בושה בושה בושה. להוביל ב-24 על המאסטרו בהר הגעש הפרטי שלו ואז לקרוס ולקבל מאותו רגע (אמצע הרבע השני ועד סוף המשחק) 33 הפרש בראש. וממש לא בא לי לדמיין בראש את הצווחות ואת ההפגנות של כל הברסלרים והברסלריות, הרדמנים והרדמניות. מספיק כואב גם כך לאחר ההתפרקות בשטארק ארנה.
לראשונה בהיסטוריה מכבי מפסידה לאחר שהובילה בפער גדול של 24 נקודות. אין אוויר.
לפתוח בצורה מעוררת השתאות עם 16:0 על הפרצוף של הסרבים, לסיים מחצית ראשונה עם סקור אדיר של 52 נקודות, לרדת לחדרי ההלבשה ב-16 הפרש עם שתי שלשות קלאץ' גדולות של בלאט ואז להשתחוות בפני פרטיזן, כאילו לומר לה: סליחה שפגעתי בך, חטאתי ופשעתי שאני רוצה לנצח אותך, קבלי את התנצלותי ואז לעשות הכל כדי לתת לה בכוח (וללא שימוש נכון ב-מוח) לחזור למשחק ולרמוס את הקיום ה-מכבי שלך.
איזה מן דבר זה. להוביל ב-18 לאחר הרבע הראשון ואז להפסיד בשלושה רבעים ברציפות. ולא, זה לא נגד ריאל. זה אפילו לא נגד בארסה. זו פרטיזן, שיש לה כמה שחקנים טובים, אך לא כזו שאמורה לכתוש ולרמוס את מכבי לאורך שני רבעים וחצי.
לקבל ברבע הראשון כולה 11 נקודות ואז 25 ,31 ו-21 בהתאמה בכל הרבעים הבאים. כאילו שמכבי התחייבה בפני היורוליג שהיא תספוג כל משחק לפחות ברבע אחד למעלה מ-30 נקודות. מה זה הדרעק הזה?
לקולע ב-65% לשתיים וב-57.1% לשלוש במחצית הראשונה ואז להתאדות טוטאלית מן הפרקט. לקלוע 8 שלשות באחוזים נהדרים במחצית הראשונה ואז לסיים את המחצית השנייה עם 0 מ-16 לשלוש? זה פשוט מעליב, או בעברית: לוזריות. ויש למכבי שחקנים שיודעים לצאת ווינרים (והראו זאת לא פעם) ,ולכן זה כואב. מאד כואב.
השאנטי של לורנזו, ההיעלמות של בונזי
לראות שפעם אחר פעם לורנזו בראון מתפרק וקורס תחת פיזיות ואגרסיביות של קבוצות שלוקחות אותו כפרויקט. נו באמת לורנזו, באמת חשבת שבמבצר סרבי שכזה מישהו יוותר לך על המשחק? טוב שלא ביקשת גם כוסית ג'יימסון במהלך הרבע השלישי כהוקרה על קליעותיך ברבע הראשון.
טוב, אתה אוהב את המילה "מהלך" כי אמרת בסוף המשחק ששחקני פרטיזן עשו את אותו מהלך שוב ושוב וכך הם חזרו למשחק. תגיד, אתה באמת חושב שמישהו יקבל אי פעם הזדמנות להוביל ב-24 הפרש במקדש הסרבי, יפסיד בסופו של דבר ויקשקש לאומה על מהלך כזה או אחר?
אתה שחקן יורוליג מוכח שיכול היה להביא הישג עצום ומרגש, אך בחרת לשחק אותה אשראם במדבר. שמעת פעם על רפיק? כן, ההוא שקראו לו פעם תמיר קמחי עד שהחליט להתמסר לאשראם של אושו בפונה, הודו. לימים הוא הקים בשיטים אשר בארץ הקודש את אשראם במדבר. אין עסקינן כאן בתירוצים ובהזיות, אלא בתחרותיות. ולא היית תחרותי לאורך למעלה ממחצית המשחק. נא לקחת לתשומת לבך ולשפר במהרה. ועד כמה זה קריטי? בטירוף. כי ארבעה מתוך חמשת המשחקים הקרובים יתקיימו בחוץ (אולימפיאקוס, ריאל, באסקוניה ואפס אנאדולו). ומי היריבה שנקבל בבית? פאו שנמצאת כל הזמן במגמת עלייה ותילחם על הביתיות בפלייאוף.
