בכל עונת כדורגל ישנם מספר משחקים שמגדירים לאן פניה של הקבוצה. בשנה שעברה התבוסה בטרנר הגדירה את העונה של הפועל, סימנה את סוף דרכם של עומר בוקסנבוים וסלובודאן דראפיץ' באדום, והגדירה את מלחמות ההישרדות שמצפות לה.
גם אתמול, כמו בב״ש וכמו במשחק ההישארות נגד קריית שמונה, דראפיץ' היה שם. הוא עמד בצד השני וראה את האדומים עושים שני קאמבקים מרשימים (מ-2:0 ומ-3:2 בזמן פציעות), במשחק בו גילתה הקבוצה של בורחה לאמה אופי שלא בטוח שידעה שיש לה.
כל הטעויות האפשריות
הפועל הגיעה למשחק נפוחה אחרי התיקו המחמיא מול האלופה מחיפה. אין דרך אחרת להגדיר זאת. סדרת חילופים בהרכב (חלק מטעמי רוטציה ומנוחה וחלק טקטיים) שלחה אל הדשא מערך כל כך התקפי שאפילו דראפיץ׳ לא חלם עליו. סכנין ניצלה זאת כדי לעקוץ.
לאמה בחר לעלות במערך הקבוע שלו, עם חמישה מאחור, אבל עם שני שחקני כנף סופר התקפיים (סניור בימין וסאלם משמאל), שבילו הרבה יותר בשלישי המגרש הקדמי מאשר בעבודת ההגנה. מצד אחד הם לא באמת היו אפקטיביים התקפית ומצד שני, השערים הגיעו בדיוק מהשטחין הריקים שהשאירו מאחוריהם.
בשער הראשון ניצלה סכנין חוסר תיאום בין טל ארצ'ל לסניור כדי להכניס כדור ארוך לדור חוגי שבעט כדור מדויק לרשת של זובאס ההמום. בשער השני סכנין עשתה את אותו הדבר מהאגף של אביב סאלם, כאשר גם במקרה הזה הבלמים לא חיפו היטב על כדור שעבר את המגן והשאיר שחקן חופשי באגף. וזה לא היה הסוף, עם קצת יותר ריכוז סכנין היתה יכולה לתת גם את השלישי והרביעי לפני שריקת המחצית ולייתר את 45 הדקות האחרונות.
אי אפשר להאשים שחקן אחד בשערים שהפועל ספגה, למעשה לכל שחקן בחוליית ההגנה יש אשמה מסוימת בשערים, אם זה זובאס שהרחיק רע בשער השני, סניור וסלם שיצרו חורים או הבלמים שיצאו גבוה ולא הספיקו לחפות על המגנים. לכל שחקני ההגנה היה חלק באחד מן השערים לפחות, אבל מעל כולם עושה שמי שאשם בשערים הוא המאמן (או מי שלא נותן את ההוראות הטקטיות) ששלח את סניור וסאלם להתקיף כאילו אין מחר.
אחרי 45 דקות אומללות בהפועל הבינו את הטעויות וגם הגיבו להן. אלטמן (עוד נגיע אליו) נכנס במקום סניור, ארצ׳ל עבר לשחק מגן ימני בקו של ארבעה בלבד מאחור, ומכאן היתה בעיקר קבוצה אחת על המגרש.
לפעמים פחות זה דווקא יותר
החששות בנוגע לתפקוד ההגנה מול המתפרצות של סכנין התבדו מהר מאוד.. אור בלוריאן במחצית לפנתיאון קיבל בזכות צמד השערים את כל הפוקוס, אבל מגיע גם לא מעט קרדיט לבראיין פאסי, שבשקט בשקט הופך לשחקן שאפשר לסמוך עליו.
הבלם הקונגולזי הגיע להפועל עם לא מעט סימני שאלה לאחר שירד עם קבוצתו לליגה השלישית בצרפת, ופתח רע את העונה. לקח לו קצת זמן, אבל במשחקים האחרונים הוא נכנס לעניינים וונהיה המבוגר אחראי בהגנה. מול בני סכנין רשם פאסי משחק שיא עם לא פחות מתשעה חילוצי כדור (הכי הרבה מבין השחקנים על הדשא). ממשחק למשחק פאסי משתפר ואולי, אחרי הכל, הבלם שנתפס כרכש רע בקיץ יוכל להתברר בסוף העונה כבינגו.
