יום צהוב, יום שחור: סיכום ההפסד של בית״ר לחדרה

לוח הזמנים המפוקפק של מנהלת הליגה עבור הפלייאוף התחתון ייצר לבית"ר שגרה מאוד מוזרה. את המיני פגרה הראשונה של הפלייאוף ניצלו בבית"ר כדי להשתפר, ללמוד טוב יותר את הסגנון של המאמן ברק יצחקי ולנצח את מכבי נתניה בצורה משכנעת. אחרי הניצחון הגיעה המיני פגרה השנייה, ובבית״ כמו בבית״ אחרי ניצחון, התעסקו כולם בעיקר בספקולציות לגבי מה יקרה בקיץ הקרוב. כאילו שהקבוצה הבטיחה את הישארותה בליגה ולא נמצאת רק במרחק 3 נקודות מהקו האדום.

הדיווחים רצו בכל האתרים, מהערכות לגבי הסכום שאותו תקבל הקבוצה על מכירתו של עדי יונה, דרך היתכנות לחוזה חדש למיגל סילבה, מי יהיו הזרים שיבחר אלמוג כהן ועל שמות של ישראלים פוטנציאליים לחיזוק כמו אליאל פרץ.

המסרים מיצחקי והשחקנים ניסו לייצר מציאות שהראש שלהם בהווה, במאבקי התחתית שעתידים לבוא, אך בבית"ר כמו בבית"ר שוב הוכח שלא כל כך פשוט להפריד את האווירה הכללית מהצוות המקצועי והשחקנים. ואת התוצאה לכך ראינו אתמול על כר הדשא בטדי, עם הפסד מרגיז לחיים סילבס וחדרה.

המשחק למעשה נגמר בדקה ה-12. ההורים עם הילדים הקטנים בצבעי צהוב שחור, הקונפטי ישירות מהקלפי והפרחים ללוחם במיל' רס"ל מנשה זלקה – כולם היו רק התפאורה בהצגה של סילבס. בדקות הראשונות הוא עוד ניסה לייצר בילד אפ עם הנעת כדור מהשוער, אך פחות מרבע שעה הספיקה לו כדי להבין מי הוא ובאיזו קבוצה הוא משחק וכמה המשרה חשובה למאמן בשוק התעסוקה העכשווי. בהחלטה אחת, לעבור לטקטיקה של להעיף כדורים לחצי של היריבה, סילבס הוציא את העוקץ מהכדורגל של יצחקי, ושלח 15,000 ירושלמים לבדוק שוב את המצב בתחתית הטבלה. מי שחשב שהסיפור נגמר מוטב שיחשוב שוב.

למרות האווירה הנהדרת, בית"ר סיפקה את המשחק הכי חלש שלה בעידן ברק יצחקי ופשוט לא מצאה מענה למשחק הזהיר ולצפיפות של היריבה. בעצם מהרגע שבו סילבס ויתר על הנעת הכדור הירושלמים איבדו את הדרך שלהם לייצר יתרון על החדרתים.

חורחלי, שכל תכליתו בשיטה הנוכחית זה משחק הלחץ, הפך ללא רלוונטי. עושי המשחק שמובילים את הקבוצה – שועה, מיכה ויונה – הלכו לאיבוד ולא הצליחו לייצר מצבים, ובעיקר יצחקי לא מצא את הפתרונות לחומה שהעמידה היריבה בין שחקני בית״ר לשער שלה. עד כמה בית"ר הגיעה לא מוכנה? מול השוער המחליף של חדרה היא לא בעטה אפילו פעם אחת למסגרת ב-90 דקות. ככה לא מבטיחים הישארות, ובעיקר ככה מלמדים גם את היריבות הבאות איך אפשר להתמודד איתך.

מופע האימים של פוקסמן

את המשחק בית"ר הפסידה קודם כל בגלל היכולת החלשה שלה, אך מי שעוד אחראי להרס חווית המשחק עבור האוהדים הירושלמים היה השופט דוד פוקסמן. דווקא בשעה שכל המעטפת של משחק הכדורגל עושה הכל כדי לייצר חוויה שונה, שתמשוך קהלים חדשים ותהפוך את המוצר הכללי ליותר אטרקטיבי, מגיע גורם אחד – קטן אך עם המון השפעה – ומחליט להפוך את החוויה להרבה פחות מהנה והרבה יותר מסורבלת.

