פשוט חלום. בחמישי הקרוב היא שוב תתחיל לרגש. אוח, כמה שהיא תעורר/תטריף/תעסיק ואף תשגע. הרי ברור שאין ולא תהיה כמוה על פני כל הגלובוס.
וואו, עוד הופעה של נועה קירל בפארק? לא הפעם.
ואפילו יש עוד זמן עד לפתיחת ליגת ה-NBA שהיא כידוע הליגה השנייה הטובה בעולם. למה ככה? כי היורוליג היא הדבר האמיתי והיא חוזרת.
חזרתה של הליגה הטובה ביקום לחיינו (טובה לפחות כמו מנת הסביח של עובד בגבעתיים) זה כמו ללכת במסלול הליכה מאתגר במדבר ואז למצוא לפתע מעיין מים נסתר. כמו להגיע לקיוסק ולגלות שנשארה עוד פחית קולה קרה אחת במקרר והיא שלך. כמו למצוא חנייה בכחול לבן בתל אביב במרחק של מטר מחומוס אשכרה. כמו לנצח בדרבי 5:0.
ובחזרה לעונג היורוליג, ונתחיל מהסוף: ארבע הקבוצות שהגיעו לפיינל פור האחרון בקובנה (ריאל מדריד, אולימפיאקוס, מונאקו ובארסה) הן המועמדות החזקות ביותר ללכת עד הסוף גם הפעם.
אולימפיאקוס – עוצמה אימתנית
לטעמי אולימפיאקוס (סגנית אלופת אירופה העכשווית) היא הקבוצה החזקה ביותר באירופה -בדיוק כפי שהיא היתה בעונה הקודמת וניתחתי זאת לעומק לקראת טורניר ההכנה ששוחק בקפריסין. נכון, ריאל זכתה ביורוליג (בעוד אחד מרגעי הקסם של יול פלוס קורטוב של מזל), אך היוונים יכולים, רוצים וצריכים לסיים את העונה הקרובה כאלופי אירופה.
עם שחקנים כמו ווקאפ, וויליאמס -גוס, קנאן, לרנצקיס, מקיסיק, פאפאניקולאו, פיטרס, סיקמה, פאל, מילוטינוב וברזדייקיס אין כל ספק שהמטרה היא אחת ואין בלתה: הגעה נוספת לגמר היורוליג – רק כשהפעם חוזרים עם הגביע לפיראוס.
הצטרפותו לאחרונה של ברזדייקיס הליטאי מאותתת עוד יותר על סימון המטרה של קואץ' ברצוקאס המנוסה ועטור ההישגים. 500 אלף יורו שילמו היוונים לז'לגיריס כבייאאוט עבור הגארד/פורוורד הנהדר שקלע בעונה שעברה 11.6 נק' למשחק וקטף כמעט 3 ריבאונדים בערב.
אולימפיאקוס רצה מספר שנים עם שלד שחקנים איכותי ואופתע אם לא נראה אותה בפיינל פור נוסף. שלא לדבר על גמר שני ברציפות.
ריאל מדריד – הולכים על בק-טו-בק
אי אפשר שלא לומר כמה מילים צהובות במובן ההיסטורי והמרגש של המילה – בבואנו לדסקס על ריאל.
מכבי שתמיד רצתה להידמות לריאל, לחקות את ריאל, להטמיע נורמות ארגוניות ותרבותיות כמו שיש בריאל ולהצליח כמו ריאל – החשיבה עצמה לאחותה הקטנה של האימפריה הספרדית והביטה לאורך שנים בהשתאות על האחות הגדולה ממדריד.
החל מאמצע שנות ה-70 של המאה הקודמת והרבה הודות למודל למידה מוצלח זה – החלה מכבי לטפס עד לפסגות הכדורסל האירופי. שמעון המלך, שמלוק עליו השלום, יהושוע רוזין המנוח, רלף קליין האגדי ז"ל, טל ברודי, מיקי את מוטי, משפחות פדרמן ורקאנטי וכמובן המון שחקנים טובים ששיחקו במועדון הצהוב – כל אלו (ועוד רבים וטובים אחרים) אחראים לפאר היצירה של מכבי שהטביע את חותמו לאורך שנים רבות ביבשת והפך את הצהובים לאחד המועדונים המפוארים ביותר באירופה.