במופע קבצנות מביך גרדה מכבי נקודה פה ונקודה שם וסיימה את המחצית השנייה עם 27 נקודות בלבד. ומדוע זה עוד יותר ביזארי? מפני שננאלי (20 נק') שהיה המצטיין של פרטיזן ברגעי חזרתה למשחק (ביחד עם דוז'ייר הנפלא) הורחק במהלך הרבע השלישי ("המהלך" מוקדש ללורנזו בראון) לאחר עבירה בלתי ספורטיביות שנייה ולא שיחק כרבע וחצי לסיום. כלומר, הצהובים קיבלו מתנה גדולה ובעטו ב-וולה בדלי המסכן. כמה זה מתסכל.
נכון, הכלבויניק הנפלא קולסון לא הופיע אתמול התקפית וסיים עם 0 נקודות. לא ברור למה, כמה, איך וכיצד אך זה קורה. 0 מ-1 לשתיים, 0 מ-3 לשלוש. מאכזב, אך ספורטאי הוא לא מכונה ויש ימים כאלו. לפחות קטף 8 ריבאונדים. לפחות אצלו לעולם לא תהיה בעיית מחויבות, תשוקה, רצון ושאר ירקות. מבחינה התקפית היה נראה כאילו הוא לא שייך בכלל לשטף הקבוצתי ולא מרגיש שייך לעסק. והרי הוא הנכס הכי גדול שיש לנו.
וברוח האשראם –נעבור כעת לקצת הארות (ולא רק הערות) על כדורסל.
על ריבאונד הגנה כבר שמעתם?
פרטיזן קטפה 44 ריבאונדים על הראש של הצהובים. לא קרה כדבר הזה העונה בשום משחק ונגד שום יריבה.
14 אופנסיב ריבאונד קטפו הסרבים ואפשרו לעצמם עוד ועוד הזדמנויות לחזור למשחק ולקלוע סלים קלים. במגרש כזה ובאופן שבו התפתח המשחק עם היתרון הצהוב הגדול – אסור בתכלית האיסור לאפשר ליריבה לחגוג לך על הראש.
12 כדורים איבדה פרטיזן, שניים יותר ממכבי. ולכן מכבי חייבת לתת את הדעת כיצד היא מענישה את היריבה כשהיא זוכה בעוד ועוד פוזשיינים. לא יתכן שמכבי תוביל בקטגוריה זו בסוף ההתמודדות אך לא יהיה לכך כל ביטוי מבחינת התפתחות וסיפור המשחק.
העניין המנטלי חייב לקבל התייחסות הולמת במכבי במצבים שכאלו. מדוע? מפני שלא יתכן שפרטיזן תסיים משחק כזה (שבו היתה במינוס 24) עם 52% לשתיים ו-48% לשלוש. זו הפקרות מוחלטת. הקפדה על הגנת אחד על אחד, הגנות חילופים, הגנת שלשות ואגרסיביות – חייבות להיות מתרוגמות לחוקים ברורים שאף שחקן לא מפר במהלך התמודדות ביורוליג.
בימים כתיקונם לספוג 12 נק' משותפות מלידיי ומפאנטר זה חלום של ממש. מכאן שחוסר היכולת לסגור את ננאלי ודוז'ייר היוותה מרכיב מכריע בהפסד. והרי את ננאלי מכירים לגמרי במכבי ודוז'ייר הוא לא לברון – אז להבא יש להגיע מוכנים בכל האספקטים של המשחק. וכן, זה צובט יותר כששחקן מאוס כמו ננאלי מנצח אותך ומצטיין.
ואיפה התאום ההגנתי? איפה החיפויים ההדדיים בהגנה? הרי למעשה פרטיזן ניצחה אותנו כמעט ללא משחק פנים בכלל. הקופריביצות לא שותפו, קמינסקי לא שותף ולידיי היה בינוני. אמנם קאבוקלו כן היה יעיל למדי, אך הוא לא אנתוני דייויס.
תעולמת ווב וקליבלנד
במחצית הראשונה הכדור זז יפה בין הידיים, התנועה והחיתוכים היו נכונים, מבטים טובים לסל – ובום ברשת.
עמדות הפנים (4 ו-5) דורשות חשיבה מהצוות המקצועי כדי להגדיל את התפוקה לקראת הבאות. נפלא שסורקין מעז יותר וצובר עוד ועוד נקודות ובמגוון דרכים, אך לא יתכן שבמשחק כזה התרומה ההתקפית של ניבו וקולסון תהיה כמעט אפסית.
ריברו צבר 9 נקודות, אך חוסר ריכוז גרם לו לאבד כדורים, לחטוף גגות ולא להתמצא על הפרקט. לא יכול להיות שיקחו עליו ריבאונד בכזו קלות. לא יכול להיות שהוא יחטיא עונשין פעם אחר פעם. דרוש שיפור, ובמהרה.
