כמה טוב שהיתה פגרה. מאז שהסתיימה הצהובים רושמים כבר חמישה ניצחונות ברציפות ולראשונה העונה ניצחו מחזור כפול ביורוליג. הם מגיעים לישורת האחרונה של העונה כשמרבית השחקנים בכושר טוב והרוטציות וחלוקת הדקות עובדות כהלכה. ובעיקר, הם מגלים פן מרשים של ווינריות בכל המשחקים האחרונים של הליגה הטובה בעולם (כולל ריצות דורסניות ומנצחות ברבעים אחרונים), כמו גם באלו של הליגה הישראלית. ועל הניצחון הנאה בקריית אתא נרחיב בהמשך.
בסופ"ש השלימה מכבי ניצחון ראשון במינכן מאז 2019 ושוב היא עומדת בפני התמודדות מול יריבה המחפשת מקום בפליי אין. ולנסיה הספרדית תגיע לבלגרד לאחר שבמחזור הכפול היא ניצחה בביתה את באיירן מינכן והפסידה בקושי ולאחר קרב עיקש וצמוד במונאקו. ארבע קבוצות (מילאנו, פרטיזן, ולנסיה ואפס אנאדולו) מחזיקות במאזן של 14 ניצחונות ו-17 הפסדים ונאבקות בתכל'ס על המקום העשירי (עם סיכוי קלוש ביותר לחלקן לתפוס את המקום התשיעי).
רק שתבינו, לראשונה אי פעם בהיסטוריה של הכדורסל האירופי קואץ' מאסינה והמאסטרו אוברדוביץ' נאבקים ראש בראש על כניסה למשהו שהוא עדיין לא פלייאוף ועוד מהצד התחתון של הטבלה. לא קרה כדבר הזה 33 שנים. או בעברית: לא חזינו בביזאריות כזו מ-1991. זו השנה בה המאסטרו החל לאמן כדורסל. ואז (כמו היום) זה קורה בפרטיזן.
ולא אחת כמו ולנסיה תוותר לשני הגדולים האלו ותעשה עבורם את העבודה. מדובר בקבוצה עיקשת ולא מוותרת.
ולנסיה: אפורה אבל קשוחה
אין במספרים של הקבוצה הספרדית שום דבר יוצא דופן בצורה קיצונית, לטוב או לרע. ויחד עם זאת, יש לשים לב לארבעה פרמטרים חשובים:
היא קולעת 76.4 נק' לערב. אם מכבי תוריד אותה לסקור של 70-74 נק' אז סיכוי גבוה שהעסק יסתיים בחיוך צהוב ורחב.
היא קוטפת 10 אופנסיב ריבאונד מדי משחק. ראוי לסגור היטב את הצבע כדי שכל מיני פראויולות, אינגליסים, דייוויסים ואנדרסונים לא יעשו צרות מיותרות. וזה כולל גם עזרה מבורכת בריבאונד מצד הגארדים הצהובים.
היא מאבדת 13.4 כדורים. וזה אומר כי לחץ גבוה ואפקטיבי על הכדור (ובעיקר על כריס ג'ונס, יוביץ', פאנגוס והארפר) יכול להביא לחטיפות כדור ולסלים קלים. לטיפולם של בולדווין, קליבלנד, ג'וני ובראון.
היא חוסמת פעמיים בכל התמודדות. לכן אין טעם לחפירות ולהצבת דחפורים מיותרת מתחת לסל הספרדי. אלא יש להוציא את הספרדים משיווי משקל על ידי חיתוכים נכונים, מסירות מדויקות להתעופפויות של ניבו, משחק פיק אנד רול יעיל של בלאט עם הגבוהים ושימוש יעיל באדון ווב על קשת השלוש.
