הרבה דברים קרו מאז 1 באוקטובר 2023. באותו ערב הפועל ירושלים, עם אלכסנדר דז'יקיץ' על הקווים וזאק הנקינס בעמדת הסנטר, ניצחה את מכבי ת"א בגמר גביע ווינר. חזרתי לסיכום המשחק שנכתב בזמנו, ונדהמתי לגלות כמה מעט השתנה מאז. מספיק לקרוא את הכותרת שהייתה "הפועל ירושלים מציגה: איך להיות פחות טוב ועדיין לנצח (ולזכות בתואר)".
כמו אז, גם בגמר הגביע – הפועל ירושלים נזכרה רק במחצית איך היא מנצחת משחקים ואיך היא זוכה בתארים. עוד רבות ידובר ויסופר על הרבע השלישי החלומי שהסתיים בתוצאה 10:31. על היכולת של נמרוד לוי ויובל זוסמן, על האסיסטים של ספידי סמית' והשליטה בצבע של ג'אקורי וויליאמס, על הנקודות של קאדין קרינגטון וליוואי רנדולף, וכן, גם על לורנזו בראון.
עוד לפני שנדבר על ההצלחה של הקבוצה על המגרש, צריך לדבר על הערב שהזכיר לנו את העוצמה של הפועל ירושלים כקהילה. זה התחיל עם סוגיית דגל הפריסה שנושא את תמונתו של הירש גולדברג-פולין, ולא אושר על ידי המשטרה. התגייסות של אוהדים, אנשי המועדון והתקשורת סיימה את הסאגה די מהר. המחנק בגרון כשהדגל הונף בתחילת המשחק, כ-4,500 אוהדים לובשים את החולצה של הירש ויוצרים קיר אדום מרשים ומאוחד עם התקווה לראות את כולם בבית כמה שיותר מהר.
כשביציעים משפחות של אוהדים שנפלו במלחמה, עם הדגלים של היחידות הצבאיות, יציעי הנכים מלאים בצעירים רבים קטועי גפיים על כסאות גלגלים – ותחושה שהשנה האירוע החגיגי נכנס לפרופורציות אחרות. כשבסיום המשחק מניף את הגביע אופיר אנגל, אוהד הקבוצה ששוחרר משבי החמאס, יחד עם אחיותיו של הירש, שמחכות לראות שוב את אח שלהן. דמעות של אושר ודמעות של עצב שימשו בערבוביה, כאב עצום על מי שלא איתנו יחד עם תקווה גדולה בלב שיחזרו בשלום. בלילה הגביע נסע להר הרצל, לביקור שהפך למסורת בין קבריהם של האוהדים שנפלו ויהיו תמיד חלק מהמשפחה.
משל זוסמן
אוהדי הפועל ירושלים שרים "אני מאמין באמונה שלמה בביאת הגביע", אבל אני לא בטוח כמה באמת האמינו בזה השנה. עד לא מזמן האפשרות שהפועל ירושלים תנצח משחק כלשהו נראתה כמעט דמיונית, לא כל שכן בגמר גביע, בטח לא מול מכבי ת"א. המצב של הקבוצה בליגה לא משהו בכלל, באירופה ההתרסקות בחלק האחרון הביאה להדחה מוקדמת כבר בשלב השני, אבל בכל הקשור לגביע – הפועל ידעה להיות שם ולקחת.
ההבדל הגדול בין הקבוצה של 23/24 לקבוצה של העונה הקודמת היא העקביות והיציבות. תחת שרביטו של אלכסנדר דז'יקיץ' לא היה מקום לנפילות או לטעויות. בהגנה כמובן. הקבוצה שירש יונתן אלון מקאנצוריס, שירש אותה מהסרבי עם הווסט, לא מצליחה לשמור באינטנסיביות הדז'יקיצ'ית לאורך משחק שלם. יש לה את ה"פיקים" האלה במהלך משחקים, אבל כמעט ולא ראינו העונה משחקי הגנה מושלמים, אולי רק למעט הניצחון העצום על טנריפה בבלגרד. בגמר הגביע הספיקה מחצית אחת של הגנה, ורבע אחד מושלם.
