מסעות יהושע בשטארק ארנה: מכבי עשתה עוד צעד בדרך לפלייאוף היורוליג

היסטוריה. זה מה שעשתה אתמול מכבי בהר הגעש הסרבי.

ובמכבית מדוברת: הצהובים השיגו ניצחון ראשון אי פעם בשטארק ארנה וניצחו בבלגרד לראשונה אחרי למעלה מעשר שנים. זה היה תיקון מתוק לאותו חלום בלהות נורא שהתרגש עלינו באותו האולם במשחק נגד פרטיזן. בזמנו הפסדנו למאסטרו לאחר שהובלנו ב-24 הפרש. הפעם היינו במינוס 18 והשלמנו קאמבק ענק שהניב ניצחון מרגש ומשמעותי לאללה. 

זה הרגיש כאילו בית התפילה הסרבי על 20,000 מאמיניו ביציעים הוא בכלל המכון ללימוד מחקר ובניין המקדש העורך תפילה המונית על הר הבית לעשרות אלפי יהודים המשתוקקים להקמת בית המקדש השלישי ומאמינים בכל מאודם כי הגאולה השלמה, קיבוץ הגלויות ואחרית הימים ממש כבר כאן. 

ההתעופפויות של ניבו, הקטלניות של בולדווין, הווינריות של קולסון ושל ג'וני והגנת הביצורים של המחצית השנייה – כל אלו הרגישו כמו זיכוך הנפש וטהרת הנשמה. פשוט ללבוש חולצה לבנה. ולהתפלל להתגשמות חזון הנביאים. כולל תחנונים לסדרת פלייאוף שלא נגד ריאל מדריד.

כנאמר בנבואת ישעיהו: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב, וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו , כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".

דבר תורה וכדורסל מאת הסנטר הצהוב 

ויאמר ג'וש ניבו: מכריע אנוכי בכוח הזרוע את השטארק ארנה. ויגף יאניס בפני צבאות תל אביב להתברך. ונעשה ונקריב לפני אדון עולם כי אין אנו אנשי פליי אין. נקימה לנו מקדש בבארסה או במונאקו כי כל תפילות המכבים אינן אלא על סדרת פלייאוף כחזון נביאי ישראל. כן יהי רצון שמלחמה שערה תאיר את פני הצהובים גם במינכן ובפלאו בלאוגרנה. מצווה היא להכרית ספורטיבית מעל פני האדמה את זרעו של כל דוס סאנטוס, האנגה, בולומבוי וסמארט. מקץ עשר שנות בצורת בבלגרד נתפאר בבשיקטאש, אבל לא בארדואן, ונזעק למרומים בדבר רצון כל הדורות לתחיית היורוליג בהיכל המקדש אשר ביגאל אלון 51.

מכבי סופרת כבר שלושה ניצחונות ברציפות ולראשונה קורה כדבר הזה העונה. או ביוונית עתיקה: כמה כיף שיאניס שוב קרס תחת הלחץ במאני טיים. בטח אתם זוכרים שדיברנו על כך: קבלת ההחלטות שלו, החילופים, הציוותים על המגרש והיעדר כל יצירתיות הם שהפסידו לכוכב את המשחק ואיפשרו למכבי להפוך את העסק לטובתה. 

ללא ספק היעדרותם של נדוביץ', תיאודוסיץ' ולאזיץ' שיחקה לטובת הצהובים וניצול הזדמנויות הוא יסוד חשוב להצלחה בליגה הטובה בעולם.למשל, במחצית הראשונה שיחקה הכוכב בהרכבים שעזרו לה לשלוט בריבאונד התקפה ולאיים בקליעה מבחוץ. לעומת זאת במחצית השנייה מכבי עשתה לכוכב בית ספר באופנסיב ריבאונד – גם בגלל חמישיות לא טובות שהעמיד המאמן היווני.

 מאזן הפלוס מינוס של הסרבים ממש מספר את הסיפור כולו: שלושה שחקנים בלבד של הכוכב סיימו בפלוס (האנגה 6+,  מייק טובי שסיים את ההתמודדות עם אפס נק' 5+ ודווידובאץ' 1+). 

