טורניר קדם העונה השני של מכבי ת״א ישוחק בסוף השבוע בניקוסיה, וגם הפעם (כמו ברודוס לפני שבוע) יפגשו הצהובים שתי יריבות יורוליג איכותיות. בשישי תשחק מכבי מול הכוכב האדום בלגרד ובשבת יגיע הקינוח הפיקנטי בהתמודדות עם סגנית אלופת אירופה אולימפיאקוס.
עבור מכבי, מדובר במבחן האחרון בהכנה הנוכחית מול קבוצות יורוליג – עד שתחל העונה האירופית בעוד שבועיים. מכאן שהצוות המקצועי ירצה לראות שיפור בכל האספקטים האפשריים של המשחק.
מכבי סיימה את המנה הראשונה ברודוס עם טעם סביר פלוס בפה. כעת אנו עם הפנים למנה השנייה. אתגר סרבו–יווני כפול יכול בהחלט להוות מדד באשר לכושר איתו תגיע מכבי לפתיחת עונת היורוליג.
רגע של היסטוריה
ואם כבר הזכרנו מנה – אז לעולם לא נשכח את "דרבי המנה הכפולה".
לפני כ-66 שנים (ב-31.5.57 אחרת, לך תזכור יא סרג'יו ) אירחה מכבי את הפועל במגרש מכבי הישן וניצחה 44:88. כן, כן. 44 בראש. תוצאה קסומה שהבטיחה למכבי את האליפות באותה עונה והקנתה למשחק את שמו המיתולוגי.
הירבו לקלוע למכבי: שניאור 16 נק', פריש 15 ורלף קליין האגדי 14.
דרך אגב, ב-1986 מכבישיחזרה 44 הפרש בדרבי כשהמטירה על האדומים חיצים מכל כיוון והביסה אותם 96:140. ואם כבר הגענו עד הלום, אז ברור שנקנח בחלום ליל קיץ שהתרחש ב-14.11.04, שעה שמכבי מחרבת את הפועל 128:74 ושוברת את שיא ההפרשים למשחקי דרבי.
ועם כל הטוב שחווינו בפסקה הקודמת אין ברירה, אלא לחזור למציאות ולמה שיתרחש בניקוסיה.
ההתחמשות של הכוכב האדום בלגרד
אם לצביקה שרף האלמותי קראו פעם ״רס"ר״ אז דושקו איבאנוביץ' הוא מלקום ומקדואל בתפוז המכני עבור לא מעט כדורסלנים שעברו תחת שרביטו.
אבל דווקא אחד בשם ליאור אליהו הצליח לא רק לשרוד ב-ויטוריה עונה מלאה תחת איבאנוביץ', אלא גם לזכות באליפות ספרד ב-2010 תוך שהוא מדיח, הן את ריאל, והן את בארסה בדרך לטבעת האליפות ולזכייה בתואר השחקן המצטיין של סדרת הגמר. מדובר באחד ההישגים הגדולים בכל הזמנים של כדורסלן ישראלי. או כמו שאומרים בבוזגלוס: ליאור (הילד) ענק.
ועדיין, למרות העינויים שבאימונים המתישים של דושקו – הגיעו העונה לכוכב כמה שמות מסקרנים במיוחד.
השם הגדול מכולם, למרות ששיאו ועתידו כבר מזמן מאחוריו, הוא מילוש תיאודוסיץ'. אושיית היורוליג הזו ריגשה לאורך שנים את היבשת במסירות אדירות ובנקודות קלאץ' (זכייה אחת ביורוליג עם צסק'א, 2016). כעת, אחרי שסיימה את הפרק הבולונזי בחייה, היא חוזרת לסרביה לאחר 16 שנים בגלות וים של תארים בכל מקום .
תיאודוסיץ׳ החל את דרכו הבוגרת בז'לז'ניק בלגרד (קטף שם שתי זכיות בגביע הסרבי) וזו תהיה הפעם הראשונה אי פעם שישחק באחת משתי הגדולות של הכדורסל הסרבי (הכוכב/פרטיזן). ביזארי לגמרי.
