכולות שלו יבואו לידי ביטוי, גם ברמת היורוליג. אם הוא ילך בקו הזה, אני רואה אותו הופך לשחקן בכיר ברמות הכי גבוהות באירופה". לצערנו, זה לא קרה, והמעבר שלו לעמדת הפורוורד פגע בהתקדמות שלו כשחקן. בעמדה הזו פחות בא לידי ביטוי הכישרון ההתקפי שלו. בהפועל ירושלים היעדר העמדה דווקא מהווה יתרון. הוורסטיליות שלו היא בדיוק מה שהצוות המקצועי חיפש.
בנוסף, לא מן הנמנע שזוסמן יעזור בהובלת הכדור, במיוחד בליגה הישראלית. כזכור, להפועל אין רכז ישראלי, מה שמשאיר את מצבת הרכזים של הקבוצה רק עם ספידי סמית' וברינטון למאר. עם מגבלה של 5 זרים למשחק בליגה, רישום של סמית' ולמאר יחד נשמע לא סביר ועלול ליצור חוסר איזון בסגל. לא נופתע אם דז'יקיץ' ינסה להשתמש בזוסמן כמוביל כדור שני לצד ספידי.
אחרי הזכייה באליפות אירופה עם נבחרת העתודה, סיפר זוסמן בראיון לערוץ הספורט שהוא רוצה לעזוב את מכבי ת"א כדי לשחק בקבוצה שתאפשר לו לשחק עם הכדור אצלו ביד. "אחד הדברים שהכי חשובים לי שיקרו בשנה הזאת היא שאנשים יבינו סוף סוף שאני גארד, רכז או סקנד גארד, ולא פורוורד. אני יכול לשחק גם 3 אבל במהות שלי אני רכז, ואני רוצה ללכת לקבוצה שתיתן לי להראות את זה". אז הנה, עכשיו זוסמן מגיע לסיטואציה שבה תהיה לו הזדמנות מושלמת להוכיח את זה. את היכולות שלו בהגנה כולם כבר מכירים, ואולי זו תהיה הדרך שבה סוף סוף יתממש הפוטנציאל האדיר שדיברו עליו גם בהתקפה.
תם עידן הצניעות
בשנים האחרונות, אחרי שאורי אלון עזב את המועדון, הפועל של חומסקי החליטה לאפסן את המוטו של הבעלים השאפתן ״הישראלים הטובים ביותר ישחקו בהפועל ירושלים", והכריזה במקומו על ״עידן הצניעות״. שזה אומר, בראש ובראשונה, שהפועל הולכת להשקיע פחות משאבים בסגל הישראלי שלה. לא עוד חוזים גבוהים כמו שהרוויחו יותם הלפרין, ליאור אליהו, בר טימור ויוגב אוחיון. אלא שבקיץ הזה המוטו של אורי אלון חזר לשימוש עם ההחתמות של זוסמן וגבי צאצאשוילי. במסיבת העיתונאים שבה הכריז על החתמתו של זוסמן, אדלסון אמר שהוא רואה חשיבות גדולה בהחתמה של כישרונות ישראלים צעירים.
הכיסים העמוקים של אדלסון יחד עם הסיטואציה בקבוצה הספיקו כדי לשכנע את יובל זוסמן לעזוב את היורוליג במטרה להוביל את הפרויקט של הבעלים החדש. כסף כמובן היה פקטור משמעותי, לא סתם אדלסון שילם תמורתו בייאאוט צנוע של 200 אלף דולר. לא סתם נחתם איתו חוזה בסך כ-1.5 מיליון דולר לשלוש שנים, סכום דמיוני לשחקן ישראלי מחוץ למכבי תל אביב. אבל נדמה שלא רק זה קסם לזוסמן, אלא גם האפשרות להיות פרנצ'ייז פלייר, להפוך את הפועל ירושלים לקבוצה שלו, בכל המובנים, עם הבנה ברורה של גודל הציפיות ממנו.
האחרון שהגיע לבירה בסיטואציה דומה היה הלפרין. אפשר למצוא דמיון רב בין המסלול של שני השחקנים האלה. שניהם גדלו בעיר באזור השרון (יובל בנתניה, יותם ברעננה) ושניהם סומנו מגיל צעיר כהבטחה ענקית. הם צמחו במחלקת הנוער של מכבי תל אביב והובילו את קבוצת הנוער לזכייה באליפויות וגביעים. שניהם הובילו את הנבחרות הצעירות של ישראל להישגים פנטסטיים, ונבחרו לחמישיית הטורניר באליפות אירופה עד גיל 20 (יותם הסתפק במדליית הכסף, יובל זכה בזהב וגם נבחר ל-MVP של הטורניר). שניהם קיבלו הזדמנות ראשונה בקבוצת הבוגרים של מכבי בגיל צעיר מאוד, אבל אחרי כמה עונות ללא פריצה משמעותית, הם בחרו לעזוב ולנסות את מזלם באירופה (יותם בלובליאנה, יובל באלבה ברלין).
כאן בערך נגמר הסיפור המשותף לשני השחקנים האלו. יותם חזר למכבי אבל אחרי שתי עונות עזב שוב – הפעם לתמיד. הוא עבר באולימפיאקוס, סנט פטרסבורג ובאיירן מינכן – ובקיץ 2013 החליט לחזור לישראל בהחתמה שהרעידה את הכדורסל הישראלי – להפועל ירושלים. על אף שעלתה האפשרות לחזור למכבי בפעם השלישית, הלפרין בחר לשנות כיוון והצטרף לפרויקט החדש והמסקרן של אורי אלון. הוא נשאר 10 שנים במועדון, 5 עונות כשחקן, היה הקפטן האדום הראשון שהניף צלחת אליפות (ובינתיים היחיד), הפך לסמל, נשאר בתפקיד מקצועי אחרי שפרש, ואפילו עמד על הקווים לתקופה קצרה. זוסמן החליט לחזור לישראל בגיל 25 אחרי שנתיים בגרמניה, ולראשונה מאז 2017 ישחק מחוץ ליורוליג.
"לא פחות מרשים מבודירוגה, דיאמנטידיס ותאודוסיץ'"
עד עכשיו התאפיינה הקריירה של זוסמן בשקיעה לפינה, על המגרש וגם בחוץ. הטיקט שלו היה שמירה אישית טובה מאוד, סטופר הגנתי, בעוד ההתקפה שלו הסתכמה כמעט תמיד בהמתנה על קשת השלוש, אולי יגיע כדור, אולי לא. אם מחברים את זה לאופי השקט, יש שיגידו מעט אנמי שלו, מקבלים שחקן נחמד, סולידי, סביר, אבל ממש לא השחקן שהבטיחו לנו בתחילת הקריירה.
"אם מכישרון כזה לא יוצא שחקן-שחקן, כנראה שהכדורסל הישראלי נמצא בפשיטת רגל", אמר עליו פיני גרשון ב-2017, "הוא לא פחות מרשים ממה שהיו דיאן בודירוגה, דימיטריס דיאמנטידיס ומילוש תאודוסיץ' בגיל 19". ההבטחות האלה עדיין לא התממשו. זוסמן יודע שהעונה הקרובה היא ההזדמנות שלו להוכיח מה הוא שווה – למכבי ת"א, לפרשנים, לאוהדים, ובעיקר לעצמו. אם הרומן הזה יצליח, לזוסמן יש פוטנציאל להפוך ליותם הלפרין הבא של הפועל ירושלים.
