מלחמת אין ברירה נכפתה עלינו בערב שמחת תורה וכדברי אריק שרון עליו השלום: מהמוצדקות במלחמות ישראל. מטבע הדברים עולם הספורט הושפע במישרין מהמלחמה וקבוצות לא יכולות לארח בארץ משחקים בינ"ל.
מכבי, שמארחת בבלגרד וללא קהל את משחקי הבית שלה ביורוליג, סיימה אתמול את הסיבוב הראשון בניצחון נהדר וקריטי בקובנה.
למה קריטי? כי בסיבוב הבא מכבי "תארח" רק 7 משחקים "בבית" ובמסגרת משחקי החוץ היא תצא לכל המקומות הכי קשים שיש וביניהם: מדריד, ברצלונה, פיראוס, ויטוריה, איסטנבול של אפס אנאדולו ופעמיים ״מדחקים ביתיים״ בבלגרד.
מאזן הקבוצה שעומד על 10 ניצחונות ו-7 הפסדים הוא הישג ראוי להערכה בנסיבות הנוכחיות והוא טוב מהמאזן שהושג בעונה שעברה בתום הסיבוב הראשון (בנוכחות קהל כמובן) ובמקדש הכדורסל הישראלי אשר ביד אליהו.
כשזה קורה לאחר שהתקיים צמד משחקים בליגה המקומית על טהרת הסגל הישראלי בלבד (תוצאת מרד הזרים בגין קיצוץ המשכורות) ואימון משותף אחד לכל סגל הקבוצה לפני ז'לגיריס זה אמור דבר אחד – שמכבי שיחקה אותה על הפרקט. ורק על הפרקט (למרות שבימים כתיקונם זהו הדבר החשוב ביותר). כי נושא מרד הזרים לא היה צריך לבוא בכלל לאוויר העולם וארחיב על כך בהמשך.
הכל מתחיל ונגמר בהגנה
מילת הקסם: 70. לראשונה העונה סופגת מכבי כולה 70 נקודות במשחק ועוד במקום קשה כמו ה-ז'לגיריו ארנה.
בליטא הכדורסל הוא ענף הספורט הפופולארי ביותר. דת של ממש. כשאתה סופג מול 16,000 צופים משולהבים רק 70 נקודות אז עשית עבודה טובה.
הורדת אחוזי הקליעה משלוש של הליטאים (מובילים את היורוליג באחוזים מטווח זה), עצירת התקפות המעבר והמתפרצות שלהם, הגנת אחד על אחד אגרסיבית והליכה חזקה לריבאונד התקפה – כל אלה הם שהשאירו את ז'לגיריס על סקור נמוך.
וכשמדובר על קבוצת התקפה מעולה כמו מכבי – אז סביר שהיא תדע לנצח כשהיא שומרת היטב – בטח כשזה לא נגד אחת מאריות היבשת.
נכון, הליטאים נחלשו ביחס לעונה שעברה ולא מהווים אינדיקציה מיוחדת לעוצמת המפעל, אך צריך להתחיל מתישהו לשמור – וטוב שזה קרה אמש.
מכבי קטפה בסך הכל שלושה ריבאונדים יותר מהליטאים מסך כל הריבאונדים שהיו במשחק, אך אחוזי קליעה טובים בצירוף ריצה נהדרת ברבע השלישי סגרו בסופו של דבר את המשחק לטובתה.
הבעיות: שמירה על הכדור ועמדה מס׳ 4
14 איבודי כדור הם יותר מדי. לורנזו בראון לא יכול לאבד שש פעמים במשחק. גם זה קורה יותר מדי פעמים והוא חייב ללמוד לשמור על הכדור. חוסר ריכוז שלו גורם לאיבודים המוציאים את היריבה למתפרצות ולסלים קלים. יש לתת על כך את הדעת.
גם תמיר בלאט חייב להקפיד לשמור על הכדור ולהימנע ממסירות הרפתקניות ומסוכנות. לא יכול להיות שהפרש 17 לטובת מכבי לקראת סוף הרבע השלישי יצטמצם תוך דקות בודדות ל-6 בלבד. ריכוז ושמירה על הכדור הם מצרך מבוקש.