דגשים לטיפול נכון בקו האחורי של הסרבים
אל תיאודוסיץ' מצטרף בקו האחורי הרכז שבאז נאפייר, ששיחק במילאנו בחלק השני של העונה שעברה. מדובר ברכז שזכה פעמיים (2011,2014) באליפות המכללות במדי קונטיקט של ג'ים קלהון ויש לו עבר מכובד באן.בי.איי. נאפייר הוא קל רגליים, זריז, בעל קליעה אדירה לשלוש וחדירה טובה לסל. כשמוסיפים למשוואה את נדוביץ' שאוהב לככב כשהוא רואה צהוב בעיניים – מכבי תצטרך לעשות התאמות קבוצתיות כדי למזער את נזקי המסירה של תיאודוסיץ', החדירה של נאפייר והקליעה של נדוביץ'.
הדרך הנכונה לטפל בשלישייה היא להמשיך בשמירת לחץ בשני צדי המגרש כפי שראינו ברודוס. לתיאודוסיץ' ולנדוביץ' רגליים כבדות ובולדווין, ג'וני, בלאט וקליבלנד יוכלו לנצל זאת לטובתם – אם יפעילו בחוכמה מכבש הגנתי אגרסיבי שיביא לחטיפות כדור ולמתפרצות – בלא עבירות מיותרות.
נאפייר סיים את העונה שעברה עם 15 נק' למשחק, כמעט 4 אסיסטים לערב ו-45.6% לשלוש. ומכאן שהגנת שלשות אפקטיבית תסייע מאד בבלימת הקו האחורי הסרבי.
ואסור לשכוח כמובן את אדם האנגה הוותיק והטוב שהגיע מריאל מדריד וכמו תמיד תורם בהגנת ברזל, שלשות וחדירות לסל. ההונגרי הוא לא כוכב וגם לא מגלה יציבות, אך איכשהו תמיד יש לו ערך מוסף שיכול לחרפן את היריבה. הוצאתו של שחקן כזה מהמשחק יהיה רווח נקי של מכבי.
דגשים הגנתיים ומנטליים כנגד הגבוהים הסרבים
בעמדת הפורוורדים התחמשה הכוכב ברוקאס גידרייטיס הנפלא שהגיע מוויטוריה. הליטאי הקשוח מעמיד לאורך שנותיו ביורוליג ממוצעים של 11.9 נק' ו-4.1 ריבאונדים למשחק, ויש גם לו יד לא רעה בכלל משלוש.
אליו מצטרפים מיטרוביץ', דווידובץ' ונמנייה בייליצה הוותיק שהגיע מפנרבחצ'ה.
גם אם מדובר רק במשחק אימון, הקשיחות המסורתית של הכוכב תחייב את ווב, קולסון, קליבלנד, כהן ואולי אף מנקו לסייע בריבאונד, לתת כתף בסגירת הצבע ולעבוד קשה (פיני גרשון קורא לזה לעבוד נכון) ועם מוח בכל פוזשן התקפי.
מתחת לסל בעמדות 4-5 משחקים בולומבוי שהגיע מאולימפיאקוס, קוזמיץ' הלא נגמר, סימונוביץ' ומייק טובי שהגיע מבארסה. לאורך שנותיו ביורוליג טובי קולע כמעט 8 נק' למשחק וקוטף 4 ריבאונדים בערב עם כ-38% לשלוש. והוא גם מגיע בכושר טוב לאחר ששיחק במדי סלובניה באליפות העולם.
מכאן שניבו, סורקין, ריברו, כהן, ווב צריכים להפנים כי את טובי לא מפקירים לבדו על קשת השלוש – ומנגד לקוזמיץ', בולומבוי וסימונוביץ' אפשר לתת להפציץ חופשי.
נקודה נוספת היא התזזיתיות של בולומבוי, שצריכה לקבל תגובה על ידי אגרסיביות הגנתית ושימוש במרפקים שירחיקו אותו מאזור הטבעת לאזורים פחות מסוכנים.
ומעל הכל לסרבים יש רוח מועדון שמגולמת היטב בשחקן כמו לזיץ'. הוא צובט ומרביץ, נושך ושורט, מקלל ומיתמם, חוטף ומחטיף, שומר ובועט. ה-לזיץ' הזה יודע להיות בלם אחורי במיטבו – כזה שמטאטא ומנקה כל כדור אבל במגרש כדורסל. אסור לשחקני מכבי ליפול במלכודת הפרובוקציות שלו.
