מחלקת השיקום של אדלסון: הפועל ת״א התאוששה מההתפרקות מול בשיקטאש

בקרב מאמנים בענפי הספורט השונים יש תזות שונות בנוגע להתאוששות ממפלה כמו זו שחטפה הפועל מול בשיקטאש. יש כאלו המעדיפים לשחק מיד אחרי כן משחק נוסף כדי לא לשקוע לתוך משבר, אחרים מעדיפים שהמשחק הבא יהיה רק לאחר כמה שיותר זמן כדי לאסוף את השברים ולהיבנות מחדש.

אחרי אותו משחק מול בשיקטאש, הפועל היתה על סף משבר, המפלה המקצועית היתה כואבת מאוד,

האמירות של דני פרנקו לאחר המשחק, שבהן תלה את האשמה בשחקנים ובבעלים איימו ליצור קרע בחדר ההלבשה וקרע בינו לבין ההנהלה. ואם לא די בכך, הגיעו ביום שישי, ערב המשחק, תוצאות הבדיקות של ג'ייקובן בראון שהצביעו על קרע בגיד הפיקה שהתברר בדיעבד כפציעה שסיימה לו את העונה. כשמדובר בשחקן שעליו נבנתה הקבוצה, זו היתה אמורה להיות מכה רצינית עבור דני פרנקו וחניכיו, אולי אפילו מכה מכרעת. 

אבל אז הגיעה הפועל ירושלים. הקבוצה החבוטה של איליאס קאנצוריס שנמצאת במשבר עמוק בעצמה, עבורה המשחק מול הפועל ת"א היה תקוע כמו עצם בגרון, רגע לפני משחק מאוד משמעותי ב-BCL או בכינויו הלא רשמי בעברית – האלופיב"א. הראש של הירושלמים היה במשחק באירופה והם נתנו להפועל מתנה משמעותית ועלו למשחק בלי שני שחקנים שיכלו לעשות צרות – הרכז ספידי סמית' והפורוורד כריס ג'ונסון, שאוהב מאוד לקלוע מהפינה מול הפועל.

את המתנה הזו גם הפועל הנוכחית לא יכלה לאבד.

כמו בשיקטאש, רק ההיפך

בניגוד מוחלט למשחק מול בשיקטאש ואולי כהמשך של הרבע הרביעי באותו משחק, הפעם הפועל פתחה את המשחק בצורה מהוססת. היכולת ההתקפית לא היתה שם, ותכנית המשחק של קאנצוריס, ככל שהיתה כזו, עבדה לא רע ברבע הראשון.

זאק הנקינס היה חופשי ומאושר בצבע ולקח לא פחות משישה ריבאונדים ברבע, ומנגד, משחק ההתקפה של הפועל נוטרל. קאמינגס ואנגולה לא פגעו בכלום, ורק ג'ון הולנד ובר טימור הצליחו להחזיק את הקבוצה מעל למים ולסיים את הרבע בשוויון 16-16. 

גם ברבע השני הפועל המשיכה להיגרר לסגנון המשחק של קאנצוריס, ג'אקורי וויליאמס המשיך לחגוג בצבע ומנגד טימור ודסטי הנאס (עוד נגיע אליו, אך תדאגו) עם רבע של 15 נקודות החזיק לבדו את הפועל בדרך ליתרון מינימלי 33-37. 

ייתכן והמשחק בוילנה עדיין ישב לשחקנים בראש, מספרי המחצית הראשונה מראים זאת היטב – 0 נקודות משותפות במחצית הראשונה לתומר גינת, ג'יילן הורד, וויל קאמינגס ובראיין אנגולה. כולם שחקני מפתח בהפועל שמן הסתם בונה עליהם לתפוקה משמעותית יותר.

ואז הגיעה המחצית השנייה. הפועל הידקה את ההגנה ברבע שלישי של בליץ אחד גדול, דווקא אחרי שירושלים חזרה עד כדי מינוס נקודה בלבד. מאותו רגע הייתה רק קבוצה אחת על הפרקט (החדש) בארנה, הפועל התנפלה בהגנה על רנדולף וקארינגטון אותם סימנה בצדק בתור השחקנים היחידים שמסוגלים להעניש מבחוץ ולייצר משהו עבור ירושלים. ובצד ההתקפי – חגיגה, דסטי הנאס המשיך לקלוע מכל מקום, טימור הוסיף גם הוא כמה סלים בחדירות נאות ובשלשות קלאץ' ושחקנים נוספים הצטרפו לחגיגה ברבע שנגמר בפלוס 19 לבן.

