אני לא יודע איך והאם בכלל מישהו יזכור את העונה הזו של הפועל בראי ההיסטוריה, אבל על ההתנהלות שלה בחודש ינואר השנה, באחד מחלונות ההעברות הסוערים שידעה הקבוצה מאז ומעולם, צריך לכתוב ספר. אולי אפילו יותר מאחד.
כי בסופו של דבר, בינואר המשוגע הזה (פלוס כמה ימים בפברואר), היה פה הכל מהכל. שמועות על מכירת חיסול, חיזוק מאסיבי בכל העמדות החסרות, פיטורים (מאחורים מאוד) של מאמן כושל, החתמת המאמן הכי מתאים ומרגש בשוק ובסוף מכירה של של שני הזרים היקרים והטובים ביותר בסגל, מבלי להביא להם מחליפים ראויים. אה, והיה פה גם חיסכון של יותר משני מיליון שקלים לבעלים שאמידותם הכלכלית לטווח הארוך עדיין מוטלת בספק.
יהיו כאלה שיקראו לספר שלהם ״שובו של הבן האובד״, אחרים ״מהפכת ינואר״ ויש כאלה שיכנו אותו בשם ״קריסת הקונספציה״ או ״הונאת התודעה הגדולה בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי״. ויש שיבחרו בפן הכלכלי עם רב המכר ״הבוננזה של המינצברגים״ או ״חוזה לך ברח״.
על העובדות קשה להתווכח, אבל זוויות לא חסרות. לפניכם תקצירים לכמה מהספרים הפוטנציאלים הללו.
הרומן הרומנטי – יוסי שוב הביתה
גולת הכותרת של חלון ינואר המופרע היא שובו של יוסי אבוקסיס לוולפסון בסאגה שמשלבת רומנטיקה, היגיון והמון רגש. כבר שלושה עשורים, מאז שחתם בבית״ר כשחקן ב-1995, מנהל אבוקסיס יחסי אהבה-שנאה עם הקהל האדום. לא היה שחקן, אולי מלבד איתן טייב, שזכה לבוז כפי שנשרק לאבוקסיס כשהגיע במדים הצהובים לביקורים בבלומפילד ולא היה שחקן שזכה לאהבה חסרת התנאים שקיבל בשעה שלבש אדום. במובן הזה הוא האיש הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון.
גם מבחינה מקצועית אבוקסיס הוא בינגו. אם יש תכונה אחת שאין עליה עוררין היא היכולת שלו לנהל קבוצות נחותות מול קבוצות עדיפות, וזה בדיוק מה שהפועל במצבה הנוכחי צריכה. אף אחד לא מחפש שיעמיד קבוצה שמשחקת אטרקטיבי, תן לנו לפרק אותם 0-1 ותהיה אלוהים בבלומפילד. ואם על הדרך תעשה סוף גם לבצורת הדרבים, ייכתב עוד פרק מפואר בהיסטוריה האדומה של המאמן.
מהצד השני, כבר במסיבת העיתונאים הבהיר אבוקסיס בדרכו האופיינית שאולי אנחנו רואים בו כבן האובד ששב הביתה, אבל הוא לא רואה שום דבר חוץ מאשר את עצמו. בדרך בה הסביר את הפרידה מבית״ר הוא בעצם אמר גם לנו, אוהדי הפועל, שאם הדברים לא יסתדרו או שירגיש שלא נותנים לו את הכלים להצליח, העזיבה תהיה מהירה. וכואבת. ראינו איך זה עבד בבית״ר, ומי שחושב שבהפועל הוא יתנהל בצורה שונה הוא נאיבי במקרה הטוב וטיפש במקרה הרע.
לאן ילך הרומן הזה קשה לדעת, בטח כשרגע אחרי החתימה שלפו לאבוקסיס מהפאזל שני חלקים סופר קריטיים (רודריגס ואוז׳בולט). מן הסתם הוא היה מודע לכך כשחתם, אך אם לא יביא התוצאות המצופות, הרומן הזה יכול להגיע למחוזות אחרים לגמרי מהחלומות של כולם.
המותחן המלחמתי – קריסת הקונספציה
ביוני 2023, כששטחו את התוכניות המקצועיות שלהם לעונה הקרובה, הבטיחו הבעלים החדשים שהקבוצה תיבנה על שחקנים זרים איכותיים וכמה ישראלים בכירים שיתנו את הבסיס לפריחת הכשרונות הצעירים בסגל.