משחק ההתקפה צריך לדעת להגיע יותר גם לריברו ולקליבלנד במסגרת התרגילים אותם משחקת הקבוצה. נכון, הם לא משחקים הרבה באופן יחסי ,אך תרומתם יכולה וצריכה להיות רבה יותר. אם יקבלו את הכדור במקומות הנוחים להם אז היכולת האתלטית והאגרסיביות שלהם תעלנה את תפוקתם.
תפוקה התקפית שלא קיימת מעמדה 4. ווב פלוס כהן לא יכולים לסיים משחק עם נקודה משותפת אחת בלבד. הקיצוניות ביכולת של ווב ממשחק למשחק מחייבת חשיבה, שכן הוא כבר נתן משחקים נהדרים תוך שהכדור מגיע אליו בבלטה הנוחה לו לאחר זרימה יפה של התרגילים.
נקודות האור: ניבו, סורקין ובלאט
ניבו. שוב הוא שבר את שיא הנקודות שלו ביורוליג והעמיד אותו על 22. השיפור בסיומת תחת הסל, מקו העונשין, במגוון התנועות, בהבנת המשחק, במחויבות ובתשוקה לנצח מאבקים על הכדור – כל אלו מרשימים בהחלט. וזה עוד לפני שדיברנו על 6 מ-6 מהקו. מדהים.
תמיר בלאט. 14 נקודות ו-8 אסיסטים מהווים תפוקה אדירה למי שעולה מהספסל. התעוזה להרים צ'אקות משלוש ללא פחד וממצבים שונים עם הכדור, מאפשרת למכבי לפתוח את ההגנות ולהגיע לסלים קלים, בין אם בפיק אנד רול ובין אם בחדירה ובהוצאה החוצה לקליעה. ראיית המשחק שלו דוחפת כל הזמן את המשחק קדימה ויוצרת מצבים לסלים קלים.
חסמב"ה חסמב"ה חסמב"ה. אלימלך זורקין (הפעם בתפקיד הטוב) המכונה רומן סורקין שמר נהדר על המערה החשמלית ויצא ממנה להתקפות טובות על הרשעים. טוב, קשה לומר על קינן אוואנס המכונה מנשה התימני שהוא רשע, אך תענוג לנצח אותו במבצרו. רק שסורקין ימשיך את היכולת מהתקופה האחרונה בה הוא תורם מספרים יפים – התקפית והגנתית כאחד. יציבות ועקביות הן שם המשחק ביורוליג. הדאנק המפלצתי שהרעיד את האולם והשלשה הקריטית היו שניים מן האירועים היפים ביותר במשחק והם יצאו מבית מדרשו של ה-זורקין.
קפטן ג'וני. נכון, הוא לא קלע אך נתן דוגמא במחויבות, ביכולת לשמור על הכדור ובמינימום טעויות מיותרות.
להשאיר קבוצת שלשות כמו ז'לגיריס על 25% משלוש זהו הישג קבוצתי יפה.
וכעת נחזור לתחילת השבוע שהיה.
מאייר אחד שמאיר על כולם
כידוע מכבי התייצבה בארץ ללא הזרים. לאחר ההפסד במוצ"ש להפועל חיפה הגיעה הקבוצה לבאר שבע ביום שני ונהנתה מהופעה מרשימה של עומר מאייר בן ה-17.
ושנייה לפני באר שבע: לא יכול שגם בלי זרים מכבי תספוג 104 נקודות בליגה הישראלית. ברכות חמות לסורקין ולמנקו ששברו שיאי קליעה, אך אנא מכם: הביאו קצת או הרבה מזה גם ליורוליג בכל דקה שתמצאו עצמכם על הפרקט.
מכבי שיחקה בצורה שוטפת ברבע השני והפער כבר גדל ל -21 הפרש. נכון, המחצית הסתיימה רק ב-7, אך תענוג היה לראות ישראלים בלבד שוטפים את הפרקט במהלכי כדורסל יפים ומתואמים.
מאייר משחק כמו שחקן מנוסה. בנוי לתלפיות, משתלב היטב במרקם הקבוצתי ואי אפשר להתעלם מהעובדה שהוא גארד חזק המזכיר במבנה גופו היצוק את עדי גורדון הגדול.
