הזדמנות אחרונה לחמוק מהפליי-אין: מכבי יוצאת לברצלונה

עבר מהר. מבחינה ספורטיבית עדיין צרוב בזיכרון ה-5.10.23 כיום הראשון והאחרון בו הצהובים אירחו העונה משחק בית ביורוליג בהיכל המקדש. יומיים אחר כך כבר נצרבו בתודעה הלאומית מראות אימים שאחריהם השתנתה המציאות. השתנו החיים. וכך זכינו לראות העונה ביד אליהו רק את המאסטרו אוברדוביץ' ולהקתו.

מפה לשם נותרו רק עוד שני משחקים לסיום העונה. בינתיים. יהיה נכון לומר כי התבשמנו אחרי ניצחונות גדולים של מכבי על קבוצות נהדרות. מצד שני מכבי לא ניצחה העונה (עד כה) אף אחת מהגדולות: ריאל, ברצלונה ואולימפיאקוס. והגיע הזמן לעשות ניצחון אחד גדול באמת. כזה שיאפיל על כל השאר. וזו גם ההזדמנות האחרונה לעשות זאת במהלך העונה הסדירה.

אז קדימה – להסתער על הפלאו בלאוגרנה כדי לצאת משם עם ניצחון על ברצלונה. בטח כשבמצב הנוכחי שני ניצחונות עד סוף העונה אולי יסדרו לנו נס בדמות מקום 6. ואם לא יבוא הנס הכל טוב. המקום השביעי הוא שלנו בטאבו. 

לא מעניין כל הטררם המיותר סביב השוואת רצף הניצחונות (17) מאז עונת הקסם של 2013-14, הודות לניצחונות על גליל בליגה ועל רמת גן ברבע גמר הגביע. כן מעניין לנצח בחוץ קבוצה גדולה מטופ 6. במבצרה. בעונה הנוכחית זכינו לראות זאת רק באתונה (בניצחון הגדול על פאו). וכעת הגיע זמן בארסה. או בקטאלנית מדוברת: מי שעדיין רוצה לפנטז על המקום השישי חייב להוריד את התפוקה של צ'כים נהדרים (וסלי את סטורנסקי), של ארגנטינאי ווינר (לפרוויטולה), של ספרדים טובים (הרננגומס פלוס אברינס) ושל אמריקאי דומיננטי כמו ג'אברי פארקר. כי רק כך אפשר לחלום על ניצחון בבירת קטלוניה. 

ועם כל הטוב הזה נעשה כעת אתנחתא קלה לטובת היסטוריית כדורסל אירופית.

המפגשים הראשונים של מכבי מול ברצלונה

מכבי החלה לשחק בזירה האירופית ב-1958. עד 1982 הצהובים שיחקו נגד שתי קבוצות ספרדיות בלבד: ריאל מדריד וחובנטוד באדלונה. 24 משחקים כאלו חוו המכבים. בינואר 1982 מכבי מתארחת לראשונה בברצלונה ויוצאת כשידה על העליונה עם ניצחון גדול (99:97). 

אנחנו מדברים על עונת 1981-82. כמה חודשים לפני כן זכתה מכבי בגביע אירופה השני שלה בשטרסבורג כשרודי דאמיקו על הקווים. בינתיים חזר רלף קליין האגדי לאמן את הקבוצה וטל ברודי מונה לעוזרו.  מהצד השני, כשהוא רק בן 21, כוכב ברצלונה כבר היה חואן אנטוניו סן אפיפניו (אפי).

מכבי הובילה כל המשחק ועשר דקות לסיום עמד היתרון הצהוב על 11 נקודות הפרש (74:63). המקומיים צמצמו ולקראת סיום אף השוו (95:95). מכבי עלתה ליתרון 97:95. ברקוביץ' (מי אם לא הוא) עם שתי קליעות מהקו סגר את הסיפור. בסיום ניצחו חניכיו של רלף 99:97. 

הירבו לקלו למכבי: מיקי 33, לו סילבר 25 ואולסי פרי 18. את קלעי ברצלונה הובילו: אפי 28, מייק פיליפס 27 ומנואל פלורס 17.

