היכונו לחג הטהרה של הכדור הכתום. לזיכוך הנפש בתפילה עוצמתית על הר הבית של היורוליג. להתרגשות כמו במופע של קולד פליי בסטאד דה פראנס. להתרוממות רוח כמו בגול ניצחון של רונאלדו בזמן פציעות (ושיסלח לי מסי אך אין ולא יהיה כמו הווינר הפורטוגלי). או בעברית: מכבי פלייטיקה ת"א נגד ריאל מדריד.
ברוכים הבאים למפגש המיתולוגי והבינלאומי ששוחק הכי הרבה פעמים בהיסטוריה של גביע אירופה. הרקורד של המפגשים בין מכבי לריאל מדריד הוא המרשים ביותר בתולדות הכדורסל האירופאי ועומד על 70 פעמים בהן התגוששו השתיים על הפרקט. 26 פעמים היתה ידה של מכבי על העליונה.
ואם כבר דיברנו על רקורד אז אין ראוי מלהדגיש כי ריאל מדריד הוא המועדון המפואר והמעוטר ביותר באירופה. וריאל היא גם אלופת אירופה המכהנת. נעשה זאת פשוט: לא היתה ולא תהיה כמו ריאל מדריד. ולא מדובר רק על 11 הזכיות ביורוליג (שיא), אלא מדובר גם על ארבעה גביעי ספורטה (שיא משותף), זכייה אחת בגביע קוראץ', זכייה אחת בגביע יול"ב, חמש זכיות בגביע הבין יבשתי (שיא), 36 אליפויות ספרד (שיא), 28 זכיות בגביע המלך (שיא) ו-10 זכיות בסופר קופה (שיא).
עסקינן בעלית של העלית (געגועים עזים לימים הגדולים של שנות ה-80 כשהחסות של "עלית" התנוססה על גופיות השחקנים), ולכן לאורך שנים רבות מכבי ראתה בריאל אחות גדולה וניסתה לחקות אותה, הן בתרבות הארגונית והן בדרך הניהול כמנוף להישגים ולזלילת תארים יבשתיים. ולאור כל זאת, הישגיה של מכבי וגדולתה לאורך שנים במפעל הבכיר ביבשת ראויים לשבחים רבים.
ולפני שנעמיק במכבי, בריאל ובשאר ירקות נקדיש כמה מילים לניצחון החשוב של מכבי על נס ציונה.
הפעם לא היה צריך נס מול ציונה
מכבי עברה בהצלחה את משחק החוץ הקשה בלב המושבה. וכמה זה חשוב לפני המפגש נגד ריאל. מכבי עשתה זאת בקלות, לעומת כמה הפסדים שספגה שם בעבר. כל הכבוד לשחקנים, שכן פחות מ-48 קודם לכן הם שיחקו נגד פאו בבלגרד.
משחק התקפה משובח של ניבו הביא איתו שיא קריירה בדמות 22 נקודות. ווב יצא מהמקפיא ותפר 18 נקודות עם מספר שלשות חשובות לאללה. 3 צ'אקות שלו משלוש סייעו להעמיד את ההפרש על 10 בתום הרבע הראשון. ובכלל, 17 שלשות שתפרו הצהובים (ובאחוזים טובים) מהוות נתון פנטסטי, ולא נותר אלא להמתין ולראות האם יצליחו לשחזר משהו מזה בשבוע הספרדי שלפניהם. נחזיק אצבעות.
בלאט וסורקין תרמו את שלהם וביחד עם שלשות של ווב, קולסון ובולדווין הפער גדל לקראת הרבע האחרון. ככלל, מכבי הציגה משחק יפה לעין בפרקים ארוכים של המשחק וחילקה בצורה נכונה את הדקות ואת העומסים.
לאור העובדה כי מכבי כבר הפסידה שלוש פעמים בליגה, הרי שנראה כי השחקנים הפנימו את חשיבות המשחק ואת הצורך להימנע מהפסדים מיותרים – אם הם רוצים להיאבק על המקום הראשון. ויהיה זה קשה בהחלט, שכן לאדומים של ת"א וירושלים יומרות רבות.
