המונה ליזה וחבריה: הסכנות שמחכות למכבי ת״א במפגש עם וילרבאן

ישנן קבוצות הטובות לאין שיעור מהמיקום שלהן בטבלת היורוליג. וילרבאן ממש עונה להגדרה הזו. בשנים האחרונות היא מתחרה עם מונאקו על הבכורה בליגה הצרפתית ועל זלילת התארים שם.

בטבלה של הליגה המקומית היא רודפת אחרי הקבוצה מהנסיכות וממוקמת לעת עתה במקום השני כשהיא רחוקה 5 ניצחונות מממלכת הג'יימס. ביורוליג ממוקמת קבוצתו של טוני פארקר במקום ה-17 כשמתחתיה רק קבוצה אחת – אלבה ברלין. הצרפתים אספו עד היום רק 7 ניצחונות. 22 פעמים ירדו מנוצחים. 

קבוצות מן הסוג הזה הן הכי מסוכנות שיש. הן באות בלי לחץ. השחקנים רוצים להוכיח שמקומם בליגה הטובה בעולם (קוראים לזה: יורוליג) ומשחקים על החוזה הבא. וכשיש הרבה כישרון אצל הצרפתים אז מוטב להתכונן כיאות ובלא כל נימה מזלזלת.

ומזל שיש ג'וני בחיים. כי מה היינו עושים בלעדיו נגד הפועל עפולה. הצהובים אמנם ניצחו (לאחר פיגור 17 בתחילת המשחק), אך לא מומלץ לרשום פטנט על היחלצות מדו ספרתי כדבר בשגרה (נגד הכוכב היינו במינוס 18). או בפשטות: לא תמיד זה יעבוד. בטח לא ביורוליג. כה חשוב שגברנו על בירת העמק בדרך למקום הראשון ונרחיב על כך בהמשך.

כי כעת וילרבאן על הפרק.

המונה ליזה של היורוליג

מדובר בקבוצת היורוליג היחידה שכבר החליפה העונה שני מאמנים ( פארקר האח ופוצקו) וכעת עומד על הקווים פייר פופט ששימש כעוזרו של האיטלקי פוצקו. הוא המאמן השלישי העונה ומונה לתפקיד כשהקבוצה היתה במאזן של 3 ניצחונות אל מול 16 הפסדים ביורוליג. מאזנו של פופט: 4 ניצחונות, 6 הפסדים.

מדובר במאמן צעיר (40) שלראשונה בחייו מאמן קבוצת יורוליג. בעברו שיחק בקבוצות כמו לימוז', בורק ושולה. כשחקן היה פעיל עד עונת 2019-20. ולבטח הוא לא חלם כי בשנת האימון הראשונה שלו יזכה לאמן את אחד הענקים בהיסטוריה של המפעל הקדוש.

לקראת עונת 2022-23 וילרבאן ביצעה החתמה של אחת מיצירות המופת של היורוליג לדורותיה. הגיע אליה אחד הסמלים הגדולים של המפעל שהוא פאר היצירה של כישרון וקילריות, של ניסיון ותפוקה, של מיומנות וייחודיות ושל קליעה אבסולוטית וחדירה קטלנית. איזו אסתטיות ואיזה ניקיון.

אסתטיקה עוסקת בין היתר בשאלות היופי ואפיונו. היא בוחנת מהו תפקידו של היופי ביצירת האמנות, את הדרכים ליצירת יופי ועוד. או בצרפתית: גם היא תתבשם כשתביט על המונה ליזה של היורוליג. אם ליאונרדו דה וינצ'י היה חי כיום אז אין לשלול כי נשיא היורוליג, דיאן בודירוגה, היה מפציר בו לצייר את דיוקנו של ננדו. כי לא היה ולא יהיה כמו ננדו דה קולו. 

הוא נולד וגדל בסנט קתרין לאס אראס בצרפת. שם מחוז מגוריו מזכיר את שמו: פה-דה-קאלה. אבל הוא בכלל ממוצא פורטוגלי: הוריו הם פורטוגלים שנולדו וגדלו בפורטוגל. מכאן שיש פנומן פורטוגלי בכדורגל ושמו רונאלדו, ויש פנומן פורטוגלי בכדורסל ושמו דה קולו. או בפורטוגזית להמונים: קרלוס ליסבואה היה קלעי גדול, אבל הפורטוגלי הגדול מכולם הוא ננדו. ובעברית שפת הקודש: בניגוד לישראלים רבים ולכל מיני כדורגלנים הוא לא צריך לעבוד קשה בשביל דרכון פורטוגלי והוא לא נזקק לאישור של הקהילה היהודית בליסבון או בפורטו כדי לקדם עניינים.