אולי כלקח מהמשחק מול בשיקטאש הפעם דני פרנקו החליט שלא להוריד את הרגל מהגז לרגע וגם ברבע הרביעי המשיך עם החמישיות החזקות שלו במטרה לגמור את המשחק. ההפרש כבר חצה את גבולות ה-30 ורק אז הגיע הזמן להעלות מהספסל את המחליפים.

דסטי-מוד  

דסטי הנאס היה רכש שהגיע להפועל עם לא מעט סימני שאלה, הביי אאוט הכבד ששולם עליו (200 אלף שקל/דולר, תלוי את מי שואלים), העובדה שהוא כמעט לא שיחק בארץ למעט משחק אחד בעירוני נס ציונה והבריחה שלו מהארץ עם פרוץ המלחמה היו בעוכריו. גם העובדה כי השחקן שהוא אמור היה להחליף, אקסבייר מנפורד, חזר מההרחקה, לא הוסיפה כמו גם הרישום המאוחר שמנע ממנו לשחק באירופה.

אחרי שלושה משחקים באדום-לבן הספקות הוסרו. הנאס הוא שוטינג-גארד קלאסי שבניגוד ללא מעט שחקנים בעמדה, לא כופה את עצמו על המשחק אלא מתמקד במה שהוא יודע – לקלוע מכל טווח כמות של נקודות בזמן קצר.

המשחק בארנה היה המחשה נהדרת לזה – 23 נקודות ב-27 דקות על המגרש, 8-11 מהשדה, 4-4 מהקו. הוא עלה לפרקט ברבע השני כדי לייצר נקודות, בסוף אותו הרבע הוא כבר היה עם 15 ב-9 דקות בלבד על הפרקט. 

היכולת המגוונת שלו לקלוע מכל מצב היא אולי מה שמייחד אותו. הוא חודר טוב לסל, קולע מחצי מרחק, וכשמשאירים אותו לבד על קשת השלוש אפשר להיות בטוחים שהכדור ייכנס.

אלו אולי הדברים שמבדילים אותו ממנפורד, בעוד מנפורד לא פעם היה לוקח על עצמו משחקים, הנאס לא מכריח אלא מחכה בסבלנות ומנצל את ההזדמנויות שלו עד תום. ייתכן שזה אחד הדברים שהיו חסרים להפועל בבשיקטאש בדקות הסיום. באותן דקות בהן הלחץ הכריע את כולם ושחקנים קיבלו החלטות רעות דווקא שחקן כמו דסטי הנאס יכל אולי להשפיע ברוגע שלו וביכולת לצבור נקודות בזמן קצר. את ההתאמה שלו לאירופה נראה בעונה הבאה.

יש מי שלוקח אחריות

לא מעט מילים נכתבו על העונה של בר טימור, הגארד הוותיק וקפטן הפועל שבגיל 32 חווה את העונה הטובה בקריירה בכל אלמנט. הוא קולע 12.7 נקודות למשחק ב60% מפתיעים לשתי נקודות, מוסר 6 אסיסטים לערב, מוביל את הליגה ביחס אסיסטים/איבודים ובעיקר נראה כאחד שהעלה רמה במשחקים בהם בראון לא שיחק העונה.

בארנה טימור קלע 21 נקודות ב70% מחמיאים מהשדה, שלט במשחק ביד רמה וסיפק כמה מהלכי אנד וואן וחדירות יפות לסל, האוהדים הירושלמים, אלו שחוו אותו באותו אולם במשך שנים כשחקן ובהמשך כקפטן, נתקפו בגעגוע עז לאותם ימים.

אבל בר טימור בהפועל הוא יותר מסך היכולות שלו על הפרקט. מעבר לנוסטלגיה של הקהל ושיר השחקן על "דרבי בר טימור", טימור מסמל את השינוי שעבר על המועדון. כן אותו המועדון שאיתו שיחק בלאומית, העלה אותו ליגה, וחזר אליו אחרי שנים בירושלים. אותו המועדון שעשה קפיצת מדרגה משמעותית בשנתיים האחרונות עם אותו טימור כשחקן וקפטן. 

לאחר המשחק, ובניגוד למאמנו, התייצב בר טימור מול המצלמות ונתן מונולוג חשוף. הוא שיתף על הקושי אחרי ההפסד מול בשיקטאש "העולם הזה הוא יום אחד משבר שאתה לא רוצה לקום בבוקר, בא לך למות בגלל הפסד שירדוף אותנו בלילות ובימים; ושלושה ימים אחר, אתה מרגיש טוב, מחייך ושמח", סיפר. "זו הקבוצה שלי, לטוב ולרע״, הוסיף בלקיחת אחריות שאולי כדאי שמאמנו ילמד ממנה, ״יש לי אחריות כשהכל טוב וכשלא טוב, זו הקבוצה שלי וזה היה ככה בהתחלה וזה יהיה ככה". 

