שלושה ימים לאחר הנצחון המרשים על טנריפה בבלגרד, הפועל ירושלים הגיעה לאולם המקומי הכי קשה מבחינתה, למשחק בו הפסידה 85-78 להפועל חיפה וירדה למאזן היסטורי של שלושה נצחונות מול 26 הפסדים במשחקים בהם היא מתארחת אצל הפועל חיפה.
סל של ברינטון למאר העלה את ירושלים ליתרון 10-9 כחמש דקות לתוך הרבע הראשון, ומשם יצאו החיפאים לריצת 0-9 שלאחריה הובילו כל המשחק, עד לנצחון שלפרקים ארוכים מאוד לא הוטל בספק. ירושלים שמרה על מרחק קרוב, ואף השוותה ל- 39-39 לקראת סוף המחצית הראשונה, אבל זה היה אחד מאותם משחקים בהם 6 נקודות הפרש מרגישות כמו 12 והקבוצות יכולות לשחק עוד ארבעה רבעים ללא שינוי.
אין תחליף לספידי
המשחק אתמול היה השלישי ברצף של חמישה משחקים תוך 13 ימים, בהם הקבוצה פגשה את טנריפה ותשחק גם נגד מכבי ת"א, וכחלק מניהול הרוטציה, קאנצוריס החליט לשחק ללא ספידי סמית. קשה להפריז בחשיבות של ספידי סמית להפועל ירושלים. 10.3 נק', 8.4 אס' ו- 3.5 ריב' אלו הממוצעים שלו בליגה, בכ-30 דקות בממוצע למשחק, הכי הרבה בקבוצה.
ספידי משחק כ"כ הרבה מסיבה פשוטה, אין לו מחליף. ברינטון למאר הוא סקורר נהדר, אבל הוא יעיל בעיקר כמוציא לפועל או לצד ספידי. כשהוא מרכז לבד האיכות ההתקפית של הפועל נפגעת.
המספרים היבשים של למאר – 9 נק' באחוזים נמוכים מאוד, לצד 7 אס' על 2 איב' – לא מספרים את כל הסיפור. ההתקפה פשוט תקועה. מי שסובל מכך בעיקר הוא ה-MVP של הליגה ושחקן חמישיית העונה ב-BCL בעונה החולפת, זאק הנקינס, שלא מופעל מספיק טוב וזרק חמש פעמים בלבד לסל במשך משחק שלם נגד קבוצה נמוכה ששני הגבוהים שלה נקלעו לבעית עבירות מוקדמת יחסית.
את איתי מושקוביץ הפועל ירושלים פספסה בקיץ. הצדדים היו על סף סגירה, אבל אלכסנדר דז'קיץ' אמר לו בכנות שהוא לא בונה עליו באירופה בעונת בכורה, רק בליגה. מושקוביץ בחר להישאר בחיפה ולהגיע לירושלים בעתיד, אולי, בדלת הקדמית. התוצאה: הפועל ירושלים נשארה ללא רכז מחליף ישראלי. מושקו אמנם היה פצוע רוב העונה, אבל אתמול הוא הראה יפה לירושלמים כמה הכשרון נוזל לו מהידיים עם שלוש שלשות נהדרות.
מבחן ניהולי
בעית הרכז המחליף של ירושלים ידועה, והיא רלוונטית גם כשספידי משחק, כי הוא צריך לנוח מידי פעם על הספסל או על הפרקט. בשנים האחרונות גיא הראל ידע לשלוף שחקנים שקוראים להם נועם (דוברת, יעקב) באמצע העונה ולחזק את העמדה הבעייתית, אבל להפועל ירושלים יש הנהלה חדשה וניסיון רוכשים רק עם הזמן.
אפשרות נוספת שעומדת לקבוצה היא להוסיף זר שמיני בעמדת הרכז, ולנהל סגל זרים ארוך יותר, אבל זה יכריח את קאנצוריס לנהל רוטציה גם ב-BCL שם מספר השחקנים שאינם Home grown מוגבל לשבעה.
איפה הקהל
נסיבות מקלות לא חסרות בצל המלחמה, אבל נכון לאמצע חודש פברואר הפועל ירושלים שיחקה בפיס ארינה ארבע פעמים בלבד: נגד גליל, ב"ש, חיפה והרצליה. ב-BCL, כידוע, מארחים באירופה. העיוות שנוצר בלו"ז של הליגה הוביל לפי שניים משחקי חוץ ואפילו גביע וינר שוחק במלואו באולם האהוב על המנהלת והאיגוד בת"א.
להפועל ירושלים יש קהל גדול, נאמן וקולני, אבל בימים כאלו, אפילו הקהל הירושלמי שינה במשהו את סדר העדיפויות שלו. כ-100 אוהדים בלבד ליוו את הקבוצה לרוממה, אולם שבו בעבר החוויה במשחקי חוץ הייתה כשל סרדין בקופסתו.
עם הפנים קדימה
שני משחקים נותרו להפועל ירושלים לפני פגרת הנבחרות, אליה יגיע קאדין קרינגטון כאזרח זר. לשם שינוי שניהם, נס ציונה בשני ומכבי ת"א בשישי, יערכו בירושלים.
כשהיא עם מאזן בינוני של 5-7, ירושלים חייבת לנצח את שני המשחקים כדי לשמור על סיכוי לביתיות בסדרת חצי גמר הפלייאוף, אם וכאשר, אחרת, הסיכוי לעקוף את אחת התל אביביות יהפוך לתיאורטי.
הפועל ירושלים תקיים טקס ראוי וחשוב לזכר אוהדיה שנפלו במלחמה הנוכחית, ובנימה אישית, אני יכול רק לקוות שהארינה תהיה מלאה באוהדים שירצו לכבד את המעמד, וגם לראות משחק כדורסל מעולה.