דגש מיוחד צריך לתת על שלושת השחקנים היחידים שקולעים בדאבל פיגרס עבור ולנסיה: הפורוורד הנהדר סמי אוג'יליי (13.4 נק') והרכז כריס ג'ונס (שעבר במכבי וקולע 12.9 נק'). למזלנו, הסנטר ברנדון דייוויס (12.5 נק') פצוע ולא ייקח חלק בהתמודדות.
שני שחקנים נוספים התורמים תרומה משמעותית לקבוצתו של המאמן מומברו הם: הסנטר הצרפתי דמיאן אינגליס (2.04 מ') והגארד הארפר שקולעים 8.2 לערב. הצרפתי הזה זכה ביורוקאפ פעמיים: עם מונאקו ב-2020-21 ועם גראן קאנריה ב-2022-23. ב-2018 זכה בגביע הצרפתי במדי שטרסבורג. בעברו שיחק גם באנ.בי.איי (מילווקי באקס), בשולה הצרפתית, באורלנדינה האיטלקית ובבילבאו הספרדית. כמו כן, היה שותף לכל הנבחרות הצעירות המשמעותיות של צרפת.
הארפר משחק בקבוצה כבר עונה שנייה ועבר לפני כן בפניקס סאנס, ניו יורק ניקס וניו אורלינס מהאנ.בי.איי ובכמה קבוצות ג'י ליג. הוא מהווה חלק מנבחרת ארה"ב שמשתתפת במפעלים כאלו ואחרים ביבשת אמריקה.
כל שאר שחקני הסגל של ולנסיה קולעים בחד ספרתי נמוך. אבל במשחקים מהסוג הזה צריך לשים לב לכל מיני יוביצ'ים, לופזים, סנגלים למיניהם (כמו טורה) וספרדים אנונימיים (כמו פוארטו למשל).
שם המשחק: קצב גבוה
מהצד הצהוב אין משהו יוצא דופן שמכבי צריכה להביא. היא פשוט צריכה לשחק את המשחק שלה כפי שעשתה בזמן האחרון. וזה אומר להעלות את רמת האינטנסיביות ברגעי קלאץ', להוריד את הסקור הממוצע של היריבות שלה, לטוס למתפרצות, לקלוע באחוזים טובים מקו העונשין ולרווח את המשחק עבור נכסים משמעותיים כמו בולדווין, קולסון וניבו.
וכן, יש לדאוג שלורנזו לא יכריח זריקות כי אם יקח את מה שהמשחק מאפשר לו. שישמור על הכדור וישתמש לטובה בהטעיות הגוף הנפלאות שלו. שיגלה ריכוז בקליעות מחצי מרחק ושלא ישתגע מטווח השלוש. כל שנבקש הוא משחק סולידי מצדו. וזה יסייע רבות "לשמור על הבית" ולאיים במשהו על הטופ 6.
וחשוב לאללה להשתמש נכון בג'וני. כי אין כמוהו ביכולת להפוך משחקים, לשגע את היריבה, לחטוף כשצריך, לדפוק שלשה קריטית, לקחת ריבאונד חשוב ולעשות רק רשת מקו העונשין.
נקודת מפתח היא היכולת ההגנתית של ולנסיה להשאיר על סקור נמוך את יריבותיה. רק לאחרונה באיירן קלעה מולה בקושי 68 נק' ומונאקו סיימה את ההתמודדות ביניהן עם 79 נק' בלבד. ונגד ממלכת הג'יימס זה קרה במבצר במונאקו.
מכבי חייבת לרוץ. ולרוץ. ועוד קצת לרוץ. וכמה שיותר.
משחק חפירות והצבת אוטובוסים באזור הצבע ישחק לטובת הספרדים. המאמן מומברו ישאף להאט את המשחק ולהוריד את מספר הפוזשנים של הצהובים. ולנסיה לא סובלת מעודף כישרון ואין לה אף כוכב כדורסל של ממש, אך יש לה שחקנים שרוצים להוכיח את עצמם כדי לשדרג את מעמדם בעונה הבאה והיא גם חזקה בראש.