לא משנה כיצד יסתיים השבוע הספרדי הזה – בשבת הקרובה מכבי צריכה לבוא מרוכזת ועם אותה הנחישות לאולם טוטו אשר בחולון ולצאת כשידה על העליונה. וזו השורה התחתונה.
יופיה של נוסטלגיה מהמאה ה-20
נחזור הרבה אחורה במנהרת הזמן. המפגש הראשון בין מכבי לריאל היה ב-1968. היה זה במפגש כפול במסגרת חצי גמר גביע אירופה לאלופות (עונת 1967-68), כשבראשון במדריד ניצחה ריאל 64:54. מכבי היתה צריכה לנצח בפער הגבוה מ-10 נק' כדי להמשיך הלאה (ובלא צורך לנצח לאחר מכן בברנו את ספרטק המקומית).
ב-22.2.68 הגיעה ריאל לארץ לטובת הגומלין. רק תקלטו שהאירוע ה-פרה היסטורי הזה התקיים טרם נכנס (ב-1969) לתפקיד היו"ר המיתולוגי שמעון המלך. וזה אותו שמעון שעדיין לא מחמיץ ולו אימון של הקבוצה. שלא לדבר על הקילומטראז' האווירי שצבר מאז ועד היום. או במכבית מדוברת: פלא הפלאים.
היה זה אחד האירועים הספורטיביים הגדולים שהיו בארץ עד לאותם הימים. גם סנטיאגו ברנבאו האגדי הגיע עם ריאל וזכה לביקור בכותל המערבי. יד אליהו הפתוח התמלא בכ-6,000 צופים על אף שתכולתו היתה 5,000 מקומות ישיבה בלבד. היו כאלו שהשתלשלו בעזרת חבלים לתוך היציעים כי הטירוף לראות את המדריסטה חצה את כל גבולות הדמיון.
מכבי ניצחה 96:88 לאחר הארכה. לקראת סיום המועד החוקי של המשחק ומשראתה כי לא תצליח להשיג ניצחון ב-10 הפרש ומעלה עשתה מכבי הכל כדי לזכות בחמש דקות הארכה. והצליחה. בסופו של דבר ריאל צלחה את המפגש הכפול בזכות הניצחון במדריד.
קלעו למכבי: ברודי (ענק שהקדים את זמנו) 26, כהן מינץ (הסנטר הטוב ביקום בימים ההם) 20, הופמן 14, אבידן (לאורך שנים כיהן כיו"ר הוועדה המקצועית של המועדון) 10, פרייטג ושטרקמן (חיימון המיתולוגי) 8 כ"א, שפירא 4, בן בסט, פדהרסט ושוורץ 2 כ"א. מאמן הצהובים יהושוע רוזין הפך למאמן מכבי הראשון שמנצח את ריאל מדריד.
"ראינו בריאל מדריד קבוצה שהגיעה מעולם אחר״, תיאר ברודי את התחשות והחוויות ממדריד לאחר הביקור בבירה הספרדית ״היה מדהים להגיע לשם ולראות את ארונות הגביעים העמוסים של המועדון, העושר והאושר. החיבור המיוחד בין הקבוצות נוצר בזכות קבלות הפנים המפוארות שערכו לנו בערבים שאחרי המשחקים, כולל חלוקת השעונים המהודרים לכל שחקן, מאמן ועסקן אורח. נוצרה שם ידידות ללא גבולות, חברות לנצח".
ידידות? עד הג׳אמפ בול
הידידות אולי נוצרה, אך על המגרש ריאל אף פעם לא עשתה הנחות לאחות הקטנה מתל אביב. בסה״כ ארבע פעמים בהיסטוריה הצליחה מכבי לחזור ממדריד עם ניצחון. בפאביליון המיתולוגי והישן לא ניצחו הצהובים מעולם.
12 פעמים הגיעה לשם מכבי, ובכולן הפסידה, כולל כמובן התבוסה הגדולה אי פעם שספגה – 125:78. אבל עונה לאחר אותה מפלה (1976-77) הגיעה ההנפה הראשונה של גביע אירופה לאלופות – באותו המקום שבו מתקיימים משחקי הבית כיום, כלומר: בפיוניר אשר בבלגרד.