פאו, אולימפיאקוס ופנר מדורגות כרגע במקומות הרביעי, החמישי והשישי בהתאמה – כשבמאזנן 2 ניצחונות יותר מאשר לצהובים. נכון, נראה שיהיה כמעט בלתי אפשרי להגיע לטופ 6, אך המקום השביעי בהחלט בהישג יד והזוכה בו תהיה בעמדת העפלה נהדרת לפלייאוף.

למכבי יתרון במאזן הפנימי על פאו (מבחינת המאבק על הטופ 6) ואין להוציא מכלל אפשרות שהממלכה העתמאנית עוד יכולה להסתבך קלות. אחרי הכל יש לה כמה משחקים קשים בהמשך: נגד הכוכב בחוץ, בארסה בבית, בולוניה בחוץ ומינכן בחוץ.

תוצאות השבוע הבא תהיינה קריטיות עבור המיקום הסופי של מכבי. ניצחונות על וילרבאן ועל מינכן יאותתו כי מכבי הולכת בכל הכוח על הפלייאוף.

מחצית שנייה של מסע תענוגות

ללא ספק המחצית הראשונה (שאין הרבה מה לומר עליה) היתה סיוט מתמשך. שחקניו של יאניס טחנו עד דק את הצהובים בצבע, שלטו בריבאונד וקלעו באחוזים גבוהים מאד מהשדה. שוב קיבלנו באזור ה-50 נקודות במחצית (ליתר דיוק 47:31 לטובת הסרבים).

הגנת הביצורים האפקטיבית של המחצית השנייה אפשרה למכבי להוריד את הסקור הכללי של הכוכב ל-80 נקודות. כזכור, עד הגעת הצהובים למבצר הסרבי קלעו הסרבים 81.3 בממוצע למשחק.

ולאור כמה בומבות שקיבלנו העונה מבחינת כמות ספיגת הנקודות – זה לגמרי משמעותי.

53:33 ניצחה מכבי בשני הרבעים האחרונים.

לחץ על הכדור, הגנת לחץ על מגרש שלם כולל מלכודות של שני שחקני הגנה המתנפלים על שחקן יריב אחד, חטיפות כדור ושליטה מוחלטת מתחת לסלים דחפו את מכבי לסגירת הפער שעמד על 16 במחצית, ושהגיע ל-18 בשיאו. 

התרומה של שחקן כמו קליבלנד היתה קריטית. בכמעט 19 דקות על הפרקט הוא תרם 6 נק' ב-100% מהשדה, 2 מ-2 מקו העונשין, 2 ריבאונדים, 2 חטיפות ומוטת ידיים בלתי נגמרת המפחידה את היריב שמולו. הוא נשמר מעבירות מיותרות, שמר עם הגוף, גילה ריכוז והביא אינטנסיביות מרשימה.

כשלורנזו מאבד 4 כדורים (על אף שמסר 5 אסיסטים מבורכים) אז חשוב לקבל גם זמן פרקט איכותי של מישהו (כדוגמת אנטוניוס) שרוצה להוכיח ולשמור, לחטוף ולנצח. וכן, גם לורנזו קלע נקודות סופר חשובות, אך משהו לא טוב עובר עליו בכל הקשור לשליטה בכדור וליכולת להימנע מפזרנות מיותרת.

8 אופנסיב ריבאונד של ניבו – שרבים מהם הסתיימו בדאנק עוצמתי במאני טיים – הטילו אימה על הסרבים וסייעו רבות לקווץ' שביצעה מכבי צעד אחר צעד – בדרך לתקומת ישראל בבלגרד.

כשקבוצה קולעת רק 7 שלשות (למרות 43% נפלאים מטווח השלוש) בחוץ אז היא צריכה להביא אקסטרות ממקומות אחרים. וזה הגיע ובגדול עם 17 אופנסיב ריבאונד שקטפו הצהובים. וזה הגיע עם 11 איבודי כדור בלבד. וזה הגיע גם עם 4 חסימות ששלוש מהן שייכות לניבו.