אמנם יש נסיבות מקלות – מלחמה, פציעות וכו׳ – אבל את רצף ההפסדים קטעה הפועל בשבת ללא אף שחקן בית צעיר בהרכב שלה ועם שלושה זרים בלבד, שאחד מהם אמנם כבש אבל כבר היה עם רגל וחצי בחוץ.
לפחות עד עתה, הכיוון הזה נכשל. הפרויקט הרומנטי שרץ לדיוויד מינצברג בראש אי שם בחודשי הקיץ, קרס אל תוך עצמו עם סדרת החלטות רעות, ובראשן מינוי בורחה לאמה לתפקיד המאמן. תוסיפו לזה שמעליו מונה עוד עוד איש חסר ניסיון – המנהל המקצועי חן סול – ותקבלו גיבוי מלא ותמוה למאמן כושל לאורך מספר חודשים, למרות מה שכולם ראו על המגרש.
גם הבוסים של סול בארה״ב התעקשו בהתחלה, לא ויתרו. זה לא עזר. הקבוצה הידרדרה, הקו האדום התקרב, האוהדים נכנסו לתמונה והפעילו לחץ. ובסוף, באיחור של חודשיים, גם בהנהלת הפועל הבינו שככה העסק פשוט לא עובד. הקונספציה פשוט קרסה.
איך אמר גרצ׳ו מארקס? יש לי עקרונות, אבל אם הם לא מתאימים יש לי גם עקרונות אחרים. אז גם מינצברג שינה דיסקט, ואז הגיעה מהפכת ינואר.
מול אשדוד אלו כבר היו בהרכב איהאב גנאיים, רז מאיר, זיו מורגן וסתיו טוריאל, שהגיעו כולם בחלון הנוכחי (יחד עם אליאן רוחאנא שפתח בדרבי ובובקאר טאמבדו ודיוויד קופרמן שחתמו בשבוע האחרון). הילדים, האקזיטים העתידיים של מינצברג, נדחקו לאחור. פתאום המקום שכל כך רצו לתת להם בהרכב, ממש לא בטוח.
אל ים קנצפולסקי, רן בנימין ועומר סניור הם עדיין פוטנציאלים גדולים, אך קיבלו הרבה מאוד הזדמנויות ולא הצילחו להוכיח שמקומם בהרכב, ולא רק באשמתם. ליעד רמות בקושי קיבל הזדמנויות ואור ישראלוב מבלה בשיקום יותר מאשר על הדשא. עכשיו שימתינו לתורם.
הפועל צריכה להודות בזה רשמית. מהפכת הצעירים (והזרים האיכותיים היקרים) נגמרה. אם בתחילת העונה ההרגשה היתה שהכיוון הוא שיש איכות על המגרש אז אפשר להתפשר על דמות המאמן (מה שהקצין מאוד בתקופת לאמה), עושה רושם שעכשיו הקו הכללי הוא ההיפך הגמור – יש לנו את אבוקסיס, הסגל פחות משנה.
כי אם היו אומרים לכם בקיץ שהסגל העונה ייבנה על אלטמן הפציע, לאיוס הלא יציב ושלושה זרים כמו זובאס, פאסי וטאמבדו, אני לא חושב שמישהו מאיתנו היה חולם על משהו מעבר להישארות בליגה.
המדריך הפסיכולוגי – הנדסת תודעה למתקדמים
בכל הקשור לכדורגל, הפועל ת״א היא הקבוצה הכי קפריזית בישראל, בצוותא עם בית״ר ירושלים. שנים של קבוצות אדירות, הישגים יוצאים דופן ושחקנים שמרטיטים את הלב לצד עונות נפל, התנהלות כלכלית כושלת וקבוצות שמעליבות את קהל האוהדים האדיר שלה. אבל יש מקום שבו הקבוצה היא אי של יציבות – בהנדסת התודעה.
רק תחשבו על ימי בית שאן ומה שעשו לה משה תאומים וחבורתו. או על ימי חיים רמון בהם הצליחו לשדר לכולם שהכל בסדר בשעה שחובות של עשרות מיליונים נערמו מאחורי הקלעים. בתחום הזה הפועל היא אימפריה, ובחודש האחרון היא הוכיחה את זה שוב.
