"השנה האחרונה הייתה מדכאת במיוחד. אתה פותח עיתון, רדיו או טלוויזיה, והבלגן חוגג. כולם רבים עם כולם, הפערים הסוציאליים הולכים וגדלים, האלימות חוגגת, העולם התחתון מרים ראש ויש גם ניסיונות לעורר את השד העדתי, שכבר מזמן חשבתי שנפטרנו ממנו. ואז, בתוך החושך הגדול, היה הדרבי בכדורסל. הפועל ניצחה 66:78 והחיים פתאום נהיו יפים. בשבילנו, אוהדי הפועל, לנצח את מכבי בכדורסל זה כמעט כמו יום העצמאות. מאז קום המדינה הם נותנים לנו בראש ללא הפסק".
אריק איינשטיין ז"ל בטורו הראשון והאחרון למעריב, זמן קצר לפני שנפטר.
אז כן, כמו שאריק ז"ל כתב, הפועל ניצחה, וזה היה ניצחון שלא הוכרע רק בכדורסל.
מבחן הנחישות
אם יש משהו שהשתנה בהפועל מאז המחצית הראשונה של משחק מספר 2 ברבע הגמר זו הגישה, הנחישות של השחקנים. ההפסדים מול קריית אתא היוו את זריקת האנרגיה והנחישות.
מי מבין השחקנים והצוות שחשב לרגע שאפשר לשייט בקלילות בפלייאוף ולהסתמך רק על כישרון קיבל את סטירת ההתעוררות הנדרשת ומאז אותו הרגע הפועל התעשתה.
אפשר לדבר על ההתאמות המקצועיות שניגע בהן בהמשך, אבל קודם כל חשוב לדבר על הרצון.
הפועל הגיעה במוצ״ש לדרייב אין כשהיא יודעת שהפסד יסיים עבורה את העונה, ומלבד תחושת הפספוס של לסיים עונה בלי תואר דווקא בעידן הכסף הגדול של עופר ינאי ואבי זיידנברג, גם האגו השברירי עלול היה להיפגע קשות כתוצאה מהנפת צלחת צהובה בדרייב אין. שלא לדבר על מספר שחקנים שעתידם במועדון היה בסימן שאלה לעתיד.
מהרגע הראשון ניתן היה לראות שהפועל בעיקר רוצה ונלחמת. גינת השתטח על הפרקט לאסוף עוד LOOSE BALL, חטף ארבעה כדורים, זינק לגבהים לקלוט ריבאונדים (8 סה"כ) וגם הוסיף חסימה מדהימה על סורקין. גם הפציעה בסנטר שאילצה אותו לשחק את רוב המשחק עם פלסטרים לא עצרה את המאבק של הפורוורד המצטיין.
ולא רק גינת. גם טיילר אניס ובר טימור חטפו ונלחמו בהגנה וג'יילן הורד ניטרל לחלוטין את הקו האחורי של מכבי ובעיקר את לורנזו בראון שסיים משחק נפל עם 9 איבודי כדור מול אסיסט אחד בלבד. שח – מט.
זו לא היתה רק הופעת יחיד, או יחידים אם תרצו. הפועל כולה ניטרלה את מכבי בצורה מדהימה. 67 נקודות בלבד בטור הספיגה. 13 חטיפות כדור מול 4 בלבד של הצהובים. למעשה ההגנה של הפועל גרמה למכבי לאבד לא פחות מ 19 פעמים מול 16 אסיסטים בלבד. יחס שלילי נדיר במיוחד. אגב, שיא האיבודים העונתי של מכבי היה גם הוא בדרייב אין (22) בתחילת העונה בדרבי שרשום על שמו של אקסבייר מנפורד.
כשהיריבה מאבדת כל כך הרבה, החיים קלים יותר בהתקפה. כמה קלים? הפועל קלעה 29 נקודות כתוצאה מאיבודי הכדור של מכבי שקלעה 8 נקודות בלבד כתוצאה מאיבודי הכדור של הפועל. פער שלמעשה סידר לחניכיו של דדאס את הניצחון.
עניין של התאמה
כדורסל כידוע, הוא לא אחת עניין של התאמות, או בשפה המקצועית יותר מאצ'-אפים. בטור הקודם החמאנו לדדאס על ההתאמות שעשה בהגנה, נראה שלקראת המשחק השני הוא חידד אותן עוד יותר ולקח אותן צעד אחד קדימה.