ומה נגיד על 7 ריבאונדים שקטף בולדווין ועל 6 העבירות שסחט מהסרבים. פאר היצירה של נחישות וכישרון. ושל רצון בלתי מתפשר לסחוף את חבריו לעוד סדרת פלייאוף ביורוליג. 

ואיזה קלאסה מביא לפרקט הכלבויניק הנפלא קולסון. כמה סלי קלאץ' לשתיים, לשלוש ומהקו הוא יודע לייצר. ותמיד ברגעים קשים ובזמן הנכון. 

ונכון שג'וני היה צריך לקבל יותר דקות. אבל כשהוא על הפרקט אז תמיד יקרו דברים טובים. הוא קלע שלשה מכריעה ובתזמון אלוהי. הלחץ שהוא מפעיל על הכדור והיכולת שלו להפעיל את חבריו הם בונוס יקר מפז.

ולקינוח נעשה כבוד עצום לג'ושוע. 18 נקודות פלוס 13 ריבאונדים הוא דפק אתמול במגרש הכי קשה באירופה. הוא קלע ב-77% לשתיים וב-80% מקו העונשין. 33 נקודות של זהב טהור בעמודת המדד . חלום כל הדורות. או בסרבית עצבנית: מאיפה באת לנו אינעל דינק. 

במידה ניכרת הניצחון הזה רשום על שמו.

פרשן או חפרן?

דומה כי זרם הדיבור הפרשני והאין סופי של עופר שלח מקשה לעיתים על הבריות. לטעמי, לא פעם מדובר בברברת קשה לעיכול. אבל כל אחד וטעמו שלו. האיש מדבר 40,000 ק"מ בשנייה (מבחינה מטאפורית). על כל צעד של שחקן/נשימת שחקן/מסירה זניחה/כדרור/הוצאת אאוט/עבירת מגן או מתקיף נדמה כי יוצא לו מהפה טור דה פראנס של מילים שלא נגמרות. אבל כאלו שמכבידות על המוח (לפחות על שלי ועל זה של רבים שאני מכיר), כמו העליות המתישות של הרי האלפים שמותירות את גוף הרוכבים במכאובים למשך ימים ארוכים. הלו, תמיד מלמדים אותנו שכדורסל זה משחק פשוט. גם אם גאוני. את המניפסט משאירים בבית ובתמצות מבהירים לצופים: פוט דה בול אין דה באסקט. 

כמו שעושה למשל מולי קצורין המתומצת והנהדר. או גור שלף שמביא תמיד את זווית השחקן (כמי שהיה כזה באמת).

ולהלן דוגמא קלאסית מליל אמש: מתישהו במשחק הוא מסביר לנו שאדם האנגה כבר לא יכול לסחוב קבוצה ברמות האלו וכי הוא כבר לא מסוגל לקלוע שלשות. ואז לאחר שההונגרי המנוסה עושה כמה פעולות טובות, דופק צ'אקה משלוש ועומד על קו העונשין אז לפתע כל קו הפרשנות משתנה (לטובת האנגה) ושלח מודיע לצופים כי מדובר בשחקן שכבר היה במעמדים גדולים. כאילו רצה לומר: קחו אותו בחשבון כמי שהוא שחקן חשוב לקבוצתו.

לידיעת כולם: האנגה מעולם לא היה כוכב כדורסל או שחקן מוביל בקבוצותיו הקודמות – בטח מבחינת קליעה למשל. אבל הוא היה תמיד משמעותי בפרמטרים של הגנה ושל תרומה בולטת בשני צדי המגרש. בתכל'ס, האנגה היה אחד השחקנים הבולטים על המגרש בצד של הכוכב. הוא אחד משלושת היחידים שסיימו אצל הסרבים במאזן פלוס מינוס חיובי ודורג ראשון מבין השלושה. במדד הוא מדורג שלישי (13) אחרי דוס סאנטוס (20) ובולומבוי (17). את המשחק הוא סיים עם 13 נק' כשהוא קולע ב-60% לשתיים, קוטף 4 ריבאונדים, מחלק 7 אסיסטים, מאבד כדור אחד בלבד וחוסם פעם אחת. ורק שתבינו, האנגה קולע העונה 7.4 נק' למשחק בעוד ממוצע הקריירה שלו לאורך השנים עומד על 6.9 לערב.

