התעלות רוחנית באתונה: סיכום הניצחון של מכבי על פאו

חוויה שמיימית מתקופת מלכות בית שני או טבילת טהרה על פסגת האקרופוליס.  זה מה שהרגישה הנשמה היהודית במקדש האואקה. התעלות רוחנית מוחלטת המזככת את הנפש בתפילה הכי עוצמתית שידע העם היהודי על הר הבית. כך מרגישים אחרי ניצחון המכבים על הירוקים של פאו. 

ישבתי עם בני היקר באואקה כשאנו מוקפים בכל עבר בנהרות של יוונים. כלפי חוץ כאילו באדישות, אך בלב הר געש שלם של רגשות התפרץ לו. חוויית חיים קוראים לזה. ואיזה כיף להיות שם פעם אחר פעם לאורך שנים.

וביוונית עתיקה: אושר עילאי המציף כל חלקה טובה בגוף האדם. אפילו פציעת בולדווין המתסכלת לא תפגע כהוא זה בתחושות הסיפוק. וגם לא בהישג המרשים שהשיגו שחקניו של קואץ׳ קטש. עם בולדווין ובלעדיו מכבי השיגה אחלה תוצאות בשנתיים האחרונות. אין זה מוריד כהוא זה מגדולתו ומחשיבותו. הרי מפקד יש אחד. וזה לגמרי הוא. 

ווינריות צהובה השתלטה על הרבע האחרון והשמידה כליל את המופע המתועב של דגלי פלסטין ביציעים. וגם הוציאה מהכלים את עתמאן שהחל לברבר כאילו היה אלוף אירופה בדיבייט. הלו, היית אלוף היורוליג פעמיים ברציפות. ויש לך קבלות למכביר. אבל תנשום, מותר לך לפרגן ליריבה שבקאמבק מבורך שלחה אותך לתת תשובות לדימטריס. ולא קל להתנהל מול ינאקופולס כזה.

ובעברית: חלום ליל קיץ. כמו לשבת לארוחת דגים משובחת באחת המסעדות של פיראוס ולגלות שמייקל ג׳ורדן יושב בצמידות אליך. אבל בלי עופר שלח. יש גבול גם למה שקורה בממלכת ברצוקאס הטעימה. שלא לדבר על הקולות של פיראוס.

ביזארי. על-פי הגדרות מילוניות מדובר בדבר מוזר וחריג בהופעתו החיצונית. וגם בסגנונו, באופיו וכדומה. בתכל׳ס, משהו יוצא דופן. ולא נותר אלא לקבוע כי העובדה שמכבי ניצחה בשלושה רבעים הינה ביזארית לגמרי. זה ממש לא הרגיש כך. אבל זה מוכיח עוצמה. וחדות. ותחרותיות. ותשוקה. 

ובואו נרחיב קצת על כדורסל.

כנגד כל הסיכויים והמספרים

8 שלשות קלעה פאו במחצית הראשונה. וילדוזה צלף שלוש מתוכן. אותן שלשות פלוס לסור אחד הן הסיבה ל- 50 נקודות עתמאניות בחלקו הראשון של הערב. הידוק ההגנה הצהובה אפשר לירוקים לקלוע שלשה אחת בלבד במחצית השנייה (במסגרתה נקלעו 37 נק׳ בלבד על ידי הירוקים). כאילו מכבי הודיעה ליקום: לסור המפלצתי יכול לחגוג אך הוא ספציפית לא ינצח אותי. 

בטח אתם זוכרים כי חמשת המוסקטרים של עתמאן  ( נאן, לסור, סלוקאס, גריגוניס ומיטוגלו) קולעים למעלה מ- 63 נקודות (בממוצע) עבור קבוצתם. במשחק הראשון הם קלעו 62. ובמשחק של סקור גבוה, כשהיריבה קולעת למעלה מ-90 אז הסיפור הופך למשמעותי לאללה, ובייחוד לרעה עבור המארחת. כי פשוט אין לה מאיפה לקושש עוד קולות בקלפי. אזלו המצביעים. קבלני הקולות כבר מיצו את כל הקומבינות וכל שנשאר הוא להתפלל לאחוז הצבעה גבוה או נמוך, בהתאם לנסיבות. ולקואץ׳ הטורקי לא היו סיבות טובות לחשוב כי קליעה תגיע מכל מיני הרננגומסים. אין מה לעשות, אלו הן הנסיבות. 

