שוב חוזר הניגון הכל כך מכוער: שוב תקרית מכוערת, שוב אחרי משחק. בפעם שעברה זה היה אחרי ניצחון מול חולון בדרייב אין, כשכמה ילדי אולטרס החליטו שזה מגניב לפרוץ לפרקט לאחר סיום המשחק כדי לגנוב באנר. הפעם הם החליטו להוציא את העצבים שלהם על אוהד אומלל של הפועל חיפה, באלימות חסרת מעצורים וחסרת גבולות.
הגיע הזמן לשים להם סוף.
התופעות האלימות לא ייחודיות להפועל, לא בספורט וגם לא בכדורסל, אבל אסור לנו להשתמש בתירוצים הללו. בשנתו הראשונה של עופר ינאי כבעלים הוא עומד בפני מבחן שרבים נכשלו בו – התמודדות עם אותם נגעים רעים שביניהם לבין הספורט והכדורסל אין דבר וחצי דבר.
מדובר בנוער שוליים מחוזקים בקומץ אלים ועברייני. הם באים למשחקים לא כי המשחק מעניין אותם, ספק אם הם יודעים את שמות כל השחקנים בסגל. מבחינתם המשחק הוא מפגש חברתי בו הם שותים אלכוהול לפני, שרים עם החברים במעין שירה בציבור ועל הדרך, כשנק׳רית ההזדמנות, הם מפליאים את מכותיהם בכל מי שאיתרע מזלו לעבור לידם אחרי.
ולעופר ינאי נמאס. הוא משקיע מיליוני שקלים, יחד עם אבי זיידנברג, ומשקיע מזמנו ומרצו כדי שהפועל תהפוך להיות מועדון חזק יותר ותחרותי יותר. אבל אחרי מה שקרה במוצ״ש בדרייב אין גם הוא הבין שצריך לטפל בתופעות האלימות במשחקי הקבוצה, לפני שהן מחרבות את כל מה שהוא מתאמץ כ"כ לבנות.
לא רק לינאי ואבי זיידנברג מגיע יותר, גם לאוהדי הפועל. רוב רובו של הקהל מתעב את התופעות האלימות הללו, ומייחל ליום בו הם ימוגרו מהיציעים, מדובר בקומץ שרומס את "החברים" שלו ליציע לא אחת, ברדיוסים, סגירות יציעים ועוד.
כנגד הפועל עומד עונש על תנאי של שני משחקי רדיוס במרחק 35 ק"מ מהדרייב אין במקרה של התפרעות אוהדים. ההתפרעות שקרתה לאחר סוף המשחק מול הפועל חיפה עלולה בהחלט להפעיל את העונש הזה, עונש שיגרום לכמעט 3,000 אוהדים לנסוע לאולמות כמו רוממה רק כי 10-15 חוליגנים חיפשו לפרוק עצבים.
למחרת המשחק התבשרנו שאחד המתפרעים נעצר. הפלא ופלא מדובר באחד מאותו קומץ שביזה את הטקס בבאר שבע, מה שמצריך לעשות בדק בית בקרב הנהלת הפועל כדי לגלות כיצד אותו אוהד שהיה אמור להיות מורחק ע"י הקבוצה (אבל הורחק על ידי בית המשפט רק ממשחקי הכדורגל) בעקבות ביזוי הטקס בב"ש, ממשיך להיכנס למשחק.
לזכות המועדון אפשר לומר שהוא הגיב מהר ובנחרצות. עוד לפני שבן גביר הפופוליסט ומשטרת ת״א, שיש לה חלק משמעותי באי הטיפול באלימות הזו, הודיעו על סגירת הדרייב אין ל-30 ימים.
לטובת הקוראים אפרט:
- סגירת יציע העידוד, יציע 1 בדרייב אין, עד למציאת מענה אבטחתי הולם.
- פעולות מעשיות לזיהוי כל המעורבים באירוע האלימות.
- אפשרות לתביעות אישיות מצד הפועל כנגד אותם אוהדים.
- שלילת מנויים ומניעת כניסה למשחקי הפועל בכל דרך אפשרית.
- החלפת חברת האבטחה ובניית תכנית אבטחה חדשה למשחקים.
למעשה, הנהלת הפועל אומרת ובצדק שנמאס לה, שמה שקרה עד כה לא יכול להמשיך ולקרות, וכשיש בעלים שמשקיעים מיליוני שקלים מכיסם בכל שנה אסור לתת לאוהד אחד לחרב. ויודעים מה? גם לא לעשרה או עשרים כאלה.
פעולות אישיות כנגד אותם אוהדים הן צעד הכרחי, אפילו קריטי במידת מה. מדובר באנשים שלא מעניין אותם ולו במעט מה ההשלכות של מעשיהם כלפי אוהדים אחרים. רדיוסים, סגירות יציעים וקנסות עתק לקבוצה לא ממש מזיזים להם. אולי דרך הכיס הם יחושו במעט את הנזק העצום שהם מחוללים לאלפי אוהדים נורמטיבים בכל משחק. אמנם עונש קולקטיבי של סגירת יציע הוא עונש כבד, אבל מי יודע מתי יהיה משחק הבית הבא של הפועל בדרייב אין, וסביר מאוד להניח שעד אליו יימצא פיתרון אבטחתי שימנע את סגירת היציע.