קרדיט ענק מגיע ליונתן אלון, שביקרנו אותו כאן לא מעט על ההחלטות הניהוליות שלו במהלך העונה, אבל כמאמן עושה עבודה טובה מאוד. בצד השני עמד מורו ורבו, עודד קטש. ב-2019 וב-2020 הוא היה העוזר שלו כשהפועל הניפה את הגביע ה-5 וה-6. הפעם התלמיד עלה על רבו. הוא ניהל את המשחק מושלם בחצי השני, הביא את הקבוצה מוכנה מבחינה מנטלית ומקצועית, קיצר את הרוטציה והלך עם השחקנים שהוא מאמין בהם עד הסוף.
וכשמדברים על השחקנים שאלון מאמין בהם, צריך להתחיל עם יובל זוסמן. בפודקאסט האוהדים "כיפה אדומה" (גילוי נאות: אני חלק מהצוות) סיפר יונתן אלון לפני כמה שבועות למה הוא כל כך מאמין בזוסמן. "בכל התקופה שהוא התחיל לא טוב, הוא לרגע אחד לא הפסיק להאשים את עצמו ולקחת הכול על עצמו. הוא ידע שהבעיה היא אצלו ולכן גם הפתרון הוא אצלו. הוא לא זרק אחריות, הוא לא חשב שדופקים אותו. הוא רק המשיך לעבוד יותר קשה ולדרוש מעצמו יותר. זה הבן אדם שצריך להיות הפנים של הפועל ירושלים בעיניי".
ואלון אכן האמין בזוסמן. אז הגארד-פורוורד הישראלי החזיר לו עם רבע שלישי לפנתיאון שברגעים מסיומים נראה היה כאילו יש לפחות שלושה זוסמנים על הפרקט. הוא היה בכל מקום. נקודות, ריבאונדים, חטיפות. המאמץ ההגנתי על בראון שהיה לאורך כל המשחק וביתר שאת ברבע השלישי. זוסמן הוא מסוג השחקנים שדף הסטטיסטיקה לא מספר את הסיפור שלהם במלואו, אבל יש לו חלק עצום בריצה הירושלמית.
עוד אחד שיש לו חלק גדול בזכייה הוא נמרוד לוי, שפתח את הקדנציה השנייה שלו בבירה ביכולת חלשה מאוד, אבל התעלה במאני טיים והגיע חד מאוד לגמר. 10 נקודות ו-9 ריבאונדים (7 מהם בהתקפה), והכי חשוב – כמעט בלי טעויות בהגנה. כשכריס ג'ונסון ביום רע ועוז בלייזר לא חלק מהרוטציה, אלון היה חייב את לוי בשיאו, והוא אכן קיבל.
ג׳אקורי וספידי בזון משלהם
לפני המשחק נראה היה שלהפועל ירושלים יהיה קשה מאוד להתמודד עם החיסרון של זאק הנקינס. ג'אקורי וויליאמס הוא שחקן לא רע, אבל אי אפשר להשוות אותו לדומיננטיות של הנקינס בצבע, ה-MVP של ליגת העל בעונה שעברה. אז אולי JC, כמו שקוראים לו בקבוצה, נמוך יותר מהנקינס, ואולי הוא לא הכי מוכשר, ואולי זריקת העונשין שלו היא מהמכוערות שיש בענף – אבל יש לו לב ענק, ים של נחישות ומאגר אנרגיה בלתי נדלה.
וויליאמס היה האיש של הפועל בפתיחה. הוא הצליח לעשות נקודות בצבע כשכל השאר החטיאו מבחוץ, ובמידה רבה השאיר את הקבוצה בעניינים. בפתיחת הרבע השלישי הוא היה שם כדי לשים את הפועל בשוויון עוד לפני שמכבי הבינו שהפסקת המחצית הסתיימה, ואת המשחק הוא סיים כקלע המוביל עם 21 נקודות.