ציוותים לא נכונים של חמישיות צהובות ברבע השני סייעו רבות לסלוקאס לנתב את משחק קבוצתו, ולפטם במסירות נהדרות את לסור, גריגוניס ושאר חבריהם. הווינר היווני (שאיבוד קריטי שלו חתם את ניצחון המכבים) שיחק למעלה מ-32 דקות וביחד עם לסור (34 דק׳) היווה את הציר המרכזי שעליו נשענו הירוקים. נדירים המקרים שהוא מסיים בדאבל פיגרס של נקודות ואסיסטים (12 ו-13 בהתאמה ) וקבוצתו יורדת מנוצחת. איזה כיף להסביר איך זה קרה למרות הכל. טיפה סבלנות וזה אצלכם. 

חברי השמינייה הצהובה

לפני הרבה שנים קמה במפלגת העבודה האבודה קבוצה של 8 חברי כנסת שנודעה בכינוי השמינייה. ואלה שמות: חיים רמון, ניסים זווילי, עמיר פרץ, אברהם בורג, יוסי ביילין, חגי מרום, יעל דיין ונוואף מסאלחה. רמון אמור היה להיות (עלאק) המנהיג. הם נחשבו כממשיכי דרכו של חוג הכפר הירוק (קיבל בראש אז וגם באואקה) ונכשלו בניסיונם לכבוש את הנהגת המפלגה. וגם נפוצו לכל עבר בעתיד לבוא.

לעומתם, קטש התווה דרך מבורכת של שמונה מכבים אמיצים אשר זכו לדקות המרובות ביותר על הפרקט, והם שהובילו בעוז רוח את קבוצתם לניצחון יקר מפז. ואלה שמות: בראון, קולסון, בולדווין, ניבו, בלאט, קליבלנד והכהן הגדול. ציוותים נכונים שלהם בחמישיות כאלו ואחרות – הם שאחראים למהפך. ולהתבשמות מחוזקה המנטלי של מכבי. 

ורק שתבינו, הצהובים גברו על קבוצה שקלעה ב-72% לשתיים. אצלה בבית. לא ייאמן. איך זה קרה אתם שואלים? כשקולעים בבית רק ב-61% מקו העונשין כשמכבי קוטפת 15 אופנסיב ריבאונד וזוכה להזדמנות שנייה ושלישית אז זו התוצאה.

העותמאנים סיימו עם 3 חטיפות בלבד ועם 12 איבודים. גיבורי תהילת הניצחון קלעו ב-77% מקו העונשין, השלימו 8 חטיפות כדור ואיבדו רק 6 פעמים. וכמה דיברנו על חשיבות שמירת החפץ הכתום בידיים הנכונות. והנה לכם עוד ועוד כדורים צהובים. ועוד ועוד מופעי בכיינות של אנשי פאו. ושלא יספרו לכם סיפורים כאילו זה נועד ללחוץ על השופטים לקראת משחק מספר 2. הכל בגלל לחץ תהומי ששרויים בו המאמן הירוק, והבעלים שיש אומרים כי ירוק הוא מה שעושה לו כיף. 

ועם ביזאר אז עד הסוף: ניבו סיים עם 5 אופנסיב ריבאונד ורק 3 ריבאונדים בהגנה. לורנזו ו ובולדווין סיימו עם 3 איבודים משותפים וזה פנטסטי. וביזארי לטובה. 

הופעות ים תיכוניות של אנטוניוס ובן אל

קליבלנד חוטף, שומר ומסייע בריבאונד (5 קטיפות), ואיתו  על הפרקט קבוצתו מנצחת ב-17 הפרש. ויש לו גם מדד 10. ובאמריקאית:  הוא הפך לרול פלייר קטלני שחובה לראות על המסך בלייב. כי אז יגיעו דברים טובים, מהפכים מרגשים, תוצאות הטובות לבריאות ועתמאן אחד שמשתגע. בן אדם, כולנו איתך בשעתך הקשה לאחר פטירת אביך. אבל בחייאת, שמור על בריאותך. 

בן אל עולה להופעה קצרצרה של 15 דקות. תופר 9 חיצים על הלוח, מלקט 4 ריבאונדים וכשהוא מתהלך על הפרקט קבוצתו קולעת ב-15 נקודות יותר מהיריבה הירוקה. 

כוכבים יש (גם) בשמיים 

אבל מעל הכל זו היתה הצגה של מאמן. היכולת הנפלאה של קטש לשדר ללורנזו ולבולדווין שהוא סומך עליהם, שהקבוצה היא שלהם, שהם בעלי הבית ורשאים לקבל החלטות ולטעות ולהחטיא – היא שמשרה שקט נפשי שמייצר קליעה מדויקת עם הקרש, באמא של המאני טיים. והיא שמאפשרת למטכ”ליסט לדהור כל הדרך לסלים מרהיבים המשנים מומנטום. לצהוב בוהק.