ונחזור לכיף של מדריד. עם הצטרפותו של קמפאסו הופכת ריאל אוטומטית למועמדת לזכייה בפעם השנייה ברציפות – ולאו דווקא כי מדובר בריאל ואף לא בגלל שהיא אלופת אירופה. נכון, גם בלעדיו זוכה ריאל בתארים ומניפה גביע ביורוליג, אבל קמפאסו, שזכה בשני גביעי יורוליג עם ריאל, הוא למעשה חצי קבוצה. מדוע? מפני שהניסיון שלו, ההיכרות שלו עם כמה מבכירי השחקנים בקבוצה, המסירה האדירה שלו, החטיפות, השקט הנפשי שלו והווינריות המאפיינת אותו – כל אלו תורמים למחשבה (ולמאמן צ'וס מתאו שבעונתו הראשונה במדריד הפך לאלוף אירופה) כי יהיה תענוג לראות העונה את ריאל.
כשאליו מצטרפים גם יול, רודריגז, מוסא, אבלדה, אלוסן, קוזר, דק, רודי, הזוניה, פוארייה וטאברס, אפשר להיות רגועים שריאל תהיה לאורך כל העונה בצמרת, בואך הפיינל פור.
ונקודה למחשבה: האם הפעם תהיה זו באמת העונה האחרונה במדריד של כל זקני ריאל הגדולים? עסקינן ביול, רודי, רודריגז וקוזר.
מונאקו – מסע בין כוכבים
הקבוצה מהנסיכות שהגיעה לפיינל פור האחרון שמרה על כל התותחים החשובים שלה: מייק ג'יימס, לויד, אוקובו, דיאלו, ג'ון בראון, דונטה הול, אואטרה ומוטיונאס.
וזה רחוק מלהיות הכל. מדובר אולי בקבוצה שהתחזקה בצורה המשמעותית ביותר, שכן עם צירופם של קמבה ווקר ופטר קורנלי מונאקו מצהירה: לא רק שאני רוצה להיות אלופת אירופה אלא אתם תקבלו זאת ישירות לפרצוף – וזה יכאב וזה יציק וזה יאתגר, ואם זה לא יתממש – אז תהיה רעידת אדמה שתורגש היטב בכל חופי הריביירה הצרפתית.
פחות מפיינל פור ייחשב לקטסטרופה. ווקר הגיע לאחר למעלה מעשור באנ.בי.איי (כשברוב השנים הוא קולע כ-19 נק' למשחק), כבחירה 9 בדראפט 2011, כשיאן הנקודות של שארלוט (12,009 נק' ) במדיה שיחק שמונה עונות, כולל ארבע הופעות באולסטאר, ו-750 משחקים באנ.בי.ֿאיי. מדובר בקלעי אדיר ומנוסה מאד. נכון, הוא בן 33 ולא שיחק מינואר השנה, אך אם יתגבר על זה אין ספק כי יהיה מסקרן לעקוב אחרי ביצועיו במהלך העונה.
הפאוור פורוורד הצרפתי פטר קורנלי (יד נהדרת לשלוש ויכולת לשמור על שחקנים בכמה עמדות) הגיע כאלוף אירופה מריאל מדריד ויחזק את עמדות הפנים. אליהם יצטרפו הגארד טרי טרפיי – שחקן נבחרת צרפת שהגיע מלה מאן והסנטר הצרפתי מחמדו ג'ייטה (2.11 מ') שהגיע מבולוניה.
בארסה: העידן שאחרי שאראס ומירוטיץ'
הקבוצה מבירת קטלוניה עברה מיני מהפכה עם עזיבתם של שאנלי, מירוטיץ', טובי, היגינס, קוריץ' ומרטינס.
ההחתמה הבולטת מכל היא ג'בארי פארקר. בחירת הדראפט השנייה ב-2014 (על ידי מילווקי באקס) החליט להגיע לאירופה לאחר שלא שיחק כדורסל למעלה משנה בעקבות שורת פציעות. במילווקי שיחק פארקר את התקופה הארוכה ביותר בקריירה שלו (2014-2018). מאז עבר בקבוצות נוספות וב-310 משחקים בעונה הרגילה באנ.בי.איי קלע 14.1 נק' בממוצע למשחק.
תוספת כוח משמעותית היא החתמתו לשלוש שנים של ווילי הרננגומס. הסנטר הספרדי בן ה-29 (2.11 מ') בכלל גדל בריאל מדריד ומגיע אחרי 7 עונות -344 משחקים באנ.בי.איי. שבהם העמיד ממוצעים של 7.3 נק' למשחק עם כמעט 6 ריבאונדים בערב. את עונתו הראשונה העביר בניקס ובסופה נבחר לחמישיית הרוקיז של העונה.
