אפקט מנדלה היא תופעה של זיכרון קולקטיבי כוזב. כלומר, כאשר לחלק משמעותי באוכלוסייה יש זיכרון כוזב של אותו אירוע או פרט שלא התרחש במציאות. התופעה נקראת על שמו של נלסון מנדלה, נשיא דרום אפריקה לשעבר, שרבים מוכנים להישבע שהם זוכרים שהוא מת בזמן שהיה בכלא בשנות השמונים, ואפילו יש כאלה שממש זוכרים שצפו בקליפים מהלוויה שלו.
אלא שלמעשה מנדלה הלך לעולמו ממחלה רק בשנת 2013. כולנו גם זוכרים את הסרטון של נתניהו ביום הבחירות ב-2015, שבו הזהיר ש"הערבים נוהרים לקלפיות". המילה "נוהרים" חקוקה לכולנו בזיכרון, אלא שהיא כלל לא נאמרה בסרטון.
כך גם הסיפור המקסים על זאק הנקינס, שנכתב וסופר בלא מעט מקומות, גם על גבי הטור הזה בשבועות הקודמים. האגדה הרומנטית מספרת על כך שהנקינס פתח את העונה לא טוב בשל הגעגועים לאשתו אשלי, ששהתה בארצות הברית, ורק אחרי שהגיעה לישראל חל שיפור ביכולת של הסנטר. סיפור יפה, אבל לא ממש מדויק.
האמת היא שאשלי וזאק היו יחד במשך כל הזמן. למעט פרק זמן קצר של שבועיים-שלושה שבו נסעה לארצות הברית. אשלי הייתה עם זאק בבלגרד לאחר ה-7 באוקטובר, היא טסה יחד עם הקבוצה לכל המשחקים, וחזרה לישראל יחד עם כל הזרים שחזרו אחרי סיום השלב הראשון ב-BCL.
נופל וקם
אם הכיסופים לאשתו לא היו הגורם לירידה ביכולת של הסנטר בתחילת העונה, אז מה כן? כדי להבין את הסיפור של הנקינס צריך לחזור אחורה, לאוגוסט 2020. אחרי כמה משחקים טובים במכבי ראשל"צ בליגת הקורונה (כולל חצי הגמר נגד הפועל ירושלים והשלשה של אדם אריאל), הסנטר בן ה-24 חתם בגלאטסראי והיה בדרך הנכונה לקפיצת המדרגה בקריירה. אלא שבאותו קיץ הוא קרע את הרצועה בברך, במשך שנה וחצי הוא היה מושבת, עבר מספר ניתוחים והיה ספק גדול לגבי האפשרות שיחזור לשחק כדורסל.
אבל זאק האמין בעצמו, עבד קשה וחזר למגרשים בינואר 2022. בתחילה בג'י ליג ובהמשך קיבל את האמון של הפועל ירושלים ואלכסנדר דז'יקיץ' שהחליטו להמר על היכולת של הנקינס לעמוד באינטנסיביות הנדרשת למרות הפציעה. היו כאלה שהטילו ספק בבחירה של הפועל בזמנו, ובצדק. בכתבה שפורסמה ב"ישראל היום" לאחר ההחתמה של הנקינס בירושלים מצוטט מאמן ישראלי שטען שזאק "לא נייד ואתלטי כפי שהיה, ורואים שהברך עדיין מפריעה לו בתזוזה".
ואכן הכאבים בברך לא הלכו לשום מקום. הנקינס הבין שהם ילוו אותו כל החיים, והוא יצטרך לדעת להתמודד עם הכאבים ולחיות לצידם. בפתיחת העונה הקודמת, הנקינס באמת לא היה נראה בשיאו, אבל עם ניהול נכון של השיקום והפיזיותרפיה הצליחו להשאיר את הכאבים בשליטה. התוצאה: הסנטר הציג בהמשך העונה יכולת מצוינת וסיים אותה עם גביע המדינה ביד, גמר BCL, חמישיית העונה ב-BCL ותואר MVP של ליגת העל.
דרך הברך
נחזור לתחילת עונת 2023/24. החדשות הרעות: הכאבים חזרו. התנאים הלא שגרתיים לאחר פרוץ המלחמה – לינה במלונות, טיסות מרובות, בלי רוטינה קבועה – השפיעו לרעה על הברך של הסנטר האמריקני, והוא סבל מכאבים חזקים מאוד באותה תקופה שהקשו עליו לתפקד. דמיינו טיסה במושב של מטוס עבור אדם בגובה 2.13 מטר.
השינוי הגיע עם הגעתו של מאמן הכושר החדש פיוטר פיגלה, שהצטרף בסוף ינואר לקבוצה. הפולני שעבד עם קאנצוריס בלימוז' שינה את תוכנית ההחלמה עבור הנקינס יחד עם צוות הפיזיו, מה שגרם לסנטר להרגיש טוב יותר. לאט לאט זה בא לידי ביטוי גם במשחקים. הנקינס, שנראה כבד בתחילת העונה, התחיל להיות נייד יותר והראה שהוא חוזר ליכולת שאפיינה אותו בעונה שעברה, עד להתפוצצות ברבע גבע הגביע מול הפועל ת"א.