אין ספק שיהיו השלכות לצעדים הללו של ינאי וזידנברג. ישנם לא מעט אוהדים שיתרעמו וינסו לחבל ולתקוף את השליחים, אנשי ההנהלה, אבל זהו מבחן ליכולות שלהם לעמוד בלחצים לא פשוטים שיופעלו עליהם לסגת או לרכך את הצעדים שננקטו.
ינאי הוא בעלים מעורב מאוד, בעיקר ברשתות החברתיות אבל ממש לא רק. לא אחת הוא עורר סערות בעקבות הצהרות או ציוצים כאלה ואחרים שלו, הפעם הוא יעמוד למבחן. הודעת הפועל על הצעדים שיינקטו כנגד אותם מתפרעים היא אמירה טובה, ובספורט הישראלי היו כמה וכמה מקרים של בעלים שתקפו התנהגויות של הקהלים שלהם. אבל כאן מבחן המעשים הוא המשמעותי. אם אותן אמירות חריפות ככל שיהיו לא יגובו במעשים זו תהיה החמצה לדורות.
אם ינאי, זידנברג ורמי כהן באמת יפעלו מול אותם עבריינים שבעטו בראשו של נער כששכב על הפרקט חסר אונים, זו יכולה להיות דרך חדשה. אם אותם דברים יתמסמסו, כפי שקרה לא פעם עם הצהרות של הפועל לגבי אלימות הקהל, אזי מקרה האלימות הבא הוא לא שאלה של זמן. לא אם אלא פשוט מתי.
המקום הכי נמוך בתל אביב
אחרי ההפסד להפועל חולון בשלהי ינואר העלה בעלי הפועל החדשים, עופר ינאי, ציוץ עם מילה אחת "מחשבות".האירועים שקרו על המגרש בזמן המשחק ולאחריו מול הפועל חיפה מצריכים לא מעט מחשבות.
הפועל נמצאת בצומת דרכים בכמה רבדים. על הרובד הניהולי כבר דיברנו, וגם אם זה קשה, עכשיו הזמן להתעסק גם בקריסה המקצועית
מדובר בצומת דרכים משמעותית, כי עם כל הכבוד לניצחון על הפועל ירושלים המפורקת בארנה, היכולת המקצועית של הקבוצה פשוט לא מספיק טובה לשלב הזה של העונה. בעיקר בכל הנוגע למשחק ההגנה.
אלברט איינשטיין אמר פעם שני משפטים מוכרים. הראשון הוא ש "יש שני דברים אין סופיים בעולם, היקום והטיפשות האנושית, ואני לא בטוח לגבי הראשון". השני ש"אי שפיות היא לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות". אמנם איני פיזיקאי או מתמטיקאי בהשכלתי, אבל לאור העונה של הפועל עד כה אין לי מנוס אלא לקבוע כי חיבור המשפטים הללו יוצר בהכרח שינוי למשפט הראשון. ישנם שלושה דברים אין סופיים בעולם, היקום, הטיפשות האנושית וכמות הפעמים שתרגילי פיק אנד רול פשוטים מפרקים את ההגנה של הפועל תל אביב.
הסיטואציה קבועה, ויש לה שתי גירסאות: הראשונה היא כששחקן יריב חודר לסל ואז ישר מגיעה העזרה בהגנה, תמיד מהצד הלא נכון, הוא מוציא את הכדור החוצה לשלשה פנויה מאוד של היריבה. בווריאציה השניה, שחקן יריב מקבל את הכדור ליד קשת השלוש, קורא לגבוה לחסימה, הגבוהים בהפועל יוצאים מעל לחסימה ומשאירים את הגבוה היריב חופשי ומאושר לבד מול הסל.
הפועל חיפה פשוט למדה את הטריק וחגגה התקפית מול הפועל. היא קלעה בדרייב אין לא פחות מ-16 שלשות ב50%, כשעד למשחק היא קולעת בסך הכל 9.7 שלשות למשחק ב-35.7%. זו לא אנומליה שבאה משום מקום, היא הגיעה כתוצאה מהכנה פשוטה של גיא גודס להגנה הבעייתי שאותה יפגשו חניכיו.
צריך לומר ביושר, הבעיה ההגנתית מול פיקנרול נמשכת לאורך חודשים ארוכים. גם ביורוקאפ, למרות המאזן המצוין בשלב הבתים, הפועל "סידרה" ליריבותיה ימי קליעה חלומיים משלוש. בכל זאת קשה להחטיא כשנשארים כ"כ פנויים על הקשת. אבל אם אז עוד היתה לפרנקו הנחה בגלל עומס המשחקים והטיסות, הפעם היה לו שבוע שלם ללא טיסות כדי להתחיל ולהטמיע איזה שהם פתרונות ורוטציות הגנתיות. הוא לא עשה זאת.
