נוק אאוט. מכבי הכריעה את בולוניה בכל קרבות הקרקע (טוב, בלינלי והפגזותיו מהאוויר זה סיפור אחר) והוסיפה למאזנה עוד ניצחון מרשים על מועדון גדול ובעל יומרות ליתרון ביתיות בפלייאוף היורוליג.
העובדה שמכבי ידעה להתאושש מחרפת פנר לא באמת חשובה. כאילו שצריך לתת פרס לשחקנים שהשכילו להתאושש ולנצח את המדורגת שנייה ערב המחזור ה-20. מכבי פשוט ידעה לעלות למחצית השנייה עם תודעה של חומה ומגדל. או בעברית: פשוט לקבוע עובדות בשטח כדי לסמן טריטוריה ברורה של כוונות ושל גבול (ובימים אלו טוב להיות עמוק בין הכוונות). זה אומר לשמור, להרביץ, לחטוף, לרמוס, לנעול את הצבע ולהכריע את האיטלקים. חזק ואלגנטי, כי כך ראוי להופיע במפעל היוקרתי של היבשת.
עד כה מכבי ניצחה ארבע קבוצות המדורגות בטופ 8 (בולוניה, פאו, פנר ומונאקו). אבל צריך להביט על העסק ככזה הכולל גם את הטופ 10 ואז למעשה מכבי ניצחה 6 קבוצות מתוך העשירייה הראשונה (ולנסיה ופרטיזן). ואם מוסיפים את באסקוניה שנמצאת באותו המאזן (10:10) כמו של השתיים שסוגרות את העשרייה הראשונה – אז מדובר למעשה ב-7 קבוצות.
ככל שהשחקנים (והם בלבד ולא כל המסביב של המערכת) יפנימו כי אפשר וצריך להביא את ההגנה של המחצית השנייה – כולל הריכוז, השמירה על הכדור והצ'אקות משלוש – יעלה הסיכוי לאיים על הטופ 8. ככל שיחזרו לסורם עם התרשלות הגנתית (ספיגת 50 נק' במחצית) וחלוקת מתנות ליריבות – ונקבל בקרוב זבנג חזק מאריות היבשת.
הכל בראש ובלב. כשהראש חדור מטרה ולבם של השחקנים נמצא במקום הנכון אז התוצאות טובות.
ומכאן שיהיה נפלא אם נעשה נס בהר הגעש אשר בשטארק ארנה של פרטיזן. אבל גם אם לא יגיע ניצחון אז לפחות שרוח הקרב, הביחד, הרצון, האגרסיביות, הנחישות והנשמה ישחקו תפקיד משמעותי אל מול אוברדוביץ' ולהקתו.
כיפת ברזל הגנתית שפרקה את בולוניה
מלבד הרבע הראשון שהסתיים ביתרון 3 לבולוניה – תוצאות 3 הרבעים הבאים ממחישות היטב את הגישה איתה הגיעה מכבי למשחק: אם בולוניה רוצה לנצח אותנו אז צלף אימתני וטוב ככל שיהיה כמו בלינלי – פשוט לא מספיק. כי צריך כוח מסייע נוסף שיביא תוצרת. ואין אין תוצרת אז מכבי מפרקת.
זה התבטא קודם כל באחוזים מהשדה: האיטלקים קלעו רק ב-46.9% לשתיים וזה קיצונית למטה מהממוצע שלהם שעומד על כ-60%. הצהובים השאירו את האיטלקים על 35.5% בלבד משלוש. מתוך 11 שלשות שלהם בלינלי קלע לבדו 7. זה נתון קבוצתי לא טוב עבור קבוצתו של באנקי.
גורם נוסף שהקל על מכבי היה השליטה ללא עוררין בריבאונד התקפה, שהקנתה לה עוד הזדמנויות בהתקפה. תוסיפו לזה את 14 איבודי הכדור של האיטלקים, שנוצלו לא פעם לנקודות בצד השני ובאחוזים גבוהים, ותקבלו מתכון לריצה צהובה. ובהיבט זה – כשמכבי מאבדת רק 9 כדורים (וכמו שאמרנו ריכוז ושמירה על הכדור הם מצרך מבוקש) אז סלולה הדרך לניצחון סופר חשוב, שקוטע אפשרות לספירת כמה הפסדים ברצף.
גם ההצלחה בפרויקט שאנגלייה תרמה את שלה לניצחון הגדול. הגיאורגי סיים עם 9 נקודות בלבד (7 מתחת לממצוע העונתי שלו), וכשרק שני חברים שלו מסיימים בדאבל פיגרס של נקודות (בלינלי עם 24 וקורדינייה עם 13) אז הספגטי החלומי הולך בסוף המשחק לצד הצהוב ומחזיר את באנקי לסיוטי הלילה ממילאנו 2014. אוי באנקי באנקי. שוב נודה לך על מתנה נפלאה שהענקת לנו, והפעם בפתחה של שנה אזרחית חדשה.