לא ברור אם העונה הנוכחית תהיה הריקוד האחרון של הפנומן הזה. לגמרי ברור לבריות ולשוחרי הענף כי פרישתו (ההולכת ומתקרבת) מבמת הכדורסל האירופית תהווה רגע עצוב השזור בגעגועים לביצועיו המרשימים. ועד אז, נצלו את הזמן והביטו בפלא הזה. ביוטיוב בכלל תוכלו להתענג על הקילר האימתני והמנהיג שלא מרבה לברבר עצמו במילים. כי אם במעשים ובשיאים לרוב. 

אוטוטו הנער בן 37. הגארד שמתנשא לגובה של 196 ס"מ עדיין חי ובועט. ואפשר לומר כי לראשונה בקריירה הוא משחק בקבוצה שאינה תחרותית במפעל האירופי בו היא משתתפת. ונכון, גם הגוף והיכולות הגופניות הם כבר מזמן לא מה שהיו. ועדיין תענוג לראות את ההבלחות הגאוניות, את היכולת לנעוץ שלשה קריטית, את המבט הקשוח והתחרותי (ללא שריר שמעז לזוז בפניו) ואת הריקוד בדרך לעוד חדירה של סל ופאול.

הצרפתי המשובח הזה גדל בנוער של שולה ושם גם החל את צעדיו הראשונים בבוגרים. הוא נבחר בדראפט 2009 במקום ה-53 (בסיבוב השני) על ידי סן אנטוניו ספרס, אבל ויתר בשלב ראשון על התענוג. לקראת עונת 09-10 הוא מגיע לספרד. ולנסיה היא קבוצתו הראשונה מחוץ לצרפת.

לאחר 3 שנים (לקראת עונת 2012-13) הוא עובר לאנ.בי.איי וחותם בסן אנטוניו, ובפברואר 2014 הוא עובר לטורונטו ראפטורס, שהיתה התחנה האחרונה שלו מחוץ לאירופה.

בקיץ 2014 הוא חוזר ליבשת הישנה וחותם בקבוצת הפאר צסק״א מוסקבה. וכאן החלה אחת התקופות המזהירות, התחרותיות, ההישגיות והמדהימות ביותר שידע הכדורסל האירופי בדורות האחרונים. נתאפק עוד קצת ואז נרחיב בעניין רשימת התארים וההישגים המפוארים של הצרפתי המהולל.

מקץ 5 עונות בבירה הסובייטית תחת איטודיס הגדול הוא נוחת בקיץ 2019 בטורקיה ומשחק עבור פנרבחצ'ה 3 עונות. בעת הגעתו אימן את הקבוצה המאסטרו אוברדוביץ'. ואז נסגר המעגל, והוא שב הביתה לצרפת  כשחתם ב-2022 בקבוצתו של טוני פארקר. וכבר עונה שנייה שהוא משחק עבור וילרבאן. 

היכונו להתרגשות. זה קורה ממש עכשיו. הכוונה לרזומה המפואר של מיסטר דה קולו. הנה זה בא.

תארים קבוצתיים ואישיים:

• אלוף היורוליג פעמיים עם צ״סקא (2016, 2019)

• זכייה ביורוקאפ עם ולנסיה (2010). דרך אגב, מאמנו היה אז הקרואטי נבן ספאחיה שמאמן כיום את ונציה האיטלקית. 

והופה יש לי שאלה: האם פרנקו עוד יזכה בגביע הזה או שמא עופר ינאי מכוון כעת לזכייה באליפות האן בי איי?

• השחקן המצטיין של פיינל פור 2016

• שחקן העונה של היורוליג (2015-16)

• נבחרת העשור של היורוליג (2010-20)

• זוכה פרס אלפונסו פורד (הקלעי המצטיין של היורוליג ) ב-2015-16

• 3 פעמים נבחר לחמישיית העונה של היורוליג: 2015/16, 2016/17, 2017/18

• 3 פעמים נבחר לחמישייה השנייה של היורוליג: 2014/15, 2018/19, 2020/21

ועל הדרך הוא נבחר לשחקן השבוע ביורוליג בכל כך הרבה שבועות, הוכתר לשחקן הסיבוב הזה והסיבוב ההוא של המפעל, נבחר למצטיין במשחקי פלייאוף כאלו ואחרים של עונג היורוליג וכיהן (גם אם לא פורמלית) כמלך קליעות העונשין לאורך שנים רבות. רק שתבינו, את עונת 2010-11 הוא סיים עם 95.7% מהקו. וכמובן שזכה אז (באופן פורמלי) במקום הראשון בקטגוריה הזו. וזה קרה כשעוד שיחק בכלל עבור ולנסיה. 

