עוד משחק גבורה. זה מה שדרוש מהמכבים כדי להגיע לפיינל פור בברלין. 40 דקות של פזצט"א. ובעברית: עסקינן בראשי תיבות צה"ליים שפירושם: פול, זחל, צפה, טווח, אש. בעת מצב לחימה הקפדה על האלמנטים האלו שומרת על חיי לוחמים ומקפדת את החיים של מבקשי רעתנו.
בשפת היומיומית של חיילים בצבא הפך הביטוי הזה לתיאור הרגע בו לוחם מפיל עצמו במהירות לקרקע בזמן היתקלות כדי להגן על עצמו, ולצמצם את חשיפת הגוף לירי האויב. וזה בדיוק מה שהצהובים צריכים לעשות כדי להיות בעמדת ניצחון. על פאו. על ינאקופולוס המטורלל. על עתמאן הפרובוקטור. ועל סיפורי הבדים של ארדואן. כמו שעשו במשחק מספר 3. ועוד קצת.
איזה סרט אימה של היצ'קוק שרדו המכבים מול היוונים. איזה חלום שהירוקים לא הצליחו להשלים קאמבק היסטורי וכמה הגיע לקטש התענוג של ניצחון דרמטי על קבוצת היורוליג הקודמת שלו. הוא רצה כל כך לנקום בהם ושיחק אותה. כן, נקמה ספורטיבית. לא צריך להתבייש ומותר לומר זאת.
ושלא יעבדו עליכם. מזל שלורנזו קלע פעמיים מקו העונשין. כי אם היה מחטיא את הזריקה השנייה אז בטעות שחקן צהוב עוד היה מבצע עבירה מיותרת ופזיזה על שחקן ירוק ושולח אותו לביקור בקו העונשין. כי זה מה שקורה ברגעי לחץ של שניות אחרונות. זה קרה פעמים רבות בעבר ועוד יקרה בעתיד. ואז עם קליעת שתי זריקות ירוקות ומדויקות מהקו – דמעות של קינה חרישית היו מפלחות להן אין ספור לבבות צהובים. אין ספק שמזל טוב עמד לצד הצהובים בהחטאת נאן. אבל אפשר וצריך היה לשמור נכון יותר את המהלך האחרון.
דיברנו על ההכרח לקבל תרומה משלושת המוסקטרים: קליבלנד, ווב וקולסון. ולהשתמש בקליבלנד כסטופר הגנתי המתמחה בהתשת סלוקאס, תוך שהוא משחק לפחות 25 דקות. והדגשנו את חשיבות השמירה על הכדור. אין מה לומר. בוצעו הדברים ובאיכות גבוהה – כמעט לכל אורך ההתמודדות.
אז מה בעצם קרה?
פאו קלעה בממוצע 71% לשתיים בשני המשחקים הראשונים. במשחק השלישי היא קלעה ב-48% בלבד. בין היתר זו תוצאה של לחץ אימתני וצהוב על העתמאנים שמובילים את הכדור ושל הוצאת החשק מסלוקאס לנהל את המשחק.
נדירים המקרים בהם הווינר היווני מסיים משחק עם 0 עגול בעמודת הנקודות. לאחרונה זה קרה לו ב-2019 כששיחק עבור המאסטרו אוברדוביץ' בפנרבחצ'ה. וגם אז היריבה היתה מכבי. ב-20 דקות הוא עשה 0 מ-3 לשתיים ולשלוש.
קשה להאמין שתוך יומיים "יצליח" מוביל הכדור הבכיר של עתמאן לשחזר הופעה רעה כל כך. וכאן בדיוק נכנסים לתמונה קליבלנד, ג'וני, בלאט ובראון. הם צריכים להתנפל למן השנייה הראשונה על הכדור ועל סגירת קווי מסירה. ואנטוניוס הוא מפתח (כולל 25 הדקות שביקשנו שיקבל והוא אכן קיבל). כמו גם הידיים הארוכות שלו שאמורות לתסכל ולהוציא משלווה את סלוקאס. יצליח – ויתכן כי בדרך לרפיח עוצרים בברלין. לא יצליח – ועוד יסתבר כי עתמאן יהיה הראשון להוביל את פאו לפיינל פור – מאז עזב המאסטרו ב-2012.
