קודם כל צריך לומר את האמת: המשחק נגד מכבי חיפה, טוב ומעודד ככל שהיה, אינו מדד לשאר ההתמודדיות שצפויות להפועל תל אביב במאבקי ההישרדות שלה עד תום העונה. נכון, המעבר לשלושה קשרים עשה את שלו, העמידה ההגנתית היתה משופרת, כמעט נטולת טעויות, והקשתה על האלופה להגיע למצבים אמיתיים. ועדיין, חיפה היא היריבה הכי נוחה לקבוצה שמאומנת על ידי יוסי אבוקסיס.
כן, המאמן האדום אוהב לבוא כאנדרדוג. הוא יודע לבנות קו הגנה נמוך וצפוף וחובב גדול של מעברים ומתפרצות. זה בדיוק הסגנון המתאים למשחק מול הירוקים. השאלה הגדולה אם זה יתאים גם מול הפועל ירושלים וחדרה והאם אבוקסיס ידע לקחת את הדברים הטובים הגנתית ולבנות גם תבניות התקפיות ולא לסמוך רק להעיף את הכדורים קדימה בתקווה שאחד החלוצים ישתלט עליהם מול הגנה דלילה וינסה לעשות משהו.
בפלייאוף התחתון הפועל לא תפגוש יריבות תשושות כמו חיפה, שהיתה נואשת לשלוש הנקודות ושלחה את כולם קדימה. האדומים יצטרכו להתמודד עם מערכים הרבה יותר נסוגים וצפופים, ושם לא יספיק בונקר מפואר.
יש לאבוקסיס שבועיים עכשיו כדי לעבוד על זה. לבנות שיטה שתאפשר גם לבנות התקפות, להפעיל לפרקים לחץ גבוה ובעיקר לייצר מכונה שתצליח להשיג את המושג החמקמק הזה שכבר נשכח מהתודעה של אוהדי הפועל – שערים.
פאסי כמשל
עד כמה יוצא דופן היה המשחק בסמי עופר? מספיק לראות מי נבחר לשחקן המצטיין של הפועל כדי להבין זאת. בריאן פאסי הצרפתי, אולי אחת האכזבות הכי גדולות מבחינת הרכישות שעשתה הקבוצה בקיץ, נתן פשוט משחק אדיר. למה? לא בגלל שהוא עשה דברים שלא ידענו שיש בו אלא בגלל שחיפה שיחקה לתוך המעלות שלו ולא חשפה את המגרעות.
אמנם באיזור הדקה ה-80, הוא התשלט על הכדור, כידרר בצורה מוזרה אל תוך הרחבה של הפועל וכמעט וחירב את הערב הגדול שלו, אבל גם מהשטות התורנית שלו פאסי הצליח לחמוק והשלים ערב נהדר מבחינתנו ומבחינת הפועל באיצטדיון שלא ניצחה בו מאז ימי הקורונה ומעולם לא שמרה בו על שער נקי.
למען האמת צריך להודות שחלק מהתצוגה ההגנתית המושלמת היתה גם בזכות היריבה. מכבי חיפה הפצועה והשחוקה פשוט שיחקה לידיים של הפועל, שידעה לסגור מצוין את מרכז המגרש ולשלוח את הירוקים לסדרה של הגבהות חסרות תכלית מהאגפים. במצב הזה, בא לידי ביטוי החוזק של הגנת הפועל באוויר, כשבלוריאן, פאסי ואפילו זיו מורגן בהופעה מצוינת כבלם שמאלי, מנקים את החרבה וכמעט לא מאפשרים לשחקני חיפה (נטולי פיירו במחצית השנייה) להגיע למצבים ברחבה.
החולייה החסרה
עם כל הכבוד ליכולת של פאסי וההגנה, נקודת האור הבאמת משמעותית במשחק הזה היתה ההחלטה הטקטית של יוסי אבוקסיס לעלות, בפעם הראשונה בששת משחקיו כמאמן הפועל, עם שלושה קשרים טהורים במרכז המגרש – אל ים קנצפולסקי, דן איינבינדר ורן בנימין.
