"הִיבְּרִיס, במובנו המודרני, הוא רגש של גאווה וגבהות־לב מוגזמים, הגוררים בעקבותיהם עונש ותבוסה"(ויקיפדיה).
שלא תבינו לא נכון, הפועל תל אביב לא הפסידה את הדרבי רק בגלל יוהרה, אבל עלתה שלשום (א׳) על הפרקט לראשונה מזה שנים ואולי לראשונה בהיסטוריה בתור קבוצה שחושבת יש לה יותר מה להפסיד מהמשחק הזה. היא הגיעה להתמודד מול יריבה שיש לה תקציב פי ארבעה או חמישה ממנה באולם שיש לה בו הרבה יותר תבוסות מחפירות מאשר ניצחונות מינימליים, ועדיין נראתה בטוחה מדי בעצמה. קצת זחוחה. אחרת קשה להבין איך היא נראתה כמו שנראתה.
באופן לא ממש מפתיע, היא הצליחה להיראות פחות רעבה, יותר עייפה, ופחות נחושה. במילים אחרות: חטאה בחטא ההיבריס ושילמה על כך ביוקר. התוצאה: ניצחון קל של מכבי, שלא הועמד בספק מעבר לרבע הראשון.
כמובן שלא ניתן לזלזל בשום דבר מקצועי (עוד נגיע לזה), אבל אם רוצים לשים את האצבע על הגורם הכי בולט בהופעה הנרפית של האדומים בדרבי צריך לשים את לראות מה קרה ערב המשחק.
למעשה, הכל התחיל לפני כשלושה שבועות, בדרבי הקודם. הפועל אמנם הצליחה לנצח אותו בצורה הירואית עם רבע רביעי מופלא, אבל במשך שלושת הרבעים הראשונים המשחק התנהל בשליטה מוחלטת של הצהובים. משם, יצאה הקבוצה לרצף ניצחונות שכולל גם שני משחקים נפלאים באירופה, מקום שני בבית ביורוקאפ ועלייה אוטומטית לרבע הגמר.
הרצף הזה גרם לאדומים להרגיש בנוח. אולי נוח מדי. מי שהוביל את כל הקו המעט יהיר היה האיש שאחראי על המהפך בהפועל, הבעלים עופר ינאי. סאגת השעונים שרכש והציוצים הווינריים לכאורה עשו את שלהם. וזה חילחל מטה והגיע לשיא בימים שלפני המשחק ביד אליהו, כשהפועל לא ידעה אם היא קבוצת כדורסל או קבוצת מדיה. ראיונות וכתבות של ג'יילן הורד, מנפורד ואפילו דני פרנקו והסתיים בראיון זוגי של הורד וג'ייקובן בראון שעלה ביום של דרבי לרשתות החברתיות, אלו רק חלק מהדברים שהעסיקו את האדומים ב-24 השעות האחרונות לפני המשחק.
זה מעולה שהשחקנים והצוות המקצועי רוצים לשנות את המנטליות של מועדון ולהפוך לווינרים, אבל לא תמיד מה שמותר לבעלים הוא מה שנכון לאלו שעל הקווים והמגרש. כי בסופו של דבר ינאי נותן את הכסף ומתיישב עם המחברת שלו בשורה הראשונה. השחקנים והמאמן שלהם, מנגד, צריכים להתכונן כמו שצריך, לשמור, לקחת ריבאונד ולקפוץ על הפרקט, בטח כדי לנצח קבוצה איכותית והרבה יותר עשירה מהם. יכול להיות שבכל פסטיבל בשיקטאש, הם קצת שכחו את זה.
ינאי הוא בעלים והוא ייבחן בתוצאה הסופית באיזור חודש יוני, אך השחקנים שלו נבחנים בכל שבוע פעם או פעמיים מחדש. הוא יכול לדבר כמה שהוא רוצה ולהגיד מה שהוא רוצה, הם מדברים על המגרש. וביום ראשון בנוקיה, הם נשארו ללא מלים.
ועוד קטנה שאולי ממחישה את סדר היום התקשורתי הקצת מעוות שחווה הקבוצה – 36 שעות לאחר הסיום, הכתבה לסיכום הדרבי עדיין לא עלתה לאתר הרשמי של המועדון. האם מדובר בהדחקה? לא מתאים. תתייחסו גם להפסדים ותבינו שמשם צומחים ומשתפרים. אתם הפועל. תבואו לזנק על הפרקט ולקחת את מה שאתם רוצים בכוח. אם רוצים תארים, צריך לקחת אותם ממכבי. ואת זה לא עושים בדיבורים או בסרטונים.