טעויות טורקיות ירוקות

לא יכול להיות שעתמאן בחר לשתף במאני טיים של רבע אחרון את העגלון הרננגומס במקום את מיטוגלו היעיל והוורסטילי, אבל תודה מקרב לב.

וילדוזה עם שלוש שלשות מהמחצית הראשונה זכה רק ל-10 דקות ממאמנו. 9 נק׳ ב-10 דקות זה אחלה מאזן. ושלא יובן אחרת, הוא לא נמצא בעונה טובה והוא לא באמת השפיע על תוצאות קבוצתו המעולות בליגה של בודירוגה.

הלו קואץ׳, אתה מאמן גדול. אבל מיעוט קטן של שחקנים שבאמת תורם נקודות (פלוס דקות משמעותיות) לא יביא אותך להניף גביע עם קבוצה יוונית. ההתבססות המוחלטת והשקופה על אותם אובייקטים עלולה להיות לרועץ. אבל מה אכפת לנו. המשך כך. 

והיות והמפלצת הצרפתית (לסור) היא כל מה שיש לך בצבע, אז פתרונות צהובים ויצירתיים יכולים להתיש אותה לקראת משחקי הסדרה הבאים. וזה טוב למכבים.

וכמה מילים לסיום:

קטש. ניהול משחק נהדר ברבע האחרון אחראי במידה רבה למהפך הקדוש. רק בדוק בבקשה מה גורם לאדון ווב להחטיא לא פעם ממצבים טובים ומתחת לטבעות. אלו נקודות חשובות לאללה וחבל להצטער בהמשך על אובדנן. כעת קבוצתך מנוסה יותר ומכאן גם הציפיות לתוצאה שונה – ובניגוד לאופן  שהסתיימה הסדרה מול ממלכת ג׳יימס.

היעדרות בולדווין ממשחק מספר 2. זה כואב לאללה כי אין כמוהו. אבל נא לא לשכוח כי הניצחון הראשון הושג כשהוא בחוץ וכשג׳וני לא פקטור בגלל פציעתו המעיקה בכתף. וזו תעודת כבוד לשאר השחקנים ולצוות המקצועי. ובמכבית מדוברת: על כתפיו של לורנזו מונח כעת משקל גדול יותר. אבל יש את אנטוניוס וגם את בלאט. על כל שחקן מוטלת האחריות לנפק עוד טיפה תוצרת. למרות כמה חיסורים. 

לסור. חובה לקחת אותו פרויקט בשמירות כפולות ועם הבאת עזרה כל אימת שהוא מקבל את הכדור באזור מסוכן מתחת לסל. הורדת תפוקתו לבטח תשרת את הצהובים שמגיעים פצועים ועם מגבלות מסוימות.

הגנת שלשות. נא לא להמר על קליעה מבחוץ של פאו. לגמרי לא בטוח שתהיה לה עוד מחצית שבה היא תקלע רק צ׳אקה אחת משלוש. לטיפולם של כל הקליבלנדים והבלאטים. מטח שלשות מדויק של הירוקים ונלך למכור גירוס במונסטיראקי. 

הגנה מתואמת ואולי עוד נזכה להרעיד את ברלין. סתם, זה מוקדם מדי והמטכ״ליסט ייעדר. אבל בלי האמונה גם חליווה לא היה מתפטר. אז נאמין ולא נוותר לעולם על ברלין. אבל רק כי יש שם פיינל פור. ואם אין שם – אז נמצא מקום אחר.

מטחנת צבעים. חובה לטחון ללא הפסק את הצבע של הירוקים. בטח אם הרננגומס אכן לא ישותף במשחק בגלל פציעה ומחלה. זה הוכיח עצמו בגדול במשחק הראשון ועם כל הפציעות בקרב הצהובים זהו הדבר הנכון לעשות. וכל הזמן.

סלוקאס. כדי שהוא יחטיא עוד זריקת עונשין קריטית בסוף משחק צריך להגיע למשחק צמוד. וזה יקרה רק אם כוחות נפש אדירים ועם קולסון אחד אדיר במיטבו. 

קולסון. מגיע לכלבויניק קרדיט עצום על לקיחת אחריות ועל צ׳אקות מדויקות מכל טווח אפשרי. באמא ובאבא של המאני טיים. כבוד. נא להתחשב בנו ולהופיע באותה הצורה ואף למעלה ממנה במשחק השני. תודה מראש. 

מיסטר ווב. משחק גדול שלך ויש מצב שאנו נהיה בעסק עד הסוף. משחק פושר ואנו עלולים להיות בצרות צרורות. אז אנא ממך. בוא ותרום. גם לשירותרום אבל קודם לאימפריה הצהובה. 

בהצלחה רבה לצהובים במשחק השני בבית המשוגעים של האואקה ורק שיגיעו ימים שקטים.