הרשתות החברתיות, קבוצות הווטסאפ, כולן רעשו וגעשו כבר תוך כדי משחק הגביע של הפועל באר שבע מול עירוני טבריה. לא התוצאה או ההרכב מלא הרוטציות העסיקו את האוהדים, אלא שם אחד. אמיר גנאח.
גנאח היה אחד השחקנים שיותר הרשימו על כר הדשא במשחק, גם אם לא היה זה שכבש את השער הבודד, שסידר לב״שׁ את העלייה לרבע הגמר. הוא סיפק את שביעות רצונם של האוהדים על פני כל הקשת. החל מאלו שמחפשים את המספרים והביצועים ועד לאלו שנופלים בשבי הדריבל ומתרגשים מכל פעולה כזו, בין אם יש לה תכלית ובין אם לא. מעל להכל זוהרת הכותרת הכמעט נדירה בבירת הנגב – "שחקן בית".
תומר יוספי כמשל
בניגוד לשתי היריבות הבכירות לצמרת, הפועל באר שבע התאפיינה לאורך השנים כקבוצה שבעיקר רוכשת שחקנים ופחות מגדלת אותם בעצמה. בעוד שגיבורי המונדיאליטו והיורו של הנבחרות הצעירות מתחילים לקבל מקום מרכזי בקבוצות שלהם, בדרום זה לא קורה. הנציג היחיד שלה במונדיאליטו, עילי מדמון, כמעט ולא מוצא את עצמו בסגל עם 3 הופעות ליגה בלבד. ביורו היה לה נציג אחד, אבל גם הוא היה שחקן רכש – אור בלוריאן שבינתיים הושאל להפועל תל אביב.
בתוך סיפור שחקני הבית, הראש של האוהדים תמיד מופנה צפונה לעבר אחד השחקנים הבולטים בליגה העונה. תומר יוספי קיבל לא מעט הזדמנויות להיות חלק מהקבוצה מרגע שעלה לבוגרים בסוף עונת 2018/19. למרות זאת, הקריירה שלו הייתה מלאת עליות וירידות, עד שבתחילת העונה שעברה הוא יצא מהתוכניות לחלוטין. הוא מצא את מקומו מחדש כמושאל להפועל חיפה, כשהוא כובש 9 שערי ליגה במשך קצת יותר משנה. לשם השוואה, הוא כבש כמות זהה של שערים במשך ארבע שנים בקבוצת נעוריו.
תחילת הדרך של תומר יוספי, בדיוק כמו זו של גנאח, הייתה ברוח סערה. את שער הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת היה גם שער ניצחון במשחק מול הפועל חדרה בסוף הפלייאוף העליון, מה שהבטיח לחניכים של בכר אז כרטיס למפעל אירופי. בהמשך הוא השתלב בסגל הנבחרת הצעירה, אבל משהו נתקע. מי שהיה התקווה לשחקן בית שיתקע יתד בסגל הקבוצה הפך לשחקן שכמעט לא מוצא את עצמו.
סטיית תקן של המודל
ההשוואה האוטומטית בין שחקני הבית מסתיימת כמעט בשלב הזה. גנאח הוא במידה מסויימת זה שאחראי לרשום את הפרק הבא בהתקדמות הקריירה שלו והתקרה שלו נראית בהחלט גבוהה ורחוקה.
צריך להבין את הקושי שבו נתקל שחקן שגדל במחלקת הנוער הדרומית בדרך להפוך לשחקן בליגת העל. נכון להיום, המחלקה נמצאת בפער מקצועי משמעותי ממקבילותיה. נהירה של ילדים באר שבעיים עוד לפני גיל 14 לקבוצות גדולות יותר הפכה להיות תהליך כמעט טבעי. אלו שכבר נשארים מקבלים מעטפת דלה ומעט מאודש תמיכה. מהימים שבהם התגאו בשיתוף פעולה עם אתלטיקו מדריד נשארו רק פנימייה מצומצמת בכפר הנוער אשל הנשיא ועוזר המאמן של ברדה כיום, דייויד סימנייגו.
נוסף על זה, המערכת כמעט התאהבה בסיפורים של תואמי רותם חטואל או יוני סטויאנוב. בשנים האחרונות מושקע מאמץ בניסיון למצוא שחקנים צעירים אנונימיים בליגה הלאומית ולפתח אותם. גם אם העלויות נמוכות, לא מעט פעמים זה מגיע בסדר העדיפויות על פני ההשקעה במחלקת הנוער.
מרגע שהשחקן עולה לבוגרים, המעטפת הופכת להיות אפילו דלילה יותר. בסביבת המועדון מדברים לא מעט על הגיבוי שגנאח מקבל מברדה, אבל מדברים גם על הקושי שלו לפתח אותו. במבנה המקצועי של המועדון, אין מספיק אנשי צוות שיכולים לעבוד איתו באופן אישי. בשלב התחלתי, שבו הפער בינו לבין יתר הסגל הוא מובן, אבל בהמשך יכול להיווצר פער גדול יותר.
ומה קורה אם מבינים שצריך לבצע התאמות בתהליך הפיתוח שלו? להפועל באר שבע אין קבוצה תואמת בית"ר תל אביב או הפועל עפולה. כך קורה שחלק מהשחקנים יוצאים להשאלות מפוזרות ברחבי הארץ וחלקם לא באמת זוכים לתמיכה גדולה יותר. סטויאנוב למשל הרוויח בצורה משמעותית מההשאלה לנס ציונה בעונה שעברה. לעומתו מדמון כמעט ולא הצליח להתקדם בהשאלות לבני יהודה ובית"ר ירושלים.
בידיים של ברדה
כל אלו מעידים עד כמה גבוה האתגר שעומד בפני גנאח. במציאות שבה המטרה היא להתברג כשחקן בוגרים הוא יצטרך להתגבר על כמה משוכות כדי לקבוע את עתידו. כל עוד הוא בשלב הזה של הקריירה, הכישרון הגולמי שלו מספיק כדי לאפשר לו לקבל מקום חשוב בתוך הסגל. ייתכן והמשחק מול טבריה אפילו יחזיר אותו להרכב, אחרי חודשיים שבהם בעיקר עלה מהספסל.
לצד הביטחון שהוא יקבל, גנאח יצטרך ללמוד עם הזמן מה הנקודות שבהן יצטרך להשתפר. אם נחזור לעניין הדריבלים – אחוז הדריבלים המוצלחים שלו (52%) הוא כמעט זהה לזה של מילסון (54%). עם זאת, לגנאח עדיין חסר הליטוש. ניתן היה לראות את זה במהלך שהוביל לפנדל, אז הוא ניסה לעבור מספר שחקנים בדריבל בתוך הרחבה הלוך וחזור, כשבשום שלב הוא לא עוקף אף אחד מהם או בוחן את אופציית המסירה. סט היכולות שלו בשלב הזה הוא טוב, אבל שיפור שלהן יכול להפוך אותו לאחד מהכשרונות העולים בליגה.
על הקווים, ברדה מתבונן בילד שגדל לו בידיים. מי שמכיר אותו אומר שהוא כמעט מרגיש מחוייבות כלפי השחקן המקומי והצורך באחד כזה בסגל. מאז שברדה עלה לבוגרים לפני יותר מ-20 שנה, כמעט ולא צמחו שחקנים בקבוצה שגם השתלבו ברמות הגבוהות. כל עוד זה תלוי בו, הוא ידאג שהכישרון הזה לא ילך לאיבוד.