ווב וקליבלנד חייבים להיכנס לשטף התרגילים כי אחרת התרומה ההתקפית שלהם תמשיך להיות מינורית ומקרית בהחלט. זרים אמורים לחזק את הקבוצה ולעיתים נראה כי הופעתם לא תורמת הרבה. חיבתי לאנטוניוס ( וכמה אני רוצה שהוא ייצא גדול) ידועה, אך הגיע הזמן (מזמן הוא הגיע) שיפסיק לעשות עבירות מטופשות עם הידיים. והגיע הזמן שבכל דקה על הפרקט הוא יתרום התקפית. כמה ואיך – הצוות המקצועי יצטרך למצוא פתרונות, ויפה שעה אחת קודם.
אפשר לומר הרבה דברים על הפרצופים שעושה בולדווין אחרי שריקות וחוסר שביעות רצונו מהשופטים. אבל הוא הדבר המוכשר והטוב ביותר שיש לנו על הפרקט. והוא גם יודע לשתף את חבריו וליצור עבורם מצבי קליעה. הגיע הזמן שהם יעזרו לו ובעקביות – כדי שנהיה בעמדת ניצחון מול הגדולות שבדרך.
אי אפשר לסיים משחק (שהובלת בו בדו ספרתי גבוה) עם 27% עלובים משלוש. פשוט אסור שיקרה. מה שאומר כי הדרך להימנע מפאניקה עוברת דרך הפן המנטלי שדורש בירור מעמיק.
ומילה לקטש: נכון, איחרת בלקיחת טיים אאוט ברבע השלישי, אך אתה יודע מה צריך לעשות (מחצית ראשונה חלומית) ועל מה צריך לתת דגש. עשית לפני כן ניצחון גדול על בולוניה ואתה תדע (גם באמצעות הידע שצברת ממאמניך הגדולים בעבר כמו המאסטרו) להחזיר למסלול את שחקניך.
דברים שרק המאסטרו יכול לעשות
רק מאמן על כמוהו יכול לנצח משחק תוך שהוא חוזר מהפרש עצום, בשעה שקבוצתו מאבדת יותר כדורים, קולעת באחוזים פחות טוב מהיריבה לשתיים, קולעת באחוזים פחות טובים מהעונשין, חוטפת פחות כדורים, הכוכב שלו (פאנטר) מסיים עם 5 נק' בלבד, כוכב הערב שלו (ננאלי) מורחק ברבע השלישי ואין לו בפועל משחק פנים של ממש וגם לא באמת שחקנים שיעשו זאת. פשוט פאר היצירה במונחים תנכיים.
לכן הוא המאמן האירופי הגדול בכל הזמנים. ולטעמי מדובר בכלל בדמות הכדורסל (ולא רק מאמן הכדורסל) הענקית ביותר בהיסטוריה (לפחות זו האירופית). לא היה ואולי גם לא יהיה מישהו שיש לו ותהיה לו תשוקה בלתי פוסקת לניצחון בכל שנייה על הפרקט.
ולכן שחקנים כל כך רוצים לשחק עבורו (אלא אם גדלו בבית דגן) ולכן הם מוכנים גם להשתכר פחות בכסף (להשתכר מדברים אחרים הם גם עושים איתו לעיתים וגם בזה הוא גדול) כדי לשחק בקבוצות שלו.
יש לו כמה שחקנים טובים בקבוצה, אך ככלל פרטיזן היא לא מאריות היבשת. שום מיקום של פרטיזן לא יפתיע בסוף העונה – לא העשירי, לא השמיני, לא השישי וכדומה. אף קבוצה לא תרצה לפגוש אותו בפלייאוף – לא רק בגלל הר הגעש הסרבי – אלא בעיקר בגלל שהוא מכונת מלחמה משומנת היודעת להשמיד (בפן הספורטיבי) כל מה שצריך כדי להצליח. לא תמיד זה מצליח, אך כמעט תמיד זה עובד.
אין גנרל כמוהו ואין שועל סרבי כמוהו (אבל יש ובגאון את אילן השועל חברי הטוב), ועל אף כל זאת ניצחנו אותו ב-15 הפרש ביד אליהו (תאמינו אבל יש אולם כזה) לעומת הפסד ב-9 במבצרו.
ונא לזכור: בלי האמונה גם ברצוקאס לא יאכל אותה בשבוע הבא. עם שלום ובלי שלום, עם אחווה ובלי אחווה – התאוששות בפיראוס (אוי כמה זה קשה) תהיה חלום כל הדורות.
ולא נותר, אלא לעשות את המעבר החד מהשטארק ארנה לאולם הכדורסל בבירת העמק. וכמובן לנחש כמה זרים יגיעו ומה תהיה זהותם.
בהצלחה רבה לצהובים בעפולה.
