חידלון אל מול נס הניסים. זה המצב ומכבי חייבת להפנים כי בלי הגנה אין מה למכור במפעל הזה. בלי חיבור בין השחקנים אין לאן לשאוף. בלי יכולת להעלות את מספר השחקנים שתורמים תפוקה משמעותית – לא תהיה תקומה. בטח לא לכיוון של הטופ 8, שנראה כרגע כמו חלום בלהות.
בלי קו אחורי שמסוגל לסייע למטכ"ליסט בולדווין אין לה מה להציע, ופעם אחר פעם היא שוברת שיאי ספיגת נקודות במפעל ומציגה בגאון את ההגנה האיומה ביבשת. זה לא רציני לספוג בממוצע כמעט 90 נקודות בערב יורוליג ולצפות שמשהו טוב יקרה.
הרגע שבו בולדווין התפרץ לעבר השופט ממחיש את הכל. בוודאי שמדובר באירוע רע שאסור שיקרה. אבל התסכול שלו מחבריו הוא שגרם להתפרצות הזעם שלו. טוב ומוכשר ככל שיהיה – הוא לא יכול ולא צריך לסחוב את העסק לבדו.
עוד הייתי אומר שאין בעיה שזה קרה אם הייתי חושב כי זה יביא להתעוררות מסוימת אצל כמה שחקנים (גם במחיר של הרחקה ממשחק או שניים) ולהתאפסות מערכתית כוללת. אבל זה לא המצב. במצבו הפיזי והמנטלי לורנזו בראון דומה לשחקן מפורק ושבור. ברור שהעניין הוא לא רק כאבי הגב שמהם הוא סובל וכל שנותר הוא להתפלל כי לא נחזה בהמשך במחזות ביזאריים של שבירה צהובה לאורך כשניים וחצי רבעים.
המחלקה לשיפור מספרי היריבה
הווארד הוא קלעי נהדר ורק בגלל ממדיו הפיזיים הוא לא משחק מעבר לים (בליגה השנייה הטובה בעולם) כדרך קבע. לא יכול להיות כי לאן שהוא נע וכל אימת שיקבל חסימה/חילוף הוא יעיף צ'אקה שתעמיק עוד ועוד את עוצמת החידלון. וכל איש על הפרקט או על הספסל יחריש. ואין אדם שיעשה מעשה ויעצור את הקריסה.
לא מדובר בדראז'ן פטרוביץ' האגדי. וגם לא בניקוס גאליס הפלאי. דווקא נגדנו (אבל מובן לגמרי) הוא קולע ב-8 מעל הממוצע העונתי שלו ומסיים עם 26 נקודות. וזה לא הסוף. כל יתר השחקנים המשמעותיים של הבאסקים משפרים את המספרים שלהם מול מכבי: רוגקאבופולוס (קיבינימט זה ארוך כמו הצרות של מכבי) שבא משום מקום ודפק 13 נקודות על הראשים הצהובים. וסתם, הוא לא משמעותי שם בכלל, אלא מכבי היא זו שהפכה אותו לכוכב כדורסל שהזיק לה לאללה. ושיהיה ברור: הוא לא כוכב ולא נעליים.
מרינקוביץ' שקלע 14 (4 מעל הממוצע שלו) שיפר את הממוצע העונתי, מונקה שכנראה אוהב להיפגש עם הצהובים ולחגוג סיים עם 15 (נקודה אחת מעל הממוצע שלו), מילר-מקינטייר קלע 10 (כ-3 מעל הממוצע שלו). וזה לא נגמר, כי יש גם כל מיני קוטסארים למיניהם שהצטרפו לחגיגה הבאסקית ולצלעות כבש שאחרי.
ותראו מה זה: כשבויטוריה מביאים שחקן אסטוני אז הם יודעים שזה יסתיים בטוב. למכבי שחקן מאסטוניה לא היה מגיע בחיים. במקום ללכת על שחקנים אירופיים (פה ושם) בוחרים הצהובים להמשיך ולדבר באמריקאית. ולכן מערכת הסקאוטינג של באסקוניה היא הטובה ביבשת. איך אני יודע? מפני שלאורך שנים סגלי השחקנים שם מתחלפים כמעט לגמרי מדי עונה – ועדיין הם נלחמים כמעט בקביעות על הטופ 8 ומייצרים תחרותיות מרשימה.
אין עוד קבוצה כזו ביורוליג. או בעברית: לא דיברנו אתמול ערבית על הפרקט הבאסקי, ופלסטין הקטנה יצאה במחולות ובצהלולים. ככה פשוט. ככה כואב.