הניצחון הראשון על ריאל במדריד נחגג ב-1987 כשמכבי מנצחת 89:82. אבל זה לא קרה בפאביליון המפחיד אלא באולם אחר. צביקה שרף עמד על הקווים וכמו שהיה למאמן הישראלי הראשון לנצח על אדמת איטליה (94:90 על באנקו די רומא בעונת 1984-85) הוא גם הפך לראשון לנצח את ריאל על אדמת ספרד.
הירבו לקלוע למכבי: לי ג'ונסון (הנפלא) 27, מגי (ענק הענקים) 23 וג'מצ'י 17. צביקה גם היה היחיד לנצח פעמיים את ריאל בביתה. וינקו יאלובאץ' ופיני גרשון היו המאמנים הנוספים שזכו לרגע הגדול הזה.
מאז ועד היום ניצחה מכבי את ריאל רק עוד 3 פעמים במדריד:
בעונת 1997-98 ניצחו הצהובים 76:68 עם ילובאץ' על הקווים וכשעודד קטש מלהטט על הפרקט. בעונת 2007-08 במסגרת הטופ 16, לאחר הארכה 103:100. ואז הגיע פיני טיים. במחזור הסיום של הטופ 16 ניצחה מכבי 66:64 והבטיחה יתרון ביתיות בסדרת רבע הגמר.
ומאז גרשון לא ניצחה מכבי במדריד.
דרך אגב, רלף קליין וצביקה שרף הם המאמנים שניצחו הכי הרבה פעמים את ריאל – 5 פעמים. ורלף (שאין ולא יהיה כמוהו לעולם) פגש את ריאל הכי הרבה פעמים כמאמן מכבי (12).
בגמרים נפגשו השתיים רק פעמיים: ב-1980 ניצחה ריאל 89:85 בברלין וב-2014 ניצחו הצהובים 98:86 (לאחר הארכה) במילאנו. בפיינל פור 2011 שנערך בברצלונה ניצחה מכבי 82:63.
וכל אימת שהיתה בעבר הארכה בין השתיים ניצחה מכבי. אז נתפלל למרומי הוויזניק סנטר אשר במדריד ונבקש מאלוהי הירוליג לסדר שוויון בתום המועד החוקי של המשחק. סתם, מישהו באמת חושב שיש לקמפאצו הנפלא 5 דקות מיותרות לבזבוזים? לא ולא אומר מוטי. רונאלדו רונאלדו רונאלדווווו.
לפני המון שנים שיחקו בריאל שחקני אדירים כדוגמת: דר' חואן אנטוניו קורבלאן האגדי (קרדיולוג במקצועו), חוזה איטוריאגה הצלף האיום (המזוקן הראשון המשמעותי ביבשת), יורנטה, פרננדו מרטין (אללה ירחמו), רומאי, רוליאן, קבררה, ברבנדר המפלצתי, קליף לויק ועוד. הלויק הזה, אגב, זכה 6 פעמים בגביע אירופה לאלופות והוא עדיין השחקן שזכה הכי הרבה פעמים בגביע הקדוש במדי קבוצה אחת. שיאן הזכיות, דינו מנגין (7), עשה זאת במדי שתי קבוצות: וארזה (5 פעמים) ומילאנו (2).
לעולם לא נשכח את מנואל "לולו" סאינז המאמן המעולה של ריאל שזכה איתה פעמיים בגביע אירופה לאלופות (1978 ו-1980), כאשר בגמר בברלין (1980) הוא גבר על מכבי 89:85. 14 שנים (1975 -1989) הוביל סאינז את ריאל, והיה לאחד הסמלים הגדולים של היריבות הספורטיבית הנפלאה שהתרקמה בין שני מועדוני הפאר. שלא לדבר על 4 זכיותיו בגביע אירופה לאלופות כשחקן ריאל (64, 65, 67, 68). פשוט אגדה.