עוד לפני תחילת החלון הסתובבו במתחם חודורוב שמועות על רצון של ההנהלה לקצץ בתקציב. כשלאמה עדיין היה על הקווים דיברו שם אנשים על ״לצבור עכשיו כמה שיותר נקודות, כי לא ברור מי יישאר פה אחרי ינואר״.
מסתבר שמינצברג אולי עושה שטויות כמו למנות את בורחה לאמה למאמן, אבל יודע לגייס אנשים שיעזרו לו לנהל את התודעה. אז מה עשו גאוני התקשורת כדי שלא נרגיש שהולכים להיפטר משחקנים חשובים כדי לקצץ בתקציב? בנו לוח זמנים, שהוא כולו, לכאורה, הטעיה אחת גדולה.
בשלב הראשון החתימו שחקנים בעמדות החסרות. שחקנים ראויים ביחס לתקציב הקבוצה וביחס לצרכים: גנאיים, מאיר, רוחאנא, טוריאל, מורגן, טאמבדו וקופרמן. אחרי זה הגיעה גם הפרידה מהמאמן האומלל ומינוי יוסי אבוקסיס במהלך מבריק. על פניו, עד אותה נקודת הזמן, מדובר היה בחלון מושלם. הטוב ביותר של הפועל מזה שנים.
אחרי הניצחון על אשדוד, גם פסימיסטיים כמוני הפכו פתאום לעופר ינאי. לא רואים בעיניים. אתה רואה שהקבוצה שלך מתחזקת ופתאום אומר לעצמך שעם הסגל הנוכחי ומאמן כמו אבוקסיס אין סיבה לא לעשות פלייאוף עליון. ואולי גם לקחת דרבי.
ואז, אחרי שסיממו אותנו עם כל הטוב הזה, הם הורידו את הגרזן.
ביום האחרון של החלון, כשאין באמת אפשרות למלא את החלל, הודיעה הפועל על שחרורם של שתיים מאבני היסוד שעליהן נבנתה הקבוצה בקיץ – שני הזרים היעילים והיקרים בסגל, חוסה רודריגס ואלן אוז׳בולט.
נתעלם פה לרגע מהמחלוקות שנוצרו או לא עם השחקנים. אם היו כאלו, אפשר היה להיפרד מהם הרבה יותר מוקדם ולחפש תחליפים הולמים. אבל זו, כנראה, לא היתה הכוונה של קבוצת מינצברג (אל המטרה המרכזית נגיע בהמשך). כי אם השניים היו עוזבים שבועיים או שלושה קודם לכן היה מופעל לחץ מוצדק להביא להם מחליפים הולמים. אבל כשמשחררים ברגע האחרון והאוהדים באופוריה, הלחץ הרבה פחות גדול וזה גם לא באמת משנה מה יגידו, כי החלון כבר סגור.
ועל הדרך תמיד אפשר להיתפס לפוסטים והציוצים שמחק חוסה (מבאס מאוד, אבל הגיוני כשאתה הולך לשחק אצל ארדואן) או לנסיונות של אוז׳בולט להשתחרר בצורה לא הולמת לפני חודשיים. נשחיר אותם קצת, ואולי כולם ישכחו שלא הבאנו להם מחליפים.
וכך מסיימת הקבוצה את חלון העברות עם שלושה זרים בלבד בסגל – אמיליוס זובאס, בריאן פאסי וטמבאדו – שאף אחד מהם הוא לא שחקן באמת איכותי או כזה שמשדרג את אלו שמסביבו.
בימים אחרים מהלך כזה בסיום החלון היה גורם לרעידת אדמה בוולפסון, אבל אחרי מבצע התודעה של החודש האחרון יש עדיין אוהדים אדומים שמשוכנעים שהקבוצה התחזקה.
הדו״ח הכלכלי – חוזה לך ברח
צריך לומר את האמת להגנתם של המינצברגים: כל בעלים עושה טעויות בעונה הראשונה שלו. גם מיטש ושניידר עשו שטויות בשנים הראשונות כבעלים. השאלה היא האם יש לך כסף לשלם על הטעויות שאתה עושה ולהמשיך קדימה במלוא הכח.
בקבוצת הניהול של הפועל ת״א, הטעויות נבעו קודם כל מסדרת הימורים שלקחו בשילוב עם תחזיות כלכליות אופטימיות הרבה יותר מאשר המצב בפועל. זה גרם להם לבנות סגל יקר בהרבה מהשנים שעברו, עם חוזים שלא היו בהפועל מאז הפירוק והירידה ללאומית. אלא שאז המציאות טפחה על פניהם, הגיעה גם המלחמה, והמינצברגים נכנסו ללחץ.