בהגנה זהו הרכב הגבוהים או שלישיית המגדל, you name it, המרכיבים ברורים, או שלושה גבוהים, לרוב אלכסנדר גינת והורד. הורד נצמד למוביל הכדור – בלאט או בראון- גינת ואלכסנדר עוזרים במידת הצורך בחילופים כשהמטרה מובנת – למנוע את הכנסת הכדור פנימה במשחק הפיקנרול האהוב על עודד קטש.
הורד הוא מעין דיל ברייקר הגנתי, או אם תרצו כל מה שג'ייפי טוקוטו היה אמור להיות בשנתיים הקודמות ולא הצליח. הוא מסוגל לשמור על שחקנים בכל עמדה בהגנה בזכות אתלטיות מרשימה, עבודת רגליים טובה מאוד וידיים ארוכות. המהירות שלו היא מרכיב משמעותי, כי בעזרתה הוא מצליח להתמודד עם חסימות של ההתקפה היריבה בצד ההגנתי שלו ולהתמודד היטב בצד ההתקפי. הוא מתגלגל לסל, מוצא את האיזורים המתים בהגנה וחותך פנימה לדאנק מהדהד. גם פאולים שנועדים לעצור אותו מסל קל לא אפקטיביים תמיד מכיוון והוא עומד על 83 אחוזי עונשין בעונה הסדירה. בדרבי הוא הצטיין עם 15 נקודות, 8 ריבאונדים, שלשה נדירה ומדד 24.
הורד לא היה לבד, מנפורד היווה את הנשק החשוב בשיבוש האזורית של קטש עם משחק מעולה נוסף בסדרה – 25 נקודות, 6 שלשות ואפילו 5 אסיסטים. אמנם בחודשים האחרונים חוסר היציבות של השוטינג גארד האדום היה בולט לעין, אבל לפחות בשני המשחקים הראשונים הוא הגיע ובגדול. במשחק השלישי הוא יצטרך לשמור על היכולת הגבוהה שלו אם ברצותו לתקן את הרושם מהחודשים הלא פשוטים שעברו עליו מאז פרשיית הסמים.
חברו של מנפורד לקו האחורי גם כן הראה דומיננטיות, ואני מדבר על טיילר אניס כמובן. דווקא ביום קליעה לא פשוט (4 מ-14 מהשדה) ניהול המשחק של הרכז המוכשר הזכיר נשכחות משחקן אחד בעמדה זו, ג'ייקובן בראון כמובן. אניס של המשחקים האחרונים לא מהסס לקחת על עצמו אם זה בייצור מצבים לעצמו או אם זה בהפעלת שאר חבריו לקבוצה. 7 אסיסטים ו-3 חטיפות מעידים יותר מכל דבר על החשיבות שלו להפועל בשני צידי המשחק (גם כשהוא לא קולע), ובהיעדרו של בראון הוא יצטרך לשאת על גבו הלא רחב את הפועל במשחק הכי חשוב העונה.
למה לצפות?
כמו בעונה שעברה הפועל תגיע שוב למשחק בהיכל מנורה מבטחים על כל הקופה. קצת פחות מוכשרת, בעיקר בעמדה 3, קצת פחות בומבסטית ודורסנית בהתקפה, אבל גם יותר מאוזנת ומחוברת עם שחקנים שכולם תורמים, שורטים, ומסתערים על הפרקט. לא פחות מ-5 שחקנים קלעו בדו ספרתי בדרייב אין, נתון שהפועל תשמח לשחזר כדי להימנע מהתסריט של העונה שעברה, שבה רק שחקן אחד הגיע למשחק המכריע והיתר נכנעו ללחץ וקרסו במאני טיים.
השנה נדמה כי הלחץ פחת. אולי זוהי ההשלכה של העונה מלאת המהמורות, היכולת הפחות טובה על הפרקט או המצב במדינה שגורם לכדורסל להיראות בעיקר כאסקפיזם נדרש. ייתכן שזה בדיוק מה שהפועל הייתה צריכה: לעלות למשחק החוץ החשוב של העונה כשהיא יודעת שיש לה רק מה להרוויח בצורה החיובית ביותר שאפשר לחשוב עליה.
ההיסטוריה לא מחמיאה במיוחד. בשנתיים האחרונות אף קבוצת חוץ לא יצאה עם הניצחון בדרבי, כן זו לא טעות. גם הפועל וגם מכבי ניצחו את כל הדרבים אותן אירחו. אבל אתם יודעים מה אומרים על היסטוריה, היא נכתבת על ידי המנצחים, והפועל בהחלט תרצה לכתוב בה פרק ולקחת אליפות ראשונה מאז 1969 ותואר ראשון מאז 1993, שנים שבהן כותב שורות אלו עוד לא נולד.