• חמישיית העונה ביורוקאפ (2010)

• 5 פעמים אלוף ליגת ה-VTB עם צ'סקא (2015, 2016, 2017, 2018, 2019)

• אלוף טורקיה במדי פנרבחצ'ה (2021-22)

• זכייה בגביע הטורקי עם פנרבחצ'ה (2020)

• זכייה בגביע הצרפתי עם וילרבאן (2023)

• מצטיין משחק האולסטאר הצרפתי (2008)

ויש גם משהו שזכה בו עם שולה. כי פשוט אין לזה סוף. 

אפילו סן אנטוניו זכתה בתקופתו באליפות המערב (2012-13) למרות שלא היה פקטור משמעותי אצלה. בעונה שלאחר מכן היא זוכה באליפות (2013-14) – כשהוא עובר באמצע העונה לטורונטו. כלומר, איפה שהוא דורך צומח (בכל מקרה) דשא של זהב. 

תארים ומדליות בנבחרת הלאומית:

• אלוף אירופה עם צרפת (2013)

• סגן אלוף אירופה עם צרפת (2011)

• מדליית כסף במשחקים האולימפיים (2021)

• מדליית ארד באליפות אירופה (2015)

• מדליית ארד באליפות העולם (2019)

ותחשבו לעצמכם, כמה שחקני כדורסל בעולם עברו אצל רשימת מאמנים ענקית, כגון: גרג פופוביץ', אוברדוביץ', איטודיס, ג'ורג'ביץ' וקוקושקוב (ואף ספאחיה…) וגם שיחקו עם טוני פארקר, טים דאנקן, קוואי לנארד ומאנו ג'ינובילי.

 ועל זה נאמר: יא אלוהים. יא ווראדי. זה לא תיקו תיקו שוויון. זה לבטח לא פרימו ציון 3. זה לגמרי רונאלדו רונאלדו רונאלדווו. ולתפארת אחד מהגדולים בכל הזמנים שהקריירה שלו עדיין מעטרת באותיות קידוש לבנה את המלכותיות שבנה לעצמו בכל מגרשי אירופה.

ועל פי חוק, רק עכשיו מותר לנו לעסוק בהתמודדות עצמה. כי דה קולו קודם לכל.

מאיפה תבוא הצרה?

הקבוצה הצרפתית של טוני פארקר מעולם לא היתה פקטור משמעותי ביורוליג ואין לה כל הישג ראוי לציון. 

אמנם היא קיבלה רישיון A בשנים האחרונות ומשתתפת בקביעות במפעל הטוב בעולם, אך לא נראה שיש לה יומרות לצמרת הגבוהה. בינתיים היא מסתפקת בגידול שחקנים. למשל ויקטור וומבניאמה (שחקנה של סן אנטוניו ספרס) עבר אצלה ב-2021-22 וזכה עמה באליפות צרפת. ואפילו נועם יעקב הנהדר ממשיך להתפתח אצלה (נרחיב בעניינו בהמשך).

הצרפתים קולעים 78.2 נק' למשחק והם איפשהו בתחתית המפעל מבחינת הסקור שלהם. ויחד עם זאת סכנה מוחשית לפגוש קבוצה כזו, כי אף פעם אין לדעת איך היא תגיע למשחק ומי משחקניה ידפוק משחק לפנתיאון. 

במשחק האחרון היא ניצחה בביתה את אפס אנאדולו. היא משחקת כאילו השחקנים לא יודעים איפה הקבוצה מדורגת. הם עולים ונותנים כל מה שיש להם. ומכבי חייבת לקחת זאת בחשבון. במשחק נגד הטורקים בלטו: לוואו-קאבארו עם 21 נק', דיישון תומאס (שעבר במכבי ב-2017/18 ושיחק גם הוא תחת ספאחיה) עם 20 נק' , פאל הגבוה עם 10 נק' ואנדאייה עם 8 נק'.