כדי להכריע קבוצות כאלו יש פשוט להכניע אותן בשדה המשחק. כלומר, יש להפגין עליונות בריבאונד מתחילת הערב. יש לשלוט באופנסיב ריבאונד. יש לקחת זריקות טובות ועם מבטים טובים לסל. ויש לשמור היטב על הכדור. או בספרדית מדוברת: לא מומלץ להגיע נגד קבוצה כזו למשחק צמוד של 1-2 הפרש כי זה יוכל ללכת לכל כיוון.
משוואה עם נעלם בשם פאנגוס
בטח אתם זוכרים שהזכרנו מקודם את צמד המילים: כוכב כדורסל. קווין פאנגוס, שבימים כתיקונם בחיים לא היה מגיע לקבוצה כמו ולנסיה, היה אמור להיות כוכב. בעצם, הוא כבר היה כוכב כדורסל. אבל משהו השתבש בדרך.
עד כדי כך המצב התדרדר שהעונה הוא משחק כולה 13.13 דקות לערב, קולע 2 נקודות בלבד (או 2.0 כפי שכתוב באתר היורוליג), קוטף פחות מריבאונד ומוסר כשני אסיסטים למשחק. אם ממוצע המדד של שחקן כזה עומד על 2.1 אז משהו רע קורה לו.
ותבינו, מדובר בשחקן שב-2020-21 נבחר לחמישיית העונה ביורוליג (כולל בחירה לשחקן מצטיין של שבוע כלשהו בפלייאוף באותה עונה), ב-2017-18 נבחר לחמישייה השנייה של המפעל, זכה בז'לגיריס בשתי אליפויות ובשני גביעים (2017, 2018), זכה בברצלונה בגביע המלך ב-2019, זכה באליפות איטליה במדי מילאנו ב-2023 ויש באמתחתו גם מספר מדליות והישגים יפים במסגרת הנבחרות הצעירות של קנדה.
הקנדי -סלובני שיחק בתחילת דרכו בקולג' היוקרתי של גונזאגה (2011-2015). הוא הוביל את קבוצתו בקליעה, באסיסטים, בחטיפות ובדקות משחק. משם הגיע לגראן קאנריה ואז עבר לשנתיים לז'לגיריס. לאחר מכן בילה שנתיים בבארסה ואז נחת בזניט סנט פטרסבורג של פסקואל. ושם תחת המאמן הקטאלני הוא נתן עונה אדירה. ואז הגיעו הצרות.
לקראת 2021-22 פאנגוס חותם בקליבלנד קאבלירס (ספק אם הוא יודע מדוע קיבל את ההחלטה הרעה הזו). הוא בקושי מקבל דקות ואז סובל בג'י ליג. בפברואר 2022 הוא עוזב וחותם בצסק״א, אך מלחמת רוסיה-אוקראינה משנה את גורלו ולמעשה הוא לא משחק בכלל בקבוצת הפאר הסובייטית. לקראת עונת 2022-2023 הוא נוחת במילאנו של מאסינה. ואז מגיע הסכסוך עם המאמן האיטלקי שאומר עליו מילים קשות ביותר ובנוב' 2023 ולנסיה קולטת אותו לשורותיה.
בשורה התחתונה, אחד הרכזים הבולטים באירופה בשנים האחרונות קצת (הרבה) הלך לאיבוד ושקע אל המצולות. קבלת החלטות מוטעית, בחירת קבוצות לא נכונה, חוסר מזל וסיטואציות קשות בדמות שחקנים טובים שמתחרים איתו על העמדה הסיגו לאחור יהלום קנדי שהיה תענוג לחזות בו כשהוא מעיף שלשה בקשת גבוהה לאללה – וסוויש יפהפה. וכמה חכם הוא היה (בתקווה שעדיין, אך רק לא מולנו) במסירות קטלניות לגבוהים (בלעדיו פויתר'ס אבוד כבר שנתיים). ואיזו ידית היתה לו מקו העונשין. נקווה כי ישאיר את הצרות אצלו ולא נחוש כי הוא מחולל אותן לנו.
