גביע? להפועל ת״א יש עניינים קצת יותר חשובים על הפרק

הייתי שם כשזה קרה. למעלה, ביציע 4, מקפל את הציוד אחרי שידור המשחק עבור היוזמה הברוכה של רדיו הפועל, שמנגישה את משחקי הבית של הקבוצה עבור אותם אוהדים שלא יכולים לצפות במשחק באולם או בטלוויוזיה. מתחתיי ראיתי את האלימות ואת הרוע של אותם בודדים, עבריינים אלימים, שכל קשר בינם לבין הקבוצה או המשחק האהוב מקרי בהחלט.

מודה, לקח לי לא מעט זמן כדי לסדר את המחשבות לגבי אירועי מוצ״ש. בהתחלה הייתי בהלם, אחר כך כעסתי, בהמשך שוחחתי עם כמה אנשים שנתנו לי פרספקטיבה טיפה אחרת. ואז התחיל כל הפופוליזם מסביב שגרם לי רק לרצות להתרחק מהנושא. אבל אי אפשר, אסור. אם הפועל רוצה להמשיך ולצמוח, צריך לטפל בתופעה, שהיא אולי לא ייחודית לקבוצה, אבל פוגעת בה והרבה יותר מורכבת ממה שנראה לעין.

כמובן שהכי קל היה להתלהם ולהתייפיף מצד אחד או לצופף שורות מהצד האחר כשהפוזיציה שלך ברורה, אבל מודה שהיה לי קשה. העסק מורכב ומרוב פופוליזם, בן גביריזם, יש מצב שאנשים לא באמת מבינים כמה מורכבת הסיטואציה מבחינת המועדון.

נכון, אפשר לבודד את אותם עברינים אלימים ולומר שהם לא מעידים על הכלל, אבל זה יהיה חטא. הם אולי לא מעידים על הכלל, אבל הם בהחלט לא לבד. כי הרי רק שבועיים לפני כן, בתום הניצחון הביתי על הפועל חולון, החליטו אותם בודדים או בודדים אחרים לתקוף את אוהדי היריבה כדי לגנוב להם את הבאנר. אמנם שם לא היתה אלימות וברוטאליות מגעילה בדומה לזו שהיתה אחרי הפועל חיפה, אבל גם בסיום המשחק ההוא זו היתה תקיפה. גם אותה ראיתי בעיני ולא הבנתי מה הערך שלה או מה היא משרתת.

מכיוון שבאירוע נגד חולון אף אחד לא פונה לבית החולים, הוא עבר בשקט יחסי, אך היה חמור לא פחות. ועדיין, המועדון לא הגיב בתדהמה, שער 1 לא נסגר עד שיימצא פיתרון אבטחתי, המשטרה לא הוציאה צו סגירה לדרייב אין ואיתמר בן גביר לא עשה פרובוקציה. אבל הכתובת היתה על הקיר.

אני מכיר את אולטראס הפועל כבר יותר משני עשורים. יש שם אנשים נפלאים, הם עושים חסדים ואחראים ליוזמות נהדרות שאף אחד לא שומע עליהן. וזה לפני הברור מאליו – חלק גדול מהארסנל התרבותי והחוויתי של הצפייה במשחקי הכדורגל והכדורסל של המועדון הוא תוצר של עבודה שלהם.

ועדיין יש חלקים בתוך הארגון שהם אלימים ומסוכנים. לא רק לאוהדי קבוצות אחרות אלא גם לאוהדי הפועל שלא בהכרח מתנהגים כמו שהם מצפים שיתנהגו. ובזה חייבים לטפל. ברור שהאלימים והמסוכנים צריכים הם עניינה של המשטרה, אבל גם למעגלים שמסביב יש השפעה ואת זה צריך לסגור בתוך הקבוצה.