ווב וקולסון זכו לקבל את הכדור במקומות הנוחים להם ולכן מכבי זכתה לקבל תוצרת הולמת. ג'יימס שלנו אף סיים עם מאזן חיובי (7) בפלוס מינוס, וכשהוא מדורג במקום השלישי בקבוצה בקטגוריה זו. ב-15 דקות משחק הוא קלע 8 נק' ב-75% לשתיים ולשלוש וקטף 4 ריבאונדים. רק שישחזר זאת פעם אחת נוספת. ועוד טיפה.
אותו כנ"ל לגבי חסיאל. הוא התמרפק כמצופה, הפיץ אגרסיביות לכל עבר, קטף 2 אופנסיב ריבאונד וקלע 8 נק' חשובות ב-14 דקות על הפרקט. אחלה בן אל שבעולם.
נקודות מפתח צהובות
שחקניו של קטש למדו לשמור על הכדור ואיבדו 7 כדורים בלבד, לעומת 11 איבודים של פאו. וחשוב לאללה לשחזר גם את הנתון הזה במשחק הרביעי.
כשמכבי חוטפת 6 פעמים לעומת 4 חטיפות בלבד של הירוקים אז גדלות האפשרויות להתקפות מעבר מהירות / מתפרצות קטלניות – וגם זה קריטי. במאני טיים חובה לייצר יותר הזדמנויות התקפיות ולמזער את הטעויות, את האיבודים, את חוסר הריכוז ואת הבעיות בתאום ההגנתי.
נכון ששתי הקבוצות קטפו 11 אופנסיב ריבאונד, אך הירוקים ניצחו במאבק הריבאונד הכולל (33:31). וחובה לשים על כך דגש. כי ריבאונד ההגנה של מכבי חייב ליפול לידיים צהובות בלבד. אחרת נסתבך. כולם מחויבים לסגור לריבאונד ולא לסמוך רק על ישו שיביא את בשורת הריבאונד.
ושוב נדגיש ששליטה באופנסיב ריבאונד יכולה להעניק למכבי אפשרויות ממשיות לנצח את המשחק ולהנחית מכה כואבת על ראש הלסורים. ואגב, אם הצרפתי היה ממשיך איתנו ולא עוזב בזמנו אז יתכן כי כבר בעונה הקודמת היינו חוגגים פיינל פור. אבל אין "אם" בספורט מקצועני–תחרותי. מלבד החרגה אחת: אם הפועל תרד ליגה בכדורגל הרי זה משובח.
סלוקאס, גרנט, גריגוניס ומיטוגלו קלעו 18 נק' יחדיו. ממוצע של 4.5 נק' לכל אחד. נכון שאי אפשר לעצור את כל כוכבי היריבה, אבל לגמרי אפשר וצריך להגביל (ורק עוד פעם אחת) את צבירת הנקודות של הרביעייה הנ"ל. סביר שסלוקאס לא יחזור על עצמו ויסיים עם אפס נק', אך יש לשאוף לפרק אותו במלכודות כפולות – כשלשומר שלו מצטרף שחקן נוסף המתנפל עליו כשהוא מקבל את הכדור, או לחילופין למנוע ממנו את קבלת הכדור. וכמה שיותר. כמו שכבר קרה בצורה נפלאה במשחק השלישי.
