הפועל ירושלים המריאה ביום ראשון בדרכה לאיים הקנריים, לקראת המשחק החשוב מול טנריפה שיתקיים ביום רביעי ב-22:00 (שעון ישראל). הפועל יודעת שניצחון חוץ באחד מהאולמות הביתיים באירופה יכול לסדר לה כמעט בוודאות כרטיס לרבע הגמר ואולי גם את המקום הראשון בבית, ששווה יתרון ביתיות ברבע הגמר. העונה בכל מקרה לא תהיה להפועל "ביתיות" במובן המלא של המילה, אבל לפחות כך אפשר למנוע מהקבוצה היריבה את היתרון בקרב על הפיינל פור.
לנצח ב״לה לגונה״ זו משימה כמעט בלתי אפשרית. שימו לב למה שעושה טנריפה באולם הביתי שלה ב-BCL – הקבוצה של צ'וס וידורטה ניצחה את 18 משחקי הבית האחרונים שלה במפעל, כאשר ההפסד האחרון היה ללודוויגסבורג, אי שם בדצמבר 2021.
באופן כללי טנריפה לא נוטה להפסיד הרבה ב-BCL, וגם זכתה במפעל פעמיים, אבל אם היא כבר מפסידה, זה קורה במשחקי חוץ או באולם נייטרלי כמו בעונה שעברה במלאגה. עד כמה טנריפה דומיננטית בבית? בארבעת הניצחונות הביתיים שלה העונה, טנריפה עצרה את היריבה שלה על 65 נקודות אל מול 83 נקודות לזכותה. הפרש ממוצע של 18 נקודות.
למרות שטנריפה נשמעת יריבה מפחידה עבור אוהדי הפועל ירושלים, המאזן ההיסטורי בין הקבוצות עומד דווקא על 1:3 אדום. המפגש הראשון בין הקבוצות נגמר אחרי דרמה בארנה בתוצאה 73:75, במשחק הראשון של רבע הגמר ב-2019, מה שלא עזר להפועל לעלות לפיינל פור בעונה הראשונה שלה במפעל, אחרי שהובסה 81:64 בגומלין (באותה עונה השיטה הייתה בית-חוץ והפרשים). הנקמה הושגה 4 שנים לאחר מכן, במאי 2023, עם הניצחון הדרמטי בחצי גמר הפיינל פור במלאגה. המפגש הרביעי היה הראשון שבו הפועל שלטה במשחק מתחילתו ועד סופו ופירקה את טנריפה עם 61:85 בבלגרד.
זכרונות מודחקים מקאזאן
ההפרש המשמעותי מהמשחק הקודם נותן להפועל יתרון אדיר במקרה של שוויון בין הקבוצות בסיום הטופ 16, כך שגם אם טנריפה תנצח בפחות מ-24 הפרש, הפועל תסיים מעליה בטבלה. אבל במשחקים מהסוג הזה אסור לחשוב על ההפרש. המשחק הזה, כמאמר הקלישאה, מתחיל ב-0:0.
אם השחקנים יחשבו כל הזמן "מותר לנו להפסיד, אבל לא בהפרש גדול" זה עלול להיות מתכון לאסון. לאוהדי הפועל צרובה בזיכרון טראומה קולקטיבית מעונת 2007/8, אז הקבוצה של דן שמיר הביסה 68:107 את קאזאן במלחה, אבל המשחק ברוסיה היה אחד המשפילים של המועדון באירופה והסתיים בתוצאה 45:98 למארחים. אגב, למזלנו המשחק הזה לא שודר מעולם ולא קיים תיעוד שלו בווידאו, כך שקל ונוח להתכחש לאירוע.
ניצחון היסטורי בקנריים יהיה עוד צעד משמעותי בקמפיין המוצלח עד עכשיו של הפועל באירופה. לעומת המאזן הלא מחמיא בליגה המקומית, באירופה הפועל ניצחה 8 מ-9 משחקים העונה, והיא נראתה טוב מאוד מול קרשיאקה וטנריפה שנחשבות לקבוצות מהטובות במפעל, וגם מול פריסטרי הצליחה עם אופי ומזל לצאת עם ניצחון חוץ חשוב. גם הפסד בהפרש נמוך ישאיר את הפועל במצב טוב לקראת ההמשך, כשמחכים לה עוד מפגש מול פריסטרי (הפועל תארח בהונגריה) ומול קרשיאקה (שיתקיים מחוץ לטורקיה).
