איזה שבוע סוער זה היה. האם לדידם של שופטי בג"צ סביר לנצח לראשונה העונה קבוצה גדולה (מונאקו) ואז להתבזות באחת התבוסות הקשות שידעה האימפריה הצהובה (פנרבחצ'ה)? לאחר פרישת השופטות חיות וברון לא ברור איזו החלטה היתה מתקבלת שם כיום (לגבי מכבי), אך ברורות לגמרי ההחלטות שצריכות להתקבל בצהוב ועליהן ארחיב בהמשך.
מעל הכל, הכי חשוב שלדידם של לוחמינו האמיצים סביר לאפשר קיום משחקי ספורט בארץ הקודש (בעת מלחמה) וגם להעלות השמיימה את ארור אל-עארורי.
אבל בואו נחזור לכדורסל. בראש ובראשונה מכבי עשתה את שלה. ניצחה אחד משני המשחקים במחזור הכפול לקראת שבוע קריטי (שוב מחזור כפול) שעומד בפניה בבלגרד: בפיוניר היא תפגוש את בולוניה "בבית" ובגוב האריות של השטרק ארנה היא תתמודד מול פרטיזן של המאסטרו.
הניצחון על מונאקו היה חשוב מאין כמותו – בטח שכעת נותרו 6 משחקי בית בלבד, אך אם לא רוצים לחבק באהבה מתנה ושמה פוניבז' אז כבר היה עדיף לשחק נגד פנרבחצ'ה מול קהל עוין באיסטנבול.
לא היה רחוק שפנר תשבור את שיא התבוסה המרה ביותר שספגה מכבי באירופה. זה קרה ב-8.1.76 בפאביליון האיום אשר במדריד: ריאל פרקה את מכבי ב-47 הפרש (125:78). את מכבי הוביל המאמן האמריקאי פרד דווילי (כיום לכל היותר היה מוביל ירקות כדברי שלמה שרף האלמותי). כשנשאל דווילי לפני המשחק איך יעצור את משחק הריצה של ריאל אמר: "אנחנו נרוץ מהר יותר". שלושה ימים לאחר מכן הוא פוטר (בספרינט מהיר של קרל לואיס) ורלף קליין הגדול חזר לאמן את מכבי. עונה לאחר מכן זכתה מכבי בגביע אירופה הראשון שלה (1977) זה קרה בדיוק באולם "הביתי" הנוכחי: האולם על שם אלכסנדר ניקוליץ'/היכל פיוניר בבלגרד.
ומכאן שאפילו בג"צ לא ימנע מאיתנו (בתואנת לא סביר) מלפנטז כי דווקא אחרי התבוסות לריאל ולמונאקו בסיבוב הקודם ולפנר אמש – מכבי תזכה ביורוליג מתישהו בקרוב.
טוב, נחזור לקרקע המציאות (בשאיפה כי בתת קרקע הלוחמים המעולים ממשיכים לכתוש ולרמוס את האויב ומנהרותיו) ונתאפס על עצמנו: זכייה נוספת עד סוף העשור תתקבל בברכה ובצהלולים.
הגנת ביצורים מול חבורת קינג ג'יימס
ונתחיל בטוב – הניצחון החשוב על מונאקו, שהושג קודם כל בזכות ההגנה.
נכון, עסקינן כעת בדיפנס אך אי אפשר שלא להחמיא בראש ובראשונה לכלבויניק הנפלא המכונה בונזי קולסון. קלאסה של תרומה (מדד 34), קלאסה של ידית, קלאסה של חיפויים בהגנה, קלאסה של טאץ' וסיומת ומעל הכל: קלאסה של ווינריות שבאה לחסל ולסכל כל הרמת ראש של הקבוצה מהנסיכות.
הגנה היא שם המשחק ביורוליג. לראשונה העונה סופגת מכבי רק 12 נקודות ברבע הראשון. בשני הרבעים הראשונים ספגה מכבי כולה 35 נקודות. ולמה זה כולה? כי היו משחקים השנה שמכבי ספגה כמות דומה של נקודות ברבע אחד ולא במחצית שלמה. כן כן ברבע אחד. וכשמכבי שומרת ויש לה בהחלט שחקנים שעם קצת רצון יכולים ויודעים לעשות זאת – אז תוצאות טובות באות.
