אז כן, הפועל שוב הפסידה משחק אירופי חשוב ושוב זה היה נראה מוכרע מהדקה הראשונה. אמנם האדומים הובילו בחלקים מהמשחק ואף בסיום הרבע השלישי, אך כפי שכבר נכתב פה בעבר, הקבוצה של דני פרנקו לא תוכל להגיע לשום מקום בעל ערך אמיתי ללא הגנה.
אמרתי דני פרנקו? תכף אנחנו נגיע אליו ונסביר איך משחק ההגנה שלו ושל חניכיו קרס שלב אחרי שלב כבר מההתחלה, או בעצם כבר מהדרבי שקדם לו ואיך למרות כל מה שתקראו פה בקרוב עדיין יש מקום לאופטימיות זהירה.
שביר, מתפורר בקלות
אז נתחיל מהמאמן. לפרנקו היו בעת האחרונה שני משחקים שמוגדרים כהכי חשובים ביותר באירופה (לונדון ופרומיטיי) ובשניהם הפועל פשוט לא הופיעה, כשאתמול ספגה 113 מקבוצה שקולעת בממוצע 85.5 למשחק. עם זה, לצערי, אי אפשר ללכת למכולת ולקנות תארים.
ההגנה של הפועל הייתה נראית חסרת אנרגיות, חסרת חשק ובעיקר עצלנית כבר מהפתיחה. מאמן שמרגיש את הקבוצה שלו, מזהה שהאיזורית לא עובדת ולא נותן לקבוצה שמולו לקלוע ב-44% מהשלוש כשרק במזל האחוז הזה לא היה יותר גבוה. אבל פרנקו קפא. גם האמירות שלו לאחר המשחק כאילו הפועל "צריכה לחזור לשחק את הכדורסל שלה" הן מעט מנותקות בהתחשב בעובדה שבארבע מחמשת המשחקים האחרונים באירופה ספגנו מעל 100! נקודות למשחק, לא נתון לגאווה גדולה.
ברשותכם אני רוצה לקפוץ ישר אל תחילת הרבע הרביעי. לדעת רבים, אחד הרבעים היותר חשובים של הקבוצה העונה. האדומים הגיעו אליו עם יתרון שברירי מאוד, והמאמן החליט לפתוח בלי וויל קאמינגס שעד אותו רגע גם ניהל את המשחק וגם היווה סטופר הגנתי אל מול הגארדים המוכשרים של האוקראינים. בלעדיו, הקבוצה נראתה תקועה בהתקפה ומפוזרת בהגנה. גם כאשר כבר נכנס, הוחלף בשנית לאחר 90 שניות. במשחק שבו ההגנה של הפועל לא הייתה במיטבה גם כך, אין היגיון בוויתור על שחקן שמזיז רגליים ולראיה 32 הנקודות שספגו האדומים ברבע האחרון.
"משחק כזה הוא מביך לנו כקבוצה"
כך אמר מאמן האדומים לאחר המשחק והוא צודק. הפועל תל אביב על שלל החתמותיה והצהרות בעליה במהלך העונה לא יכולה להיראות כך באירופה. ובמיוחד כאשר רואים שבהנהלה דאגו למחליפים ראויים וטובים למכת הפציעות של הקבוצה שאף מתבררים כסטופרים האיכותיים ביותר של האדומים בסגל הנוכחי. לראייה וויל קאמינגס ודז וולס אחראים על שני שליש מחטיפות הכדור (6/9) וזה לא מקרי.
ה"פלסטרים" הזמניים עושים הכל כדי להוכיח ולהיות ראויים להמשיך וללבוש את הגופייה האדומה. מנגד, בר טימור (עוד רגע גם נגיע לישראלים) ובראיין אנגולה לא הצליחו לעצור את הגארדים המוכשרים של האוקראינים. וככה, אי אפשר לנצח משחקים מול יריבות עיקשות כמו חניכיו של ננו גינזבורג.
ישראלים ולא פוגעים
אז נכון, תומר גינת סיים עם 14 נקודות מאוד סולידיות אבל משחק ההגנה שלו היה רך ונראה שמתקשה מאוד בשמירה על ליפווי וגם בחילופים לגארדים. אבל הסיפור של המשחק הוא בר טימור. הרכז שבהיעדרו של ג'ייקובן בראון היה אמור לסחוב את הקבוצה על הגב נראה, ואף עשה זאת לתקופה קצרה, נראה סחוט וזה פגע בהפועל אתמול. 4 איבודים, 0/4 לשלוש ומדד +/- של מינוס 14 מספרים את כל מה שצריך לדעת עבור אדם שלא צפה במשחק.