גם בפן ההתקפי, על אף 88 הנקודות שקלעה, קשה לומר שהפועל סיפקה משחק קבוצתי כלשהו. מלבד בר טימור שלקח על עצמו לבד את ניהול המשחק עם 13 אסיסטים, שאר השחקנים מסרו יחד 6 אסיסטים בסך הכל. בטקסט הקודם כתבתי על החיסרון של ג'ייקובן בראון בהובלת הכדור ועל כך ששחקנים כמו טימור, אנגולה וקאמינגס יצטרכו לקחת על עצמם יותר בהיבט הזה. טימור אמנם מנסה ככל יכולתו ונמצא בעונת שיא מבחינת מספרי האסיסטים, אבל קאמינגס הוא אולי סקורר מוכשר אבל ממש לא נראה כשיר לעמדת הרכז. את המשחק מול הפועל חיפה, אגב, הוא סיים ללא אסיסט אחד ועם שני איבודים. וכשאין מי שמוסר, שחקנים שמתבססים על מסירות כמו הורד וכמו קייל אלכסנדר מתקשים לבוא לידי ביטוי התקפית.
דוגמה נוספת ובולטת מאוד היא דאסטי האנס. הקלע המוכשר שרק במשחק הקודם קלע 23 נקודות על הפועל ירושלים כמעט ולא קיבל מסירות למצבי קליעה. מלבד חפירה אחת של זלמנסון בצבע ששיחררה את האנס לשלשה מהפינה הפועל לא ייצרה שום תרגיל זריקה עבורו. ב-16 דקות על הפרקט הוא לקח שלוש זריקות בלבד, שתיים מתוכן הוא ייצר לעצמו בלית ברירה.
אם תרצו זה עוד כשל מבית היוצר של דני פרנקו, מאמן שהוכיח באופן עקבי לאורך כל הקריירה שלו כי הוא לא יודע להפעיל קלעים. מה הוא עושה באימונים במקום זאת איני יודע, מה שבטוח שגם זריקות עונשין לא בטוח שהוא מתרגל עם חניכיו, מאחר והפועל השאירה לא פחות מ-7 נקודות על הקו (כולל שלוש סופר חשובות לקראת הסיום) וקלעה ב-59 אחוזים בלבד. ככה לא מנצחים אף קבוצה.
ואולי, ה"מזל" הגדול של פרנקו היה שהאירועים המבישים בסוף המשחק הסיטו את האש מהתצוגה המבישה כשלעצמה של שחקניו. לולא אותם אירועים הוא עצמו היה במוקד, ובצדק, לאחר משחק נפל של קבוצתו.
בגינת של תומר
חידה נוספת באדום העונה היא תומר גינת, אם תרצו דוקטור תומר ומיסטר גינת, בפאפרזה על המעשייה ההיא על דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד.
מצד אחד דוקטור תומר, פורוורד שנמצא בעונה מדהימה בכל קנה מידה בכל הנוגע לזריקות מחוץ לקשת, שחקן שקולע ב51.7% עונתי מחוץ לקשת (כן, בדקתי את המספרים חמש פעמים לפני שכתבתי את השורה הזו). פורוורד שקולע מבחוץ הוא נכס לכל קבוצה, פורוורד שקולע באחוזים כאלו זה שיחוק מדהים כמו לזכות בלוטו ולצאת לדייט עם סידני סוויני באותו ערב.
מהצד השני של הזירה, מיסטר גינת הוא שחקן עם אחוזי עונשין של שאקיל אוניל ביום רע, שחקן שקבוצות מעדיפות לשלוח לקו כי הן יודעות שהוא יחטיא משם לא מעט. האיירבול מול הפועל חיפה היה רק החותמת לעונת עונשין מזעזעת של גינת – שמסתכמת ב-52.9% (לצערי גם את הנתון הזה בדקתי יותר מפעם אחת). זו העונה הכי גרועה של גינת מהקו בכל הקריירה הכבר לא קצרה שלו.
הניגודיות הזו מאפיינת את גינת של העונה. הוא נפצע, פיספס 4 משחקים ואחרי החזרה נראה שחקן שונה. לרוב שחקן שקולע שלשות באחוזים כאלו נחשב לשחקן עונשין מסוכן, שחקן שהיריבה מפחדת לשלוח לקו. במקרה של גינת זה הפוך – הוא הולך לקו יותר מאשר בעונה הקודמת, ייתכן מאוד שזה חלק מההכנה של היריבות אליו.
צריך לומר בבירור, שחקן לא "מאבד" את הטאץ' שלו בצורה כ"כ חדה משום מקום. שחקן של 71 אחוז בעונה שעברה לא יורד ל-52 פתאום. ייתכן מאוד שמדובר בבעיה מנטאלית, וגינת שידוע כאחד שלוקח דברים ללב יצטרך מישהו שיתן לו יד וידע לעזור לו לצלוח את התקופה הזו. יכולת משופרת מהעונשין תהיה קריטית לשלבים המכריעים של העונה.