השקרים שמאחורי המספרים
לכם יספרו שהרבע השני גמר את מכבי, שכן היא נוצחה בו ב-13 הפרש וספגה 34 נקודות. בכל שלושת הרבעים האחרים באסקוניה לא עברה את ה-20 נקודות לרבע כשבשניים היא קולעת 19 בלבד. ועדיין, היא הובילה בשלבים מכריעים של ההתמודדות בדו ספרתי גבוה הנושק ל-20 הפרש. וזה קורה כי מעבר לסף שבירה נמוך – יש שחקנים במכבי שהם פשוט לא טובים מספיק בכדורסל. והם לא ראויים לשחק ליד בולדווין שמעמיד מספרים מפלצתיים (25 נק', 6 אסיסטים, 4 ריבאונדים, אפס איבודים).
אפילו קולסון (שבדרך כלל הוא נכס נהדר) נדבק בבינוניות המאפיינת אותם ומגלה חוסר יציבות משווע. לא יכול להיות שבמשחק מכריע הוא יסיים את המשחק עם 5 נקודות בלבד בכמעט 30 דקות על הפרקט. לא יכול להיות שהוא יקלע ב-33% נוראיים לשתיים ובאפס אחוזים לשלוש.
ושיא הביזאריות: קליבלנד וסורקין סיימו עם מדד הפלוס מינוס הטוב בקבוצה (5). ואחריהם הכהן הגדול עם (3).
אתם מבינים, בולדווין מסיים עם מדד פלוס מינוס של (4-) בעוד דווקא השלושה שלמעלה מסיימים עם מדד חיובי. עולם הפוך של קבוצה המשחקת בהפוך על הפוך. והופכת את חיי היורוליג שלה לקשים לאללה.
וכל הכבוד לחסיאל ולניבו על האכפתיות, הרצון, האגרסיביות והנחישות. והתפוקה ההתקפית של 12 נק' כל אחד. אבל זה לא יוביל לשום מקום כל עוד סורקין ימשיך לשחק כדורעף במגרש כדורסל. חלאס כבר. אלימלך זורקין היקר, מדוע אתה הודף כדורים במקום לתפוס אותם בשתי ידיים ולעלות לזריקה נוחה יותר? מדוע אתה חופר וחופר עם דחפור מתחת לסלים ואז מסתבך ומאבד. יוצא מריכוז ומאבד פוקוס. זה לא רציני לסיים משחק עם 20% מהשדה ולעשות כל אימת שמשהו לא מסתדר פרצופים (של מסכנות ושל חוסר אונים) לשופטים ולספסל.
יורוליג זו לא מכבי חיפה. ועוד קיבלת הנחה שקוסטלו לא שיחק. שלא לדבר על סדקרסקיס שגם לא נכח אמש. רומן, מכבי לא זה חיבוקים ונשיקות. מכבי זו לא חממה של אליצור אשדוד. מכבי זו מכונה הדורשת חוסן מנטלי ויכולת להטיל אימה מתחת לסלים. וכן, מותר לך להעיף שלשות לפעמים. אבל אל תשכח כי אם שחקנים יריבים לא יחששו ממך במפעל הזה – אז אפשר ללכת כבר עתה לאחד מחופיה היפים של אשדוד. ויש שם כמה יפים לאללה. אם תרביץ בחוכמה, ואם תיגמל מעבירות תוקף מיותרות ואם תפסיק לשחק כדורעף ותתמיד בכדורסל ואם תעלה את אחוזי הקליעה – אז תגלה את החיבוקים והנשיקות במועדון שלך. אבל לא שנייה אחת קודם.
קטש, כי חייבים לעודד ולהרים את הספינה הצהובה
אולי יש פתרון ואולי אין פתרון לאין הגנה. מה שבטוח שכך לא נגיע לשום מקום, ואף לא לפליי אין. לא יכול להיות שנרצה להגיע להישגים (בעזרת קו אחורי שלא שומר ובסיוע קו קדמי שמאפשר לצבע להיפרץ) עם תרומה התקפית אפסית של כמה מהשחקנים במשחק סופר חשוב.
אם ישנם מקורות תקציביים או אם יתגלו כאלו – אז חובה לבצע חשיבה לגבי חיזוק הקו האחורי. זה רק יעזור לבראון. כי הדברים אינם רק כדורסל. במצבו הנוכחי אנו זקוקים לנס הניסים כדי להשאיר את העסק חי בשבועות הקרובים. למרות הרצון להראות ללורנזו כי מאמינים בו וסומכים עליו ומגבים אותו – נדרש היה להוציאו לדקות מנוחה בעת שהקשר בינו למשחק נותק כלא היה.