כבר הייתי מעדיף ששלח ימשיך כחבר כנסת (בזירה המקדשת דיבורים ומילים ללא שובע) אפילו אצל מי שהכריז על עצמו כי הוא שילוב של מאיר הר ציון ורמבו. אבל הם רבו. ולא ברור אם יש או אין עתיד. מה שלגמרי ברור (לפחות עבורי) כי זהו חלום של ממש לראות את מכבי במיוט על גבי שלט הטלוויזיה.

השקטת זה הפרשן משקיטה את הנפש. השקט הזה מבורך ומאפשר להתרכז בקילר אינסטינקט של בולדווין, בחיוניות של ג'וני, ביעילות של קולסון ובקרבות האוויר המוצלחים של ישו ניבו. כן, ג'וש הפך אתמול את פרקט השטארק ארנה לשלוחה של כנסיית הבשורה. ועוד איזה בשורה. לכל אירופה. 

ואם יש כאלו שעבורם דברי זה הפרשן הם דבר כדורסל יקר אז שתהא עמם הברכה. מיותר לציין, כי זכותם המלאה להגביר את הווליום ולהתענג על דבריו. אישית, איני מכיר כאלו.

כמה אנקדוטות אירופיות מסקרנות

מתי לאחרונה הובילה הכוכב ב-18 הפרש במחצית השנייה והפסידה בשטארק ארנה? 

מתי לאחרונה ספגה הכוכב במבצרה 53 נקודות במחצית השנייה ובכלל במחצית? 

מתי לאחרונה קלעה מכבי 7 שלשות בלבד במשחק חוץ קשה ביורוליג וניצחה?

מתי לאחרונה הרשה לעצמו עופר שלח ללהג עצמו לדעת (תוך הבעת ביקורת התלושה מן המציאות) על שחקן שהוא אלוף אירופה בהווה ושחקן ההגנה של היורוליג בעבר? ולא שאסור חלילה. רק מומלץ שזה יהיה מגובה בנתונים סטטיסטים שרבות הפעמים שהוא עצמו מסתמך עליהם בשידוריו. ולא מעניין שהאנגה בן 34. הלוואי עלינו שומר איכותי כמוהו.

וקצת שמחה לאיד לשבוע מושלם

בדרייב אין חשבו כי בשיקטאש היא שטיח שיש לעבור עליו בדרך לחצי גמר היורוקאפ. עופר ינאי כבר הכריז כי פריז (שכבר הביסה פעמיים העונה את הפועל) עוד תזכה לפגוש את קבוצתו בשלבי ההכרעה של היורוקאפ.

מיסטר אימפלייביץ' הסרבי כבר הדיח לפני כשנתיים את המאסטרו אוברדוביץ' ופרטיזן כשאימן את בורסאספור הטורקית באותו המפעל ממש. וכעת הוא קיבל את הכבוד להעיף את הפועל בבושת פנים הביתה.

21 נקודות הפרש לטובת האדומים לא הספיקו להם לנצח. הפועל מתעקשת להמשיך ולהחזיק בתואר: מחזיקת גביע רבע גמר היורוקאפ. או בבולשביקית מדוברת: עוד שבירת שיא של לוזריות אדומה ומרשימה. כמו שרק הפועל יודעת. 

וכל זה קורה כשהאדומים מקדשים 8 זרים בסגל (ולא רלוונטי שזה בעקבות פציעות שכן המחליפים עדיין כאן ומרבית הפצועים החלימו) וזאת אחרי שביקרו חדשות לבקרים את מכבי שהיא לא קבוצה ישראלית. ורק לדייק, תרומת הישראלים במכבי גדולה לאין שיעור מתרומת הישראלים של הפועל. בכל מדד שהוא ובכל עמודה סטטיסטית שהיא. ומי שלא מאמין מוזמן להתווכח עם חפרנקו.