צבע פרוץ
ואחרי הפן המנטלי, בואו נדבר גם על כדורסל, כי שם למעט הרבע הראשון, הפועל לא באמת היוותה יריבה ראויה. היא אמנם שידרה שהיא לא מפחדת מההיכל הגדול ומהיריבה הצהובה, אבל בכל מה שקשור למשחק עצמו, זה נראה לפרקים כמו מאבק בין שתי קבוצות שלא נמצאות באותה הליגה.
הנתון הבולט ביותר, שגם הכריע את המשחק הרבה לפני סיומו, היה הקרב על הכדורים החוזרים. ולא מדובר בהפתעה. מכבי היא קבוצת ריבאונד ההתקפה הטובה ביורוליג, ומותר להפסיד לה בקרב הזה, אך לא בצורה ובתוצאה שבה זה הסתיים.
שחקניו של עודד קטש קטפו במהלך המשחק 47! כאלו אל מול 32 בלבד של האדומים. מתחת לסל של הפועל הנתונים היו אפילו חריגים יותר: מכבי לקחה 18 ריבאונדים בהתקפה, בשעה שהפועל לוקחת 21 בלבד. כמעט 50% מההחטאות של מכבי הפכו להזדמנות שנייה. יותר מזה, מכבי לקחה חמישה כדורים חוזרים לאחר החטאת עונשין של שחקניה. ופה אי אפשר להאשים את הסייז העדיף של הצהובים כי בזריקות עונשין יש להגנה יתרון מספרי וזה נתון שלא יעלה על הדעת.
יכול להיות שהוויתור על אנגולה, שעדיין לא החלים מהפציעה שלו ונחשב לריבאונדר טוב מאוד יחסית לגובהו ותפקידו, היה חלק מהבעיה, אך מלבד קייל אלכסנדר שבאמת נלחם כמו נמר מול חבורת הענקים של קטש, אף אחד לא באמת שלח מרפקים, דחף או הראה שבאמת חשוב לו להתאבד בנושא הזה.
ריבאונד הוא אולי קודם כל עניין של גובה ואתלטיות, אבל גם של מיקום, נחישות ואגרסיביות. להפועל יש נחיתות ברורה בשני האלמנטים המרכזיים, והתוצאה הכל כך חד צדדית היא בעיקר בגלל חוסר הנחישות.
החלטות שחיסלו את הדרבי
אחת הנקודות המרכזיות ערב הדרבי היתה נושא בחירת הזרים למשחק. על פניו, ההחלטה שקיבל בסופו של דבר המאמן דני פרנקו – לרשום את וויל קאמניגס על חשבון דז וולס – היתה הגיונית. הימור מחושב שהאיכות בקו האחורי של הפועל תהווה משקל נגד לעובדה שלא יהיה מי שישמור על בונזי קולסון או אחד הגבוהים האחרים של מכבי.
עצם הרישום הוא לא מה שעלה להפועל בהפסד, אלא דווקא השימוש בשחקנים הרשומים. אם כבר בחרת לוותר על שחקן אמיתי בעמדה מספר 3 (ד"ש מג'ורדן מקריי), ההיגיון אומר שג'יילן הורד צריך לקבל את מרבית הדקות בעמדה הזו. בפועל, מי שהיה אמור לתפקד כ-3 זה אקסבייר מנפורד, מה שרק הגדיל את הנחיתות הפיזית מול ריברו, סורקין וניבו.
ברבע הראשון זה עוד עבד, בעיקר כי מכבי נראתה כבויה ולא מוכנה להרכב הנמוך/מאותגר פיזית שמולה. הכל השתנה בשני רגעים שסימנו את תחילת הנפילה. הראשון הייתה זריקת שלשה בתנועה של בר טימור כאשר האדומים הובילו ב-9 נקודות. השני הגיע בהתקפה הבאה, כשפרנקו הכניס לפרקט את גיל בני ועידן זלמנסון בחילוף אחד שהוריד את האיכויות של האדומים ונתן למכבי את הפתיח לריצת 4:18 מייאשת. משם, כשאתה נחות כל כך במאבק על הכדורים החוזרים, הפועל כבר לא הצליחה לחזור.
ומה הפיתרון? לא להישאר מקובע. נגיד לפתוח הורד בחמישייה כשלוש, להשאיר את מנפורד או קאמינגס על הספסל, אבל פרנקו נשאר מקובע. גם בהמשך המשחק הורד שיחק הרבה יותר כ-4 ובעצם כמעט בשום שלב הפועל לא היתה על המגרש עם כל שלושת הגבוהים הבכירים שלה – אלכסנדר, גינת והורד. חומר למחשבה לקראת הדרבי הבא, שם הכסף שיונח על השולחן יהיה הרבה יותר גדול.
מקצועי או מנטלי?