דגשים להתמודדות מול ממלכת הקמפאצו
יהיה זה יומרני ופתאטי לקבוע מפתחות לניצחון צהוב כשמתארחים במדריד אצל הקבוצה הטובה באירופה, בעלת המאזן הטוב ביבשת, שמובילה את היורוליג במספר מדדים ושרצה עם סגל עמוק ומוכשר מאד לאורך שנים. כי העסקף לצערנו, תלוי קודם כל במארחת.
ריאל קולעת 89 נק׳ למשחק, קוטפת 37.3 ריבאונדים, מוסרת 21.1 אסיסטים, חוטפת 6.7 כדורים וחוסמת 3.7 פעמים בערב.
למעלה מ-58% קולעים שחקניה לשתיים, למעלה מ-37% הם קולעים לשלוש. ולקינוח: 81% מקו העונשין. או בעברית: בשביל מה לטוס. ובדקה של רצינות: פאר היצירה של כל יצירות הגלובוס. כשזו המציאות אז לא משנה בכלל אם טבארס/יול/יבוסלה/כל שם אחר ישחק או לא ישחק.
חמישה שחקנים קולעים עבורה בדאבל פיגרס: מוסא 13.6,הזוניה 13.2, קמפאצו 12, דק 10.5 וטבארס 10.2. קצת מאחוריהם ניצבים פוארייה שתורם 9.2 נק' , יול עם 8.4 ויבוסלה שמשיג 7.8 בממוצע לערב יורוליג.
אבל ריאל היא קודם כל הרכז שלה, אז בואו נתעכב טיפה על קמפאצו. הארגנטיני הזה, שכבר זכה עם ריאל פעמיים ביורוליג (2015 ,2018), חזר הקיץ מהאנ.בי.איי עם מלוא האנרגיה והאגרסיביות, הפעלולים, השליטה בקצב המשחק והמסירות החלומיות.
קמפאצו הוא הרכש היחיד אותו צרפו הבלנקוס בקיץ האחרון. והם ידעו טוב מכולם מדוע הוא היחיד שצורף. כי הוא פשוט חצי קבוצה. כי ההשפעה שלו על המשחק היא עצומה. כי כשהוא טוב אז קשה לגבור על המכונה המשומנת והטובה ביבשת. וכי אין משמעות לכושר של בית הזקנים על הספסל (רודי, רודריגס, קוזר ויול), שכן המחסל הזה הוא יחידה של איש אחד והוא יחפה על כולם בצד אחד, ויפרק לגורמים את היריבים בצד השני. הוא משחק הכי הרבה דקות (למעלה מ-26 למשחק) ומחזיק במדד של 17.3 לערב.
כשמוסיפים לזה את המאמן צ'וס מתאו שכבר בעונתו הראשונה הניף את גביע היורוליג (לאחר שנים רבות כעזור של לאסו) אז מבינים כי לריאל יש שיטה. והיא עובדת ומביאה תוצאות. ולא משנה בכלל שחלק מהשחקנים כבר בני 74.
הרודריגזים עדיין רעבים ורוצים לזכות בתארים. ומי כמו קמפאצו יודע ורוצה לסדר את זה. כשבכל עמדה יש מפלצות אימתניות וכמות כישרון חלומית – אז צריך לקרות משהו יוצא דופן כדי שתתחולל הפתעה. ולא, אין קשר לעובדה שקיבלנו בבלגרד 29 הפרש מאותה ריאל. אלא ששחקני מכבי צריכים להיות אולי ביום הכי טוב שלהם בקריירה אל מול חושך מדרידאי – כדי שלוח התוצאות יעשה איתנו חסד.
כשאתה מתחרה נגד הזוניות, פואריות, מוסות ויולים למיניהם, אז אתה יודע שהצרה יכולה לבוא מכל מקום ובכל רגע. ולכן הרוב לא תלוי בך.
איך עוצרים מפלצת?