הבגרות שבר טימור מגלה העונה היא נדבך חשוב עבור הפועל. בעונה שעברה, בפלייאוף, הוא חווה ירידה משמעותית ביכולת ובמספרים. העונה, כשלפלייאוף נגיע ללא ג'ייקובן בראון, טימור יצטרך לקחת על עצמו הרבה, הרבה יותר. למעשה, במצב העניינים הנוכחי הוא כרגע הישראלי הכי חשוב בהפועל, כן, אפילו יותר מהחבר הטוב תומר גינת. ובגיל 32 זו ההזדמנות הגדולה שלו לקחת תארים כשחקן מרכזי ומוביל.

הצלחתו הצלחתנו.

3 קטנות לסיום:

פרנקו והלחצים – דני פרנקו הוא אניגמה עבור אוהדי הפועל. זו העונה השישית שלו במועדון ולמרות זאת הקהל האדום חלוק מאוד לגביו – בין אוהביו למקטרגיו. על אף שהוא מנסה לשדר כי הלחצים לא משפיעים עליו וכי הוא לא קורא את הביקורות ברשתות החברתיות, ההתנהלות במגרש מוכיחה ההפך. בין אם אלו הראיונות ההזויים כמו אחרי המשחק מול בשיקטאש ואחרי ההפסד לחולון בהם האשים את השחקנים והבעלים, עופר ינאי, בהפסד, או ההתנהלות במשחקים (התקרית עם שדרת ערוץ הספורט נועה פופלינגר למשל). גם בארנה היתה לו תקרית קטנה דווקא עם אחד השחקנים החיוביים בקבוצה, ג'יילן הורד, שאמנם היה במשחק חלש מבחינתו, אך ברבע הרביעי ובהפרש שנושק ל-30 ייתכן ולהיטפל אליו זה צעד לא חכם ואף מאולץ, בטח כשמדובר בשחקן מבוקש שנמצא בעונה גדולה אישית. בקיץ הקרוב יסתיים חוזהו של פרנקו בהפועל וככל הנראה אם יסיים שוב עונה ללא תואר חוזהו לא יחודש, העובדה הזו כנראה מלחיצה אותו, כדאי שמי מאנשי שלומו יייעץ לו להירגע מעט, לחץ לא יגרום לו לקבל חוזה, תואר והישגים מקצועיים כן.

עמדת הרכז – אל הוואקום בעמדת הרכז שנוצר אחרי פציעתו של בראון אמור להיכנס וויל קאמינגס, אחרי משחק מדהים מול בשיקטאש הציפיות מקאמינגס היו גבוהות, אבל דווקא במשחק בארנה בו הקבוצה ניצחה בקלות הוא התקשה מאוד, 0-3 מהשדה, 2 אסיסטים בלבד ב20 דקות על הפרקט, ומעבר לזה, ב20 הדקות שלו על הפרקט הפועל הפסידה ב3 נקודות.  אמנם להיטפל לשחקן אחרי משחק כזה נראה מעט קטנוני, אבל הפועל חייבת את וויל קאמינגס חד ויציב להמשך העונה, אחרת היא תצטרך לבדוק שוב את שוק השחקנים ולחפש בנרות רכז.

חידת אנגולה – בראיין אנגולה הגיע להפועל כרכש בומבסטי, דני פרנקו טס לטורקיה כדי לשכנע אותו לחתום, הוא קיבל חוזה עצום של 450 אלף דולר לעונה בחוזה לשנתיים והאמירות סביב החתמתו היו שמדובר בפורוורד שיכול לשחק כגארד ולרווח את המשחק. תוסיפו לזה את העובדה שהוא החליף שחקן מאוד אהוב בדרייב אין כמו ג'ורדן מקריי ותקבלו הר של ציפיות, ציפיות שהוא מתקשה עד כה לעמוד בהן. במחצית הראשונה מול הפועל ירושלים הוא קרס, בשנייה המצב טיפה השתפר והוא סיים עם שורה סטטיסטית לא רעה של 8 נקודות, 7 ריבאונדים ו-6 אסיסטים, כמו קאמינגס גם הוא יצטרך להראות הרבה יותר יציבות בהמשך העונה, כמו קאמינגס גם הוא יצטרך לקחת חלק בהובלת הכדור בהעדר רכז.