מב"ס. בימים כתיקונם מדובר במפקד בסיס כזה או אחר בצבא המולדת. הפעם לא מדובר בז'רגון צה"לי כי אם בשלישיית מב"ס שהתעקשה להביא ניצחון צהוב בדרבי. או בעברית: מנקו, בלאט, סורקין.
מב"ס פלוס בן אל ריברו ולורנזו בראון הובילו למהפך הקדוש ברבע השלישי ולבליץ צהוב ממנו כבר היה לאדומים קשה לחזור. וזה חלום. שקדם לו חיוך נוסף בדמות ניצחון גבוה על ירושלים, ועל כך נרחיב בהמשך.
נכון, מנקו ובלאט סיימו עם במדד של הפלוס מינוס עם 8- ו-4- בהתאמה. אבל השפעתם על המתרחש היתה גדולה, שלא לדבר על כך שסורקין סיים ב-10+ וכל השלישייה עצמה סיימה את ההתמודדות עם מדד 38.
בהקשר זה מגיעה מילה טובה ליזהר כהן ,הלא הוא תומאסון. הוא שיחק 26 דקות , קלע בסך הכל 2 נקודות עם אחוזים לא טובים מכל הטווחים, אך סיים ב-10+ במדד הפלוס מינוס. וזה אומר שני דברים: טוב שהוא נרשם בטופס וטוב לראות כי בעת שהוא על המגרש קורים דברים טובים לצהובים. כמו נגד ירושלים וכמו בדרבי.
באין בולדווין ובאין ג'וני קיצר קטש עוד יותר את הרוטציה, כששבעה שחקנים בלבד (בראון, סורקין, ריברו, תומאסון, ניבו, בלאט וקולסון) משחקים 21 דקות ומעלה ונושאים בעיקר הנטל.
היתרון המובנה של מכבי מתחת לסלים לא קיבל כל ביטוי במחצית הראשונה החלשה של הצהובים. 31 נקודות צהובות הן שיא שלילי לעונה זו. לא באמת שוחקו התרגילים ולא באמת חזינו בכדורסל שוטף. אבל הפלישה לנורמנדי האדומה היתה תאווה לעיניים במחצית השנייה.
נורמנדי צהובה אחרי 27:14 ברבע ה-3
בשני הרבעים הראשונים האדומים השתמשו בצמ"ה (ציוד מכני הנדסי) שחגג מתחת לסלים – להלן ג'יילן הורד. פלוס אקטיביות של אלכסנדר ותרומת נק"ל (נשק קל) של אניס. במחצית השנייה הגיח אלימלך זורקין כשהוא רכוב על גבי פומ"ה (פורצת מכשולים הנדסיים) שסייעה לו להפגין דומיננטיות הגנתית והתקפית. 18 נק' ו-4 ריבאונדים הם תרומה מכרעת של המערה החשמלית בקרבות הבלימה וההכרעה של האורחת מהדרייב אין.
הצטרפו אליו: הרק"מ (רכב קרבי משוריין) של לורנזו שדפק 5 צ'אקות לשלוש ב-45% , המסק"ר (מסוק קרב) של ישו שהפגיז בהצלחה 13 פגזים פלוס 6 ריבאונדים, השכפ"ץ (שכבת פיצוף) של ריברו שב-24 דקות תרם 11 נק', 4 ריבאונדים, מדד 15 ו-9+ בפלוס מינוס. ולא נשכח את סטי"ל (ספינת טילים) קולסון שהמטיר 10 חיצים למטרה, קטף 9 ריבאונדים, חטף 3 כדורים וסיים עם מדד 15 ו-8+ בפלוס מינוס. וטוב שמחסן האמל"ח (אמצעי לחימה) של אנגולה הנהדר לא יכול היה לשנות את פני המערכה.
לא היה כדורסל גדול. אבל הדרבי הזה הזכיר את הקרבות של שנות ה-80. לעיתים כדורסל מסורבל ולא יפה לעין ולעיתים מהלכי כדורסל מרגשים הכוללים התעופפויות והאלי הופים מגניבים. לפעמים אגרסיביות ופיצוצים ולפעמים אלגנטיות חיננית וסוויש ברשת. משני הצדדים.
והכל כדי להיאבק על המקום הראשון ולהבטיח הביתיות לאורך הפלייאוף כולו. אז אחרי שהצהובים צלחו את המשימה אולי יואיל נא עופר ינאי לחדול מעיסוקו בצד הצהוב של העיר וקצת ירגיע עם "הפנינים" שהוא משגר לעבר המכבים. כמו שראוי כי דדאס יחדול לעסוק ב-30 נקודות שקלעו לשיטתו האדומים על ראשו של בלאט. לא מעניין בכלל האם הדבר נכון או מצוץ מן האמצע. כן מעניין כי השלשה הקטלנית של בלאט, שהעלתה את הצד הנכון ליתרון 4 ברבע השלישי, היא שסימנה את הפשיטה הצהובה שהכניעה את הפועל במחצית השנייה.
