קבוצה, בעל, בית: איזה ג'ייקובן תקבל הפועל ת"א מול בשיקטאש?

בקיץ האחרון, אחרי הפסד האליפות האכזרי למכבי ת״א במשחק השלישי ביד אליהו, החליטו בהפועל ת״א להישאר עם הקונספציה שהחזירה אותם לפסגת הכדורסל הישראלי אחרי שנים רבות במדבר. למרות העובדה שהקבוצה זכתה לתמיכה כלכלית אדירה מצידו של עופר ינאי והיתה בידה האפשרות להחתים שחקנים עם שמות גדולים בהרבה מאלו ששיחקו בה לפני כן, המאמן דני פרנקו והנהלת המועדון החליטו שגם בעונת 2023/24 הקבוצה תיבנה סביב כוכב השנתיים האחרונות, ג׳ייקובן בראון.

שתי הפעולות הבולטות שנעשו כדי לחזק את מעמדו של הגארד, שחגג לפני שבועיים את יום הולדתו ה-34, היו שחרורם של ג׳ורדן מקריי וצ׳ינאנו אונוואקו, והחתמתם של בריאן אנגולה וקייל אלכסנדר בסכומים שלא היו מוכרים עד אז במועדון.

על פניו, מדובר היה בהחלטה נכונה לטובת הקונספט שנבחר. היחסים בין בראון למקריי ואונוואקו אמנם השתפרו ככל שהתקדמה העונה והיו טובים בשלבים המכריעים, אך זה עדיין שני שחקנים עם הרבה אגו, שרצו את הכדור בידיים שלהם, את הזריקות שלהם, ויצרו מתיחות סביב השאלה מי בעל הבית על המגרש בקבוצה של פרנקו.

אנגולה ואלכסנדר הם שחקנים מסוג אחר. הרבה פחות דומיננטיים, הרבה יותר נינוחים ובעיקר כאלה שעושים הרבה מאוד פעולות חשובות גם כשהכדור לא בידיים שלהם. בראון קיבל את החברים המושלמים כדי להיות בעל הבית היחידי, המוציא לפועל העיקרי, והאיש שקובע איך דברים נראים. בלי מאבקי אגו, בלי סנטר שרוצה לנהל את המשחק מהפוסט ובלי מקריי, שהיה תחנה אחרונה להרבה מאוד כדורים שנמסרו אליו.

אלא שמאז אוגוסט זרמו לא מעט מים בירקון הסמוך לאולם הדרייב אין, ועושה רושם שלמרות הצוות המסייע המשופר, דווקא ג׳ייקובן הוא זה שאיבד את המפתחות לבית שנבנה עבורו. מצד אחד, כבר ברור שאחרי החתמתו של וויל קאמינגס, התלות בגארד הוותיק פחתה. מהצד האחר, לכולם ברור שכשיגיע המאני-טיים, כל התקוות והעיניים יופנו אל עבר בראון, שיצטרך לספק את הסחורה כדי שהפועל תגשים את השאיפות הגבוהות שיש לינאי עבורה.

מבחינה סטטיסטית ג׳ייקובן נמצא העונה בנסיגה, במיוחד לאחר החזרה מהפציעה והניתוח בעקבותה, שהשביתו אותו לחודשיים. את ראיית המשחק אף אחד לא ייקח ממנו, והוא ממשיך להוביל את הקבוצה באסיסטים למשחק, אבל קשה שלא להבחין שמבחינה התקפית הוא מוגבל יותר. 

אם בשנים עברו החדירות החתוליות לסל, שנגמרו לא פעם בסל ועבירה, היו הסמל המסחרי שלו – העונה, במיוחד לאחר הפציעה, בראון הפך לשחקן שמעדיף את הזריקה משלוש על פני כניסה ליער הידיים והגופות מתחת לסל. יכול להיות שהכל ישתנה ביום רביעי כשהוא יריח את המאני טיים, אבל כרגע זה לא נראה ככה. השאלה הגדולה היא אם בכושרו הנוכחי, כפי שהתבטא בשבועות האחרונים, הוא עדיין צריך להיות זה שכל העיניים נשואות אליו.