הרכב חדש, מספרים מפתיעים
עוד לפני הטיסה הארוכה לקנריים, הפועל התאוששה מהתקופה הרעה בליגה עם ניצחון על קריית אתא, שהיה הכי לא דז'יקיצ'י שאפשר. הקבוצה של קנצוריס הגיעה במוד התקפי מהרגע הראשון של המשחק וסגרה רבע ראשון חריג של 22:38 כשכל מטאטא יורה – ופוגע. אור קורנליוס עם 11 נקודות במשחק זה נדיר, אז ברבע אחד? בהמשך הקצב נרגע וקריית אתא נשארה כל הזמן במרחק סביר מבחינתה, אבל בסופו של דבר ערב גדול של ספידי סמית' (16 נק' ו-12 אס') קטע את רצף שני ההפסדים בארנה.
המפתח לניצחון במשחק הזה, מלבד ההתנפלות ההתקפית והקצב הגבוה, היה ברישום הזרים. רנדולף וג'ונסון נשארו על אזרחי, וכך ניתן היה לרשום בפעם הראשונה העונה שלושה גארדים זרים (ספידי, קרינגטון ולמאר) ושני סנטרים זרים (וויליאמס והנקינס). עם כל ההערכה לכריס ג'ונסון, וכבר כתבנו בעבר כמה הוא משפיע על המשחק של הקבוצה, ועם כל הכבוד האהבה לרנדולף וליכולת הסקורינג המדהימה שלו העונה – דווקא בלעדיהם הסגל בליגה הופך להיות מאוזן יותר.
הסגל הישראלי של הפועל מורכב כולו מפורוורדים. שלושה מהם באותו גובה פחות או יותר- בלייזר, קורנליוס וזוסמן. יחד עם נמרוד לוי, שהוא פורוורד גבוה שיכול לשחק גם ב-5, הקבוצה זקוקה לגארדים וסנטרים כדי שישלימו סגל מאוזן.
אפשר להניח שהרוטציה בין הזרים בליגה תימשך, כך שבכל פעם שניים אחרים לא ישחקו אבל לקראת המשחקים המכריעים, קנצוריס חייב לגבש לעצמו את הסגל החזק ביותר שהוא הולך איתו. לדעתי, לא בטוח שלג'ונסון יש שם מקום. כמובן שבכל משחק הרישום תלוי גם ביריבה, אבל החמישייה כפי שזה נראה עכשיו צריכה להיות עם ספידי-קרינגטון-רנדולף-הנקינס כאשר החמישי ג'ונסון או וויליאמס לפי היריבה.
הרישום של וויליאמס לצד הנקינס גרם לי לציפייה לראות הרכבים ששניהם משחקים ביחד לדקות מסוימות, אבל קנצוריס השתמש כל פעם רק באחד מהם, ולעיתים שיחק בלי אף אחד מהם כאשר נמרוד לוי ב-5. ציפיתי לראות גם דקות עם שלושת הגארדים הזרים, נמרוד לוי והנקינס – הרכב מעניין שיכול לרוץ חזק מאוד, אבל גם כאן קנצוריס לא ניסה את זה.
יובל זוסמן הראה בהפסד לחולון שיש לו עדיין מה לתת לקבוצה. גם בדקות ששיחק מול קריית אתא הוא היה טוב מאוד. על אף היכולת הטובה של קורנליוס, שהופקד בשמירה על בייטמון ועשה עבודה לא רעה במחצית השנייה, לא ברור למה קנצוריס נתן לזוסמן רק 15 דקות.
זוס היה על הפרקט בדקות הטובות של הקבוצה, וסיים עם מדד הפלוס מינוס השני הכי גבוה בקבוצה (18+), אחרי קרינגטון (24+). דווקא במשחק שהיה אקטיבי גם בהתקפה ציפיתי לראות אותו יותר. זאת ועוד, קנצוריס העלה את זוסמן כשהמשחק היה גמור 15 שניות לסוף, כאילו היה ילד מהנוער, במהלך שהיה לא ראוי.
אפקט אשלי
הבשורה המרכזית מהמשחק היה זאק הנקינס, שאחרי הרבה זמן נתן משחק טוב מאוד בליגה. 11 נקודות ו-7 ריבאונדים זה מספרים שיותר דומים למה שאנחנו זוכרים מהעונה שעברה, אבל בעיקר ראינו אותו סופסוף דומיננטי, סוחט עבירות, מטביע ומחייך.
אם תשאלו את אוהדי הפועל ירושלים, כמובן שההסבר ליכולת הטובה של הסנטר הוא ההגעה לישראל של אשתו, אשלי, שנכחה בארנה בניצחון על קריית אתא. אשלי הייתה כאן לצד זאק לכל אורך העונה שעברה, והעונה בגלל המצב הביטחוני נשארה עד עכשיו בארצות הברית. אז הנה, אשלי כאן, וזה הזמן של הנקינס לחזור להיות השחקן שנבחר ל-MVP של ליגת העל אשתקד.