יזהר כהן הוא הישראלי הראשון שזכה בתחרות הזמר של האירוויזיון. וזה קרה עם "אבניבי" ב-1978.
ב-1985 הוא שוב ייצג את ישראל באירוויזיון והגיע למקום החמישי בתחרות עם השיר "עולה עולה".
כמעט 40 שנים לאחר מכן (בשנת 2024) ונדמה כי צריך לשפשף היטב את העיניים – הוא עולה על הפרקט הקדוש להופעת בכורה מוצלחת במדים הצהובים. יזהר כהן המכונה ג'ו תומאסון סיים את המשחק נגד רמת גן עם 7 נקודות.
האמת, הדמיון זועק לשמיים. השניים נראים כמו תאומים מכרם התימנים. לשניהם תספורת תלתלז' (תלתלים) בשיער, שניהם נמרצים ורזים ועם פרצופים דומים, קצת מבוישים אך ממוקדי מטרה. ואם עד סוף העונה תומאסון גם יסלסל בקול פעמונים במועדון הגריי ביהוד אז כנראה שמכבי עשתה אחלה רכש. ואם לא נגיע לטופ 8 – אז לפחות שתהיה אחלה מוסיקה בסביבה.
עברו את מבחן ברנר
מגיע קרדיט ומילים חמות לשמוליק ברנר ולשחקניו שידעו לתת לצהובים פייט נהדר לאורך שלושה רבעים. רמת גן ידעה להביא לפרקט קומבינציות שונות של הגנה, שיחקה בהרכבים נכונים שהקשו על מכבי והציגה תעוזה ואגרסיביות ראויות לציון.
נפלא שמכבי ספגה בסך הכל 75 נקודות לאחר תקופה בה קצב הספיגה הרקיע שחקים. מצד שני לא מקובל לספוג 31 ו-24 ברבע השני והשלישי בהתאמה. זה מוגזם, נקודה.
ברנר הביא זרים טובים (בדגש על המילטון ומקולום) ובנה תלכיד מאוזן המאפשר גם לשחקנים הישראלים לקבל ביטוי. אבל כל עוד בניה סרור יקבל כדור מילימיטר מהסל ופעמיים יעיף אותו למרומי ההיכל – במקום לסיים בקרש סל פשוט ורך – זה לא יאפשר לה לנצח בהיכל.
מכבי מצדה הכריעה את המשחק ברבע האחרון – אותו ניצחה 24:10. מהלכי כדורסל יפים והעלאת רמת האינטנסיביות סיימו את הסיפור לטובתה. חמישה שחקנים סיימו בדאבל פיגרס של נקודות וזה נהדר. מגיעה מילה טובה לתמיר בלאט שקלע 18 נק' ב-100% לשתיים ומקו העונשין. הוא הוסיף 4 ריבאונדים ו-6 אסיסטים. כל הכבוד ורק שיקפיד לקחת זריקות טובות ולא מהירות מדי, תוך שמירה על הכדור וצמצום מתמיד של כמות האיבודים.
מכבי קלעה ב-71% לשתיים וב-85% מקו. פנטסטי. מצד שני לא ייתכן שמשחק כזה היא תסיים עם 15 איבודי כדור. בולדווין הנפלא (סיים עם 5 איבודים) חייב לצמצם את כמות איבודי הכדור להבא. ואם אלימלך זורקין, ג'וני, ניבו ובולדווין ישמרו על כושרם הטוב לקראת חידוש משחקי היורוליג בעוד שבועיים, התקווה להעפלה לפלייאוף תחזיק מעמד.
וכעת ירושלים על ראש שמחתנו. או בעברית: בראש מצעד דאגות הצהובים.
ביקור בממלכת אדלסון
ניצחון צהוב – וממשיך בגאון קרב הבלימה על ראשות הטבלה. הפסד – ולא יהיה מי שיעצור את הדהירה האדומה של הפרנקואים אל עבר המקום הראשון.
לכאורה מכבי מגיעה לארנה במצב טוב יותר. היא ניצחה את הפועל בדרבי בצורה משכנעת ועברה בהצלחה גם את המשחק מול רמת גן. בשני המשחקים היא קלעה 90 פלוס, תוך שהיא משאירה את שתי היריבות על סקור של 78 ו-75 בהתאמה.
ירושלים מגיעה אחרי הפסד להפועל חיפה ואחרי ניצחון דחוק על נס ציונה. מצד שני ירושלים דורסת את הבית שלה ב-BCL ושחטה את טנריפה, תוך משחק הגנה מעולה.
