אין טבעי מזה. בדרך כלל בספורט מקצועני קבוצה שצריכה יותר את הניצחון – גם מצליחה להשיג אותו.
וזה בדיוק מה שקרה בדרבי. מכבי הגיעה להתמודדות בידיעה כי הפסד יעניק בסבירות גבוהה להפועל את יתרון הביתיות לאורך הפלייאוף כולו. וטוב כי ניצחון הצהובים סיים לאלתר את החגיגות האדומות בדבר פסטיבל רבע גמר היורוקאפ. כמה טררם עשו האדומים. כולה רבע גמר של המפעל השני בחשיבותו ביבשת. נכון, יש שם קבוצות חזקות (פאריז אפילו ריסקה פעמיים את הפועל) אבל עדיין נדרשות קצת פרופורציות. שלא לדבר על כך שיהיה זה בגדר נס אם הפועל תצליח לעבור את גראן קנאריה באותו רבע גמר. וכן, הספרדים יעברו ככל הנראה את בשיקטאש ואם יעיפו את האדומים אז באמת תהיה סיבה טובה לצאת במחולות ובריקודים אל תוך הלילה. וגם במשך הבוקר.
ולא אכחיש כי היה כיף (לאללה) לראות בסוף המשחק כמה פרצופים אדומים ומוכרים מהמרקע כשהם אבלים וחפויי ראש. וזה לא רק בגלל שהם אוהדי הפועל. הבנתם נכון, זה בגלל שהם מייצגים עוד כמה דברים קשים לעיכול ברוח התקופה והשאיפה לניצחון. מוחלט כמובן. הם הרי חייבים לדכא ולהוריד את המורל, להחליש ולהראות שאנו מפסידים. וזה בולשיט, כי הם יודעים שאנו מתקדמים ומנצחים. מנצחים ומתקדמים. יש להם גם (פה ושם) תומכים, וברור שמותר להם לחשוב אחרת. אבל רק שלא יפריעו. ואם למישהו יש בעיה עם המושג ניצחון מוחלט אז שישתה מים קרים. עדיין יש בארץ תמי 4 ומים מינרליים. בשנקין. או ברחביה. או
בצהלה. או סתם במדבר. בעצם אין ולו יהיה כמו קסמו של המדבר. מדבר הוא התמזגות עם היצרן (בורא של עולם).
בונוס ושמו קפטן ג'וני
מספר 12 בצהוב קלע 12 נקודות וסיים עם מאזן פלוס מינוס של (12). או בעברית: איזה נכס נפלא. מאז ולתמיד.
ורק הוא ידפוק צ'אקה משלוש בשנייה האחרונה לסוף הרבע הראשון ויצמצם את היתרון האדום ל-4 בלבד.
כשהוא על הפרקט אז הוא יעשה בדיוק את הדברים שצריך כדי לנצח: קליעת שלוש חשובה, קטיפת ריבאונד חשובה, הגנה אגרסיבית, מסירה טובה. והכל עם הרבה שכל ובקור רוח. ורק שימשיך לקבל קרדיט – וכמובן גם ביורוליג לקראת הישורת האחרונה של העונה. רק דברים טובים קורים כשהוא בסביבה.
השליטה הצהובה בצבע היא כל הסיפור
היתרון המובנה של מכבי הוא מתחת לסלים. כמו שכבר נכתב כאן: ככל שמכבי תלך פנימה ותנצל את היתרון המוחלט שיש לה שם – אז הסיכוי שלה לנצח הולך וגובר.
אלכנסדר, זלמנסון, הורד וגינת לא באמת יכולים להתמודד עם ניבו, ריברו, סורקין, כהן וקולסון. בטח כשמכבי מפטמת בכדורים את מסת הדחפורים שלה. אם מכבי טוחנת פנימה והמכבש הצהוב דורס כל אובייקט אדום שנקרה בדרכו אז קשה לאדומים לתת פייט עד הסוף.
47 מול 32 ניצחה מכבי בריבאונד. כך לא יכולה להופיע לדרבי מחזיקת גביע רבע גמר היורוקאפ. 18 אופנסיב ריבאונד קטפו הצהובים. זה מעיד על נחישות, על רצון, על אגרסיביות ועל הפנמת גודל השעה.
6:0 למכבי בחסימות. 4 מהן שייכות לאלימלך זורקין. סוף סוף האיש הפנים את חשיבות המשחק, עלה עם המון אגרסיביות ואינטנסיביות וקיבל החלטה שעל המערה החשמלית יש לשמור מכל משמר.
67% לשתיים קלעה מכבי. 46% לשתיים קלעה הפועל. בהיבט זה שיחקו אותה הצהובים. הרבה מזה נובע ממילוי ההוראה הברורה של קטש לטחון פנימה כמה שיותר. ועוד קצת.
חסיאל. ענק אתה יא ריברו. 12 נקודות פלוס 13 ריבאונדים תרם הלוחם הקובני הזה והכל ב-18 דקות. יבורכו כל מרפקיך והכאפות שאתה מחלק ליריביך. כל הכבוד ורק שתמשיך לקבל דקות מרובות.
ניבו. אמנם קלע רק 8 אך ב-100% מהשדה וסיים עם מאזן פלוס מינוס הגבוה בקבוצה (21). וזה אומר שהשפעתו על המשחק קריטית בשני צדי המגרש.
הכהן הגדול. בסך הכל עלה ל-8 דקות. אבל 7 הנקודות שקלע בתוספת הניסיון שלו סייעו למכבים להפוך את המשחק ברגעים הנכונים ולדהור לחוף מבטחים.