דגשים התקפיים ומינוף יתרונות על הכוכב
מכבי חייבת לנצל את היתרון הפיזי שיש לה על נאפייר, נדוביץ', ותיאודוסיץ' ופעם אחר פעם יש לנסות ולשחק עליהם ולסחוט עבירות שיוציאו מהסרבים את היכולת לשלוט בקצב. ככל שבולדווין, בראון, ג'וני וקליבלנד יחדרו לסל ויצליחו להגיע למבטים טובים לסל ו/או להרים כדורים מעל הטבעות עבור ניבו את סורקין – נהיה חזק בעסק.
למכבי יש איפשהו יתרון מתחת לסל בגלל הוורסטיליות והאתלטיות של שחקניה. אם בראון, בולדווין ובלאט ידעו להפעיל נכון את הגבוהים אז יתכן כי ארוחת שישי המאוחרת תהיה טעימה וכיפית יותר. לריברו הזדמנות טובה להמשיך את המשחק הטוב שנתן נגד פאו.
על פניו אין כל סיבה שבמשחק הזה מכבי לא תוציא לפועל בצורה טובה את שיטת המשחק של קטש הכוללת מהלכי פיק אנד רול, חיתוכים לטבעת, תנועתיות ומשחק קבוצתי יפה לעין. אם תדע לרווח את המשחק ולא תאבד כדורים מיותרים, אני צופה ניצחון צהוב.כי עם כל הכבוד – הכוכב היא לא ריאל והיא לא אולימפיאקוס.
חובה לראות כי אחוזי הקליעה משלוש עולים בצורה משמעותית ובכלל זה הצ'אקות של ווב, קליבלנד, ג'וני וקולסון. ברור מאליו כי צמד BB חייב גם הוא להעלות את אחוזי הקליעה שלו ממרחק.
אולימפיאקוס – אימפריה יוונית בדמותו של ברצוקאס
לא היה חסר הרבה כדי שנדסקס כעת על אלופת אירופה. וזה היה קורה לולא איזה סרחיו יול שעשה נס וגנב את התואר. ממלכת ה-סלוקאס שלפני רעידת האדמה היתה הפייבוריטית שלי לזכייה ביורוליג. היא שיחקה בעונה שעברה את הכדורסל הנכון ביותר, המדויק ביותר, האינטנסיבי ביותר והבלתי מתפשר ביותר – בכל היבשת. וכן, היא היתה טובה יותר מריאל, וכן זה הגיע לה בגמר, וכן זה כבר היה לה ביד.
ואז סלוקאס קצת כשל ויול עשה את מה שהוא עושה כבר שנים. הספרדי הוותיק סיים משחק עם 2 נקודות בלבד, אך שתיים שמנצחות בווינריות אופיינית ושמביאות עוד גביע יורוליג לאוסף של המועדון המפואר באירופה.
המפגש עם סגנית אלופת אירופה יהיה מאתגר יותר ושונה בתכלית מהמשחק הראשון בניקוסיה.
זו היריבה האיכותית ביותר איתה תיפגש מכבי בתקופת ההכנה. מועדון הפאר היווני זכה בעבר שלוש פעמים ביורוליג (1997,2012,2013) וכמדי שנה בשנים האחרונות הוא מכוון הכי גבוה שיש. השנים הקשות, ירידת הליגה ביוון ותקופת הפיצול כבר מזמן מאחוריו.
המשחקים נגד היוונים הם תמיד פיזיים, אינטנסיביים ודורשים יותר מהשחקנים. ובמקרה שלנו זו ההתגלמות היוונית של קואץ' ברצוקאס המנוסה והטוב. נכון, כמאמן הוא הצליח (כמעט) רק בפיראוס ברמת היורוליג (נכשל בבארסה ובחימקי), כי יש לו איזשהו חיבור קוסמי למועדון מהיכל השלום והאחווה. ושם תמיד קורים דברים טובים כשהוא בסביבה.