עוד הצטרפו הקלעי הספרדי בריזואלה שהגיע ממלאגה והפורוורד הספרדי ג'ואל פארה שהגיע מבאדלונה.
לבארסה יש עומק אדיר בקו האחורי עם שחקנים כמו: סטורנסקי, יוקובאייטיס, לאפרוביטולה, אברינס ובריזואלה. הקו הקדמי מפחיד אפילו יותר עם השמות הבאים: וסלי, הרננגומס, פארקר, קאליניץ', נאג'י, פארה וקאייסדו.
בידי בארסה יש את כל הכלים כדי לדבר חזק ולאיים על פיינל פור. וכמו תמיד השאלה היא האם ברגע האמת לא תצוץ שוב הלוזריות של המועדון הגדול הזה.
ועוד דבר. המינוי המפתיע מאד של רוג'ר גרימאו למאמן אלופת ספרד הוא הימור כבד שלקחה הנהלת המועדון. גרימאו אימן בשנתיים האחרונות את הנוער ואין לו כל ניסיון המתקרב בכלל לרמות האלו של היורוליג. כשחקן הוא שיחק שנים רבות בבארסה ואף הניף כקפטן את גביע היורוליג ב-2010. יצליח – גאון מי שמינה אותו והוא עצמו ענק הענקים. ייכשל? אין צפוי מזה ואיש לא יזכור שהיה שם כמאמן.
עוד נקודה שראויה לציון היא שאחרי שלושה פיינל פורים בשנים האחרונות מעניין יהיה לראות האם עזיבת מירוטיץ' ושאראס תביא לעליית מדרגה או שמא תסמן התרסקות בלתי צפויה.
הדרג השני: חולמות פיינל פור
פנרבחצ'ה שחיזקה עצמה במספר עמדות ( ודסקסנו על כך רבות לקראת טורניר רודוס) בנתה מפלצת בקו הקדמי וממשיכה עם האיכויות הקיימות בקו האחורי האיכותי שלה. אין ספק כי איטודיס מכוון גבוה מאד לאחר כישלון העונה החולפת בכל זירה שהיא – אין אליפות, אין גביע ואין פיינל פור. קלאת'ס, ווילבקין, דורסי, גודוריץ', פייר, הייז -דיוויס, מוטלי, שאנלי ופאפאיאניס וכמובן הצבר מדר יכולים וצריכים לאיים על פיינל פור. לא יצליחו – קרוב לוודאי שאיטודיס הגדול יאמן במקום אחר בעונה הבאה.
פנאתינייקוס שחוללה מהפכה מוחלטת בסגל השחקנים ועל הקווים הפכה מיידית למועמדת ללכת רחוק. עם עתמאן על הקויים ועם שחקנים כמו: סלוקאס, וילדוזה, גריגוניס, חואנצ'ו הרננגומס, לסור, פאפאפטרו ומיטוגלו טופ 8 זו רק המטרה שבדרך לפיינל פור. כישלון ויאנאקופולוס הבעלים כבר יחשוב על רעידת אדמה נוספת במזרח התיכון.
הכוכב האדום בלגרד שממשיכה עם דושקו האיום על הקווים התחמשה בתיאודוסיץ', דוס סנטוס הברזילאי, טובי, בולומבוי, שבאז נאפייר, בייליצה, האנגה וגידרייטיס. עם קאדר מקומי איכותי בהחלט, אולם סופר ביתי וקהל אדיר – אין כל ספק כי הסרבים מכוונים לטופ 8. אחרת שחקנים כמו תיאודוסיץ' ונאפייר לא היו חותמים. שמירה על הבית ויצירת מומנטום חיובי יכולות לסייע במטרה. ובאותה מידה אי הגעה לשם לא תפתיע.