ברוב דקות המשחק מכבי הובילה בדו ספרתי יפה. פער של 18 נק' לא יכול להימחק במהירות כפי שראינו. פשוט אסור שיקרה. וזה קרה בגלל ציוותים שגויים של כמה חמישיות ברבע השלישי וברבע הרביעי. איבוד של 11 הפרש תוך כ-3 דקות הוא תוצאה של יציאה מהשטף ההתקפי, רגליים כבדות, חמצן שלא תמיד מגיע למוח ברגעים קריטיים וקבלת החלטות מוטעית של שחקנים כאלו ואחרים.
קטש איחר בלקיחת טיים אאוט בעיתוי הנכון במהלך דקות הריצה של פאו. עצירה של המשחק בשלבים מוקדמים יותר (כדי לרענן את המחשבה בדבר הפעולות שצריך לבצע) לבטח היתה מסייעת במשהו.
נקודה ירוקה למחשבה
פאו קלעה בכל שלושת המשחקים מעל הממוצע העונתי שלה (81 נק'). לא בריא להמר שתמיד זה יסתיים בטוב מבחינת הצהובים. וכדי להשאיר את הירוקים באזור הסקור הממוצע שלהם בטח לא מומלץ לאפשר לנאן לנעוץ 5 שלשות ב-62%. ומה קורה עם 3 שלשות וילדוזיות שכבר הפכו למסורת לאחרונה?
צריך לנתב את נאן, הצלף העתמאני, לאזורים שפחות נוחים לו, כמו למשל לכיוון קו האורך וקו מחצית המגרש. עבודת רגליים נכונה והתנפלות אגרסיבית של שחקן צהוב שבא לעזור עליו יכולות להוציא אותו מפוקוס. כמו שעשתה בית"ר לאבוקסיס. כמו שעשה שועה לאין ישועה של הפועל. אוי, זה חלום שעוד עשוי להתגשם: מכבי כובשת את ברלין והליגה הלאומית כובשת את האדומים. ואת מתחם חודורוב. ואת כל הוולפסון הזה. ואת אלטמן הקטן. רגע, מה אומרים הרופאים? העונג עוד יגדל?
ובעתמאנית מדוברת: אפילו צינגלה שידליק ינאקופולוס הבן על הפרקט הסרבי הקדוש לא תטשטש את הלחץ המטורף שנקלעו לתוכו שחקניו של עתמאן. ולכן כל גייסות השיריון הצהובים חייבים להתנפל (למן השנייה הראשונה) על כל פפאפטרו שהוא. ולרסק. ולמגר. ולנתץ. ולהשמיד. עד שלא יהיה כל זכר לעמלק דימיטריס. כי לא יהיה צלם בהיכל הפיוניר.
הלו, נא לסיים את השמדת האויב ברפיח (והלוואי שגם את זה בצפון) כי רוצים אנו לפתוח את העונה הבאה בהיכל המקדש כשיש שקט בגזרה וכשמקבלי ההחלטות ביורוליג שבעי רצון מהמציאות החדשה שעוצבה לה בארץ הקודש. עם ובלי הסכמים שנחתמו. ואם נתמהמה אזי העסק עלול להתחרבש ואיתו תלך פייפן עוד עונה. זוועה תהיה אם יד אליהו לא יארח משחקים עונה שנייה ברציפות. אולי עוד צפויות הפתעות לטובה.
ונחזור לעניין השלשות הבוער. לא בכל יום מנצחים משחק גורלי ביורוליג עם 6 מ-23 לשלוש (26%). לא רבים המקרים שקבוצה קולעת 13 מ-26 לשלוש (50%) ומפסידה במאני טיים של המפעל הטוב בעולם. כן, מכבי סיימה את המשחק השלישי עם 6 שלשות בקושי. וספגה 13 כאלו.
המסקנה: חובה לייצר יותר איומים מבחוץ כי יהיה לא פשוט לנצח עוד משחק כשאלו המספרים. ובמכבית להמונים: ווב, הכהן הגדול, ג'וני, בלאט, בראון ואנטוניוס הגדול.