לפחות במובן אחד יש אופטימיות. להבדיל מהעונה שעברה הקבוצה הרבה פחות תלויה בו. קאמינגס, אנגולה, מנפורד (שלא שיחק שלושה שבועות), גינת, טימור והורד הוכיחו – הן בדרבי והן מול יריבות ביורוקאפ – שהם מסוגלים לנצח קבוצות איכותיות גם בלי המאסטרו. השאלה אם מול בשיקטאש בראון ינסה להשתלט כהרגלו על המשחק (ואולי גם ייאט את הקצב בניגוד לאופי של הקבוצה) או ישלים עם מקומו הנוכחי כעוד שחקן בסגל רחב מאוד, ויעלה לדקות שלו בלי לנסות לגנוב את ההצגה.

המשחק הטוב ביותר של בראון ביורוקאפ העונה היה בסיבוב הראשון מול הטורקים. אז הוא קלע 19 נק׳, מסר 7 אס׳, איבד רק פעם אחת והוביל את הקבוצה לניצחון מרשים על קבוצת הגנה אגרסיבית ונהדרת. הבעיה היא שמאז ראינו הפועל מצוינת, אבל זה היה או בלעדיו או איתו בתפקיד משני. בראון, כאמור, אוהב לקחת את המשחקים המכריעים עליו. העניין הוא שדווקא כשהוא משחק תפקיד משני, הקבוצה רצה טוב יותר. איזה ג׳ייקובן נקבל הערב (רביעי, 19:30) ואיך תגיב לזה הקבוצה כולה – זו אולי השאלה שתכריע את גורלו של רבע גמר היורוקאפ בווילנה.

המפתחות: קצב, ריבאונד ואחוזים מהקו

ואם כבר בשקיטאש, אז בואו נדבר קצת על היריבה ועל המאצ'-אפ שלה מול הפועל. בגדול, מדובר בשתי קבוצות הפוכות לחלוטין, קצת בדומה למה שהיה בעונה שעברה מול הפועל ירושלים. 

מצד אחד הפועל, שמחפשת משחק מהיר, סקור גבוה והרבה נקודות במעברים, ומהצד האחר יריבה יותר מאסיבית, שדואגת להאט את הקצב, ותעדיף תמיד משחק צמוד וסקור נמוך על חשבון ניסיון לשחק מהר ולנסות לברוח ליריבה.

שני המשחקים בין הקבוצות העונה היו שונים בתכליתם. את השני והחשוב יותר במחזור האחרון של שלב הבתים, הפועל ניצחה בקלות בזכות שני רבעים מצוינים (השני והשלישי) בהגנה, שפירקו את הטורקים לחלוטין. אבל דווקא בגלל זה שווה להתמקד במשחק הראשון, שאותו אירחה הפועל בבלגרד והתנהל בדיוק בצורה שבה הטורקים רצו שיתנהל. 

למעשה, ה-75:81 בבלגראד היה משחק ההתקפה הכי פחות טוב של הפועל בשלב הבתים, ואילולא תצוגת תכלית של ג׳ייקובן בראון טרום הפציעה, ספק רק אם היתה מצליחה לנצח בו. אפילו בשתי התבוסות לפאריס ובהפסדים לפורמיטיי קלעה הפועל טוב יותר מאשר באותו ניצחון שהושג בעיקר בזכות בראון והגנה נפלאה ברבע רביעי, שבו נבלמו הטורקים על 12 נקודות בלבד.

כדי שהתסריט הזה לא יחזור, כי גם ככה קשה לנצח יריבה איכותית כמו בישקטאש שלוש פעמים ברציפות, הפועל חייבת לשלוט בכמה אלמנטים שהפכו עבורה את המשחק השני לקל. 