5 ריבאונדים לקחה מכבי אחרי זריקות עונשין שלה. וזה מעיד כי שחקניה החליטו להתנפל כדי לנצח. וזו למעשה התורה כולה במשחקים כאלו. תעלה ותטרוף – תסיים עם חיוך. תעלה בנמנום – תסיים עם דמעות. של כאב.
בולדווין וקולסון – באנקרים בצהוב
אחרי הרבה זמן מנצחת מכבי 3 רבעים במשחק חשוב ויוקרתי. גם פיגור 9 בתחילת המשחק לא הסיט את מכבי ממטרת העל והיא לדבוק בתוכנית המשחק שאמרה 2 דברים ברורים: שליטה בריבאונד ודחיפת הכדור פנימה ויהי מה.
וזה השתלם. בטח כשעל הפרקט מרקד המטכ"ליסט בולדווין ששיחק עם אכפתיות, ריכוז, נחישות ואגרסיביות. נכון, הוא איבד 4 כדורים, אך מסר 9 אסיסטים ופיצה על כך בגדול. היכולת האתלטית שלו, השליטה האבסולטית שלו בגוף, הגנת האחד על אחד הטובה שלו והווינריות סייעו מאד למכבי להיות בפוקוס ולהכריע את הדרבי. וזה ממש לא היה משחק ענק שלו. אבל זה ממחיש כמה הוא ענק.
בולט לעין כי הוא מבין את חשיבותו לחמישיות השונות עמן הוא משחק בשעה שלורנזו בראון אינו במיטבו, משחק רק 15 דקות ועדיין סובל מכאבי גב. בולדווין יודע כיצד לגרום לחבריו להרגיש מעורבים במשחק, מזיז את הכדור במהירות, מגמד את שומריו ופשוט טס את המגרש. ובמילה אחת: תענוג.
ואיזה כיף להגיע למיסטר קולסון. איזה באנקר השחקן הזה. פשוט תאווה לעיניים. 19 נקודות פלוס 9 ריבאונדים תרם מטריף הקהל האולטימטיבי. ו-90% מהעונשין כשהוא מגיע לשם 10 פעמים.
קולע לשתיים, לשלוש, מהקו, בנפילה לאחור, עם מבט טוב לסל ומתחת לסל. מזנק, חוטף, שומר, נאבק. פשוט שומר ישראל. והיכל המקדש ושכונת יד אליהו כולה. כי אין ולא יהיה כמו בונזי. או במכבית מדוברת: כשקולסון בשטח תהיה (לגמרי פחות) במתח.
מפגש עם האחות הקטנה מר״ג
טוב עשתה מכבי שרשמה למשחק מול המרעננת הרשמית, האחות הקטנה מרמת גן, את תומאסון ואת קליבלנד. פחות מ-48 שעות אחרי הדרבי והעולה החדשה תגיע ליד אליהו. חלוקת עומסים היא פחות או יותר הדבר הכי חשוב בנקודת הזמן הזו. טריות השחקנים לקראת סוף עונת היורוליג (ובטח כשביום שישי ירושלים על הראש) גם היא מרכיב סופר חשוב בהכנה למשחקים ובהימנעות מפציעות מיותרות.
רמת גן כבר סופרת 9 ניצחונות. היא הפסידה רק 4 פעמים העונה ומדורגת שלישית בטבלה המצחיקה. למה מצחיקה? כי מספר המשחקים לא שווה בין הקבוצות וזה קצת צורם.
שמוליק ברנר בנה אחלה תלכיד ברמת גן. הזרים דומיננטיים ומשתלבים נהדר עם הישראלים הוותיקים כדוגמת כארם משעור ואדם אריאל. מכבי תצטרך לשים דגש על מקולום, מיילס, טוקוטו והמילטון. ולא להזניח את המשעורים ואת הסרורים.
כמה מילים לסיום:
הישראלים של מכבי תרמו בדרבי 38 נקודות. אלו של הפועל קלעו רק 16 (שנקלעו על ידי גינת וטימור בלבד). זלמנסון ובני סיימו ללא נקודות. כל עוד הישראלים של מכבי יתרמו הרבה יותר מאלו של הפועל – אז לאדומים יהיה קשה לחגוג אליפות לאחר 55 שנות בצורת אדומה.
כשדומיננטיות כזו מתרחשת מול אולם מלא אז הכיף של הקהל מקרין על השחקנים והם מראים מחויבות גדולה יותר.
קטש. זמן פרקט מכובד לריברו עשוי להיות בינגו. בעיקר בירוליג. המשך כך – וזה עוד ישתלם ובגדול. כי חסיאל רוצה וגם יכול. ועל ג'וני אין מה לדבר – הוא חייב להיות על הפרקט וכמה שיותר.
לורנזו. הרצון שלך לשחק ולגלות מחויבות מרשים בהחלט. תרגיש טוב ורק תשמור על הכדור. כי כשאתה בכושר אז התקפית יהיה קשה להגביל אותך.
פרנקו. אתה מאמן נהדר ובעל הישגים יפים לאללה (אליפות בירושלים וגביע בחולון), אך יהיה נפלא אם תצניע (ולו במקצת) את הקפיצות המיותרות כלפי השופטים, את הטררם מכל שריקה שלא באה לך טוב בעין, את ניפוף הידיים הבלתי פוסק ואת כל התיאטרון של תנועות הגוף המתפזרות על הקווים. זה קצת פתאטי ומאולץ. ולעיתים נראה כאילו זה נועד להשביע את רצון הקהל האדום. רק שהפוקוס יהא במקום הנכון כי אתה איש כדורסל נפלא.
וזה לא נגמר כי ביום שישי ירושלים על הראש. ועל כך נדון בהמשך.
בהצלחה רבה לצהובים נגד רמת גן