וחלאס עם חגיגות יואניס. לא יתכן כי הוא יעלה לגדולה דווקא נגד המכבים, ולאחר 2-3 עונות כה בינוניות. אכן אנו שוב מדברים על פפאפטרו. נו באמת, 17 נקודות עם 100% לשלוש זה לגמרי פלילי. ובטח כשזה קורה בבלגרד. נא להפנים כי יד לפרצוף הכרחית כל אימת שנדמה כי הוא מרים זריקה. קצת ביזארי לראות את תפוקתו בסדרה בלא תגובה צהובה אגרסיבית. ובטח כשמדובר בשחקן שלא יודע להוריד דריבל לרצפה (הקפצה). מצד שני את הצ'אקות של וילדוזה קשה יותר למנוע כי הן קורות תוך כדי תנועה ולאחר ניתור חזק מהמקום. לטיפולם של הקולסונים, הוובים, הקליבלנדים והכהנים הגדולים.
דובדבני לורנזו את ניבו בע"מ
אחלה סדרה נותן עד כה הרכז הצהוב. הוא שיחק אותה לגמרי עם לקיחת אחריות בדקות מכריעות, ובטח עם סחיטת העבירה בשניות האחרונות שלאחריהן קלע פעמיים מהקו. בדרך לניצחון. ולעוד קריז של דימיטריס.
16 נק' פלוס 8 אסיסטים משקפים את חזרתו אלינו לאחר תקופה בה חווה קושי פיזי כזה ואחר. לאור היעדרותו של בולדווין חשיבותו עצומה והוא הוכיח כי הוא יודע להופיע ברגעי קלאץ' ולחץ. שאפו.
ישו בכלל השתגע לטובה, כי ב-30 דקות על הפרקט העניק לנו 22 נק' (76% לשתיים) פלוס 9 ריבאונדים פלוס 2 חטיפות. 31 במדד. חלום ליל קיץ. מקבץ הדאנקים שלו וההתעופפויות לגבהים לא אנושיים הקשו מאד על הגנת הירוקים להתמודד עם האינטנסיביות שלו. הפעלה דומה שלו במשחק הרביעי תציב את הצהובים בעמדת העפלה לפיינל פור ראשון מזה 10 שנים.
שיתוף הפעולה בין גבוהי מכבי השתפר פלאים ותענוג היה לחזות בריברו מקבל שמירה כפולה ומוצא במסירה מדויקת את ישו להתרוממות קלה ודאנק יפה. דקות עוצמתיות מתחת לסלים כשהם משחקים יחדיו יכול להקשות את החיים על לסור המפלצתי.
השניים חייבים לדחוף את הסנטר היווני מחוץ לאזור הנוחות שלו באינטנסיביות שאין לה שובע. כל הזמן יש למרפק אותו ולהרחיק אותו מאזור הסכנה. וללכת חזק לאופנסיב ריבאונד. וכמה שיותר. ועוד קצת.
וברור שעדיין המשימה מאתגרת ולא פשוטה. פאו נלחמת על חייה ותיתן כל מה שיש לה כדי לחזור למשחק חמישי במבצרה האימתני. יש לה כישרון וכמה כלים עוצמתיים. וביום של אחוזים טובים מכל הטווחים, כולל מפגן הגנה אגרסיבי ושליטה בריבאונד, היא יכולה לסבך את העסק עבור המכבים. ועוד איך יכולה. ויש גם סלוקאס בסביבה.
לקטש יש הזדמנות פז להפוך עונה מאתגרת ורוויית מכשולים לאחת העונות הטובות בתולדות המועדון. ממש כך. מכבי חוללה השנה פלאים. ודרוש עוד פלא אחד כדי לחתום הישג פנומנלי. בלי בית. בלי קהל. ועם כמות טיסות כפולה לעומת ימי שגרה.