35:24 ניצחה מכבי במאבק על הכדורים החוזרים. כשאתה מכריע יריבה כמו מונאקו בתחום הזה – אתה במסלול בטוח לניצחון.
כשרק שני שחקנים של הצוות המסייע למייק ג'יימס מסיימים בדאבל פיגרס של נקודות: דיאלו עם 20 ואוקובו עם 11 אז קשה לנצח את מכבי, בוודאי כשהיא קולעת 90 פלוס במשחק.
האגרסיביות בהגנת האחד על אחד הוציאה את החשק למונטיונאס לשחק ותרומתו בכ-8 דקות וחצי על הפרקט הסתכמה ב-2 נקודות בלבד.
שש החטיפות של מכבי הוציאה אותה למתפרצות ולקליעת נקודות קלות בצד השני.
כשסורקין מגלה אקטיביות מבורכת וקוטף 9 ריבאונדים וכשבראון ובלאט אוספים 5 ריבאונדים כל אחד – אז קל לרוץ ולטרוק את הכדור הכתום בטבעת הנכספת.
נכון, מכבי ספגה רק 54 נקודות ב-3 רבעים,אבל חשוב ורצוי לראות המשכיות של הסיפור הזה.
המכבש הצהוב בעבודה
מנקו. מגיע לך בדין לפתוח פסקה זו. כמו לוחם גדול אתה נלחם על כל דקת משחק וידעת להחזיר עם שלוש שלשות סופר חשובות במאני טיים של הרבע השלישי.
דווקא כשמונאקו צמצמה ועשתה קולות של חזרה למשחק – נעצת באומץ את הכידונים במטרה וסייעת לכוחות לשוב הביתה עם מלוא השלל.
גם במכבי קלעו רק 3 שחקנים בספרות כפולות, אבל כאן מגיע אבל גדול: ראשית קולסון עושה זאת כשהוא במשחק שיא וממטיר 27 נק' על היריבה באחוזים פנטסטיים ושנית 4 שחקנים מגרדים את אותו דאבל פיגרס בנקודות: סורקין ומנקו עם 9 נק' כל אחד, ניבו עם 8 ובלאט עם 7.
19 אסיסטים. כששחקנים מפרגנים אחד לשני במסירות טובות לסלים אז כדורסל טוב שוטף את הפרקט ונעים לראות זאת בעין.
בראון ובולדווין לא הרשימו התקפית הגם סיימו עם 12 נק' כל אחד, אך הם לבד סיימו עם 11 אסיסטים משותפים וזה אומר הכל.
כשבלאט מוסר 5 אסיסטים – שחלקם מסתיימים בדאנקים וחלקם מסתיימים בצ'אקות משלוש או בקרש סל אז החיים טובים יותר בסרביה.
ובסך הכל שלושת מובילי הכדור המובילים של קטש אחראים ל-16 אסיסטים. פשוט חלום ליל קיץ בכפור של החורף בבלגרד.
ירידת מתח מסוכנת
אסור בתכלית האיסור לאבד 16-18 הפרש תוך 2-3 דקות ולאפשר ליריבה לצמצם עד לפער של 5-6 נקודות. קטש חייב לתת על כך את הדעת כי זו לא הפעם הראשונה שזה קורה – גם בקובנה מכבי חוותה דקות רעות כאלה.
עניין מנטלי שיש לתת עליו דגש: אם כבר הצלחנו לספוג רק 54 נקודות בשלושה רבעים אז למה למען השם צריך לקבל על הראש 29 נקודות ברבע האחרון?
דווקא כשהיריבה מעלה את רמת האינטנסיביות והקשיחות בהגנה אז ראוי לנסות ולהזיז את הכדור ולחדור לסל ולא לסגת לאחור ולהתפלל שהזמן יעבור.