לא אשכח איך הוא הוביל את קובאן (בקדנציה של שנה בלבד) לפיינל פור בלתי נשכח ב-2016, תוך שהוא מנצח 3:2 בסדרת פלייאוף את בארסה. בחימקי הוא עשה טופ 8 בעונתו הראשונה, אך בימי שבד העליזים כשעוד היה לפרקים כאילו תקציב גבוה, זה לא באמת נחשב להישג פנומנלי. בטח כשעונה לאחר מכן הגיעה התבזות טוטאלית.
ואחרי הכל ברצוקאס הוא אחד הטובים שיש. יש לו יכולת לבנות קבוצות מאוזנות מאוד, לייצר סנכרון נפלא בין חלקי הקבוצה בהגנה, לא להרפות לרגע מהאינטנסיביות, לשחק בהתקפה תרגילים כשכולם נוגעים בכדור ועדיין לתת מקום וביטוי לשחקני על כמו השניים שעברו אצלו בפיראוס בזמנו – ספאנוליס וסלוקאס האגדיים.
הסגל בפיראוס – לאחר עידן סלוקאס
ביוון עלו טענות כי הנהלת אולימפיאקוס ו/או ברצוקאס לא באמת נלחמו על הישארות סלוקאס מבחינת גובה ואורך החוזה שהוצע לו.
עם פרוץ רעידת האדמה ועזיבת הווינר היווני ליריבה השנואה שמעבר לכביש, ברצוקאס הגיב במהירות והחתים תחתיו את נייג'ל גוס וויליאמס שהגיע כאלוף אירופה המכהן מריאל מדריד. זו תהיה הקדנציה השנייה שלו בפיראוס לאחר שדייוויד בלאט כמאמן אולימפיאקוס הביא אותו לקבוצה לקראת עונת 2018-2019. לאורך שנותיו ביורוליג קולע גוס וויליאמס 7.5 נק למשחק ומוסר כמעט 3 אסיסטים מדי ערב.
ביחד עם וולקאפ, שממשיך לעונה נוספת ומחפש קודם כל את המסירה, השניים יובילו את ניהול המשחק ואת הקו האחורי של ברצוקאס.
אצל היוונים ממשיכים לעוד עונה גם הגארדים הבאים: מקיסיק, קנאן והיוונים לרנצקיס ולאונציס. כל החבורה שומרת, מאיימת על הסל מבחוץ, קולעת באחוזים טובים לשלוש, רצה ומשחקת את המשחק הקשוח שמתווה ברצוקאס.
בעמדת הפורוורדים עשו נכון היוונים כשצרפו את לוק סיקמה שהגיע אחרי שנים באלבה ברלין. השכל שלו, המיקום הטוב, היכולת לקלוע מבחוץ ומבפנים ולשים גוף על מספר עמדות במגרש יסייעו לאולימפיאקוס לשמור על הכדור ולשלוט בקצב כמעט כנגד כל יריבה.
סיקמה הוא עוד רכז על המגרש שרואה מצבים ומוסר כדורים. ביחד עם פיטרס החכם ועם פפאניקולאו הבלתי נגמר מקבל ברצוקאס גודל, הגנה קשוחה, קליעה ויכולת סיוע בהובלת הכדור. העזרה של השחקנים האלו בריבאונד מורידה קצת לחץ מהגבוהים שלו.
מתחת לסל התחזקה הקבוצה עם חזרתו של ניקולה מילוטינוב הנפלא. הסרבי שזכה בסגנות אליפות העולם עם סרביה מגיע לאחר 3 עונות בצסק'א. הוא שיחק בפיראוס בין 2015-2020, זכה באליפות יוון ב-2016 ונבחר לשחקן המשתפר של היורוליג לעונת 2016-2017.
בצסק״א העמיד בעונה האחרונה ממוצע של 16.1 נק' למשחק עם 9.1 ריבאונדים לערב במסגרת ליגת ה-VTB.
הוא מצטרף למוסטפה פאל האימתני ששיפר בשנים האחרונות את הקליעה מהקו ואת יכולת הסיום שלו. יכולת החסימה, שינוי הזריקות והריבאונד תמיד היו לו.