היו ימים. כי בזמנו היה יכול להיות מגניב אם פאנגוס היה מגיע לשורות מכבי. אבל כשיש בולדווין בסביבה אז אפילו מייק ג'יימס לא מעניין.
אתנחתא בקריות
אז לא כיף להיות אדם עצוב כמו פאנגוס, אבל כיף לאללה להיות אדם רז. או באברהמית מדוברת: רז אדם הוא אחלה שחקן. הצהובים דרסו ברבע האחרון את שחקניו של אברהמי וניצחו 6:26 בדרך לניצחון בדו ספרתי גבוה במגרש קשה. אבל אדם נתן משחק גדול וסיים עם שיא קריירה בדמות 23 נקודות, כולל כמה שלשות יפות. 45 נקודות קלעה אתא במחצית הראשונה וזה הרבה יותר מדי. מכבי כבר הובילה עמוק ברבע השלישי בדו ספרתי, אך אתא חזרה למשחק בעזרת שלשות וכמה מהלכים טובים. ואפילו סיימה את הרבע ביתרון.
משחק נהדר של בלאט וריברו פלוס משחק סולידי ויעיל של בולדווין וניבו השאיר את הניצחון צהוב. כשמכבי מבצעת קווץ' הגנתי ורצה (כמו שעשתה ברבע האחרון) אז בכושרה הנוכחי קשה להפתיע אותה. בטח בזירה המקומית. יש לתת את הדעת על כך שלא מומלץ לאבד 10 הפרש ב-2-3 דקות לקראת סוף הרבע השלישי.
14 איבודי כדור הם יותר מדי. מצד שני 14 ניצחונות ברציפות בכל המסגרות זה אחלה לגמרי. כשמשחקים בקריית אתא תוך פחות מ-48 שעות אחרי ניצחון במינכן אז מותר לאבד פה ושם. ראוי להדגיש כי 10 חטיפות כדור זה נתון נפלא. אתא לא יכולה לנצח את מכבי כשהיא קולעת 6 מ-21 מקו העונשין. לקלוע בבית בפחות מ-30% מהקו זה לא לעניין.
בסך הכל מכבי עשתה את שלה, העלתה את רמת ההגנה ברבע האחרון וגמלה לאברהמי על ההפסד המרגיז בסיבוב הקודם.
מתווה הפיצוי: כואב, אבל זה מה שיש
לפני שדנים בכלל בנושא הכאוב (שמעורר מחלוקת ותרעומת בקרב האוהדים) נציב תחילה מוסכמות יסוד לאורן צריך להביט על הסיפור עצמו.
מוסכמה ראשונה: רוב מכריע של בעלי המנויים עושה מנוי אך ורק בזכות משחקי היורוליג. וזוהי זכותו הלגיטימית. אם היה אפשר לעשות מנוי רק ליורוליג ומנוי נפרד לליגה הישראלית אז ספק גדול אם יד אליהו היה מתמלא ברבע/בשליש/במחצית מקיבולת תכולתו במשחקי הליגה המקומית. מלבד אולי משחקי דרבי או משחקים נגד ירושלים.
מוסכמה שנייה: מגיע בדין לבעלי המנויים לקבל פיצוי כספי, נקודה. ללא כל קשר לעובדה שרבים מהם כלל לא מגיעים למשחקי הקבוצה בליגה הישראלית. ושוב, זו זכותם.
מוסכמה שלישית: אי אפשר להשוות משחק ליגה נגד הפועל באר שבע/ הפועל אילת למשחק יורוליג נגד ריאל מדריד /אולימפיאקוס. ויסלחו לי אנשי הקבוצות האלו כי את הכוונה גם הם מבינים.