אני, ועוד רבים כמותי, רוצים לראות את הפועל ממשיכה את העלייה של השנים האחרונות, קוראת תיגר על המונופול הצהוב ולוקחת תארים. ואת זה עושים עם בעלים עשיר ולא עם התגרות במשטרה (ולא משנה כמה היא אלימה ומגעילה) או קרבות רחוב נגד הפנאטיקס ואוהדי חולון. את זה עושים עם כסף, עם בעלים רציני ועם סגל איכותי שנותן מלחמה על המגרש ולא במגרש החנייה בחוץ.

לא מן הנמנע שאחרי שהטקסט הזה יתפרסם גם אני אקבל את התואר האלמותי ״מלשן״, אבל אני כבר מספיק זקן כדי שזה לא באמת יזיז לי. אני רוצה לנצח את שימון, לא את המשטרה.

שולטים, לא רק ביציע

יותר משבוע חלף מאז אירוע האלימות הקשה בדרייב אין והרוחות מסרבות להירגע. כל פופוליסט עם חוש ריח תקשורתי כבר קפץ על המציאה, נתן את הטייק שלו וגרף את הלייקים, ועבר לשערורייה הבאה. אבל האירוע האמיתי, הקונפליקט הפנימי של הפועל ת״א, נמצא עדיין בחיתוליו.

ומה הוא אירוע? כדי להבין אותו ואת הקונפליקט הפנימי שנוצר בתוך המועדון, צריך להבין קודם מה ומי זה אולטראס הפועל. על כל גווניהם – המופלאים והמסוכנים.

למרות כל הדברים הטובים שהם עושים, גם אם מנקים את ענייני האלימות – אולטראס הפועל, לפחות בעיני הצופה שהוא לא חלק מהארגון, הם עדיין סוג של בעיה. למה? כי כפי שהגדיר זאת לא פעם באוזניי אחד מוותיקי הארגון, הם רואים את עצמם כשומר הסף – ארגון רדיקלי שתפקידו הוא לשמור על המועדון מבעליו. 

כן, זו לא טעות ולא משהו שנאמר מתחת לשפם. זו הצהרה. הם אומרים לכל בעלים שמגיע למועדון: בוא, אתה מוזמן לשים את הכסף שלך ולקרוא לעצמך בעלים, אבל ברגע שמה שתעשה לא יתאים לתפיסת עולמנו – אנחנו נגרש אותך. וזו בעיה, כי אם הפועל שואפת להיות קבוצה באמת גדולה היא צריכה בשביל זה כסף, ומי ירצה להכניס את הראש שלו לעסק הזה ולסכן מילוני שקלים כל שנה, כשהוא יודע מה יכול לקרות אם ייכנס לעימות איתם. 

מאז ימיו של שאול אייזנברג והקמת הפועל אוסישקין, הכח של האולטראס צמח עשרות מונים. אנשיו מחזיקים בכח אלקטורלי גדול ולמעשה מכריעים את הבחירות להנהלת הקבוצה. רמי כהן לדוגמא היה חייב את תמיכתם כדי להמשיך ולהיבחר לתפקיד היו״ר. בגלל זה לא היתה לו שום דרך, גם אם רצה, לצאת נגדם או נגד פעולות של החלק האלים שבקרבם.

ולא רק בכדורסל הם שולטים. למעשה, האולטראס הם אלו שהוציאו את הניסנובים וכפו את מכירת הקבוצה, שכרגע לא בטוח אם עשתה טוב או רע למועדון. בקיץ 2022 הם פתחו בחרם מנויים, כשהם יודעים שבלי מיליוני השקלים שמזרימים מנויי שער חמש לקופת המועדון, הבעלים לא יוכלו לעמוד בהתחייבותיהם. הם הבהירו להם שהחרם יבוטל רק אחרי שיקֿבלו הבטחה שעד סוף העונה יימצא מחליף. והבטחה כזאת אכן ניתנה לפני ביטול החרם. אותו הדבר עלול להיות רלוונטי גם לגבי ההנהלה הנוכחית שלא באמת משופעת בכסף. אם האולטראס יודיעו על חרם מנויים בקיץ הזה, דיוויד מינצברג יהיה בצרות.