ואיפה היה מב"ס הדרייב אין המכונה דדאס? הוא עסק באותם רגעים באי לקיחת טיים אאוט, בספיגת עבירה טכנית, בפרצופים כלפי אנשי המשרוקית ובציוותים שגויים של חמישיות. למשל, הקפטן האדום, בר טימור, דורג שלישי בדקות המשחק של הדרבי (אחרי אנגולה ואניס) אך סיים עם 5 נקודות בלבד, 2 מ-7 מהשדה, 10- בפלוס מינוס והשפעה מינורית על המתרחש בזירה.
זה לא סותר את העובדה כי דדאס גם הכניס שינוי לטובה ויעילות במשחק של קבוצתו: משחק של התקפות קצרות, דרישה להרים זריקה תוך מספר שניות בודדות, ביסוס מעמדו של הולנד בעמדה מס' 3, מתן מפתחות קבלת ההחלטות לאניס ולאנגולה, ניצול הזדמנויות מיטבי עם הוורסטיליות של הורד בצבע ודחיפת הגארדים לחדור לטבעת פעם אחר פעם.
מה מספרים המספרים של הדרבי
במחצית הראשונה לא היה כל זכר לשטף ההתקפי הנהדר שהצליחה מכבי להתוות במשחק האחרון נגד ירושלים. הפועל הקשתה על מכבי וכפתה משחק אגרסיבי שדחק את מכבי לזריקות לא נוחות ולסיומת מהלכים בסוף שעון הזריקות.
אבל אם מכבי מצליחה לקלוע 57 במחצית השנייה ולהגיע בסופו של דבר כמעט לממוצע העונתי שלה (91 לערב) – אז ראוי שהאדומים יחפשו את הסיבות להפסד אצלם ולא בסיפורי בארי לייבוביץ'. ואם הפועל קוטפת 39 ריבאונדים (מכבי קטפה 40) על ראש הצהובים ועוד בהיכל המקדש ובכל זאת מפסידה – אז מה היא רוצה לעזאזל מכל העולם? ואם חניכיו של דדאס קולעים ב- 66% לשתיים לעומת 54% של מכבי מאותו הטווח ועדיין הם יורדים מנוצחים – אז אולי גם לברון לא יוכל לעזור. ואם הפועל מגיעה יותר פעמים לקו העונשין (18 לעומת 13) – ועדיין יש לה טענות לשופטים – אז אולי גם בארי לייבוביץ' הגדול היה מביע פליאה בנוגע לבכיינות האדומה. והוא היה מהגדולים שהיו כאן. הוא והכדור היו עודד קטש הרבה לפני שעודד קטש היה בתכנון. ואותו אדון לייבוביץ' בכלל אמור היה להיות צהוב ולא אדום, אבל מסופקני אם עופר ינאי בכלל יודע זאת.
13 איבודים להפועל הם יותר מדי, 4 חטיפות כדור הן מעט מדי.
7 איבודים למכבי הם נתון פנטסטי. שלא לדבר על 9 חטיפות שהן אוויר פסגות לנשמה. ולנשימות. במשחק בו האדומים מסיימים ביתרון 9 את המחצית הראשונה למספרים האלו השפעה דרמטית על תוצאת המשחק הסופית. בטח לאור מה שהתפתח במחצית השנייה.
בחינת תרומת הישראלים
19%. זה כל מה שניפקו הישראלים של הפועל מסך כל הנקודות שקלעה קבוצתם. ובבולשביקית להמונים: 16 נקודות (11 של טימור פלוס 5 של גינת) מתוך 82 של הקבוצה כולה קלעו בעלי תעודת זהות כחולה עבור האדומים. וזו עליבות של ממש.
שלישיית מב"ס כולה קלעה 30 (סורקין 18, בלאט 7 פלוס 9 אסיסטים, מנקו 5). הכהן הגדול הוסיף 3 וביחד 33 נקודות. למעלה מ-37% מסך כל הנקודות שקלעו הצהובים.
וראוי להדגיש: שני ישראלים בלבד קלעו עבור הפועל. ושדדאס ימשיך להסביר הכיצד הנאס כמעט ולא ראה מגרש.
ושגינת ימשיך להאמין כי הישראלים של הפועל הם "הטובים בליגה". או בעברית שפת הקודש: פחחח.
מכבי אף עלתה ליתרון דו ספרתי במחצית השנייה – מה שאומר כי לפרקים היא טחנה את הפועל בסביבות 20 הפרש ברגעי המאני טיים של ההתמודדות. אז מגיעות מחמאות לאדומים על המחצית הראשונה אך ברגעי ההכרעה הפועל התאיידה.
נכון, יהיה קשה לאללה לזכות באליפות (ולא אופתע מאף זהות של אלופה) שכן האדומים של תל אביב ושל בירת ישראל הם יריבים חזקים ועקשנים. אבל אם המטכ"ליסט בולדווין ישוב מתישהו לקראת חצי הגמר ואם ג'וני ישוב בקרוב – אז רוח שכינת האופטימיות הזהירה תבצבץ לה מבעד לתחושות. ובריאה מחשבה חיובית לנפש האדם הצהובה. בטח בהשוואה לשישי בצהריים של אום אל פאחם, נוף הגליל, עכו וכפר קאסם.