הלחץ האפקטיבי שהפעילו על הכדור (ועל סגירת קווי מסירה) בולדווין, ג'וני (איזה משחק דפקת יא קפטן), בראון וקולסון – פשוט מחץ את השחורים לבנים במחצית השנייה. לספוג רק 33 ב-20 דק׳ זהו חלום ליל קיץ.
כשההגנה עובדת, ההתקפה חוגגת
בראש ובראשונה, וכמו שאני מדגיש שוב ושוב, המפתח, מעבר להגנה, הוא הקליעה, צ'אקות מדויקות לשלוש. מכבי קלעה ב-52% לשלוש וזה מעולה. נכון, 13 שלשות למשחק זה נתון לא שכיח עבור הצהובים, אבל יש כלים ויש יכולת קליעה ואפשר לנסות ולהשביח את הפרמטר הזה. בטח כשעברנו את מחצית העונה הסדירה.
אבל לא רק משלוש מכבי דייקה. הצהובים קלעו ב-90% מהקו (18 מ-20) וזה לא קרה משהו כמו 40 דורות. כמה חשוב לנצל הזדמנויות מהקו כדי לא להתבכיין אחר כך. כל זה הוביל לחמישה שחקנים שמסיימים בדאבל פיגרס של נקודות מעידים שהכדור זז נכון, ששוחקו תרגילים שהביאו למצבי קליעה טובים, שהסתיימו התקפות מעבר בסלים קלים ושנוצלו הזדמנויות חוזרות מריבאונד התקפה.
כשמכבי מנצחת (בעצם מביסה וכותשת) את בולוניה בעת שקליבלנד, ווב וניבו קולעים יחדיו 8 נקודות בלבד אז הקרדיט לגמרי מגיע לקטש שידע על מי לשחק, לאן לנוע, איזה מיס מאצ' לנצל ומהיכן לזרוק. ופה נכנס האקס-פקטור – היכולת של קפטן ג'וני – שהיה ברומטר כה משמעותי בנקודות, בשלשות, בהגנה ובייצוג נאמן של רוח המועדון. רק שימשיך כך, בטח בכל פעם שבלאט חסר או לא במיטבו. אליו ניתן להוסיף את התרומה ההתקפית של סורקין (שלגמרי שיחק אותה אתמול אלימלך זורקין) עם 13 נק' שחיפו על יום לא טוב במשרד של ניבו, שסיים עם 4 נק' בלבד.
ובכוונת מכוון השארתי את בולדווין לסוף. מדוע? כי ממנו ראוי לקבל מדי ערב יציבות, מחויבות, תשוקה והמשכיות. לא יכול להיות שנעשה פסטיבל מתרומה פנטסטית שלו כל אימת שיסיים עם 22 נק', 8 אסיסטים ו-5 ריבאונדים. בשביל זה הוא כאן. לכן הוא כוכב. בשבילו באים לראות כדורסל. ואחרי שני דאנקים אדירים שדפק מגיעים התחנונים: רק שהברגים בראש לא יזוזו ורק שימשיך כך.
הפנים לפרטיזן, ולדרבי
מתי לאחרונה מכבי קלעה באותו משחק שתי שלשות שזיכו אותה גם בשתי זריקות מהקו לאחר שנשרקה עבירה? שלא לדבר על כך שקולסון וג'וני גם השלימו במהלכים האלו 4 נקודות כל אחד.
מתי קרה ששחקן מכבי (בולדווין) השלים באותו משחק 3 מהלכים השייכים לליגה השנייה הטובה בעולם (NBA) והכוללים 2 דאנקים וחדירה אדירה לטבעת המסתיימת בקליעה ביד שמאל?
האם באנקי זוכר מתי הוא העניק לנו שי לחג. טוב נו, במילאנו 2014 כמו שציינתי, אך אי אפשר שלא להתמוגג מזה שוב ושוב.
עם כמה זרים ( ומי הם יהיו) תגיע מכבי לארץ לקראת המשחק נגד עפולה בבירת העמק? או כמו שאומרים בפטריוטים לאלדד יניב: "שמות אלדד… שמות".
בין הפותרים נכונה יוגרלו: שני כרטיסים לדרבי הכדורסל בדרייב אין, שתי אבוקות, זוג אטמי אוזניים, שני מצתים, שתי כוסות קולה, שני מקלות, זוג שירונים של שירי אוהדי הפועל, שני קשים, חנייה ליד רמי כהן ו-200 סעיפי אישום לקראת ההופעה המטורללת הבאה בבית הדין.
ושוב, עלינו להתכונן ביסודיות לקראת התמודדות מול מדים שחורים – לבנים. רק שהפעם ממתינה לנו פרטיזן בביתה. לא פשוט להגיע מאווירת משחק אימון לטירוף של 20,000 אוהדים סרבים משולהבים, שותים, מעשנים וצורחים עצמם לדעת. אבל בלי האמונה גם "הבאנקייה" לא היתה אוכלת אותה.
זה יהיה קשה, זה ירגיש רועש, זה לגמרי מאתגר אבל אולי לראשונה העונה זה יסתיים בשני ניצחונות ברציפות במחזור כפול.
שבת שלום ורק שיגיעו ימים שקטים.