אבל הפעם יש קהל. ואלו לא סתם אנשים שבאו לראות משחק כדורסל עם חולצה צהובה, אלא אלו הם אנשי אולטראס 96 ששואגים, מעודדים, ממריצים, דוחפים, משתגעים ומייחלים לנס צהוב. הנוכחות של אילן דה פוקס, דוד, עמית, שמוליק ולדרמן תרעיד ותרגש את קירות האולם המיתולוגי. ובשאיפה שהלב ירעד מרוב אושר עצום בסוף הערב. הייחודיות והחברות של חבריי הטובים חייבות לקבל ביטוי על לוח התוצאות. כי רוצים אנו דמעות של חלום. ולא דמעות של יגון.
נכון, הכל יכול לקרות כי זה ספורט. וכי מדובר ביריבה איכותית. ובולדווין עלול שוב שלא להיות. אבל מתקפת כטב"מים וטילים בליסטיים שתנחית מכבי למן שריקת הפתיחה היא בהישג יד. זה עכשיו או אללה יוסטור. זה היום כי אין מחר.
וכמה מילים לסיום:
בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והאנטי עתמאנית. בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר 6 זכיות בנכסי התרבות של היורוליג והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. ואת ההיסטוריה המפוארת של המועדון הצהוב.
לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמרה לו מכבי אמונים בכל אירופה ולא חדלה מתפילה ומתקווה לשוב ליגאל אלון 51, כדי לחדש בתוכו את חירותה הספורטיבית והלאומית.
מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה. ובדורות האחרונים זכו להגיע ולכבוש כמה פיינל פורים. וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית בחדר ההלבשה והקימו מושבה השולטת בכל נפת בלגרד. כזו השוחרת שלום והיודעת להגן על עצמה ועל כל המכבים של היקום.
בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של חוזה המדינה תיאודור הרצל והכריז על זכות תנועת מכבי לרומם את תפארתה של היורוליג. זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט חבר הלאומים שלא כלל את ממלכת ינאקופולוס. ואת האימפריה העתמאנית המשוקצת.
ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת קבוצת יורוליג יהודית בארץ ישראל. עם סיוע אמריקאי וקצת אולסי פרי. והרבה יהושוע רוזין, שמלוק ורלף קליין האגדיים.
זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי לעמוד ברשות עצמו במדינתו הריבונית. וזכותה של מכבי למנוע מדימיטריס לעשן צינגלה על פרקט הזכייה הראשונה בגביע אירופה לאלופות. יובהר כי עישון מותר בכל חלקי האולם רק לאנשי האולטראס. את המאפרות יביאו עוזריו של עתמאן. כולל סודה קרה לרווחת השועלים. וישנה גם זכות טבעית לאשפז בכפייה אדם עם שפם שנראה כאילו ברח ממוסד סגור באתונה.
לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם ונציגי היישוב העברי ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האו"ם מכריזים בזאת על הקמת מדינה מכבית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.
לא דרייב אין. לא ארנה. לא זיסמן. לא עפולה. לא טוטו חולון. ולא נעליים. רק מכבי.
אנו קוראים – גם בתוך התקפת הדמים הנערכת עלינו – לעופר ינאי ולגברת אדלסון לשמור על שלום ועל יחסים תקינים במנהלת ליגת העל. כי את היורוליג הם יראו רק בטלוויזיה בשנים הקרובות. בשאיפה. ושלוחה ברכה לסלים טועמה כי עוד יזכה לאמן את האדומים בליגה הלאומית ובמרחבי ואדי ערה.
אנו מפצירים בכל המכבים בתפוצות להתלכד סביב אמונה בכוחו של המועדון להגיע לארבע האחרונות ביבשת ולעמוד לימין עודד קטש במערכה הגדולה והמאתגרת על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל. ולכיבוש ברלין.
בהצלחה רבה לצהובים ולשמעון המלך במשחק הרביעי נגד פאו ורק שיגיעו ימים שקטים.