רק שירושלמים לא יביאו את הגנת הברזל כמו נגד הספרדים. כי אז תהיה בעיה אמיתית.
לאור הביזאריות של משחקים ששוחקו ללא זרים צריך לקחת כמה נתונים סטטיסטים בעירבון מוגבל ולהביט עליהם מתוך זהירות מסוימת, אך מגמות יודעות להצביע על כיוונים ולכן הן חשובות.
למשל, ירושלים קולעת "רק" 80.3 למשחק ב-51.2% לשתיים, עם 34.8% לשלוש ו-70.5% מהקו. לכאורה מספרים מאד לא מרשימים. אבל כשמכבי מגיעה אז רמות האנרגיות עולות ואיתן גם ההתעלות של שחקנים כאלו או אחרים. ובנוסף צירופו של ג'אקורי וויליאמס לסגל הירושלמי מוסיף נופך חדש של אגרסיביות ושל רצון להוכיח. סורקין וניבו צריכים להגיע נחושים ועם רמה הולכת וגוברת של אינטנסיביות בהגנה כדי לדכא כל ניסיון של הרמת ראש בקרב גבוהי ירושלים.
גם הנקינס יודע כיצד לעולל לנו צרות.
ולא חשוב בכלל מי מהזרים יירשם למשחק בשתי הקבוצות:
הקולסונים צריכים להיות מוכנים לכל רנדולף כזה שקולע העונה 15.7 בליגה. הם צריכים להפנים כי הרעה יכולה להגיע מכל כריס ג'ונסון שקולע העונה 12.6 בערב, או בכלל מספידי סמית' שכבר תפר אותנו כמה פעמים (כמעט 10 נק' למשחק). ורק שלא נקבל בום בראש מהשחקן שהכי דומה בעולם לקווין מגי הענק עליו השלום – הגארד הנהדר ברינטון למאר. שתי טיפות מים קווין מגי בצעירותו. לא ייאמן.
היתרון הבולט של מכבי חייב להיות בישראלים. בלייזר (שאותו אנו אוהבים) נמצא בירידה חדה מבחינת דקות וקליעה. סגירה של זוסמן ושל קורנליוס ומכבי יכולה לצאת עם חיוך רחב לסוף השבוע. ורק שלא יבוא איזה צ'אצ'א – יטרוק עלינו כמה דאנקים ויקפיא לנו את הצורה בעיר שגם כך קפואה לגמרי.
ושימו לב: ירושלים קוטפת כמעט 40 ריבאונדים בערב. ושם יוכרע העימות. אם מכבי תדע ללכת חזק לאופנסיב ריבאונד ותסגור היטב את הצבע שלה כדי שהירושלמים לא יחגגו בו – אז עשינו צעד גדול לקראת אחה״צ רומנטי ומהנה בבירת ישראל. אם הצהובים יאפשרו ליריבה הזדמנות שנייה ושלישית מדי התקפה אז הניצחון בדרבי (כאקט קריטי במאבק על המקום הראשון והביתיות בפלייאוף) הולך לפח האשפה של הטבלה. או בסורקינית מדוברת: ניצחון על האדלסונים ונמשיך לדקלם בהנאה את "פרנקו אל תבכה" גם בחודש הקרוב.
המספר החזק אצל ירושלים: 13.2. 13.2 אופנסיב ריבאונד היא קוטפת בערב. והיא גם מאבדת 13.2 לערב.
לחץ כבד על הספידים ועל הרנדולפים, על הזוסמנים ועל הצ'אצ'ות – וכבר עשינו חצי עבודה. ושלא יהיה ספק: משחק בירושלים הוא קשה. קשה לאללה. תמיד, וללא כל קשר לסטטיסטיקה.
מכבי מצדה צריכה לרוץ את המגרש. לעוף במגרש הפתוח. לפטם בהאלי הופים את ניבו את סורקין. לטחון פנימה ולקלוע מבחוץ בצורה סבירה פלוס. קרב חפירות ומשחק איטי ומסורבל משחקים לטובת ירושלים.
ככל שמכבי תרוויח יותר פוזשיינים ממאבק על כדורים אבודים, מריבאונד, מחטיפות או השם יודע ממה – אז הקהל הירושלמי לא ישחק תפקיד. אם מכבי תאפשר יותר מדי הזדמנויות לירושלים – אז הקהל הביתי ירעיש יותר ויסייע לחניכיו של קאנצוריס להאמין כי הם מסוגלים לנצח.