פרטיזן של אוברדוביץ' – דווקא אחרי הטראומה שעברה הקבוצה בסדרת הפלייאוף הגדולה נגד ריאל מדריד בעונה הקודמת היה נדמה כי המועדון יצליח להביא שמות גדולים יותר/יצליח להשאיר יותר שחקנים שירצו להוכיח כי הם שווים פיינל פור. רגע לפני הג׳אמפ בול הראשון, קשה לומר שהמועדון הסרבי התחזק ביחס לעונה שחלפה. עזיבת לסור, אקסום ומדר לא ממש היתה בתוכניות ומנגד הגעת קמינסקי ודוזייר מהאנ.בי.איי לא בהכרח מעידה על התחזקות יוצאת דופן. הישארותם של לידיי ושל פאנטר מעידה כי המועדון מכוון גבוה בכל מקרה. הגעה לטופ 8 תהווה הישג אדיר למועדון וכל דבר מעבר לזה יהיה ממש בגדר פנומנלי.
ממלכת המסינה במילאנו – הגעתו של מירוטיץ' כאילו מציבה את המועדון המילאנזי בעמדת פתיחת מעולה. יחד עם זאת עברו במילאנו מספיק שחקנים טובים בשנים האחרונות, אך למרות זאת פעם אחת בלבד היא הגיעה לפיינל פור (2021) – וגם שם זה נגמר בהפסד לבארסה בחצי. האמת, עם הכדורסל של מאסינה (שזכה 4 פעמיים ביורוליג, פעמיים עם בולוניה ופעמיים על צסק״א) הכל יכול להיות: אפשר להגיע לפיינל פור ואפשר להתרסק עוד לפני שלב הפלייאוף. המאמן האיטלקי המעוטר אוהב לשלוט בכל שנייה בנעשה על הפרקט. הכדורסל שלו איטי ומתיש את השעון ואת היריבות – וכשזה מלווה בפיזיות רבה אז היריבות בסכנה מוחשית. מצד שני כשזה נכשל אז העסק ממש מתפרק. מירוטיץ', פאנגוס, בארון, פוית׳רס, מאודו לו, דבון הול, שילדס, ניקולו מלי ופויטמן יכולים בעונה טובה להגיע לטופ 8 ואולי למעלה מזה. אני צופה כי יגיעו לכל הפחות למשחקי הפליי אין.
אל תזלזלו בהן: הקבוצות המסקרנות של העונה
באיירן מינכן של פאבלו לאסו (אלוף אירופה פעמיים עם ריאל מדריד) ושל סרג' איבקה שהצטרף לאחר שנים באן בי איי תוכל לעשות צרות לכל קבוצה ומעניין יהיה לראות באיזו מידה תצליח לשמור על הבית ולהפתיע את הגדולות. אזור הפליי אין ייחשב להישג יפה – במיוחד לאחר העונה הקשה שעברה עליה.
וירטוס בולוניה – מינויו של לוקה באנקי במקומו של סקריולו עטור ההישגים מנבחרת ספרד משאיר בבולוניה מאמן איטלקי על הקווים לעונה נוספת. האם יוכל באנקי לשחזר את הצלחתו הפנומנלית מאליפות העולם האחרונה שעה שזכה כמאמן לטביה במקום ה-5?
האקט,שנגלייה, קורדינייה, לונדברג, בלינלי, פולונארה וחבריהם יכולים לעשות צרות כמעט לכל קבוצה וינסו לחולל נס ולהגיע למשחקי הפליי אין.
באסקוניה – האם לאחר עזיבתם של שניים משחקניה החשובים בעונה הקודמת: דאריוס תומפסון הנפלא שעבר לאפס אנאדולו וגידרייטיס היעיל שמצא עצמו בכוכב תצליח הקבוצה מחבל הבאסקים להילחם כמו תמיד על מקום בטופ 8 או לכל הפחות על הפליי אין? ימים יגידו האם הגעתם של קודי מילר מקינטייר ושל צ'ימה מונקה היתה בינגו או שמא הנציחה בינוניות. לפחות האוהדים הבאסקים יוכלו להתענג עונה נוספת על ביצועיו של הגארד הנהדר מרכוס הווארד.
אפס אנאדולו – עידן עתמאן הגדול הסתיים ועם עזיבתו החליף אותו על הקווים הטורקי ארדם צ'אן – שאימן בעונה הקודמת את טורק טלקום אנקרה והגיע איתה עד לגמר היורוקאפ – ואף נבחר למאמן השנה של המפעל. שלושה שמות גדולים (מיצ'יץ', סינגלטון ודאנסטון) שהיו חלק משמעותי מתור הזהב של הקבוצה שזכתה פעמיים ברציפות ביורוליג (2021,2022) עזבו ויהיה מסקרן לראות האם עונה שנייה ברציפות אפס לא תצליח להעפיל לטופ 8 ,או שמא צ'אן יחולל פלאים ויצליח לתת פייט אמיתי בדרך לשמינייה/פליי אין. המאמן הטורקי הצליח להביא איתו מטורק טלקום את ארקן אילמז ואת טייריק ג'ונס הגבוה. צ'אן עבד בזמנו שנים רבות כעוזר של אוברדוביץ' בפנר ויהיה מעניין לראות ולו ניצוץ קטן של זה על הפרקט.