הקליעה, הג'אמפ, החדירה לסל והסיומת הנהדרת ביד שמאל – כל אלו יסייעו לו בהמשך הקריירה ברמות גבוהות יותר אליהן יגיע.
הילד הזה הוא תוצר משובח של מחלקת הנוער והלוואי שיקבל צ'אנסים רבים גם במסגרת היורוליג. 11 נקודות ב-24 דקות מעוררים תיאבון להמשך.
הדומיננטיות שהפגין סורקין מתחת לסלים (שיא של 15 ריבאונדים ומתוכם שיא של 10 ריבאונדים בהתקפה) מחייבת המשכיות גם ביורוליג. יישר כוח למנקו שהפגין אגרסיביות התקפית והגנתית כאחד וסיים עם 14 נקודות נקודות ו-10 ריבאונדים.
אין ספק כי ג'ייק כהן עם 15 נקודות ו-11 ריבאונדים הראה כי המשמעות שלו בליגה המקומית היא בעלת ערך רב.
מרד הזרים הראשון באימפריה
נושא הקיצוץ היה חייב להיפתר בחדרי חדרים כשההנהלה מובילה זאת מבעוד מועד ובדיסקרטיות מול בכירי הזרים: בראון ובולדווין. לא נכון היה להנחית על הזרים החלטה כזו בלא שיח מקדים איתם ורק משום קשיים כלכליים אובייקטיביים ומובנים של המועדון.
לא יתכן כי יהודי בן 84 שמאחוריו 54 שנות עשייה, ניהול, ניסיון והישגיות למכביר יקבל דרישה לחתימה על מסמך משחקן זר. זו חרפה – ולבטח הוא לא צריך לעמוד בפני סיטואציה משפילה וביזארית שכזו. במועדון הידוע לטובה במוסר התשלומים הטוב שלו בכל אירופה לא יכול לקרות דבר כזה – והיתה יכולה להימצא הדרך המיטבית להבטיח לזרים כי הסכום המקוצץ יוחזר להם במועד קצר וסביר. דרך אגב, נכון שהנסיבות קשות ונכון שהזמנים אינם קלים, אך סביר כי בכמה קבוצות גדולות ביבשת השלכתו לקיבינימט של אותו זר (גדול ככל שיהיה) היתה מתבצעת.
היתכן באמת מצב כי למרות כל ההיסטוריה המפוארת של מכבי זרים לא יאמינו להנהלה שלה?
זוכרים את ניקולה? כפרסונה – איתו זה לא היה קורה ופיתרון יצירתי היה מושג, נקודה. לא חשוב בכלל מה דעתכם על הישגיו לטוב ולרע – הכבוד ששחקנים זרים רוחשים לאיש מקצוע עטור בפרסים (בעיקר כשחקן טופ יורוליג אך גם כמנהל מקצועי) משפיע גם משפיע על האומץ שלהם ללכת נגד המעסיק שלהם, תוך פגיעה בחבריהם הישראלים לקבוצה.
ואולי דווקא קטש צריך להיכנס לעובי הקורה כדי לפתור את המשבר. ההערכה לה הוא זוכה מבכירי שחקניו יכולה אולי להביא לחוף מבטחים את הסאגה הבעייתית הזו. דיבור מלב אל לב – ממי שהיה גם שחקן גדול במועדון – לבטח לא יכול להזיק.
זה חייב להסתדר במהרה כי אחרת העסק עלול לשקוע.
ומילה לסיום:
החשוב באמת – שישראל תחזור לכתוש, לרמוס, להביס ולנצח כמו בימים הטובים.החשוב פחות (אבל עדיין חשוב בהחלט) – שמכבי תנצח סוף סוף קבוצה גדולה באמת. המפגש נגד מונאקו ביום שלישי הבא מעניק הזדמנות מצוינת לעשות זאת. והיות ותוך 48 שעות תתארח מכבי אצל פנרבחצ'ה ( אבל שוב בליטא) מותר להשתעשע בפנטזיות על ניצחון כפול.
להבדיל אלף אלפי הבדלות וברוח תקופת הלחימה ועוז רוחם של לוחמינו האמיצים: קרבות של ישראלים בעצימות גבוהה על הפרקט חשובים בהחלט להשגת המשימה.
סופ"ש רגוע ורק שיבואו ימים שקטים.
