על הגריל: הדילמות של אליניב ברדה בעקבות ההפסד בפ״ת והפתיחה החלשה

את הספוילר לקראת ההפסד להפועל פתח תקווה, הפועל באר שבע למעשה קיבלה כבר ביומו האחרון של חלון ההעברות.

בצעד חריג, כמעט בלתי שגרתי, החתימה הקבוצה את אילון אלמוג בהעברה ישירה ממכבי תל אביב. אלמוג, ששיחק בכל מיני עמדות התקפיות לאורך הקריירה שלו, יועד לעמדת החלוץ. הסיבה היא כי "ברדה מאמין בזה שהוא יבוא לידי ביטוי יותר טוב בעמדה", כך על פי דיווחים במהלך הימים מאז החתימה.

אילון אלמוג לא אשם במצבה של הפועל באר שבע, אבל אפשר לקחת את הסיפור הזה כסמל. הפועל באר שבע הולכת ובונה את הסגל שלה בשבועות האחרונים על סמך משאלות לב ופחות על סמך המציאות בשטח. זה לא רק שחקן הרכש ממכבי תל אביב, אלא גם ניסיונות נוספים להעביר שחקנים לעמדות הלא טבעיות שלהם או לבנות על שחקנים שמעולם לא נתנו תפוקה משמעותית.

באותה מידה היה ניתן לדבר על יתר החולייה הקדמית ששוב לא הצליחה לכבוש. אפשר היה לדבר על יוני סטויאנוב, שבאלתור חוזר יהפוך למגן הימני הבכיר בסגל, בניסיון נואש לשכפל את ההצלחה החד-פעמית עם ההסבה הזהה של שגיב יחזקאל לפני כשנה. אפילו אפשר לציין את הניסיון המחודש להשתמש באיתן טיבי כבלם משמעותי בקבוצה, למרות שכבר היה בדרך החוצה ושיאו מאחוריו.

בעולם שבו הפועל באר שבע מנופפת פעם אחר פעם בדגל הפערים הכלכליים אל מול מי שאמורות להיות יריבותיה לצמרת, יכול להיות שהיא הייתה צריכה להתיישר לגישה טיפה אחרת. המונח החם היום בכדורגל העולמי זה "מאניבול", למרות שרוב מי שמשתמש במונח הזה לא באמת יודע מה הוא אומר.

אם יש מישהו בצוות המקצועי שיבחן את הנתונים של הפועל באר שבע מתחילת העונה, הוא יגלה עד כמה המאניבול שהקבוצה מנסה להשתמש בו לא עובד. רוב נתוני ההתקפה מעידים עד כמה הקבוצה לא אפקטיבית בחלק הקדמי שלה. בשלושת המשחקים האחרונים היא בעטה לשער 58 פעמים, אבל מתוכן רק 20 הלכו לכיוון המסגרת. במשחק מול הפועל פתח תקווה היחס הזה היה אפילו גרוע יותר, 4 בעיטות למסגרת מתוך 21 ניסיונות.

האנליסטים החובבים יסתכלו גם לעבר עמודת השערים הצפויים, שם הפועל באר שבע הייתה אמורה לכבוש כ-5 שערים בשלושת המשחקים האחרונים אך בפועל כבשה רק אחד. יכול להיות שלאנליסט של הקבוצה יהיה יותץר זמן להתעמק בנתון הזה בקרוב, לאחר שמצא את עצמו סופג כרטיס אדום במשחק האחרון.

שקט תעשייתי הוא באמת דבר טוב?

ועם כל זה, צריך להזכיר גם את מי שעומד בחזית. אליניב ברדה בחר, במודע או שלא במודע, להציב את עצמו להיות הפנים של אירועי הקיץ האחרון. התפישה הרווחת היא שלברדה היתה יד ורגל בבניית הסגל הנוכחי וההצבה שלו במגרש. עם זאת, ברדה היה צריך להתמודד עם לא מעט מכשולים בדרך שהונחתו עליו מלמעלה: החל מהקיצוץ בתקציב, דרך משחקי החוזה מול שחקנים ועד לאירועי סיום החלון. הבולט שבהם היה השחרור של שגיב יחזקאל, שנעשה במהלך ראש השנה כמעט ללא תיאום עם ברדה ועם אפשרויות מוגבלות להיערך לאלטרנטיבות.

יותר מאשר ברדה הוא איש מקצוע, ברדה הוא איש מערכת. אלונה ברקת כבעלים לא עומדת בשורה אחת עם טביב, שרצקי או שאר הבעלים שקובעים הרכב, אבל היא דמות דומיננטית במערכת קבלת ההחלטות הלוקה בחסר של הפועל באר שבע. כשברדה הנאמן עומד לפני המצלמות, במידה מסויימת הוא בוחר לקחת אחריות עבור המועדון, גם בדברים שהוא לא מסכים איתם ונוצרו כאילוץ.

במצב העניינים שנוצר, לא בטוח שמאמן אחר היה יכול לחלץ משמעותית הרבה יותר מהסגל שנוצר בהפועל באר שבע. מירוץ האליפות התרחק עוד לפני שהתחיל ומקום בפלייאוף העליון הוא לא באמת הישג עבור המועדון. ההבדל היחיד בין ברדה לכל מאמן אחר הוא אובדן המורשת שמונח על הכף. ההקרבה של ברדה בסיטואציה הזו עלולה להסתיים בהקרבת הסנטימנט שיש לאוהדי הקבוצה כלפי מי שהיה אחראי לשינוי ההיסטורי בעשור האחרון.