הלו, תומר גינת. איך זה לעוף 4 פעמיים ברציפות ברבע הגמר? 

מה קורה עם שעוני הרולקסים של מיסטר ינאי?

ומה חדש בבירת ישראל אתם בטח שואלים. אדון קאנצוריס מתעקש שהאגדה ושמה ספאנוליס תהיה אגדתית עוד יותר במחוזות הכדורסל האירופי. אחרת איך תסבירו שירושלים קלעה בסך הכל 61 נקודות נגד פרישטרי וקיבלה 15 בראש.

הלו, אדלסון. יש מצב שבמוצ"ש אתם מתאוששים ונותנים עוד דאחלה קטנה להפועל כדי שהיא תפנים אחת ולתמיד כי במכסימום היא יכולה להיות אלופת המקום השני?

וכעת נא לארגן גרעינים. ואם אפשר אז עדיף גרעיני עפולה. כי בירת העמק מגיעה ליד אליהו.

עפולה – הפתעה נעימה

אחלה עונה עושה עד כה הפועל עפולה (שעלתה בקיץ האחרון לליגת העל).ממש  לאחרונה היא ניצחה בביתה את הפועל חולון. היא ממוקמת במקום השמיני בטבלה (במאזן 9:9) כשהיא רחוקה ניצחון אחד בלבד מהמקום השישי המוליך לפלייאוף העליון.

המאמן רועי פרל בנה מרקם קבוצתי בריא המשלב ישראלים הרעבים להצלחה וזרים המעוניינים להשתדרג בעונה הבאה לחוזה גדול יותר. סטנלי וארלינגטון הם הזרים הדומיננטיים כשלצדם צוות ישראלי של צברים ומתאזרחים כדוגמת: תומר אסייג (שנותן אחלה עונה), הידית ספנסר וייס, לוקאס גולדנברג, לוחם השוורים מוריאל לוטאטי ונועם אביבי ההולך ומשתפר. 

יריבה כזו תמיד תגיע עם מוטיבציה רבה להתמודדות כזו כי יתכן ועבור חלק משחקניה תהא זו הפעם הראשונה והאחרונה בה ישחקו בהיכל המקדש. יש להקפיד כי מבול שלשות עפולאי לא ינחת על ראשינו וכי חלוקת עומסים תבוצע כיאות – לקראת מחזור היורוליג הכפול בשבוע הבא. 

וכמה מילים לסיום:

ברכות חמות לאילן עמר שניהל במקום גודס החולה את המשחק של הפועל חיפה נגד נס ציונה, וניצח לאחר שקבוצתו כבר היתה בפיגור 23 עמוק ברבע השלישי. 

מזל שהניצחון בבלגרד כה גדול, כי רק דבר כזה יכול לעמעם ולו במקצת את חרפת אולימפיאקוס שהביאו לעולם חניכיו של רובי קין ממכבי רגל. לדיראון עולם, אך תחי בשיקטאש לעולמים.

ונשוב כעת לבגדי הכדורסל הצהובים לקראת שבת.

קטש. ניהל נכון את הרוטציה הקצרה שהנהיג מול הכוכב. חמישיות טובות שהעלה ידעו לחזור למשחק, להחביא תרומה דלה של חסיאל, לכסות על היעדרותו של אלימלך זורקין ולהתעלם מדלות התפוקה של ווב.

קפטן ג'וני והכהן הגדול. בולט כי בחדר ההלבשה ומחוצה לו ניכרת השפעתם החיובית והטובה של השניים הללו. בטח לגבי הטמעת רוח המועדון בקרב מי מהזרים. זה מקרין גם למגרש ולא משנה כמה דקות מקבל כל אחד מהם. יישר כוח.

בהצלחה רבה לצהובים נגד עפולה ורק שיגיעו ימים שקטים.