ככלל קבוצות צרפתיות הן תמיד אתלטיות, קשוחות, פיזיות ואגרסיביות. 

יש לשים לב למספר שחקנים:

טימותי לוואו–קאבארו. הפורוורד הצרפתי המעולה הזה קולע 13.1 לערב, קוטף 3.2 ריבאונדים, מחלק 2.4 אסיסטים וממוצע המדד שלו 10.9. בעברו כמה קבוצות אנ.בי.איי כמו פילדלפיה 76, אוקלוהומה סיטי, שיקאגו בולס, ברוקלין נטס ואטלנטה הוקס. שלא יזרוק משלוש ועדיף למנוע ממנו בכלל את קבלת הכדור. לטיפולם של הקולסונים והקליבלנדים.

הוא זכה עם מילאנו באליפות איטליה (2022-23), בגביע הסרבי עם בי.סי. מגה בלגרד (2016), במדליית כסף עם צרפת במשחקים האולימפיים (2021) ובמדליית כסף נוספת באליפות אירופה לנבחרות.

ג'ופרי לוברן. הסנטר הצרפתי (2.11 מ') קולע 12.2 לערב וקוטף 5.4 ריבאונדים. הוא פיזי ובעל מיקום טוב.

דה קולו. קולע 11.9 נק' למשחק, קוטף 2.1 ריבאונדים ומחלק כמעט 4 אסיסטים לערב. נא לא לקחת הימור על השלשות שלו. גם בגילו המופלג הוא מפגיז בכמעט 38% משלוש. 85.5% מקו העונשין. דווקא לשתיים הוא קולע פחות טוב ועומד על 48.4%. 

פריס לי. הקמרוני הזה קולע 11.6 למשחק ומחלק 5.5 אסיסטים לערב. האחוזים שלו לא טובים לשתיים ולשלוש אך הוא קלעי עונשין מעולה וקולע ב-93.1% למשחק. הוא אתלט, חודר טוב לסל, סוחט עבירות ויודע להתיש את מי שמולו בעזרת תזזיתיות שאינה נגמרת.

מייק סקוט. הפורוורד האמריקאי קולע 11.1 לערב וקוטף 4 ריבאונדים. 

יוסופה פאל. הסנטר הצרפתי הענק (2.21 מ') קולע 8.4 נק' וקוטף 6.3 ריבאונדים לערב. יש לו כמעט חסימה אחת מדי משחק. 

דיישון תומאס. קולע 8.1 למשחק וקוטף כמעט 3.6 ריבאונדים. הוא מנוסה ויודע להשתמש בצורה נכונה בגוף לעשיית סלים בצבע וגם מטווח השלוש.

ולא להתבלבל. וילרבאן טובה יותר מהתוצאות שלה. לכל השחקנים הנ"ל יש להוסיף כל מיני לייטים, קהודים, אנדאיות והשם יודע מהיכן יכולה להגיע עוד צרה צרפתית שלא חשבנו עליה.

מכבי חייבת לסגור היטב לריבאונד הגנה כי הצרפתים קוטפים כמעט 11 אופנסיב ריבאונד. לטיפולם של ניבו, ריברו, הכהן הגדול, ווב, קולסון ושאר החברים. 34 ריבאונדים מורידים שחקני וילרבאן מדי משחק. זה נתון שחייב לעמוד מול העיניים של שחקני מכבי כל שנייה לאורך ההתמודדות.

כמעט 13 כדורים מאבדים הצרפתים מדי משחק. ג'וני, קליבלנד, בולדווין, בלאט, קולסון ובראון חייבים ללחוץ חזק על הכדור, למנוע נתיבי מסירה ולעוף למתפרצות. וכמה שיותר. לא בריא להגיע למשחק עומד מול הפיזיות הצרפתית. אבל בשביל זה צריך כדור ביד. וזה אומר שהמאמץ הקבוצתי בריבאונד צריך להיות בשיאו. כל "לוז בול" חייב להיות צהוב. כי אחרת נהיה בבעיה.

כמעט פעמיים במשחק הצרפתים חוסמים. נא לא להתפתות להיכנס ליער הצפוף ולקבל בלוק מאיזה אטריית פאל. הכדור צריך לזוז בין השחקנים, החסימות צריכות להיות טובות, יש לקחת זריקות טובות ולא להפציץ בלי הכרה משלוש (לטיפולם של בלאט ולורנזו). חשוב לאללה כי ניבו את ריברו יתישו את פאל ואת לוברן (בסחיטת עבירות ובסלים מעל ומתחת לטבעות) וכל בשר עבה כזה או אחר שיעלה לפרקט. ככל שהצהובים יחטפו יותר כדורים ויהדקו את ההגנה אז הסיכוי לרביעי שמח הולך וגובר. 