מיותר לציין שגם אם ריאל תהיה חלשה, עדיין כל הצהובים הבכירים – בראון, בולדווין, קולסון וניבו – חייבים במקביל להיות בשיאם או קרוב לשיאם כדי לשמור על העסק חי ונושם עוד לפני הרבע האחרון. וזה כולל להילחם כמו אריות על הריבאונד, לשמור על הכדור כאילו מדובר במנורת שבעת הקנים, להתפלל שווב יביא כמה צ'אקות לשלוש, כי נס צריך (גם) מחוץ לנס ציונה. וכמובן, לא לאפשר לפואריות להשתלט על הצבע ולא לאפשר להזוניות ולמוסות שלשות חופשיות והתקפות מעבר קטלניות.
וזה לא הכל. אסור לאפשר לשחקני ריאל להוביל כבר בתחילה בהפרש דו ספרתי גבוה כי מרדף אחריהם הוא חסר סיכוי. אפשר ואף רצוי לרוץ (אבל בזהירות) את המגרש כשמזהים אצל הספרדים ירידה איטית להגנה. אבל רק כשמזהים. כי אם נסתבך באיבודי כדור ובהחטאות רעות אז בית המטבחיים הספורטיבי של מדריד יעבוד שעות נוספות. והרי אין לנו חשק לצפות שוב ב-30 הפרש מייגע ומעציב. נשמח להגיע לרבע השלישי כשעדיין אנחנו מאמינים. ולא רק בבורא עולם, אלא גם בישראלים ובאמריקאים שכה נחוץ שיתוף פעולה אדוק ביניהם בימים אלו – גם מחוץ לגבולות הספורט.
שיתוף פעולה כזה אפילו הביא תימני-ישראלי (לא חות׳י, הסירו דאגה מליבכם) להיות הראשון שמנצח העונה את ריאל מדריד. אכן היה זה ים מדר מבית דגן (בעזרת שת"פ של כמה אמריקאים בפנרבחצ'ה) שניצח במו ידו השמאלית את הבלנקוס בסל אדיר שקלע בשנייה האחרונה.
אם רק היה ביידן מתייעץ עם מדר ואולי כבר היינו בעיצומו של שלום עולמי (ונטול חות'ים) במימיו של הים האדום. יא ווראדי, רב חובל מדר ניצח את הגאון מקורדובה, הלא הוא קמפאצו. ממש מזכרת לכל החיים וד"ש עם תקליט וחולצה למאסטרו אוברדוביץ'.
וכמה מילים לסיום:
לא משנה בכלל מה תהיה תוצאת המשחק – חשוב להימנע ככל שניתן מפציעות מיותרות. אנו עומדים בפני הישורת האחרונה של היורוליג ולכל התמודדות משמעות רבה. בטח כשמדובר בשבוע כפול.
אם נחזה בנס הניסים אז קטש יהפוך למאמן הראשון בתולדות מכבי שניצח את ריאל, הן כשחקן והן כמאמן – ועוד במדריד. אבל עוד חזון למועד ולא נרתום את העגלה לפני הסוסים. ואיזה סוסי פרא יש לריאל.
כמעט 14 שנים לא ניצחו הצהובים את ריאל בביתה. איפשהו הגיע הזמן לעשות כן, אך כשריאל כה דומיננטית זו נראית משימה קשה ביותר. האם זה אפשרי? כן, כי בספורט הכל אפשרי. האם ריאלי? לא ממש. האם ניצחון יהיה סנסציה של ממש? חד משמעית. האם תבוסה של הצהובים תפתיע? כנראה שלא. בתכל'ס, אם נסיים את השבוע הכפול הזה עם נס בדמות ניצחון אחד אז עשינו מעל ומעבר לכל פנטזיה.
ואי אפשר להתאפק. נגד אנאדולו נשחק בריגה, לטביה. אז יש למה לחכות גם אם נסיים את השבוע הכפול הזה בדמעות של כאב. כי איך אומרים: גם לנו מותר לקבל לעיתים מתנות. ואם הן טורקיות אז בכלל זה חלום.
ובינתיים לקראת ריאל לא נתנגד לאיזה ברכת כהנים קטנה. או להפרשת חלה. או לתפילה בכיכר דיזנגוף. וגם לא לעוד שבוע של גשמי ברכה.
בהצלחה רבה לצהובים ורק שיגיעו ימים שקטים.