במחזור המשחקים האחרון של בית הגמר ניצחה מכבי את ברצלונה ביד אליהו (115:106) והבטיחה את הופעתה בגמר האירופי בקלן. קאנטו הגדולה ניצחה אותנו בגמר 86:80 והבטיחה זכייה ראשונה (מתוך שתיים ברצף) בגביע אירופה לאלופות, שכן ב-1983 היא ניצחה 69:68 את בילי מילאנו והניפה גביע שני (גרנובל, צרפת).

ואם כבר צ'כים (כמו הצמד חמד של בארסה) אז עד הסוף: אחד משופטי הגמר היה לובומיר קוטלבה הצ'כי שהיה שם דבר ביבשת. ואיזה שחקנים אדירים היו לקאנטו בימים הגדולים ההם: פייר לואיג'י מרזוראטי, אנטונלו ריבה, וואלאס בראיינט, סי ג'יי קיופק, ברוס פלאוורס ועוד. ובעברית: לא היה ולא יהיה כמו עונג שנות ה-80 ביד אליהו. 

אבל אנחנו בכלל בענייני ברצלונה. 

היסטוריית הזכיות של בארסה במפעלים האירופיים

לראשונה מגיע מועדון הפאר הקטאלני למשחק גמר במסגרת גביע אירופה לאלופות ב-1984. בארסה פוגשת אז את באנקו די רומא ומפסידה 79:73. הגמר התקיים בז'נבה.

שתי זכיות יש לבית קטלוניה בגביע היורוליג: ב-2003 היא מארחת את הפיינל פור, מנצחת את בנטון טרוויזו 76:65 ומניפה לראשונה את הגביע הנכסף. הגמר התקיים בפלאו סנט ג'ורדי בעיר. ב-2010 היא מנצחת בברסי ארנה בפריז את אולימפיאקוס (86:68) ומניפה גביע שני. ניקולה וויצ'יץ' ויותם הלפרין חזרו לפיראוס בידיים ריקות. אבל יותר משזכתה, ברצלונה ״אוהבת להפסיד בגמרים. לא פחות משש פעמים היא הגיעה לשם אך סיימה כסגנית אלופת אירופה (1984, 1990, 1991, 1996, 1997, 2021).

בגביע ספורטה היא זוכה פעמיים ברציפות בשנים 1985 ו-1986. בפעם הראשונה היא מנצחת את ז'לגיריס קובנה 77:73 בגרנובל ,צרפת. ומי שפט? כמובן ששוב הצ'כי קוטלבה. ב-1986 היא מנצחת את סקווליני פזארו בגמר המפעל (שנערך בקזרטה, איטליה) 101:86. ומי שפט? הפעם לא הצ'כי קוטלבה. אלא הישראלי ראובן וירובניק המנוח. הוא נחשב לשופט מעולה ושפט באין ספור אירועים חשובים. זה אותו וירובניק שלא שרק לחסימה בלתי חוקית של וראנקוביץ' בגמר היורוליג ב-1996 ופאו הניפה גביע ראשון. ושוב בארסה הפסידה. 

בגביע קוראץ זוכה בארסה פעמיים. בפעם הראשונה (1987) היא גוברת בגמר על לימוז' הצרפתית ובפעם השנייה (1999) היא גוברת בגמר על אסטודיאנטס מדריד. בימים ההם נערך במסגרת הגמר מפגש כפול – בבית ובחוץ.

בגביע הביניבשתי היא זוכה פעם אחת (1985) כשהיא מארחת את הגמר בברצלונה ומנצחת את הקבוצה הברזילאית מונטה ליבאנו 93:89.

מאחורי המועדון הקטלוני עשרות רבות של זכיות בתארים מקומיים כמו: אליפות, גביע המלך, אליפות קטלוניה וסופר קופה ספרדי. ודרך אגב, גביע בספרדית (קופה) זה מלשון נקבה. 