קודם כל מדובר בכדורים החוזרים. אם הפועל רוצה לרוץ ולברוח היא חייבת לשלוט מתחת לסלים, וזה לא פשוט מול שני מפלצים כמו אנחל דלגאדו (2.10 מ') ומרקו סימונוביץ׳ (2.13 מ'), שלא יעשו לה את החיים קלים. זו צריכה להיות משימה קבוצתית. במשחק השני כמעט כל השחקנים לקחו בכך חלק, כולל עידן זלמנסון עם שישה, לצד אלכסנדר וגינת עם שבעה כ"א. בלי ריבאונד, ובטח אם אלכסנדר או הורד יסתבכו בבעיית עבירות, זה עלול להיות עסק מורכב מאוד. וזה כמובן מוביל אותנו לסוגיית השליטה בקצב, כי הגנה חזקה ושליטה מתחת לסלים, הם למעשה המפתח לכפות את הקצב המהיר שהפועל מעוניינת בו, והטורקים מנסים להימנע ממנו בכל מחיר. 

גם כמות הפעמים שהפועל תגיע לקו העונשין ובעיקר האחוזים בהם תקלע משם יכולים להפוך את המשחק ממורכב לפשוט יותר. בשיקטאש אגרסיבית מאוד בהגנה, ובניצחון שלה על גראן קנריה לוח העבירות נראה כמו עץ חג המולד בשיא תפארתו. אם הפועל תדע לשחק חכם, לסחוט עבירות מהגבוהים של היריבה ומהרכז דרק נידהאם, ולקלוע משם באחוזים טובים, היא אמורה לקבל מקדמה רצינית. אם היא תמשיך לקלוע מהקו באחוזים הבינוניים מאוד בהם היא קולעת לאחרונה, זה יכול לשחק לידיים הטורקיות ולאפשר להם להרביץ כמו שהם אוהבים, למנוע סלים קלים ולהוריד את הסקור.

כמה קטנות לסיום:

בר טימור. הקפטן נמצא בכושר אדיר לאחרונה, מחלק אסיסטים כמו ג׳ון סטוקטון בימיו הגדולים וקולע בלקאץ׳ כמו שלא קלע מעולם. משחק טוב שלו גם הערב אמור לסדר להפועל ניצחון קל.

וויל קאמינגס. לא לקח חלק במשחק הראשון והקשוח מול בשקיטאש אבל היה דומיננטי מאוד בשני עם 16 נקודות, 4 אסיסטים ו-9 קליעות עונשין מוצלחות באחוזים נהדרים. קאמינגס יודע לייצר נקודות מצוין גם במשחק העומד – בעיקר בזכות החדירה שמאלה שהפכה לסימן ההיכר שלו – והיכולת שלו תהיה קריטית אם ההגנה הטורקית תצליח לעצור את השטף האדום.

עידן זלמנסון. הסנטר הישראלי חזר מפציעה של כמה שבועות, והיה לא רע בטיול השנתי לאילת. אבל הליגה היא לא היורוקאפ, ומול הטורקים הוא יצטרך לתת גוף והרבה מלחמה, כמו במשחק הראשון, כדי למנוע מדלגאדו וסימונוביץ׳ לחגוג מתחת לסלים.

דני פרנקו. יש סיכוי שהדברים לא ילכו חלק, ושם זה יתגלגל אליו. היכולת שלו לשמור את השחקנים בפוקוס, לא לשדר לחץ ולהגיב נכון למה שיקרה את המגרש, היא קריטית כדי שהעסק יישאר יציב גם בדקות הפחות טובות (ויהיו כאלה). מה שכן, כל הכלים האפשריים עומדים לרשותו, וגם זה אתגר מסוים לדעת לנהל את הדקות של כולם, למצוא את היד החמה, ולא להתפזר עם יותר מדי ניסויים של הרכבים שלא שיחקו מספיק יחד.