לא יכול להיות שקליבלנד (0 נקודות), ווב (6 נקודות) וריברו (3 נקודות) מסיימים משחק עם 9 נקודות בלבד. זו תרומה דלה מדי, מסוכנת מדי ואף פתאטית ומצחיקה למדי. הם חייבים להיכנס לשטף ההתקפי והצוות המקצועי חייב ליצור עבורם תבניות משחק שתגדלנה את תפוקתם בהמשך.
ברוח התקופה אומרים כיום ובצדק (ורק בריאות טובה למליניאק) : שנהיה ראויים להם. הכוונה לגבורת הלוחמים ולרוח הקרב המפעמת בקרבם. אז בנוגע לשלושת השחקנים הנ"ל: שיתחילו להיות ראויים למועדון הצהוב ולנו האוהדים – ויפה שעה אחת קודם. ובנימה אישית: אנטוניוס הגדול וחסיאל – אתם הרי יודעים את חיבתי כלפיכם אז נא לקחת לתשומת לבכם ולשפר.
ברווזים במטווח פוניבז'
כדורסל לא היה מנת חלקו של הצד הצהוב על הפרקט בליטא ולא כדורסל הוא הבעיה. ומכאן שלא אתייחס כמעט בכלל לצד המקצועי של העסק.
זה היה שבר טוטאלי/מנטלי ובום לפנים בכינון ישיר.
בכדורסל יכולה להתהדר פנר כי היא שיחקה מדהים וניצלה כל שנייה כדי להראות למכבי שארדואן (סליחה, ווילביקין) לא חדל לרגע מלרצות להכות בנו. כן פוגע נגדנו, לא פוגע נגדנו – אתמול הוא ודורסי רמסו אותנו למכביר.
מילא שאראס וחניכיו שברו נגד מכבי כמה שיאי מועדון אבל למה קיבינימט דווקא בפוניבז'…?
מלבד הרבע הראשון שעוד היה שוויוני ואיכשהו מכבי עוד היתה בעניינים – הרי שעם תחילת ״האטליז הטורקי״ ברבע השני עלה ספק האם בכלל מדובר בשתי קבוצות יורוליג?
לא מתקבל על הדעת לחטוף 35:9 ברבע השני. זה לא מכבי נגד אליצור שומרון.
ושוב כמו נגד מונאקו – קיבלו הצהובים 29 נקודות ברבע האחרון. מה זה הדרעק הזה?
אם מכבי מאבדת רק 12 כדורים נגד קבוצה מוכשרת כמו פנר ועדיין מושפלת אז מדובר בקטסטרופה. מנטלי או לא מנטלי – לא מעניין. ומדוע זו קטסטרופה? מפני שהמטכ"ליסט בולדווין מתחפש לאחרונה לג׳ובניק ממורמר שמרעיל את חבריו בשפת גוף של אפס חשק, בהתקרבנות כאילו בלגרד היא דיר אל בלח, במרידה כלפי קודים של ספורטיביות וחברות שבלעדיהם מועדון מפואר כמו זה הצהוב לא יכול להצליח.
לא, אין לי כוונה להטיל על בולדיווין את הכל, אבל הוא מפתח לכל. כי הוא פשוט השחקן הטוב ביותר שיש לנו והשחקן הדומיננטי ביותר שיש לנו, הן על הפרקט והן בכוח שלו להשפיע על מטרות והתנהלות הקבוצה מחוץ לפרקט. וכשהאווירה נראית מורעלת מבעד למסך הטלוויזיה אז לא רוצה לחשוב מה באמת קורה במציאות של החיים בבלגרד.
פנר קטפה כולה 27 כדורים חוזרים, אבל זה הספיק ביום קליעה משובח כדי להזכיר לנו שקשים החיים כל הדרך לפליי-אין.
מניין החוצפה של שחקני מכבי לפתוח רגליים בהגנה ולסיים רק עם 23 ריבאונדים? לטיפולם של הניבואים, החסיאלים, ה-וובים והסורקינים. משהו רע שאינו קשור לכדור הכתום ולטקטיקות ושמקטיקות עובר על הבכירים שבשחקנים וזה מקרין על כל היתר.