ברצלונה היא אחד המקומות הקשים ביותר לנצח בהם עבור הצהובים. מאז ומתמיד. ונכון שבשנים האחרונות מכבי ניצחה את בארסה פעמיים בפלאו בלאוגרנה (בעידן ווילביקין) אך ככלל הצהובים לא ניצחו שם יותר מדי פעמים, והמאזן הכולל בין השתיים עומד על 30 ניצחונות לספרדים אל מול 20 ניצחונות למכבים. מאז עידן היורוליג בארסה מובילה 19:13 על הצהובים מבחינת ניצחונות.

וזה בדיוק הרגע להזכיר את החסימה הגדולה (ביד שמאל) של ווילי סימס ז"ל על אפי בפלאו סנט ג'ורדי בעונת 1991-92. חסימה שהיתה שווה ניצחון חוץ ענק (88:85). 

אז קיבלנו פעמיים גרנובל ופעמיים קוטלבה. ולקינוח גם פעמיים וירובניק. וכעת זמן וסלי וסטורנסקי. ועם כל הכבוד לבירת קטלוניה נאמר כי אין על פראג בעולם. כה מיוחדת ויפה הבירה הצ'כית. לפחות כמו היופי שמעניק צמד הצ'כים לבארסה.

זה נשמע כאילו מדובר בשני פרופסורים לרפואה. או למדע המדינה. בפועל מדובר בשניים שהולכים יחדיו שנים ארוכות בכדורסל הנבחרות הצ'כי, עם ובלי ננו גינצבורג. והם עברו גם באנ.בי.איי, ורוצים להניף את גביע היורוליג. וכן, במינימום לשניהם דוקטורט. בכדורסל.

דגשים להתמודדות עם אלופת ספרד המכהנת

הלו, לפני ששאראס הועף הביתה הוא חגג ב-3:0 על ריאל בסדרת הגמר בעונה הקודמת (2022-23). עוצמה זו עוצמה. ומכאן ראוי כי המכבים ישימו דגש על ארבעה שחקנים שנכון להתמקד בהם כדי לחזות בנס צהוב. 

סטורנסקי. הרכז הצ'כי מקבל מהמאמן רוג'ר גרימאו את זמן המגרש המשמעותי ביותר בקבוצה. 25:40 דקות לערב. הוא קולע 7.6 נק׳ בממוצע למשחק בכמעט 55% לשתיים, קוטף למעלה מ-4 ריבאונדים, מחלק 4 אסיסטים (מדורג שני אחרי לפרוויטולה), חוטף כמעט כדור למשחק וממוצע המדד שלו עומד על 11.8. וכן, שלא יתפוס יום משלוש כי הוא קולע בכ-36% מהטווח הזה.

על סיטורנסקי חובה להפעיל לחץ בלתי פוסק בהגנה. הוא מאבד כ-1.5 כדורים לערב והכרח לגרום לו לאבד יותר. ואת הראש. וכמה שיותר. הוא סוג של מנוע, ומי שרוצה לנצח מוכרח לשבש אותו.

יאן וסלי. הסנטר הוותיק הוא הקלע המוביל של הקבוצה (כמעט 13 נק' לערב) עם 65% לשתיים. מטורף. לא מומלץ לשלוח אותו לקו העונשין כי הוא שיפר בשנים האחרונות את האחוזים ועומד על למעלה מ-78%. הוא לוקח כמעט 4.5 ריבאונדים, חוטף כדור אחד למשחק, חוסם כפעם אחת במשחק ועומד על 16.3 במדד. 

הניבואים, החסיאלים,הוובים והסורקינים חייבים להיכנס לו לגופייה, להוציא אותו מריכוז, להרחיק אותו מהצבע ולהעיף את מוטת ידיו מהאזור שמעל הטבעות. נאמלל אותו – ונהיה חזק בעסק. נעצים אותו – ושום מתווה פיצויים לא יעזור. 

כדי לתת פייט משמעותי לקבוצה כזו הצהובים חייבים להגביל את התפוקה ואת ההשפעה שיש לרכז הבכיר ולסנטר הבכיר של קואץ' גרימאו. 