בתכל'ס, יכולת טובה של שלישיית בנ"ק (בולדווין, ניבו, קולסון) בשני צדי המגרש וזה אמור להיות שלנו. יכולת בינונית של השלישייה פלוס יכולת חלשה של הישראלים וזה עלול להסתיים בדמעות.
זמן נוסטלגיה – זכרונות ממלחה
אתם יודעים, אין נימה של רומנטיות בארנה הירושלמית. מבחוץ היא מרשימה ומבפנים היא משעממת, קודרת ונטולת כל הוד והדר. כי בירושלים אין ולא יהיה כמו אולם מלחה. המיתולוגי. זהו מלחה שגם בימי הקלסיקו הסוערים ביותר בין מכבי לירושלים עדיין השאיר על כנם את המושבים הצהובים המעטרים את יציעיו.
וכן, זה אותו מלחה ששוחקו בו משחקי יורוליג בתחילת שנות ה-2000 (בעונת 2000-01 הלא היא עונת הפיצול). ומנגד, לא ברור מתי ממלכת אדלסון תזכה לראות את שחקניה (אם בכלל) שומעים בארנה את המנון המפעל הטוב בעולם.
אה, ירושלים גם קיבלה 40 בראש מריאל מדריד באותה עונה (104:64 בחוץ) והיו לה עוד כמה תבוסות, אך אולם מלחה (בניגוד לארנה) לפחות זכה לארח את מועדון הפאר הספרדי. נמתין ונראה האם מתן (הבן של מרים אדלסון) יוביל את הירושלמים לחופי מבטחים במסגרת היורוליג.
ובינתיים ניזכר בערגה בכמה קרבות מיתולוגיים מאותו מלחה אלמותי:
לראשונה שיחקה מכבי במלחה בכלל נגד מכבי רמת גן כמשחק שחנך את האולם. היה זה בפברואר 1985 וג'מצ'י קלע סל (כמעט) ממגרש שלם בסוף המחצית הראשונה.
בעונת 1989-90 עמד על הקווים טד אואנס. הוא הוחלף בהמשך על ידי צביקה שרף. את ירושלים אימן פארוק. לא ההוא עם התריס בעין מ"אלכס חולה אהבה". אלא פארוק קולונוביץ' הסרבי. בהמשך הוחלף פארוק על ידי יורם חרוש. מכבי ניצחה את כל שלושת המפגשים במלחה: אחד בליגה הסדירה פלוס שניים במסגרת חצי גמר הפלייאוף.
בפברואר 1992 מכבי הובסה במלחה ב-27 הפרש. היתה זו התבוסה הגדולה ביותר בתולדותיה בליגה – עד אז. צביקה שרף עמד הקווים ומנגד יורם חרוש.
עונת 1995-96 החלה במכבי כשרלף קליין הגדול עומד על הקווים. במהלך העונה צביקה החליף אותו ובמסגרת הגמר סל הצהובים מגיעים למלחה ויוצאים כשידם על העליונה. 84:71 למכבי על חניכיו של פיני גרשון. בביקור קודם במלחה באותה עונה מכבי הובסה ב-20 הפרש כששחקני מפתח יושבים פצועים על הספסל.
בעונת 1996-97 מכבי הגיעה פעמיים למלחה. במסגרת הליגה הסדירה ניצחו הצהובים 88:83 לאחר שבאק ג'ונסון הורחק. גם המשחק השני של הגמר סל התקיים בהר הגעש הירושלמי וסיפק משחק ענק. במחצית השנייה ירושלים הצליחה להפוך את המשחק והובילה באדיבותו של עדי גורדון הגדול 11 הפרש כשנותרו 5 דקות לסוף. באק ג'ונסון שוב הורחק לאחר שחבט בבילי תומפסון. מהומה פרצה על הפרקט, שחקני ירושלים יצאו מריכוז ומכבי ביצעה מהפך מרשים וניצחה 90:87.
בעונת 1997-98 מביסה מכבי את ירושלים 104:65. היה זה במסגרת חצי גמר הפלייאוף. מוטי דניאל ששיחק בירושלים אמר לאחר המשחק כי היה זה הפסד מביש וכי אם המשחק היה נמשך ״היינו מפסידים 50 -60 הפרש״.
בעונת 1998-99 ירושלים נהתה מיתרון הביתיות בסדרת גמר הפלייאוף לאחר שסיימה ראשונה את הליגה. מכבי גנבה את הביתיות וניצחה 86:78. עודד קטש קלע 29 נקודות. העונה הזו תיזכר לעד מבחינת ירושלים כ"עונת הפיצה". עוד קודם לכן מכבי הגיעה למלחה במסגרת העונה הסדירה וניצחה 97:95. קטש תפר את ירושלים מכל טווח ומכל בלטה. את המשחק הוא סיים עם 30 ומשהו נקודות.