מוסכמה רביעית: מי שחשב כי בגלל ששוחק העונה משחק יורוליג אחד (בלבד) בהיכל המקדש אז הוא יהיה זכאי לקבל פיצוי של בוחטות – אולי צודק. אבל טועה ומטעה. או בעברית: נכון שמגיע פיצוי נכבד, אך בעולמנו בארץ הקודש אין פיצויים בסדרי גודל של חצי/שלושת רבעי מעלות המנוי הכוללת. למה? ככה. כי תמיד תימצא הדרך להראות שהליגה הישראלית היא נדבך חשוב במנוי. כי בשביל שזה יקרה בעלי המועדון או חלקם יצטרכו להכניס את היד עמוק לכיס. ובתקופה כה מאתגרת למדינה, לחברה הישראלית כולה, לצבא ולאוהדי הספורט – פשוט אין סיכוי שזה יקרה. ומי שרוצה יכול לבקש סעד מבית המשפט. ושלא תסיקו מזה שאני סבור כי המתווה מפצה כנדרש את האוהדים. ממש לא. אני פשוט חושב כי לעיתים המילה "מגיע" מייצרת יותר ציפיות מאשר יכולת מימוש ודאית.
האם קיים בעל מנוי אחד שבאמת סבר שמכבי תיצור איתו קשר ותגיד לו: בתאריך מאן דהוא יופקד בחשבונך סכום השווה ליותר ממחצית (או אפילו רק למחצית) הסכום ששולם בגין המנוי (או מספר המנויים) שרכשת? לא בטוח.
האם מגיע לקהל האוהדים לקבל יותר (משמעותית) ממה שמציע המתווה? חד משמעית כן. האם אופן הפיצוי נכון ומעניק הרגשה שהלכו כמה שיותר לקראת הקהל? לגמרי לא. האם אפשר וצריך היה למצוא פתרונות אחרים שיטיבו כספית עם האוהדים? לגמרי כן.
אבל כשמציאות החיים הספורטיביים בארץ היא כזו שאין מלבד מכבי שום דבר קבוצתי שמתחרה ברמה בינלאומית גבוהה – לאורך שנים ובמפעל היוקרתי ביותר שיש ליבשת להציע – אז מתקבל מתווה כזה. בהבנה חלקית או באי הסכמה טוטאלית. ואין זה משנה מה חושבים. כי זו המציאות.
וכשיש מלחמה והמועדון סופג הפסדים כלכליים קשים לאללה ומתנייד במטוסים פי כמה וכמה יותר ממה שהיה אמור לעשות – אז זו התוצאה. ולא משנה שמגיע (ולגמרי מגיע). כי זו המציאות.
ולאור הדברים האלו ומוסכמות היסוד שדנו בהן – אין להתפלא שזהו המצב. גם אם לא מוצדק. גם אם עצוב. גם אם מעורר תהיות ועצבים. וגם אם מעורר שאלות משפטיות לא פשוטות. אבל עושה רושם כי נותרו למעשה שתי דרכים לפעול בהן למי שלא מרוצה: הדרך המומלצת היא להתנהל בצורה שקטה מול המועדון כדי למזער נזקים. הדרך הלא מומלצת בעליל היא לנקוט באמצעי משפטי בדמות הגשת תביעה לבית משפט כזה או אחר.
לטעמי ראוי ונכון לפנות לראשי הקבוצה לפני כל דבר אחר. וכן, מכבי אהובה וחשובה ביותר לנשמה ולפטריוטיות ישראלית. אבל נראה כי מיותרים "תחנוניה" לאוהדים כדי שיסכימו לוותר גם על מה שהם אמורים לקבל במסגרת המתווה שפורסם.