יהיה זה יומרני וילדותי לקבוע מסמרות ומדדים התקפיים והגנתיים שיובילו לניצחון במשחק כזה. לא חלילה כי אי אפשר לנצח את אולימפיאקוס, לא כי היא סגנית אלופת היורוליג, ואפילו לא בגלל שמדובר במשחק הכנה בלבד – בו מאמנים אוהבים לנסות הרכבים שונים ומגוונים. ובטח יהיו כאלו שישאלו למה ככה? ואז אגיד שבחרתי כך, מפני שיותר מדי דברים צריכים להתחבר על הצד הטוב של מכבי ובמקביל על הצד הרע של אולימפיאקוס, כדי שהצהובים יהיו בעמדת ניצחון.
אולימפיאקוס היא מסורתית קבוצה קשוחה, חזקה מאד בראש ולאורך שנים חזינו בוורסיות כאלו ואחרות של התופעה הנהדרת הזו. מזה שנים היא שייכת לאריות היבשת ומציגה בשנים האחרונות יציבות ועקביות במלחמה על תארים ועל הגעה לשלבים המכריעים ביורוליג.
האם אפשר לנצח אותה בניקוסיה? בהחלט. האם זה יהיה קשה קשה כמו שאומרת לובה? חד משמעית כן. האם זה תלוי בעיקר במכבי? לגמרי לא.
ובכל זאת ראוי לציין מספר נקודות מפתח לקראת ההתמודדות:
לא להזניח את החומר המקומי: ההשפעה של השחקנים היוונים באולימפיאקוס על האינטנסיביות והמחויבות של הזרים היא עצומה. אמריקאים שמגיעים לשם קופצים לפתע על כל כדור אבוד ומשתטחים על הפרקט כמו שלא עשו מעולם בקריירה. מכאן שעצירתם של לרנצקיס, פפאניקולאו ולאונציס היא חשובה ביותר, למרות שדפי המדד לא מראים כי תרומתם גדולה מדי.
ליזום גם בהגנה: באין סלוקאס אולימפיאקוס תקבל פחות כבוד מהשופטים ולכן לחץ על הכדור, חטיפות כדור וסגירת נתיבי מסירה יכולים ליצור מומנטום חיובי לטובת מכבי. מכבי אתלטית יותר בקו האחורי, מהירה יותר ויש לה כלים להסב נזק ולתרגם זאת לעשיית סלים במגרש הפתוח.
הקו הקדמי הכבד: האיטיות והחיסרון באתלטיות אצל פאל ומילוטינוב יכולים לשחק לטובתה של מכבי אם הכדור יזוז מהר בין ידי השחקנים ואם תהיינה חדירות פנימה והוצאה לקליעה מבחוץ. באופן זה מכבי תתגבר על יתרון הגובה, המסה והחוזק של צמד תאומי המגדל היוונים.
לא לבזבז הזדמנויות: אולימפיאקוס לא מאפשרת הרבה מצבים של מבטים פנויים לסל, לכן צריך להעלות את אחוזי הקליעה וכל אימת ששחקנים כמו ווב, קליבלנד, ג'וני וכהן מוצאים עצמם פנויים על קשת השלוש יש לקחת את הזריקה בביטחון, ובתנאי ששמים לב כי יהיה מי שיירד להגנה במקרה של החטאה. קל וחומר לגבי BB.
רוטציות נכונות בהגנה: זו הדרך הטובה ביותר להקשות על מילוטינוב ו-פאל לקבל את הכדור בעמדות הנוחות להם ולכן המאבק על תפיסת העמדות הוא קריטי, כמו גם עזרת הגארדים הצהובים לאחר שהם כבר קיבלו את הכדור.
הגנת שלשות טובה: תגדיל את הסיכוי למשחק צמוד. ליוונים יש כמה קלעים טובים (קנאן, פיטרס, גוס וויליאמס, לרנצקיס, פפאניקולאו) והצוות המקצועי צריך לתת על כך את הדעת.
לרוץ כמה שאפשר: ככלל, מכבי מהירה יותר ואם היא תצליח לייצר משחק ריצה אז העסק יכול ללכת לכיוונים טובים. סגירה אגרסיבית לריבאונד ומניעת הזדמנות שנייה ושלישית בהתקפה עבור היוונים.
הלוואי כי בשורה טובה תצא מניקוסיה ובהצלחה רבה לצהובים.