בחמשת המשחקים האחרונים הסנטר בן ה-27 קלע בממוצע 17.4 נקודות ולקח 10.2 ריבאונדים, כשהממוצע העונתי שלו בכל המסגרות עומד על 10.6 נק' ו-6.6 ריב'. השיא כמובן הגיע בתצוגה הדומיננטית מול הפועל ת"א עם 23 נקודות, 8 מ-10 מהשדה, 15 ריבאונדים (6 בהתקפה), 3 חטיפות, אסיסט וחסימה.
בסיום התבוסה להפועל ת"א בליגה לפני כמה שבועות, הנקינס מירר בבכי על הפרקט והיה אפשר לראות כמה הוא לוקח ללב את המצב הקשה של הקבוצה, וכמה הוא להוט להשתפר. "אין אחד שמגיע לו יותר מזאק", אומר גורם במועדון, "הוא החזיק את חדר ההלבשה בתקופות הקשות, ותמיד רואה את הדברים בפרספקטיבה בריאה".
נכס בחדר ההלבשה
מלבד הכאבים בברכיים, היו גורמים נוספים ליכולת החלשה של הנקינס. כשחקן פנים הוא לא אחד שמייצר לעצמו ותלוי מאוד ביכולת של הגארדים ובכימיה הקבוצתית. הבלאגן וחוסר התקשורת הקבוצתית בתקופת קאנצוריס השפיעה ישירות על היעילות שלו. בהפועל ידעו שברגע שהקבוצה תתייצב, נראה יכולת טובה יותר מהסנטר הפותח שלה: "כשהוא טוב״, אומרים בקבוצה, ״זה אומר שהמשחק הקבוצתי עובד כמו שצריך, ולהפך".
מעבר להיבט המקצועי, הנקינס נחשב לאחד השחקים הכי חיוביים ואהובים בהפועל. מספרים שהוא אחד מהמנהיגים של הקבוצה, קולני מאוד בחדר ההלבשה, יודע לאסוף את השחקנים, להעיר או לתת מילה טובה כשצריך. גם במשחקים שהוא לא נרשם בסגל, אפשר לראות ולהרגיש את האנרגיות שהוא מביא על הספסל, מעודד את האחרים, ומדליק את האוהדים.
על אף היכולת הטובה של הנקינס, והשמחה הגדולה אחרי הניצחון הענק ברבע גמר הגביע, הפועל שומרת על צניעות ומודעת לאתגרים שמחכים לה. "אנחנו לא משלים את עצמנו, זה רק רצף של כמה משחקים טובים. חייבת להיות לזה המשכיות. גם מבחינתו ברמה האישית וגם ברמה הקבוצתית", מודים גורמים במועדון.
שתי נקודות קטנות לסיום:
נחמה. אחרי הכישלון הגדול וההדחה המוקדמת באירופה, הפועל והאוהדים שלה קיבלו סוף-סוף רגע אחד של אושר בעונה קשה מאוד, בזכות הניצחון המתוק על הקבוצה האדומה מתל אביב, וההעפלה לחצי הגמר על חשבונה. הפועל הציגה משחק עם אינטנסיביות הגנתית מאוד גבוהה, כשעל הקווים יונתן אלון. הבעיות בסגל עדיין לא נפתרו, אבל החזרה לכדורסל הפשוט וההגנה ששיחקה הקבוצה בתקופת דז'יקיץ' הצליחה להביא שלושה ניצחונות חשובים. ללא חיזוק בעמדת הרכז יהיה קשה עד בלתי אפשרי לצאת עם תואר, אבל לפחות הקבוצה חזרה להיות תחרותית וסיפקה לאוהדים כמה סיבות להתגאות בה. ובעונה כזו שהכל מתחרבש, זה כל מה שביקשנו.
קרינגטון. כבר פעם שנייה שהגארד מתחמם במהלך משחקים ומתנהג בצורה לא ראויה. בהיכל מנורה זה הסתיים בהרחקה אוטומטית שפחות או יותר גמרה את המשחק (ותודה לעמית בלק על השיפוט המחמיר). בגביע, ספי שמש הפעיל שיקול דעת והחליט להבליג על הטראש טוק הלא מזיק. זה לא הספיק לדינו, שלאחר המשחק נכנס לחדר ההלבשה של היריבה, אירוע לא מקובל שלא אמור לקרות. זה די מדהים לראות איך דינו שהיה חביב ושקט עונה וחצי תחת דז'יקיץ', מתנהג ככה כשאבא לא בבית. במועדון הבהירו שהם רואים את העניין בחומרה והענישו את השחקן בהתאם. על פי הפרסומים לתובע האיגוד זה לא מספיק והוא דורש להרחיק את קרינגטון משני משחקים. מיותר מאוד אחרי העונש שהמועדון הטיל עליו ואין סיבה לענישה כפולה. בין אם יורחק ובין אם לא, מישהו בקבוצה צריך לראות איך מטפלים בנושא, ומה עושים כדי שלא יקרו שוב דברים דומים בהמשך. אנחנו צריכים את קרינגטון איתנו ולא יכולים להרשות לעצמנו הרחקות נוספות.