אם פריס לי יתחיל להשתגע ולא יהיה מי שיעצור אותו ואם דה קולו וקאבארו יקבלו מבטים טובים לסל ואם לוברן ופאל יחגגו בצבע – אז צפוי ערב של דחפורים ושל אוטובוסים ברחבות. וזה לגמרי לא מומלץ. כדי לנצח הצהובים צריכים להביא את התנועתיות הנפלאה שהטמיע קטש בקבוצה, פלוס הגנה צהובה כמו שקיבלנו במחצית השנייה נגד הכוכב. 

ובחייאת, רק שדיישון תומאס לא יחגוג עלינו.

לא לקחת סיכונים. פשוט לעבוד כל הערב. ובאינטנסיביות.

הזווית הישראלית

הגארד הישראלי הצעיר, נועם יעקב, (19.5) משחק העונה 9 דקות בממוצע ותורם 2.4 נק' לערב, פלוס אסיסט אחד וריבאונד אחד למשחק. חייב לשפר בדחיפות את הקליעה לשלוש. 15.4% הם נתון חלש למדי. לשתיים הוא קולע ב-43.2% לערב וגם את זה יש לשפר ובמהרה. 

אין ספק כי וילרבאן מאמינה בו וגם החזירה אותו לשורותיה לאחר כחצי עונה בירושלים (זכה בגביע תחת דז'יקיץ'). הוא מתפתח ומחזק את יכולותיו הגופניות וללא ספק הוא יהפוך לאחד מהגארדים הישראלים הטובים ביותר שיש. כבר כיום הוא שחקן נהדר. מדליית הכסף שזכה בה (יוון, 2023) עם נבחרת ישראל עד גיל 20 (כשהוא בורג מרכזי ) תהווה עבורו רק ספתח לקריירה בינלאומית טובה ומוצלחת.

ולא נשכח את הדאבל (אליפות פלוס גביע ) שהשיג בנוער עם עמק חפר. כל הכבוד. עלה והצלח.

הקבוצה ממנה הגיע ניקולה

וילרבאן לא זכתה מעולם בתואר אירופי. הכי קרוב היא הגיעה ב-1983 כשהפסידה בגמר גביע אירופה למחזיקות גביע לפאזרו האיטלקית (111:99). הגמר התקיים בפלמה דה מיורקה.

ב-1997 היא הגיעה לפיינל פור של גביע אירופה לאלופות והפסידה בחצי הגמר לברצלונה (77:70). המשחקים נערכו ברומא. זו היתה הפעם היחידה עד היום שוילרבאן הגיעה למעמד כזה ביבשת. אולימפיאקוס זכתה אז בגביע לאחר שניצחה את ברצלונה בגמר (73:58). דייוויד ריברס האגדי נבחר למצטיין. המאמן הענק דושאן איבקוביץ' המנוח זכה אז לראשונה בגביע אירופה לאלופות. 

ב-2002 ניקולה ווייצ'יץ' זוכה עם וילרבאן באליפות צרפת ואז מתחיל קריירה מפוארת כשחקן הצהובים. 

עפולה אקספרס

אז ניקולה כבר לא פה, אבל עפולה ממש כן. והיא נתנה אחלה מחצית ראשונה נגד מכבי. הצהובים שרק חזרו מבלגרד ביום שישי עלו לפרקט כשהם לא ממש מפוקסים, וחוו שליטה עפולאית מוחלטת בריבאונד התקפה ובצבע ברבע הראשון.

קרדיט גדול לעפולה שהובילה 19:2 בפתיחה. וקרדיט עצום לקפטן ג'וני שהשכינה נגעה בו. היכולת שלו לשנות משחקים, לעשות 5 מ-5 לשלוש, לחטוף כדורים, לסיים מתפרצות, להטריף את חבריו ופשוט להיות שייע המושייע – היא דבר מעורר התפעלות ורגש. בטח כשיש לו כל כך הרבה מאמינים. יש מצב שגם הוא פותח אשראם בקרוב?

עונג צרוף לראותו מסיים משחק עם 20 נק', 2 ריבאונדים, 3 חטיפות, מדד 27 ו-25+ בפלוס מינוס.