לחלון הזה היתה מטרה אחת מרכזית – והיא לחסוך עלויות. השורה תהחתונה שלו מראה זאת בבירור. את המאמן לא היתה ברירה אלא להחליף, את זה הבין דיוויד מינצברג היטב בביקורו בארץ, אבל גם אחרי שהחתימו את אבוקסיס, הם נשארו ממוקדים והצליחו לסמן וי על המשימה.
אופיר סער תיאר מצוין ב״וואלה ספורט״ את המספרים המלאים של התקופה. בסופו של דבר הפועל מסיימת את החלון עם חיסכון של יותר משני מיליון שקלים. זאת אומרת. היא מכרה שחקנים (כולל אוז׳בולט שאמור לעבור לפולין בקרוב) בכ-3 מיליון שקלים, חסכה משכורות של למעלה ממיליון שקלים, ובמקביל הביאה שחקנים בשכר נמוך בהרבה שעלו לה פחות מ-2 מיליון. וכל זאת בשעה שההנהלה ושופרותיה מצהירים שהקבוצה התחזקה.
לכולם מכרו שרודריגס ואוז׳בולט לא באמת רוצים להיות פה, אבל כרגיל התמונה מעט מורכבת יותר. אוז׳בולט אכן לא רצה להיות פה. המלחמה, הסוכן וגם ההתנהלות שלו יצרו קרע, אבל זה קרה לפני חודשיים. בתקופה האחרונה הוא שינה את דעתו וכן רצה להישאר. בסופו של דבר היתה זו הנהלת הפועל שהראתה לו את הדרך החוצה, וחן סול לא הכחיש את זה.
גם רודריגס רצה לעזוב כדי להיות להרוויח יותר ולהיות לצד משפחתו, אבל משיחות עם גורמים שמכירים היטב את המצב בוולפסון, אף אחד בהפועל לא באמת ניסה לשכנע אותו להישאר, ואם היו מבהירים לו שהוא תחת חוזה ומבקשים ממנו לסיים פה את העונה, מרבית הסיכויים שהוא היה מסכים. אבל, כאמור, אף אחד לא באמת ניסה. אחרי זה הגיעה סאגת מחיקת הציוצים, והוא הפך את עצמו בשנייה לאיש הרע בסיפור.
הסיבה לפרידה משני הזרים היקרים בקבוצה היא ככל הנראה רק הנחליאלי שמבשר על בוא הסתיו. ואתם יודעים מה מגיע אחרי הסתיו, כן? רודריגס ואוז׳בולט כנראה לא יהיו האחרונים. כל מי שמחזיק בחוזה של מעל 150 אלף דולר לעונה צריך כבר מעכשיו להתחיל להתכונן לדרישת הקיצוצים שתגיע בקיץ. כפי שכבר נכתב כאן בהתחלה, המודל הזה של שחקנים יקרים ואיכותיים לצד צעירים מוכשרים שגדלו במועדון, הלך לעולמו.
סוף דבר: עכשיו הכל על יוסי
אין ספק שהמינצברגים הגיעו להפועל ת״א עם כל הכוונות הטובות, הציגו גב כלכלי יציב ותוכניות ורודות לעתיד. אבל שמונה חודשים אחרי שקיבלו לידיהם על הקבוצה, עושה רושם שהמצב הוא ממש לא אותו הדבר. אף אחד לא יודע האם המשקיעים שלהם ימשיכו איתם בעונה הבאה, הם נמצאים בהתחשבנות ארוכה וקשה מול הבעלות הקודמת, הקונספציה המקצועית שלהם קרסה והקיץ הקרוב יהיה מבחן גדול עבורם.
עכשיו הכל, גם הפן המקצועי וגם הפן הכלכלי, נמצא על הגב של אבוקסיס. אם יצליח לעשות קסמים עם הסגל שנשאר לו, להביא את הקבוצה לפלייאוף העליון ולסדר הכנסה של עוד כמה מיליונים – אולי עוד יהיה פה עתיד. אבל אם הקבוצה תידרדר למאבקי התחתית, גם החיסכון הנוכחי לא יעזור, וצפוי פה קיץ לוהט – ולא בהכרח במובן הטוב של המילה.