ומילה על הקשר ("האמיתי ")של מכבי למלחה:
בשכונת מנחת (מלחה) רוב הרחובות קרואים על שם בעלי חיים – משום הקרבה לגן החיות התנ"כי הסמוך.
אז איך קוראים לרחוב המוליך היישר לכניסת השחקנים באולם מלחה? צדקתם, זהו רחוב השועל. לא סביר שהרחוב נקרא על שמו של השועל הסרבי אוברדוביץ׳, אבל אולי מדובר באילן "השועל" סרף או בנכדו עומר סרף.
עומר הצנחן נלחם כבר חודשים ארוכים לצד חבריו ברצועת עזה ולכן יש שועל ויש שועל דרומי. ואם כבר הזכרנו בעלי חיים: סרף בגרמנית הוא אייל צפוני. ומכאן, רק צריך להתנפל על הירושלמים כמו שיודעים להילחם האיילים הצפוניים עם קרניהם העוצמתיות ואז העסק עשוי להסתיים עם חיוך לקראת שבת קודש.
וכמה מילים לסיום:
קודם כל ומעל הכל – ברכות חמות לגדול כדורסלני ישראל בכל הזמנים ואחד הגדולים והמרגשים ביותר שדרכו על מגרשי כדורסל באירופה ובעולם כולו. אמנם הוא לא קלע מסוף המגרש במלחה, אך הוא קלע אין ספור סלי ניצחון והוא הספורטאי הישראלי המעוטר ביקום. מיקי ברקוביץ' חוגג 70. איזו אגדה. איזה היסטוריה. כמה רגש. כמה נוסטלגיה ואהבת המשחק. המון מזל טוב ובריאות טובה לגדול מלכי ישראל.
ומייקל ג'ורדן הצעיר ממנו ב-9 שנים חוגג עמו בצוותא 61 שנות אלוהות על פני הגלובוס. אז המון מזל טוב גם לאלוהי הכדור הכתום.
וחוזרים לעסק:
קשיחות. בירושלים קשה תמיד ולכן רק קשיחות, מרפקים, קפיצות על הפרקט ורצון יוכלו להביא ניצחון.
להשאיר את ירושלים על סקור של 75. טוב, מקסימום 80 זה סביר. הגנה כמו בחצי השני של הדרבי ואנו על הסוס. הגנה כמו בשתי המחציות נגד אפס אנאדולו – ויאללה ביי.
לורנזו. שמור היטב על הכדור. אל תתפתה למסירות מסוכנות כי העונש יגיע ובמזומן בצד השני. תאמלל את שומריך בסחיטת עבירות, בקליעות באחוזים גבוהים מחצי מרחק. בקליעות מדויקות מהקו ובמסירות בטוחות לסלים קלים. נא לדחוף חזק את המשחק ולהתקיף את הטבעות כל אימת שתוכל.
בלאט. תעיף צ'אקות ממצבים טובים ולא אחרי מספר שניות. מישהו הרי צריך לרדת להגנה. ואל תשכח – לא לאבד כדורים, נקודה.
קטש. עודד, אין כמו ג'וני ולכן הוא חייב להיות על הפרקט. והוא יתיש אותם והוא יציק להם. והוא גם יקלע להם הראש ויסייע לכוחותינו לחזור בשלום לבסיסם.
גמר גביע. אז אמנם אין דז'יקיץ' על הקווים אך הטראומה מאז אותו גמר זכורה לאללה. וכן, גם הפעם מדובר בסוג של גמר גביע. ננצח – נמשיך להילחם עם הפועל על המקום הראשון. נפסיד – ונחווה עוד ועוד גיהנום בדרייב אין. להגיע מוכנים מנטלית. ומזנקים. ושומרים. ומרביצים. ובעיקר מאמינים.
לא נסיים לפני שנעשה כבוד לחבר כ"א (השם שמור במערכת) על ההברקה בדבר יזהר (תומאסון) כהן.
ו"מפתיע לאללה" שיש טרור בבית חולים נאסר בח'אן יונס. ולכן נעמיק בתפילות לשלום הלוחמים ששומרים עלינו מפני יאסרים שמתחבאים בכל מיני נאסרים.
בהצלחה רבה לצהובים בירושלים ורק שיגיעו ימים שקטים.
