את שנת 2022 סגרה הפועל תל אביב עם תבוסה כואבת לבני הרצליה בערב הסילבסטר, הפסד שלאחריו יצאו לרצף של שמונה ניצחונות רצופים בליגה וביורוקאפ בדרך לסיום עונה כמעט מושלם. רגע לפני הבאזר של שנת 2023 פגשה הפועל תל אביב את קרית אתא, ושוב סיימה את המשחק שסוגר את השנה הקלנדרית עם הפסד מכאיב.
לקראת חודש ינואר קריטי, שעמוס במשחקים שיכולים להכריע לאן הולכת העונה של האדומים באירופה, בהפועל מחפשים לפתוח גם את שנת 2024 כמו שפתחו אשתקד – עם רצף ניצחונות. הלו״ז, כאמור, הולך להיות מאתגר. קודם כל יפגשו האדומים את לונדון ליונס ביורוקאפ, בידיעה שניצחון מבטיח להם באופן מעשי אחת אחד משני המקומות הראשונים בבית והעפלה אוטומטית לרבע הגמר היורוקאפ. לאחר מכן יגיע מפגש ישיר מול מוליכת הבית, פריז, שבסיטואציה מסויימת יכול להכריע את המאבק על המקום הראשון ויתרון ביתיות לאורך כל הדרך עד הגמר. ולקינוח, מפגשים מול פרומיטיי ובדאלונה, קבוצות חזקות שילחמו עד הסוף על המיקום שלהן בבית.
השאלה היא איזה הפועל תתייצב לחודש הזה. זו שדרסה כל דבר שזז גם עם סגל מחורר עד לפני שבועיים, או זו שקיבלה שני זרים חדשים, ועדיין התקשתה מול המבורג החלשה והפסידה לשרון אברהמי בדרייב אין?
כמו ללמוד ללכת מחדש
אבל נתחיל מהמשחק מול נציגת הקריות. עקרובית זה היה אמור להיות קל. אחרי שבועות בסגל חסר מאוד, הפועל רשמה בטופס המשחק להופעות בכורה בליגה את וויל קמינגס ודז וולס, ופתאום הסגל הקצר הפך להיות הרבה יותר עמוק.
אבל כשלוקחים בחשבון פציעות (ג'ייקובן בראון, בריאן אנגולה, ג'יילן הורד ותומר גינת), כשאתה מוסיף שני שחקנים חדשים לקו האחורי, זה קצת כמו ללמוד ללכת מחדש, בטח כשהקבוצה שלא מתאמנת באופן סדיר בעקבות המלחמה והעתקת משחקי הבית באירופה לבלגרד.
בהקשר ישיר לנסיבות, הציגה הפועל תל אביב את אחד מהמשחקים הפחות טובים שלה העונה, משחק מפוזר של 15 אסיסטים מול 14 איבודים. שיא שלילי של החבורה של דני פרנקו במספר האסיסטים העונה וביחס אסיסטים/איבודים.
גם בהגנה לא נרשם שיפור. קריית אתא אמנם לא שברה את מחסום ה-100, כמו ירושלים (100) או המברוג (101), אבל גם 91 נקודות זה הרבה יותר מדי ומעי לא מעט על חולשת משחק ההגנה של הקבוצה.
כשאין יופי, כדאי שיהיה אופי
למשחק מול וולבס הגיעה הפועל תל אביב חסרה עוד יותר. וויל קמינגס ודז וולס, שלא היו חלק מהקבוצה במחזור השני של היורוקאפ, לא יכלו ליטול חלק במשחק מכיוון שמדובר במשחק השלמה. והקו האחורי של הפועל היה דליל ביותר.
בקבוצה שמחו לקבל בחזרה כמו אוויר לנשימה את תומר גינת לאחר שהחמיץ חמישה משחקים רצופים בעקבות פציעה חוזרת בקרסול. דווקא בסגל חסר, עם קו אחורי שכלל במרבית הזמן רק את בר טימור ואקסבייר מנפורד, לאחר שגיל בני נקלע לבעיית עבירות מוקדמת, הציגה הפועל תל אביב את אחד המשחקים הכי טובים שלה העונה.