בכללי, אין שום טעם לברבר מילים ומשפטים על מפתחות ספציפיים, שכן מכבי זקוקה למשחק מעולה שלה כדי לנצח. ושבארסה תהיה רעה. ושכל הכוכבים יסתדרו. ושראשו של בולדווין יהיה במקום הנכון. כי לבו תמיד במקום הנכון. האם אפשר לנצח? בהחלט. האם זה תלוי במכבי? לא ממש. האם גם לבארסה המשחק חשוב? מאוד. האם זו תהיה הפתעה אם ננצח? ממש לא. 

בארסה היא קבוצת התקפה טובה (אבל לא מעולה) שקולעת כמעט 83 נק' למשחק. היא לוקחת כמעט 36 ריבאונדים, מוסרת למעלה מ-19 אסיסטים וחוסמת כ-2.5 פעמים. היא מגיעה להתמודדות מהמקום הרביעי. לפאו ולמונאקו אותו מאזן כמו שלה: 21 ניצחונות אל מול 11 הפסדים ובזכות מאזנים פנימיים הן מדורגות מעליה.

רוב העונה דורגו הקטלונים במקום השני אחרי ריאל ולאחרונה הפסידו שלושה משחקים: למונאקו, לפנרבחצ'ה ולפאו. היכולת לא יציבה וישנן תנודות רבות במשחקה.

הבעיה היא ששני הצ׳כים הם רק חלק קטן מהארסנל ההתקפי של גרימאו, שכולל גם את קאליניץ', פארקר, בריזולה, רוביו שהצטרף לאחרונה, הרננגומס, לפרוויטולה, אברינס, יוקובייטיס ועוד מפה ומשם.

כזכור, נותרו עוד שני שמות להתמקד בהם.

ניקולאס לפרוויטולה. הגאנר הארגנטינאי המשובח הזה קולע 12.7 נק' לערב והוא ממוקם אחרי וסלי בקלעים. הוא קולע למעלה מ-40% לשלוש, ואם תשאיר אותו לבד על הקשת, אפשר לרשום 3 נקודות עוד לפני שמיעת הסוויש.

הוא מדויק לאללה. ממש כמו מטוסי קרב (של מדינה כלשהי במזרח התיכון) שיודעים לזהות ולקטול גורמים עוינים של כוחות אל קודס אי שם בצפון הרחוק. מומלץ להרים יד כל הזמן. ועוד קצת. וכמה שיותר. הארגנטינאי מאבד כמעט 2.5 כדורים ונחוץ מאד לשגע אותו בהגנה אינטנסיבית ובלחץ כבד כל אימת שהוא עם הכדור. הוא מוביל את בארסה באסיסטים (4.8 לערב). כיפוף ברכיים ועבודת רגליים נכונה יכולים למנוע ממנו את קבלת הכדור ואז יהיה לגמרי מוי כיף.

ומאיפה הגיע בכלל הצלף הזה? 

כולה 1.90 מטר. הוא גדל בארגנטינה ושיחק שם בנוער. בבוגרים החל לשחק בעונת 2007-08. בשנת 2013 הוא נודד לברזיל ומשחק עבור פלמנגו. מדובר במקום ששיחקו בו על הדשא זיקו, רומאריו, בבטו, רונאלדיניו, ויניסיוס ג'וניור ודידה. וגם ניקולאס. ואיזו ידית יש לו. או בפורטוגזית להמונים: עזבו אותנו מאוסקר גלוך. וגם מאוסקר שמידט. ותנו כבוד לשם משפחה שנשמע כמו יצירת מופת במוזיקה קלאסית, או כמו שם של טירה מפנקת בחבל טוסקנה. בקיצור, לפרוויטולה מאת בטהובן הוא נשק קטלני. 

אה, והוא גם עבר בריטאס וילנה, אסטודיאנטס מדריד, סן אנטוניו ספרס, באסקוניה ויטוריה, זניט סנט פטרסבורג, חובנטוד באדלונה וריאל מדריד. הנוסע המתמיד.