אבל עזבו רגע היסטוריה, יש כדורסל לשחק. באופן מעט צפוי מכבי רשמה את ווייד בולדווין לדרבי על חשבונו של תומאסון. בולדווין אמנם לא שיחק מאז ההפסד בסדרה לפנאתינייקוס, ספק אם בגלל כשירות פיזית או בגלל שרצה לשמור על עצמו לקראת החוזה הבא, אך למרות זאת הוא מהווה איום משמעותי.
סביר להניח שבולדווין יפתח בחמישייה לצידם של בראון, קולסון, כהן וניבו. דדאס יצטרך לבצע את ההתאמות ההגנתיות שכן מדובר בגארד שבעיקר מייצר לעצמו ומסוגל לקלוע מכל טווח. ניטרול אפקטיבי שלו יוכל להוציא את העוקץ מההתקפה של קטש, כי למעשה איתו המשחק הקבוצתי יהיה פחות מבוסס על מסירות ויותר על יכולת אישית. ועם יכולת אישית אפשר להתמודד בהתאמות מאצ'אפים נכונות.
מלבד ההתמודדות עם בולדווין הפועל תצטרך להמשיך וליישם את השיטה מהמשחק בשבת שהצליחה להעלים לחלוטין את ג'וש ניבו, שנעצר על 4 נקודות בלבד ב-18 דקות.
הפועל תצטרך להתמודד לא רק בהגנה. אחרי שני משחקים פושרים הגיע הזמן של בראיין אנגולה להוכיח את עצמו על הפרקט, בטח אם ברצותו להישאר לעונה נוספת (בטח ובטח כשההצעות האחרות כרגע לא גבוהות כמעט או בכלל משכרו הנוכחי). במשחק על כל הקופה אין לדדאס פריבילגיה להחזיק זר שלא תורם מספיק בהתקפה. הזמן להוריד חלודה נגמר וכעת הגיע הזמן לשחק את הכי טוב והכי חזק שאפשר.
ובסוף, מדובר בקבוצות שמכירות אחת את השנייה לפניי ולפנים, זהו המפגש השישי בין הקבוצות העונה וה-13 בשתי העונות האחרונות. מלבד שינויי חמישיות והתאמות במאצ'אפים ההגנתיים אין קלפים מיוחדים שהמאמנים יוכלו לשלוף מהשרוול וצפוי לנו קרב שחמט ארוך ומאתגר על הקווים. אם דדאס ישכיל לשלוף עוד מאצ'אפ חדש מבלוק השרטוטים ולמצוא דרכים חדשות לתקוף את ההגנה הרכה של לורנזו בראון ולבלום את הקו האחורי של מכבי, הוא יוכל לצאת כשידו על העליונה. אם הוא מחפש רעיונות – יש לו מספיק זמן לצפות במאסטר קלאס של ארגין עתמאן.
לסיום : הכל מתחיל ונגמר בלב
אחרי כל הדיבורים על טקטיקה, התאמות, מפתחות ושאר ירקות נשאר המשחק עצמו, משחק אחד בו סטפנוס דדאס ושחקניו יוכלו לקנות את עולמם. מבר טימור ואניס עד לגיל בני ויונתן רבינוביץ, מאקסבייר מנפורד עד דאסטי האנאס, מאנגולה והורד עד גינת ושטרנברג ומקייל אלכסנדר עד עידן זלמנסון. הם אלו שיעלו למגרש ויצטרכו לתת כל חלקיק אנרגיה שנשאר בהם, כל שבריר עורמה בקבלת ההחלטות וכל סנטימטר בגוף. זה היום שלהם וזה בסוף משחק אחד ובמשחק אחד הכל יכול לקרות.
ונסיים בנאום של וינסנט צ'רצ'יל. "לא אוכל להציע אלא דם, עמל, דמעות ויזע״, אמר ראש ממשלת בריטניה לעמו בימים הקשים של מלחמת העולם ה-II. ״ניצב בפנינו מבחן מהסוג הקשה ביותר…. אתם שואלים, מהי מדיניותנו? אשיב לכם: היא להילחם בכל כוחנו ובכל העוצמה שהאל יכול להעניק לנו; לצאת לקרב נגד עריצות מפלצתית. זוהי מדיניותנו. אתם שואלים, מהי מטרתנו? אני יכול לענות במילה אחת: ניצחון; ניצחון בכל מחיר, ניצחון חרף כל האימה, ניצחון, לא משנה כמה ארוכה וקשה תהיה הדרך".
עוד אחד הפועל. תאמינו. תתנו הכל ואז שוב תאמינו. זה אפשרי.