היא לא קלעה המון. רק 89 נק', כשהממוצע העונתי שלה עומד על 96.7 נק' למשחק. היא לא קלעה כמעט משלוש, רק 4/18 שהם 18%, כשהממוצע העונתי הוא קצת מעל ל40% למשחק.
ובכל זאת, זה עדיין היה אחד מהערבים היותר מרשימים שהקבוצה הציגה בתקופה האחרונה. ערב מלא באופי. להפועל תל אביב היו את כל התירוצים שבעולם להפסיד את המשחק הזה והיא בחרה שלא.
ניהול משחק מבריק של דני פרנקו, עם חלוקת דקות וניהול הרוטציה בצורה כמעט מושלמת.
פרנקו היה צריך להתמודד כמעט לאורך כל המשחק עם רוטציה של שישה שחקנים בכירים בלבד, כשגיל בני הוא השביעי ברוטציה ומשחק 11 דקות בלבד לאחר בנקלע לבעיית עבירות מוקדמת.
האקס-פקטור: הולנד והילדים
את הסגל השלימו גל שטרנברג, ויונתן רבינוביץ', שחקנים שביום רגיל אפילו לא אמורים להרשם בטופס למשחק באירופה. הם לא שיחקו הרבה, אבל הטיימינג שדני פרנקו בחר להכניס אותם היה נהדר. בכל פעם שהפועל תל אביב פתחה פער קטן בחצי הראשון, פרנקו הוציא את תומר גינת ובר טימור על מנת לא לשחוק אותם עד הסוף, ותזמן את הדקות של שני החבר'ה הפחות מנוסים לדקות שאנחנו ביתרון ולא נכנס לבור עד שהחמישיה הראשונה תחזור. שטרנברג ורבינוביץ' סיימו את הדקות שלהם על הפרקט עם מדד פלוס מינוס משותף של -10 שלילי ובכל זאת הפועל תל אביב לא פיגרה במשחק אפילו לא לשניה אחת.
עוד נקודת אור שיכולים לרשום בהפועל תל אביב, היא התייצבות של משחק ההגנה, כשהקבוצה ספגה רק 80 נקודות. אמנם חסרים המון שחקנים, אבל מי שכן היה שם עבורה גם בצד ההתקפי עם 17 נק' אבל לא פחות תרומה בצד ההגנתי הוא ג'ון הולנד.
השחקן שכבר היה חצי רגל מחוץ לקבוצה, חיבק את ההזדמנות שהוא קיבל בעקבות מכת הפציעות והפך לשחקן החם בחודש האחרון.
הולנד הוא שדרוג עצום הגנתית לעומת בריאן אנגולה שהוא לא הSF הקלאסי אלא יותר בעל מבנה גוף של גארד, שמתקשה עם הסייז באירופה והיה נקודת התורפה של האדומים בצד ההגנתי עם המון נסיונות חטיפה שהפקירו את ההגנה.
אלכסנדר נכנס לוואקום
עוד שחקן שבהפועל תל אביב שמחו לגלות מחדש, הוא קייל אלכסדר. הסנטר שהגיע עם תג מחיר של 450 אלף דולר, השחקן היקר ביותר בקבוצה, התקשה לספק את הסחורה שציפו ממנו בחלק הראשון של העונה. הסנטר סיים עוד משחק מפלצתי עם שורה סטטיסטית של 22 נק', 13 ריבאונדים ומדד 37.
הקלישאה מספרת ש"אין ואקום בכדורסל" ובהיעדרם של ג'יילן הורד ותומר גינת בחודש האחרון, קייל אלכסנדר מקבל הרבה יותר כדורים לצבע והופך להיות אחד הסנטרים הכי יעילים במפעל. ואם בקבוצה חולמים על זכיה יוקרתית ביורוקאפ, אלכסנדר יהיה חייב לשמור על היכולת גם כשהקבוצה תשחק בסגל מלא, והוא יקבל פחות כדורים.