מצד שני נורה אדומה נדלקה כי עפולה ניצחה בריבאונד 41:34. גם באופנסיב ריבאונד היא ניצחה 16:8. נא לשפר ובמהרה. מגיעות מחמאות בבירת העמק לארלינגטון, בריגס, אביבי ואסייג. עד כה עונה גדולה לחבורה של רועי פרל. כל הכבוד למאמן העפולאי שהכין בצורה טובה את שחקניו ולא חשש להורות להם ללכת חזק לאופנסיב ריבאונד ולמאבקים מתחת לסל.

מכבי הפסידה את הרבע הראשון ב-8, אך ניצחה את שלושת הרבעים האחרים ב-25 הפרש. 

נא להגיע לשבוע היורוליג הכפול (וילרבאן פלוס מינכן) עם פוקוס ולא להיקלע לפיגורים גדולים כי זה לא בריא לנפש וללוח התוצאות. לצד רגעים בהם מכבי הובכה לגמרי היו גם מהלכי כדורסל יפים לאללה. כולל סל נפלא של הכהן הגדול עם הגב לסל וכשהוא מסיים ביד שמאל. 

מילים טובות לכהן הגדול שסיים עם 16 נק' ו-8 ריבאונדים, לניבו שהופך לנשק קטלני, לבולדווין שכדרכו מביא חדות, כישרון, קילריות ורצון עז לנצח ולמנקו. רפי, שיחקת אותה עם 4 מ-4 לשתיים ו-32+ בפלוס מינוס.

וכמה מילים לסיום:

בולוניה. ממשיכה לאבד גובה וההפסד הביתי שלה לריאל מדריד הותיר את הפער בינה לבין הצהובים על משחק אחד בלבד. ולא לשכוח כי למכבי יתרון במאזן הפנימי בין השתיים. מה שאומר כי המקום ה-7 לגמרי בהישג יד. ולכן יש לנצח ויהיה מה את ממלכת דה קולו.

ישו. שיחק אותה ג'ושוע ניבו שזכה בפעם השנייה העונה בשחקן המצטיין של השבוע. כל הכבוד והמשך כך.

בולדווין. עזוב אותך ממייק ג'יימס וממלכות הסלים של היורוליג. כבר כיום אתה מטכ"ליסט אדוק ואחד הגארדים הגדולים שיש לאירופה להציע. שים הכל בצד ותן בראש לדה קולו. כמו שרק אתה יודע.

בן אל. יא חסיאל לא הרגשנו אותך נגד הכוכב. נגד כמויות הבשר הצרפתי שנפגוש מתחת לסלים אתה נחוץ לאללה. אנא ממך, פזר את מרפקיך לכל עבר כי רצוי שפאל ולוברן ייאלצו לקום מדי מהפרקט אחרי שהרגישו את נחת זרועך. אחרי הכל, עבורנו אתה הקובני הטוב בעולם. 

סבוטאז'. רק כך ניתן לכנות את התבוסה הירושלמית הביתית שהנחילו לאדלסונים האדומים מהדרייב אין. אדון קאנצוריס לא משפיע לטובה על קבוצתו ונראה כי איבד את היכולת לעשות כן. 

עוד הזיות אדומות. שחקני הפועל הביסו את ירושלים (לא את ריאל מדריד ואף לא את מייק ג'יימס) וכבר נשמעים שם הקולות המדברים על שני תארים שנשאר להם לקחת העונה. כאילו לא עברה בסביבה בשיקטאש המלהיבה.

הלו, קצת צניעות. דברו במעשים. בטח אחרי חרפת וילנה. ובטח אחרי שאתם כבר יודעים כי ממש ברגעים אלו מכחיש טרינקיירי כי היווני של ירושלים שימש כעוזר המאמן שלו. מיסטר ינאי, בפריז שואלים האם תגיע לעיר האורות כדי לראותם בסדרת חצי הגמר נגד לונדון ליונס או שאולי תעדיף לצפות בהם בבירה הבריטית כשבידך תה אנגלי חם ומנחם?

ובבולשביקית להמונים: לא ברור אם עופר ינאי מרגיע את השחקנים והמאמן או שמא הם מרגיעים אותו. מה שברור לגמרי כי לולא דאסטי הנאס אפילו קאנצוריס עוד היה עלול לנצח את הפועל.

בהצלחה רבה לצהובים נגד וילרבאן ורק שיגיעו ימים שקטים.