לפרוויטולה זכה בתארים מקומיים עם פלמנגו (2014, 2015), הניף גביע עם ריטאס וילנה (2016), הניף גביע וסופר קופה עם ריאל מדריד (2020), נבחר למצטיין הליגה הספרדית ב-2018-19, סיים כקלעי מצטיין של הליגה הספרדית בעונת 2018-19 (17.1 נק' למשחק), זכה באליפות דרום אמריקה עם ארגנטינה (2012), זכה במדליית כסף באליפות העולם עם ארגנטינה (2019) ויש לו עוד שורת תארים כזו או אחרת ביבשת אמריקה. 

המסקנה: לטיפולם המסור של קליבלנד, ג'וני, בולדווין. וכל מי שנמצא בסביבתו מוזמן  להרים יד לפרצוף ולהוציא משלוותו את האיש והשפם. ויש לו דם חם. וצריך לנצל זאת כשמשחקים נגד דרום אמריקאי משובח. 

ווילי הרננגומס. סנטר, 2.09 מטר. גדל בכלל בריאל מדריד ב'. עבר בסביליה ואז חתם בריאל מדריד האמיתית. בשנת 2016 יצא אל מעבר לים וחתם בניו יורק ניקס. אחר כך הגיע גם לשארלוט ולניו אורלינס, ואז בקיץ האחרון נחת בבארסה. 

הרננגומס זכה באליפות ספרד בריאל מדריד (2016), הניף את הגביע הביניבשתי בריאל אחרי ניצחון על באורו הברזילאית בסאו פאולו (2015), הוא פעמיים אלוף אירופה עם ספרד (2015, 2022), אלוף העולם עם ספרד (2019), זכה במדליית ארד באולימפיאדת ריו (2016), ולקח את תואר השחקן המצטיין באליפות אירופה (2022). כמו כן, באמתחתו שלל תארים ומדליות במדי הנבחרות הצעירות של ספרד. 

ביורוליג העונה הוא קולע 11.2 נק', קוטף 5 ריבאונדים וממוצע המדד שלו עומד על 13.2. 

מדובר בשחקן פיזי וחזק שיש להציק לו, להרחיק אותו מהסל. לדחוף אותו, לשרוט אותו. להטריף לו את המוח. משימה קלאסית עבור ריברו. ואולי קצת עבור אלימלך זורקין. ועבור כל מערה חשמלית שבסביבה. כי חובה לעצור את הענק הספרדי.

באופן כללי בארסה קולעת מעל 56% לשתיים, בכמעט 37% לשלוש והיא הולכת חזק לריבאונד התקפה. מעל 11 אופנסיב ריבאונד היא קוטפת לערב. לכן יש לסגור לריבאונד באגרסיביות. ועל כולם להשתתף במאמץ המלחמתי הזה. כולם כולל כולם. ותודה מראש. 

מנוחה (וניצחונות קלים) בארץ הקודש

ועוד לפני ברצלונה הספיקו הצהובים לנצח ( בקלות יחסית) את גליל עליון ורמת גן. מכבי התארחה אצל הגליל בקריית אתא מפאת המצב. המשחק הוכרע כבר לאחר הרבע הראשון (27:8 לצהובים), כשמכבי ניצחה את כל רבעי המשחק וללא פלדין בכלל המשימה הפכה לבלתי אפשרית עבור שחקניו של ברק פלג. ולא שאיתו זה היה נגמר אחרת. הגליל במצבה לא יכולה לתת פייט לצהובים, נקודה. 

גם ברבע גמר הגביע מול רמת גן שלטה מכבי ללא עוררין. שוב היא ניצחה את כל רבעי המשחק, קלעה מעל 100 והביסה את יריבתה ב-32 הפרש. 6 שחקנים סיימו בדאבל פיגרס של נקודות (בולדווין, מנקו, ג'וני, בלאט, קולסון ובראון). בולדווין (שהיו לו משחקים טובים יותר) לא קלע במחצית הראשונה אך סיים את ההתמודדות עם 5 מ-10 לשלוש ובסך הכל עם 17 נקודות.

היכולת של ג'וני להעניש את היריבה בצ'אקות קטלניות משלוש ראויה להערכה רבה. כמו גם יכולת טובה של מנקו, בלאט וקולסון. אחוזי קליעה טובים ושליטה בריבאונד הפכו את העסק לקל. ונדגיש כי השיפור בהגנה ממשיך. ורק שימשיך גם בפלאו בלאוגרנה.