ושיהיה ברור: משחקי חצי גמר הפלייאוף פלוס הגמר עצמו חייבים להיות כלולים במנוי ללא קשר לכלום. ומשחקי רבע גמר גביע המדינה שמשוחקים ביד אליהו חייבים להיות כלולים במנוי ללא קשר לכלום. ולא צריך לפרוס לשנתיים הנחה בגין עלות המנוי העתידית. אבל כבר אמרנו, זו המציאות. ומי שרוצה לשנות אותה מוזמן לעשות זאת בהתנהלות אישית מול קברניטי המועדון. ולא ברשת. ולא במקלדות עלומות.
וכמה מילים לסיום:
בן אל פלוס ווב. שניהם יפגשו את קבוצתם הקודמת. חסיאל מצוי בכושר אישי נהדר וגם ווב נתן אחלה משחק במינכן. לא משנה אם מתחת לסל או בצ'אקות משלוש – אנחנו זקוקים לכם. אז תעזרו לסיים את זה בניצחון צהוב.
בלאט. נא להביא את אותן מסירות מדויקות ואת אותו משחק פיק אנד רול משובח כפי שעשית בצוותא עם ריברו נגד באיירן מינכן. ולא לאבד כדורים.
טוב לראות את אלימלך זורקין חוזר למגרשים. ויחד עם זאת, לאחרונה הקבוצה רצה נהדר ויש להשתמש בו באופן כזה שלא יערער את רוטציית הגבוהים שעבדה כהלכה בלעדיו.
אנקדוטה ממינכן. לפני המשחק ניגשתי לקיוסק שנמצא בסמיכות לאולם. בחוץ פזורים שולחנות ארוכים והבווארים נוהגים לשתות שם בירה. קניתי משהו לאכול, וגם רציתי לשתות וביקשתי בקבוק של מים מינרליים. המוכר ניגש למתקן ומוזג לתוך כוס זכוכית גדולה. ואז אני מגלה כי מדובר בכלל בסוג של סודה. או בסוג כלשהו של מים עם גז. ואני אומר זאת באדיבות למוכר. והוא מצדו משיב לי באנגלית רצוצה: סליחה. אתה לא אוהב מים עם גז אז אמלא מים רגילים כפי שביקשת. ואני עונה באנגלית: מצטער, אבל ביקשתי בקבוק. ובעברית אנוכי ממלמל: איך אתם אוהבים גז (גם במקלחות)…אה? והוא עונה: אני לא טוב באנגלית. ואני משיב באנגלית: זה לא היה באנגלית ומוסיף למלמל בעברית: אבל בגז אתם הכי טובים בעולם. והוא מחייך אליי ושואל: המים טובים? ואני עונה באנגלית: עם גז או בלי גז? והוא אומר: יש גם קולה. אבל לא קוקה קולה. ואני משיב: אם אין קוקה קולה אז אין קולה. והוא צוחק ואומר: אבל קולה זה עם גז. ואני מסיים את הסאגה המשעשעת וממלמל לעצמי בשקט ובעברית: כבר עדיף לשתות קולה בלי גזים מאשר לקבל מים עם גז בגרמניה. והגיע הזמן להיפרד לשלום בצורה יפה וחברית כי הגיע זמן משחק. והמוכר מרים לחיים ואני מצטרף ויוצא לדרכי. ואז משום מקום מגיע חסיאל ודופק למינכן סודה עם המון גז לפרצוף. ואין לתאר כמה טעימה היתה הקוקה קולה עם הגזים לאחר המשחק. בערב שבת. חלום.
בכללי מינכן היא עיר יפה וכיף לטייל בה.
ומילה טובה לכרוז של באיירן שפנה לאוהדי מכבי בעברית וברך אותם על הגעתם למשחק. וגם לעיריית מינכן שתלתה דגל ישראל ענק במרינפלאץ. איזו שפה (גרמנית) מעוררת פלצות. ותבינו, יש רחובות רבים כאלו. כמו בונר פלאץ. ואלכסנדר פלאץ. קדימה להתפלץ. והשם ירחם ויציל.
בהצלחה רבה לצהובים נגד ולנסיה, שלא נתפלץ ורק שיגיעו ימים שקטים.