גם אם מתחשבים בכך שאין לו מחליף אמיתי, 24 דקות לשחקן בערב כזה הן מוגזמות לחלוטין כאשר גם בהגנה רונלד מארץ' זכה ליותר מדי חופש ממנו וסיים עם 27 נקודות באחוזים גבוהים. על עידן זלמנסון קשה לי להרחיב יותר מדי. כל פעם שהוא נקרא להחליף את קייל אלכסנדר ולשמור (לפחות לנסות) את אונדריי באלווין קיבלנו הוכחה על הטענה העיקרית שלי נגדון – שהוא פשוט לא שייך לרמה הזאת ובצבע יש לאדומים בור גדול שנפער אף יותר במצב הסגל הנוכחי.
בעיית החד גוניות
בסגל מלא, הפועל תל אביב משחקת לא מעט הגנת חילופים. זה עובד לה לא רע כאשר ג'יילן הורד שומר את הרכז או את הגארד ובפיק&רול הורד מקבל את השחקן הגבוה יותר ועדיין ההגנה לא נפרצת. כל זה טוב ויפה אבל הצרפתי כרגע פצוע ולאדומים אין פתרונות.
תומר גינת וגם קייל אלכסנדר/זלמנסון לא מהווים תחליף מספיק טוב בעמדה מספר 4 להגנת החילופים. יותר מדי פעמים שחקנים מוצאים את עצמם פנויים לאחר חילוף וגם בדרבי, אם לא יכולת קליעה נמוכה של מכבי, האדומים היו סופגים מעל 100 נקודות. בהפועל יקוו שהורד יוכל לשחק כבר מול בדאלונה, כי בלעדיו אנחנו צפויים לראות הילוך חוזר של המשחק ברביעי.
ייגמר בזעזוע?
נכון, זו כותרת מפוצצת ומוגזמת שאפילו נראית לא קשורה למצב הקבוצה על הנייר. מקום שני ביורוקאפ וראשון בליגה עם שחקנים חסרים, אבל תנו לי להסביר. הפועל ת"א משחקת כדורסל לא מאומן שמתבסס המון על הכישרון העצום שגלום בה ולא על תבניות משחק מסודרות.
מהמעט שראיתי את עופר ינאי והמחברת המפורסמת, גם הוא רואה את זה. הבעלים החדש, יחד עם שותפו אבי זיידנברג, רוצים להגיע הכי רחוק שאפשר ולדעתי האישית, דני פרנקו הוא לא האדם שמתאים לפרוייקט הזה. ואם יותר לי לנחש, גם לא לדעתם. מרבית הסיכויים שפרנקו יסיים פה את עונתו הרביעית כאשר במידה ולא יזכה בתארים יוחלף. מצד שני, לא אפול מהכיסא אם במקרה ורצף הפסדים הנוכחי ימשיך להתארך או שיגיע עוד אחד בעתיד, פרנקו יסיים את תפקידו באופן מוקדם מהצפוי.
אופטימיות זהירה
אז איך בכל זאת אני מצליח למצוא סיבות להיות אופטימי להמשך הדרך? קודם כל הסגל החסר. עם השמועות על חזרתם הצפויה של ג'יילן הורד וג'ייקובן בראון (כנראה אפילו מול בדאלונה) הרוטציה אמורה להעמיק ובעיקר להשתדרג. יותר מדי שחקנים בהפועל מרוקנים מאנרגיות וזה באמת ניכר ועל כך אין עוררין.
שנית, התעלות ברגעים מכריעים. נכון שמול פרומיטיי ומול לונדון זה לא קרה, אבל אני בטוח שהם מאמינים. מדובר בסגל שחקנים מיוחד שיכול לקרוא תיגר על כל קבוצה בכל מקום. יתרה מכך, אם בסרביה יאפשרו הגעת קהל ביתי אני בטוח שנראה מטוסים אדומים רבים שעושים את דרכם ללוות את הקבוצה בשלבים המכריעים של היורוקאפ וזה? זה כבר יכול להפוך עונה אירופית טובה למשהו שהקהל הזה יוכל לזכור עוד הרבה שנים.