מלבד קטש וצוותו יתכן כי מישהו בהנהלה צריך להיכנס לעובי הקורה. לא כי זה קרה, אלא כי זה כבר קורה יותר מדי פעמים העונה ובתנודות שלא מתאימות לרמות של המפעל הזה. הרי רוב השחקנים רצים יחדיו עונה שנייה ברציפות. ואם צריך – אז שיהיה זעזוע, ואם צריך אז שמישהו יעוף.
נכון, החילופים של קטש לקראת סוף הרבע הראשון היו תלושים, שלא לומר הגיעו מהבית. על פניו לא היתה כל סיבה שמאמן מחושב ושקול כמוהו יעשה זאת, אך נראה שהמהלך הזה לקראת סוף הרבע הראשון חרץ את גורל בלוטת החשק הצהובה להמשך ההתמודדות.
ההתפרקות הטוטאלית בסגירת הצבע, באפס אגרסיביות ובחידלון של אינטנסיביות בהגנה הביאו את מוטלי ופאפאיניס לפרק בדאנקים ובסלים קלים את הטבעות הצהובות, וכל זאת כשגודוריץ' מסיים עם 3 נק' והייז דייויס עם 11 בלבד.
המשמעות המיידית של התבוסה – נחיתות במאזנים הפנימיים מול מונאקו ופנר במקרה של מאזנים שווים בסוף העונה. מיותר לציין שמותר לקבוצת כדורסל לקבל חזק בראש אחת לתקופה. אבל כאן הבעיה היא אחרת והתייחסתי לזה בזמנו.
לתשומת לב ההנהלה – צעדים מתחייבים להמשך
או ביחד או הביתה. כלומר, אם יש גורם שלא מסוגל/לא רוצה/לא יכול/ נשחק מנטלית אז שיימצא הפיתרון ויאללה הביתה.
אין דבר כזה לא להגיע למשחקי הליגה בארץ (בכפוף רק להחלטות הצוות המקצועי והרפואי) ללא 4-5 זרים בהתאם לרוטציות, פציעות, התאוששות מפציעות וחלוקת עומסים.
עניין הקיצוץ חייב לקבל פיתרון ודאי שישכיח לגמרי את הסוגיה ממוחם של כולם כולל כולם. תחושה של שביעות רצון אצל השחקנים הזרים תייצר אצלם מחויבות במיטבה.
השחקנים הישראלים הבכירים כדוגמת: קפטן ג'וני, בלאט, סורקין וכהן חייבים להיכנס לעוברי הקורה ולאחד את השורות מול הזרים. להסביר מה זו מכבי ומהו הערך של רוח המועדון – כל אלו ירגיעו והדברים יחזרו למסלול הרגיל שלהם.
בשבוע הבא שוב מחזור כפול. כדי שלא נעמוד בשישי הבא לקראת חצות בפני אפשרות של 3 הפסדים ברציפות – ראוי להתאחד ולהתרכז בבולניה כדי שהאקט ושנגלייה לא יתרגלו יותר מדי לנצח את הצהובים.
לא יהיה טופ 8 ואולי גם לא טופ 10 בלא ניצחונות על הגדולות. טוב יעשו השחקנים – ורק השחקנים – אם יקחו פרויקט את בולוניה וישברו לה את העצמות (לנצח נזכור את דדו שהיה פטריוט ישראלי גדול) לפני שיגיעו לטירוף של השטרק ארנה ופרטיזן.
ונמשיך לחזק בעוז את חיילי צבא ההגנה לישראל.
ושתי מילים לסיום:
ליאור לב. הבן שלי חוגג ממש היום 7 שנים לקיומו.
איזה כיף שיש לי בן שאוהב כדורסל וטוב בכדורסל, שאוהב להתאמן במכבי וגם עם אבא, שהוא ספורטאי וסקרן, ששואל ורוצה לדעת המון, שאוהב את נופי הארץ והמולדת ומטייל בהם ובעיקר שאוהב את משפחתו ואת ישראל.
ושיקפוץ לי כעת שאראס.
המון מזל טוב אהבה שלי.
שבת שלום ורק שיגיעו ימים שקטים.