אבל מעל כולם היה שוב בלוריאן, הבינגו המושלם של הנהלת הפועל בקיץ. עם קשיחות ואופי מרשימים במיוחד לבחור בן 23, הוא משכיח לחולטין את החשש מהעזיבה של סתיו למקין בקיץ. לחשוב שהשנים הטובות בקריירה שלו עוד לפניו.
מול סכנין בלוריאן הפגין את כל הרפרטואר שלו – יכולת הגנתית משופרת בחצי השני עם משחק ראש משובח ו75% הצלחה בתיקולים. הוא ופאסי היו השחקנים שנגעו הכי הרבה בכדור ומסרו הכי הרבה מסירות מדויקות ואז גם הגיע הצמד. השער הראשון בנגיחה מצוינת מבעיטה חופשית, השני, לאחר שהוסט לעמדת החלוץ בדקות האחרונות, הגיע בבעיטה חזקה לרשת לאחר הסתננות לרחבה. עם שערו השלישי העונה בליגה בלוריאן מזכיר להפועל נשכחות מבלם אחר ששיחק בעבר בקבוצה וגם נודע באהבתו לכיבוש שערים.
שחקן גמור? שחקן של מספרים!
יריית הפתיחה לעידן מינצברג הייתה החתמתו של עומרי אלטמן. שחקן ההתקפה ששיחק בשתי קדנציות שונות בהפועל והיה אהוב ביציעי בלומפילד חזר לקדנציה שלישית בקול תרועה רמה ונרכש תמורת מאות אלפי דולרים מקבוצתו הקפריסאית וקיבל חוזה שעליו רק היה יכול לחלום בעידן של הניסנובים.
אלטמן החל את העונה כשהוא סוחב פציעת גב ספק כרונית, וכבר החלו דיבורים ורינונים סביב החתמתו כולל טענות שמדובר בחתול בשק. זה לקח כמה חודשים, אבל עושה רושם שבחודש האחרון הפועל סוף סוף קיבלה את עומרי אלטמן בחזרה.
זה התחיל עם שער בפנדל די דרדלה מול בני ריינה, שבוע לאחר מכן כבר היה בישול שנפסל שלא בצדק ושער חוקי שאושר מול הפועל פ"ת, ואז גם הגיע שער בבעיטה חופשית מול הפועל ירושלים ומול בני סכנין שער בריבאונד לאחר החמצת פנדל ובישול נהדר בכדור חופשי. ארבעה שערים ובישול בחמישה משחקים, כשהוא מעורב בשער בכל 76 דקות. תוסיפו על זה גם שני פנדלים שסחט ותקבלו את שחקן של מספרים שלא היה בהפועל מאז ימי עומר דמארי.
אבל לא רק המספרים עושים את ההבדל. מול בני סכנין, העלייה של אלטמן עשתה את השינוי ההתקפי עבור התקפת הפועל שעד לאותו רגע היתה אנמית ולא אפקיבית למרות החזקת הכדור. תוך פחות מחמש דקות על המגרש הוא קיבל כדור מצ'יבוטה וסחט פנדל אותו החטיא וכבש מהריבאונד. רבע שעה מאוחר יותר הוא בישל באומנות לאור בלוריאן מכדור חופשי מדויק ולקינוח כמעט כבש שוב בבעיטה חופשית שזיעזעה את המשקוף של אבו ניל.
היכולת המשופרת של אלטמן יכולה לעשות את ההבדל ההתקפי עבור הפועל. עושה רושם שהיא גם קיבעה את מקומו כחלוץ החוד המוביל ש להפועל (בצוותא עם דחיקתו של אוז׳בולט לקצה הרוטציה, בואך החוצה). אבל בעיקר זו היכולת במצבים נייחים – להפועל לא היה בועט כדורים חופשיים ברמתו מאז סלים טועמה
למעשה, בשבע השנים האחרונות אלטמן הוא השחקן היחידי בהפועל שכבש שער בבעיטה חופשית. עשרות השחקנים שעברו באדום בתקופה הזו, חלקם עם מוניטין, אבל איש מהם לא הצליח למצוא את הרשת בבעיטה חופשית. כשמדובר בקבוצה שמחפשת וצמאה לכל דבר שיוכל לתת לה שער, היכולת של אלטמן לכבוש ולבשל בבעיטות חופשיות היא אוצר בלתי נדלה, ומה שעשוי לקבוע לאן תלך העונה הזו.