המופע של פוקסמן התנקז בעיקר למחצית השנייה. זה החל בכרטיס אדום מוטעה לחובת בית״ר שתוקן בואר, לאחר מכן הגיע ספק פנדל וכרטיס אדום לחובת החדרתים, שגם הם לא זכו למענה הולם. וזה עוד לפני שמדברים על הכרטיסים צהובים למאמנים משני הצדדים ולא מעט בלאגן במשחק שעל הנייר אמור להיות מהנוחים בליגה לשיפוט.

אבל הבעיה הכי גדולה בניהול המשחק של פוקסמן אתמול שהוא פשוט לא היה מנוהל. ובמה זה התבטא? בכך שלא באמת שיחקו כדורגל ב-45 הדקות האחרונות. יש מושג כזה שנקרא שטף משחק. אתמול הוא לא היה קיים, והכל בחסות השופט. אבל כל זה קורה בגלל שפוקסמן לא הגיב. לא כשהשוער של חדרה הרשה לעצמו לבזבז את הזמן כרצונו ללא ספיגת כרטיס, לא כשהבלם החדרתי התגלגל על הדשא ותוך כדי גם חוזר באורח פלא לתחומי המגרש רק כדי להעביר דקה נוספת. ואז, כשנגמר הזמןם החוקי, אחרי שבמקרה הטוב שוחקו במחצית השנייה 20 דקות של נטו כדורגל, מתכבד השופט בתוספת זמן של 8 דקות בלבד.

אפשר היה לחיות אם זה אם מדובר היה במקרה חד פעמי, אך זה ממש לא המצב. הפעם זה היה לרעת הבית"רים, אבל בכל שבוע זה לרעת קבוצה אחרת. המשותף לכל המקרים הללו זה שהיחידים שנפגעים מהנושא בכל שבוע ושבוע הם האוהדים' שנוסעים שעות בדרכים ומשלמים ממיטב כספם בשביל לקבל מוצר גרוע.

מנוע לצמיחת כמות הקהל

התוצאה אמנם מאכזבת, אך המראות מהיציעים הותירו כל אוהד בית"ר עם חיוך ומעט יותר אופטימיות לעתיד. בית"ר בטדי בשבת בצהריים זאת כבר עובדה קיימת. אם עד לפני שנתיים עוד הצליחו בעלי אינטרס לחזק את הנראטיב של קהל מסורתי שאין סיבה שקבוצתו תשחק בשבת הרי ששלושה משחקי בית בעונה וחצי האחרונות לא הותירו ספק גם לגדולי המפקפקים. 15,000 ירושלמים נגד חדרה יחד עם 13,000 ו-16,000 נגד נס ציונה ואשדוד בהתאמה בעונה שעברה הוכיחו שהקהל של בית"ר צמא למשחקים בשעות אור, שדור שלם שלא יכל להגיע לטדי בעקבות השעות המאוחרות רק מייחל להצטרף לחגיגה.

והחגיגה לא היתה רק ביציע, גם קברניטי המועדון מבינים את המגמה. אם בעבר הם היו מצניעים קיום משחק בשבת ברשתות החברתיות של הקבוצה, היום זה כבר פסטיבל שלם שכל כוכבי הקבוצה נרתמים כדי לקדם את מכירת הכרטיסים אליו. בטווח הקצר מדובר ברווחים גדולים הרבה יותר מהרווחים הצפויים ממשחק דומה במוצאי השבת או בערב ראשון\שני, בטווח הארוך לפחות חלק מאותם ילדים קטנים שהגיעו עם חולצה צהובה לטדי יהפכו בעוד כמה שנים לאורחים קבועים ביציע ולבעלי מנוי.

בשביל הבעלים, השחקנים, האוהדים ובעיקר עבור הילדים – תנו לנו עוד כדורגל בשבת.