הקרב על הוועד

בואו נחזור לכדורסל, כי להבדיל מהכדורגל, שם הם באמת שלטו בעניינים. בצד החיובי חייבים לומר שבלעדיהם לא היתה קמה הפועל אוסישקין, בלעדיהם היא לא היתה עולה כל כך מהר וחלק עד לליגה הבכירה ובלעדיהם הדרייב אין לא היה הופך לאולם שמרבית הקבוצות משאירות בו את הנקודות עוד לפני שהתחיל המשחק.

אבל בקיץ האחרון הכל השתנה. עופר ינאי הגיע עם הכסף הגדול, ופתאום יחסי הכוחות השתנו. אחרי שנה שבה תרם מבלי לבקש דבר, ינאי הגדיל משמעותית את ההשקעה שלו (30 מיליון שקל לחמש שנים), קיבל 51% והפך למחליט הבלעדי במועדון. לא עוד רמי שמלטף, מכבה שריפות, מתעלם ומגנה למראית עין. ינאי אולי מוקיר ומעריך את פועלם, שמח שהם לצידו, אבל רוצה לשלוט בעניינים ולא מוכן לקבל תופעות כפי שהיו במוצ״ש שעבר בדרייב אין.

גם העברת השליטה לינאי לא עברה חלק לגמרי, כי למרות שאחוזי הבעלות הועברו אל ינאי אחרי שרוב גדול של חברי העמותה הצביעו לטובת העניין, היו גם מתנגדים. לא רבים, אבל ברור לכולם מאיזה צד הם מגיעים. אלו אותם אנשים ש״המהות של הפועל״ יותר חושבה להם מאשר ההישגיות שלה. אלו שהמושג הערטילאי ״רוח הפועל״ הוא הנראטיב המרכזי בחייהם, ועצם הגעתו של ינאי, שברור שמטרותיו אחרות משלהם, לא באמת התאימה להם.

כל עוד הכל דפק, וההנהלה אף גיבתה אותם עם ההפסד הטכני בגביע ווינר, הכל היה על מי מנוחות (פחות או יותר). אלא ששרשרת אירועי האלימות האחרונים, הביאה איתה שינוי. בעוד ההנהלה הישנה, זו שמונתה על ידי נבחרי העמותה, המשיכה בגישה המבליגה, לינאי נמאס והוא מתכוון לפעול. ומכאן, הדרך לאירוע מורכב בהרבה קצרה מאוד.

בחירתו של ינאי

עופר ינאי לא היה אוהד הפועל לפני שנכנס לקבוצה. הפועל מבחינתו היא מדרגה בדרך לעוד פסגות אליהן הוא שואף להגיע. כבר בתחילת דרכו הוא דיבר בעיקר על ערכי המשפחה במועדון ופחות על הערכים הישנים, אלו היותר רדיקלים ומזוהים עם האולטראס. לכולם היה ברור שמי שהיה תורם משמעותי לפורום קהלת ואוהד פרקט של מכבי ת״א שאף ניסה להשתלב בבעלות שלה, לא נולד בבית אדום. אחרי הכל מדובר באיש עסקים מוצלח, שבא לעשות ביזנס. הקרבות עם המשטרה או עם אוהדי חולון ומכבי הם ממש לא כוס התה שלו.