לגמרי לא רע להשאיר יריבה כמו רמת גן על 72 נקודות בלבד.

וכמה מילים לסיום:

ג'וני. דקות פרקט מרובות שלו יכולות לבלבל את האויב הקאטלני ולייצר מומנטום צהוב ברגעי ההכרעה. בקליעה, מסירה, קבלת החלטות, חטיפות, שמירה על הכדור ודיוק מקו העונשין.

בולדווין. תגיע רגוע. כמו שהגעת נגד רמת גן. תחייך כמו שעשית במהלך המשחק נגד רמת גן. תעקוץ משלוש כמו ברבע באחרון מול רמת גן. ופשוט תפרק במאני טיים את בארסה. כמו שפרקת את אותה רמת גן. ואת היורוליג בחודש האחרון. 

גבוהים. בן אל (חסיאל) מוכרח להעלות את רמת האינטנסיביות ולהביא לפרקט בצוותא עם ניבו ערך מוסף (אופנסיב ריבאונד, חסימות, הגנת אחד על אחד וקליעה באחוזים טובים בצבע) שיאפיל על גבוהי בארסה. כי אחרת נחווה דמעות כאב צהובות במהלך שבת המלכה.

לחץ בהגנה. הניב תוצאות נהדרות בדקות המכריעות של כמה משחקי יורוליג בעת האחרונה. ושאפו לצוות המקצועי ולקטש. כעת יש להעלות את רמת האגרסיביות של ההגנה הזו כדי לכפות על בארסה איבודי כדור ופאניקה.

אלון אולארצ'יק. אין הכוונה לאחד מחברי להקת כוורת המיתולוגית. אלא ליונתן אלון ולשי אולארצ'יק מהפועל ירושלים. הלו אדלסון, מי פה מאמן את הקבוצה? פעם זה שי בצוותא עם עוד יווני. פעם זה יונתן שהוא בכלל מנהל מקצועי. יש מצב שזה יסתיים בגדי קידר, או שמא במשחק הבא מנהל הקבוצה עדי כהן סבג (שכבר שיחק העונה כשחקן מן המניין) גם יקבל צ'אנס לעמוד על הקווים? ושאפו על רבע גמר הגביע. 

עופר ינאי. הגשמת חלום וזרקת הביתה את פרנקו. כחודשיים לפני סיום העונה. וזה יביא אליפות? וזה יזעזע את המערכת עד כדי שהקבוצה תחל מעתה להביס כל יריבה הנקראת בדרכה? נו באמת. או בבולשביקית להמונים: פחחח. זה לא רציני. זה ילדותי. זה אגו שהשתלט. וזו לגמרי זכותך. רגע, אז יש מצב שגם נתניה מהלאומית  (כמו נס ציונה מליגת העל) עומדת לקבל פיצוי מפתה בדמות בוחטה של כסף כדי להחזיר הביתה את היהלום האדום המושאל והמכונה אילי דולינסקי? למעשה אחרי 55 שנות בצורת אדומה מתואר האליפות אולי לא כדאי להעמיס יותר מדי על כתפיו של שחקן בן 19. סתם, פשוט כבר מסקרן לאללה לדעת מה תהיה השליפה הבאה באדום. אה, בעצם מכבי תתאמן בדרייב אין לפני ברצלונה. נו טוב.

וחלאס כבר עם אלימות איומה (אבל לא מפתיעה) במגרשים. יש לעקור את הנגע הזה מהשורש. ורק שרשויות האכיפה תשתפנה פעולה ביעילות כדי שקהל הצופים ירגיש בטוח. ויפה שעה אחת קודם.

נתפלל לשלומם של כל לוחמי צבא ההגנה לישראל ונחזיק אצבעות לכוחות הביטחון בעשותם פעולות עלומות ברחבי המזרח התיכון.

בהצלחה רבה לצהובים נגד בארסה ורק שיגיעו ימים שקטים.