"אני בטוח בזה שיש לנו את הישראלים הכי טובים בליגה״, אמר תומר גינת לאחר הניצחון על מכבי ר״ג, ״זה יתרון גדול בשבילנו". אז אמר. לא ניכנס עכשיו לדיון האם זה נכון עובדתית מול שאר קבוצות הליגה, אבל מול מכבי ת״א, בטח בשני הדרבים שנערכו השנה, זה נראה קצת מופרך.
ונתחיל עם שני הבכירים באמת – גינת ובר טימור – שהמספרים שלהם מול מכבי העונה מראים שהמרחק בין דיבורים למעשים גדול מאוד. גינת, למשל, עומד על ממוצע של 6 נקודות בלבד מול מכבי עם 3.5 ריבאונדים ומדד נמוך מאוד של 4. בשאר המשחקים זה כמובן סיפור אחר: הפורוורד קולע 13.3 נקודות עם כמעט 5 ריבאונדים למשחק ומדד 14.
מה לגבי טימור? בדרבים הוא מגיע לכ-7 נקודות לעומת 13.5 נקודות בממוצע מול שאר היריבות. לפחות כמות האסיסטים – 5.5 מול מכבי – זהה לממוצע העונתי שלו.
כן, להפועל יש שני ישראלים מצוינים ומובילים, אבל זה נכון עד שמגיעה היריבה העירונית. ואם הפועל רוצה גם לנצח במאבקים הללו, הם צריכים פחות לדבר ויותר לספק את הסחורה גם כשפוגשים את האלופה.
ומכאן נמשיך לשני הישראלים האחרים ברוטציה – עידן זלמנסון וגיל בני – שעל פי הדקות שקיבלו ביום ראשון עושה רושם שגם המאמן פרנקו כבר פחות סומך עליהם כשזה מגיע למכבי.
בני נהנה מהמון קרדיט ביציעים, אבל לא מצליח להחזיר במספרים. את הדרבי הוא סיים עם שורה סטטיסטית מאופסת לגמרי בשש דקות החסד שקיבל על המגרש. ומילא הוא, מה קורה עם זלי כשהוא רואה את מכבי? 7 דקות בלבד, 0 נקודות וכדור חוזר אחד הם לא מספרים שקבוצה שחולמת על אליפות יכולה להסתפק בהם מצד הביג מן השני ברוטציה.
המסקנה ברורה: ללא שיפור משמעותי מצד כל הארבעה, או לחילופין חיזוק ישראלי מפתיע, לאדומים יהיה מאוד קשה להגיע ולפגוש את הנשיא השנה.
פגרת הנבחרות הגיעה בזמן
אז מה בכל זאת יכול להיות אופטימי אחרי ערב שכזה? קודם כל שמדובר בסך הכל בעוד משחק אחד בעונה הסדירה. חשוב, יוקרתי, אבל לא אחד שבסיומו מחלקים מדליות. השמיים לא נפלו עדיין, אנחנו עדיין ראשונים בטבלה, והשאלה האם נצליח גם לסיים במקום הזה בתום העונה הסדירה תלויה רק בנו.
בנוסף, אמנם השבוע ישנם עוד שני משחקים (הפועל עפולה והפועל חולון) שאחריהם השחקנים ייצאו לפגרת נבחרות של שבועיים, וחלק מהסגל יוכל לקבל את המנוחה שכל כך נדרשת וחשובה לקראת רגעי ההכרעה באירופה ובליגה. אמנם הסגל הישראלי ברובו משחק בנבחרת וג'יילן הורד הוא חלק מהסגל הרחב של נבחרת צרפת, אך ההפוגה הזאת תעשה טוב לכולם, ותיתן גם לשחקנים וגם לצוות המקצועי זמן למחשבה.
אירופה תחזור לדרייב אין?
ומהעתיד הקרוב לעתיד הקצת יותר רחוק. משחקי רבע הגמר ביורוקאפ אמנם יתקיימו רק בעוד כחודש, אך בהנהלת הקבוצה לא מבזבזים זמן. אורח מיוחד נכח בראשון בערב בדרבי התל אביבי – דייגו ג'וליאן אמנם מוגדר כבכיר בהנהלת היורוליג, אך בתפקידו העיקרי הוא למעשה מנכ"ל היורוקאפ והאיש החזק ביותר בכל מה שקשור למפעל המשני של היורוליג.
בנוסף, לאחר המשחק נפגשו עימו ראשי המועדון האדום ודנו באפשרויות השונות שעומדות בפניהם לקראת שלבי ההכרעה. על הפרק היתה גם האפשרות של החזרת המשחקים לישראל. הסיכוי לכך אמנם לא גבוה, אך כשהאינטרס שלנו חופף לזה של מכבי, וההבנה של ג׳וליאן כי אפשר לקיים משחקים עם אלפי צופים בתל אביב, בהחלט יוכולת לקדם את החזרה הביתה. וזוהי בשורה מאוד מאוד חשובה לכל מי שקשור במועדון האדום.