והישראלים. שחקנים וצוות מקצועי כאחד. קחו יוזמה וגלו מנהיגות. תארגנו ישיבה ב-ח' ודברו אל לב הזרים. ואל עצמכם. תייצרו מחויבות של כולם כולל כולם. תכניסו קצת פטריוטיות. מותר לכם גם להעיף על הרצפה איזו כוס שתייה במהלך הישיבה. מותר אפילו לקלל בחדרי חדרים. מותר גם להטיח דברים קשים. ובתנאי שזה נשאר ביניכם כי חדר ההלבשה הוא קודש הקודשים של ספורטאים. רק תעשו זאת כבר. נותרו כולה 9 משחקים לסוף העונה הסדירה. ויפה שעה אחת קודם.
עודד, טרם ברור האם כדאי שגדול מאמניך בעבר יפסיד הערב לבולוניה כדי שנישאר באזורי הפליי-אין בתום השבוע הזה, או שמא ראוי לייחל לעוד הפסד של האיטלקים המצויים בירידה. מה שבטוח, זה שביכולתך למצוא מתכון שיקטין ולו בקטנה את נזקי ההגנה הצהובה. כי לא באמת נצליח לקלוע 95-100 נק' מדי ערב (עד סוף העונה) כדי לצאת כשידנו על העליונה בכל התמודדות שהיא.
וכמה מילים לסיום:
כמה פעמים עוד נספוג למעלה מ-50 נקודות במחצית? בלתי נסבל ובלתי קביל הדרעק הזה.
איך יתכן שתשחקו לא רע ותובילו ב-6 בסוף הרבע הראשון ואז התנודתיות תהיה כה קיצונית – שכאילו קבוצה אחרת לחלוטין עלתה לרבע השני ומשם החליטה להתרסק אל תוך עצמה?
יש לחזור לחוקי הגנה בסיסיים. ופשוט לבצע אותם עם רצון ונחישות. יהיה מה שיהיה. אבל לפחות נדע שניסיתם והתאמצתם ולא נצטרך לתהות האם בולדווין יהיה שוב תותח, או האם בכלל יורחק – ואללה יוסטור מה שצפוי בהמשך.
מסתמן כי 20 ניצחונות יובילו למשהו טוב. לטופ 8 או לפליי אין או לאנשהו. העניין הוא כי לכאורה (וזה לא רק עניין לכאורי לצערי) משהו טוב לא נראה באופק. נותרו 4 משחקי בית: ולנסיה, ז'לגיריס, מילאנו ו-וילרבאן ולא מעניין מה בא קודם. כדי להגיע למספר הקסם 20 יש לנצח את כל הארבעה ואז להתפלל לנס הניסים. כלומר, יש לגנוב 3 משחקים בחוץ מבין אלו: אפס, בארסה, הכוכב, מינכן, אלבה.
כשיש בסביבה איזושהי הגנה ורק אז – זה בהחלט אפשרי. אמנם מלבד בארסה אין מדובר באריות היבשת, אבל כדי שזה יתרחש המציאות צריכה להשתנות. ההגנה חייבת לגלות קשיחות, הרוטציה צריכה להמשיך ולהצטמצם בהתאם ליריבה, שחקנים חייבים להעלות את רמתם וטירוף של תשוקה להישגיות מוכרח למצוא ביטוי בלבבות השחקנים.
ושהצוות המקצועי יעצור בזמן את המשחק כשטיים אאוט הכרחי. ושהחילופים יתאימו לנעשה על הפרקט כי לעיתים נדמה (עם כל הזהירות המתבקשת) שמדובר בשליפות. ושלורנזו יצליח לחזור לעצמו. ועל הדרך נתחזק מנטלית ואולי נשוב אל מסלול הניצחונות.
לוח המשחקים הצפוף כבר מעיק ובמוצ"ש מכבי מגיעה למשחק קשה בחולון. וחולונייה מגיעה מעודדת אחרי הניצחון המרשים שהשיגה בליגת האלופות של פיב"א. ואיתה מגיע נתנאל – לידיעת חסיאל וחבריו. כי נתנאל ארצי, חנוכי, דוסון וניב משגב רוצים לנצח וצריך להגיע מוכנים וחזקים בראש.
ורק שנראה את בולדווין מרקד על הפרקט הלטבי אשר בריגה. שאם לא כן, נזדקק לתפילות המוניות שלא ברור מה הן תוכלנה לעשות בשביל מדינה. ובשביל מכבי.
שהרי פלאטו (שרון המנוח) כבר לא יכול לשאול את השאלה, אך המכבים הם שחייבים למצוא את התשובה.
בהצלחה רבה לצהובים בחולון ושרק יהיה שבוע טוב.