ז'לגיריס – בליטא הכדורסל הוא דת. יש רק עוד מדינה אחת באירופה שהכדורסל בה הוא דת כמו בליטא – וזו סלובניה של לוקה דונצ'יץ'. וזה לכשעצמו מביא את הליטאים לעלות לפרקט כשהם מלאי אמונה, פטריוטיות, אחוזים טובים לשלוש ומרפקים – ללא כל קשר לטיב השמות שבסגל.
על הנייר, אין ספק כי הליטאים נחלשו עם עזיבת פולונארה, טיילור, קלנייטיס, קבאנו וברזדייקיס. מדוע? מפני שהגעת מיטרו – לונג ובריידי מאנק לא מהווה כל שובר שוויון. יחד עם זאת תמיד קשה לשחק בקובנה מול קהל רועש ותומך. יהיה מפתיע אם ז'לגיריס תצליח לדגדג את הפליי אין. מצד שני ,כשמדובר במדינה הפנאטית לכדור הכתום אז מדי פעם קורים ניסים.
ולנסיה, וילרבאן ואלבה ברלין מסתמנות ככאלו המייחלות לנס הניסים כדי לנצח מספר משחקים דו ספרתי בעונה זו.
ואיפה מכבי אתם שואלים? אותה טחנו עד דק בכל האספקטים של שמירת הסגל, החיזוקים שהגיעו, נקודות החוזקה והתורפה והיכולת לשחזר את קסם העונה הקודמת.
סיכום: הדירוג המלא
חשוב לציין כי הדירוג נקבע על פי מספר מדדים ובהם: הישגים בעונה החולפת, זהות העוזבים והמצטרפים לכל קבוצה, קהל וביתיות, דמות המאמן, עומק הסגלים, רמת הכישרון ומידת המשכיות הסגלים מהעונה הקודמת.
אדגיש כי לפחות 3 קבוצות שלא הגיעו לכלום בעונה שעברה התחזקו מאד לקראת העונה הזו: פאו ( סלוקאס פלוס שאר ירקות), מילאנו (בעיקר מירוטיץ' ) והכוכב (נאפייר הנהדר, תיאודוסיץ' על אף גילו).
- אולימפיאקוס
- ריאל מדריד
- מונאקו
- ברצלונה
במקומות 5, 6, 7 פאו, פנר ומכבי או כל קומבינציה אחרת שתבחרו (ולגמרי מקובל לשחק עם המיקומים) כי הפערים לא באמת כה גדולים אך כן תלויים בעומק הסגלים, המשכיות מעונה קודמת, הדמות על הקווים, הישגי העונה שחלפה וחוזק הביתיות. אם מכבי תביא שחקן מטרה בצבע אז סיכוייה לטופ 8 ואולי לפיינל פור עולים משמעותית. אם הסגל הזה לא יעובה אז יתכן כי אפילו מלחמה על הפליי אין תיחשב להישג יפה.
8. הכוכב האדום בלגרד
9. פרטיזן בלגרד
10. מילאנו
11. אפס אנאדולו
12. באיירן מינכן
13. וירטוס בולוניה
14. בסקוניה ויטוריה
15. ז'לגיריס
16. ולנסיה
17. וילרבאן
18. אלבה ברלין
יהיה רותח כל הדרך לפיינל פור 2024 בברלין. מסתמן כי הקרבות על הגעה לפלייאוף יהיו צמודים מאד וכי מספר רב של קבוצות תתמודדנה, הן על הטופ 8, והן על הפליי אין.
אז הלך גביע ווינר (נמאס ממך יא קואץ' דז'יקיץ') אך ניצחון על פרטיזן יעשה פלאים לצהובים.
השבוע החל בהפסד לסרבי של ירושלים, אך והיה ויגיע בחמישי ניצחון על הסרבי הגדול מכולם (המאסטרו אוברדוביץ') – אז בוודאות תגענה אנרגיות טובות לקראת ההמשך.