בכל סיטואציה אחרת וויליאמס היה ודאי נבחר לשחקן המצטיין במשחק, אבל מעל כולם היה שוב, מי אם לא, ספידי סמית'. בדיוק כמו בגמר הגביע בעונה שעברה, בדיוק כמו בגמר גביע ווינר – ספידי רואה תואר על המדף ומכבי ת"א בצד השני – והוא נכנס למוד MVP. הרכז היה אחראי לשתי שלשות שהשאירו את הפועל במשחק ברבע השני ומנעו ממכבי לברוח. במחצית השנייה זו כבר הייתה הצגה של ניהול משחק. 12 נק', 15 אס', 5 ריב', 4 חטיפות. הצגה.
עם התואר בא התיאבון
עידן מתן אדלסון בהפועל ירושלים נפתח בקול תרועה רמה בקיץ 2023, עם מסיבות עיתונאים, הארכות חוזים, רכש מסקרן, וציפיות בשמיים. באותו הקיץ אף אחד בהנהלה החדשה לא היה חותם על זכייה בגביע בלבד. התוכניות קיבלו כיוון לא צפוי עם פרוץ המלחמה בישראל, והעזיבה של האיש שבנה את הקבוצה בצלמו ובדמותו – המאמן אלכסנדר דז'יקיץ'. בסיטואציה שנוצרה זכייה בגביע היא הישג משמעותי, אפילו מעבר לציפיות החדשות. למרות כל מה שעבר על הקבוצה שלו השנה, אדלסון חובק גביע כבר בעונתו הראשונה במועדון.
הזכייה הבלתי צפויה בגביע בוודאי מגדילה את התיאבון של הבעלים הצעיר להביא את הקבוצה להצלחות נוספות בעתיד. אחרי שחווה מקרוב את התפרצות השמחה ששמורה רק לזכייה בתארים, הוא בטח כבר חושב על התואר הבא, ועל זה שאחריו וזה שאחריו.
רשמית זה התואר הראשון בעידן אדלסון, אבל לפי הדרך שבה הוא הושג, אולי יותר נכון לספור אותו כתואר האחרון בעידן פרה-אדלסון. אם החזון של הבעלים יתממש, למשחקי הגמר הבאים הפועל ירושלים תגיע כפייבוריטית מול כל קבוצה. היא לא תצטרך יותר להתעלות ולהפתיע יריבה עדיפה, היא תהיה היריבה שאותה צריך לנצח.
הנג-אובר של יום א׳
למחזיקת הגביע לא היה הרבה זמן לחגוג את הזכייה בתואר. שלושה ימים אחרי הגמר היא נאלצה לחזור ליד אליהו, הפעם למשחק ליגה במסגרת הבית העליון. נראה שהאדומים הגיעו למשחק בהנגאובר. הצוות המקצועי בחר לרשום למשחק את ברינטון למאר ששיחק רק פעם אחת בליגה מאז חודש מרץ ואת טרבור לייסי, הגיבוי של סמית'.
הפועל לא הופיעה למשחק הזה, והוא היה חד צדדי לחלוטין משלב די מוקדם שלו. באיחור של שלושה ימים מכבי נזכרה שהיא קבוצה טובה יותר, בטח כשבצד השני הגיעו בלי שום אנרגיות. וויליאמס היה היחיד שהראה שאכפת לו מהמתרחש על הפרקט. רגע אחד של נחת היה כאשר לורנזו בראון נבחר לשחקן המצטיין וזכה לתשואות מאוהדי הפועל ירושלים.
הפועל תפגוש את חולון בסדרת רבע הגמר, אבל עדיין לא נקבע מי תזכה ביתרון הביתיות. ביום רביעי הקבוצה של עמית שרף תגיע לארנה לקרב על המקום הרביעי. המצב פשוט – מי שתנצח תזכה ביתרון הביתיות. לאחר מכן תגיע לירושלים הפועל ת"א למשחק שאין לו משמעות מבחינת שתי הקבוצות. ואז יתחיל הדבר האמיתי.