דרך אגב, הווייז פועל בואדי ערה?
לבטח הוא פועל כהלכה ביפו, ברמת השרון ובהרצליה. אבל יש לוודא כי בעפולה הוא עובד ללא תקלות. עם ובלי ספרא, עם ובלי מינצברגים. עם ובלי קשר לרפיח. ושבת שלום לאבוקסיס.
יכולת מכה שנייה שהביאה ניצחון על ירושלים
בתחילת השבוע הגיבה מכבי בצורה מעוררת כבוד להפסד הקשה מנשוא בגמר הגביע. יזהר כהן עלה להופיע על בימת האירוויזיון של היכל המקדש ועשה זאת כמו גדול עם 17 נקודות ותרומה בשני צדי המגרש. אמנם ג'וני לא שיחק ומכבי היתה קצרה בגארדים, אך היא עלתה נחושה כדי להעביר מסר כי ביתה הוא עדיין מבצרה.
היא ניצחה את כל רבעי ההתמודדות כשחמישה משחקניה: יזהר (תומאסון) כהן , לורנזו, בלאט, סורקין וקולסון מסיימים עם דאבל פיגרס של נקודות. מכבי כבר הגיעה ל-38 הפרש, קלעה 13 מ-26 לשלוש, מסרה 23 אסיסטים ושלטה לגמרי בריבאונד ( 44 לעומת 30 לירושלים).
הגנה טובה, שלשות של בלאט, מהלכים יפים של ריברו ודומיננטיות של סורקין בצבע סייעו לצהובים לסיים את המחצית הראשונה ביתרון 18. יכולת טובה של תומאסון, שלשות של בראון, סלים קלים שקלע סורקין ואינטנסיביות הגנתית המשיכו לתת את הטון גם במחצית השנייה. עד הסוף הטוב. מאייר וגנדלמן שותפו ותרמו גם כן.
נכון, ספידי סמית' קיבל מנוחה, אבל זה לא מוריד כהוא זה מהגישה הבריאה והטובה איתה עלו הצהובים לפרקט – לאחר המכה האיומה שספגו 3 ימים קודם לכן מאותה היריבה.
וכמה מילים לסיום:
בן אל ריברו. מילא יזהר כהן הוא שלנו אבל גם אתה החלטת כעת להתחפש לבן טובים מכרם התימנים. תיסלם על הפאות שעיצבת לעצמך. איזו תספורת מגניבה שמזכירה בני תורה שעלו מתימן ומפזזים להנאתם לצלילי דקלון ואבנר גדסי. ואחלה תרומה היתה לך בדרבי. רק שתמשיך איתנו בעונה הבאה. אבל תביא קודם אליפות. כולל מרפקים קובנים משובחים לכל המציקים מתחת לסלים.
לורנזו. הדומיננטיות שהפגנת על הפרקט עם 19 נק', 4 אסיסטים מול שני איבודים בלבד, 10 במדד ו-13+ בפלוס מינוס ראויה להערכה. לא מעניין ריאל מדריד ודרכון ספרדי. כן מעניין שתוביל אותנו לאליפות, נקודה. אחרי הכל, לא מתקבל על הדעת לסיים עונה כזו ללא אף תואר. ועליך מוטלת האחריות לדאוג כי נחייך בסוף העונה. ובתודה מראש.
פיינל פור. רק ששאראס יעיף את עתמאן בחזרה לקונסטנטינופול. רק שברצוקאס יעיף את ריאל במשחק גבורה. והלוואי שאולימפיאקוס תזכה להניף את הגביע החשוב ביקום. כי הוא "נגנב" ממנה בעונה שעברה וכי משעמם לראות את ריאל מניפה גביע שני ברציפות. לא כיף שקבוצה ארדואנית תניף גביע. ובטח לא קבוצה ירוקה של דימיטריס. והרי הספרדים הם מפלצת והכל ממילא תלוי בהם. בהצלחה רבה לים מדר ויאללה ברצוקאס.
אילת. אנא הישארי בליגה קבוצה דרומית חשובה. הכדורסל על גבול מצרים חשוב לאללה בארץ הקודש. ראש בראש מול באר שבע על ההישארות והלוואי כי גם בעונה הבאה תהיה באילת קבוצה שתייצג את העיר נאמנה. ובכבוד גדול יותר ממה שראינו העונה. אין מגיע בספורט תחרותי. ובכל זאת מגיע לקואץ' גולמאץ לעשות נס. ואולי הוא יגיע בעזרת תפילות התימנים החדשים: יזהר (תומאסון) כהן ובן אל ריברו.
בהצלחה רבה לצהובים נגד עירוני רמת גן ונגד קריית אתא ורק שיגיעו ימים שקטים.