בתחילת העונה, כאמור, ינאי עוד נתן גב לאוהדים. כשהמשטרה דרשה מהם תעודות זהות כתנאי לכניסה לחצי גמר גביע ווינר מול מכבי ת״א, הוא גיבה את ההחלטה לא לעלות למגרש, לספוג הפסד טכני ולשלם קנס עתק במושגי הכדורסל הישראלי. אבל אחרי האירוע במוצ״ש שעבר, הוא הגיע לקו פרשת המים. נמאס לו. ינאי החליט כי הקו הישן, המכיל, נגמר ומעכשיו הוא מטפל בעניינים. מי ששם לב זיהה כי מלבד ראיון אחד של רמי כהן, ינאי היה היחיד שהגיב לאירועים. ולא סתם. מאז אותו משחק, הוא גם זה שקובע לבדו את התנהלות המועדון מול מפירי הסדר.

הצעד הראשון היה המסמך שפרסמה הקבוצה עם הגזירות על האוהדים. חלקן, כמו סגירת שער 1 עד לפתרון בעיית האבטחה, היו יותר כסת״ח, מכיוון שלכולם היה ברור שיימצא פיתרון כזה עד שנחזור לשחק בדרייב אין. סעיף 3, שבו נאמר כי מי שפגעו בקבוצה ייתבעו על ידה, הוא המוקש המסוכן, ותוך 48 שעות ינאי גם דרש להוציא אותו לפועל עם שליחת מכתבי אזהרה לאוהדים שנעצרו על ידי המשטרה.

אנשי הקבוצה, שהבינו מיד מה המשמעות של צעד כזה, הצליחו לדחות את הביצוע המיידי אותו דרש, במה שהוביל לעימות גדול בתוך המועדון. בינתיים מכתבי האזהרה לפני התביעה עדיין לא נשלחו, אבל הדרישה של הבוס עודנה על השולחן, והשאלה היא לא האם אלא רק מתי יצאו המכתבים הללו ויביערו את שדה הקוצים.

כרגע לא ברור לאן פני הדברים. בצד של ינאי נחושים לפעולה נגד המתפרעים האלימים גם בידיעה ברורה שזה יוביל לעימות עם האירגון כולו. אולי הוא קצת נרגע מאז ואולי זה המשחק החשוב הערב בארנה שדחה במעט את העימות שהולך להרעיד את המועדון. אבל לכולם, גם בקבוצה וגם בארגון האוהדים, כבר ברור שהרכבת יצאה מהתחנה.

האם הפעולות של ינאי הכרחיות? די בטוח שכן. האם מדובר בצעד החכם ביותר לעשות בשעה שהוא יודע מה יהיו התוצאות שלהן ועוד לפני שהמשטרה ובתי המשפט סיימו את להגיד את דברם הנושא? ממש לא בטוח. ינאי מנסה פה למשוך את החבל במכה, להראות לבעלי הבית עד היום שהוא בעל הבית החדש ושאם הם רוצים להמשיך להגיע לדרייב אין הם ייאלצו להתיישר לפי הדרך שלו. זה מתכון בטוח לפיצוץ, ועושה רושם שהוא לא מתכוון לסגת או לנסות דרכים אחרות.

זה לא באמת משנה אם הפועל תצליח לנצח הערב את הפועל ירושלים ותעלה לחצי הגמר או תפסיד לה ותודח. כדור השלג שהחל להתגלגל במוצאי השבת שעברה הוא זה שיקבע את עתיד המועדון. לא רק את גורל העונה הנוכחית אלא גם את זה של העונות הבאות – כי אם ינאי יפסיד במאבק ויבחר לעזוב, ספק רב אם בעל ממון אחר יסכים להיכנס לתוך הקלחת הזו.

בתקופה שבה היה הבעלים של קבוצת הכדורגל טבע מוישיק תאומים את המשפט שגורס כי ״גם כשאתה הבעלים של הפועל, אתה מקסימום יו״ר חוג האוהדים״. עופר ינאי יוצא עכשיו לקרב כדי להוכיח שאיש הפרסום טעה. ייתכן שיצליח במשימה, ייתכן שייכשל. דבר אחד בטוח: זו הולכת להיות משימה הרבה יותר מורכבת מאשר לקחת אליפות ממכבי או להגיע ליורוליג.