השלישייה הזאת אולי לא השתלטה על מרכז המגרש מול הקישור החיפאי העדיף אך עזרה רבות במשימות ההגנתיות ובעיקר דחפה את התקפת הירוקים מהמרכז לצדדים ומנעה מהבלמים את אחד הדברים השנואים עליהם -התמודדות עם קשרים וחלוצים שמגיעים עם הכדור ועם הפנים לכיוון השער.
קשה להאמין שלקח למאמן מנוסה כמו אבוקסיס כל כך הרבה זמן כדי להבין שחוליית הקישור החסרה היתה הבעיה המרכזית בחמשת משחקיו הראשונים. אחרי ההפסד לחדרה, שבו עלה עם ה-4-2-4 שבעזרתו ניצח טועמה את אשדוד שבוע לפני כן, חזר אבוקסיס לסגנון האהוב עליו עם חמישה בקו האחורי (שהשתנה רק לקראת הדקה ה-70 בכמה משחקים ל-4-3-3), כשהוא מותיר שלושה שחקנים מקדימה ומפקיר את מרכז המגרש ליריבות.
זה עלה לו בתבוסה מביכה ללוזונים, במשחק קטסטרופלי מול הפועל פ״ת ובעוד שני תיקואים מאופסים מול ריינה (שבו שינה את המערך קצת מאחור מדי מול קבוצה שלא ניסתה כמעט להתקיף) ומול הפועל ירושלים (הרבה הודות לזובאס הנפלא).
השאלה היא לאן יקח את זה אבוקסיס מכאן. יש לו ,כאמור, שבועיים עם סגל כמעט מלא כדי לתרגל את העסק הזה, להתאים את הציוות המדויק לחולייה המרכזית, להחזיר את איהאב גנאיים לכושר ולבנות להפועל משחק התקפה שאינו בנוי רק על מעברים.
את ההגנה הוא הצליח לייצב, כי בסופו של דבר למרות הבצורת הפועל ספגה רק בשניים מששת משחקיו כמאמן. השאלה אם ידע לאזן את הקבוצה ולהביא לכך שהיא קודם כל תצליח סוף סוף לכבוש שערים, ולאחר מכן שזה לא יקרה רק כתוצאה מחטיפות או מתפרצות אלא גם בממשחק התקפה מסודר.
תעודת שני שליש
סוף העונה הרגילה הוא גם זמן לסיכום ביניים. נשים רגע בצד את המאמנים והמנהלים, שיש להם אחריות למצב הכללי הרעוע. להל״ן גיליון הציונים של השחקנים:
אמיליוש זובאס – 6
השוער הליטאי היה אחראי לכמה תצוגות שוערות נפלאות לצד ספיגת שערים מביכים. אפשר לצפות ליותר, אבל הוא ממש לא הבעיה של הקבוצה.
אלון אזוגי – 4.5
אולי הוא קורבן של הנסיבות, כי אחרי ההשפלה בדרבי הראשון כמעט לא קיבל צ׳אנסים גם כשלהפועל לא היה מגן טבעי אחר בסגל. מספיק לראות מה עשה במכבי פ״ת מאז ינואר כדי להבין את הפספוס
רז מאיר – 4
כגודל הציפיות גודל האכזבה. היה טוב במשחק הראשון שלו נגד אשדוד, אבל מאז נראה שרק הולך אחורה.
יהב גורפינקל – 5
מצוין הגנתית אבל עשה בעיקר נזק כשהכדור היה ברגליים שלו. הפלוס הגדול: הכניס סכום נאה לקופה, רגע לפני שעזב בחינם בקיץ.
אביב סאלם – 3
הימור לא מוצלח של חן סול בקיץ. פשוט לא מתאים לרמה של ליגת העל וגם אחרי שעזב לא רואה יותר מדי דקות במכבי פ״ת
דיוויד קופרמן – 5
מגן התקפי נהדר עם טכניקה גבוהה והגבהות טובות, אך במקביל סובל מבעיות במשחק ההגנה. מתאים מאוד למערך של שלושה בלמים, פחות ל-4 בקו האחורי.
בריאן פאסי – 3.5
אם כדורגל היה משוחק רק באוויר הוא היה יכול להיות שחקן נבחרת, אבל ברגע שהכדור על הרצפה, זה כבר סיפור אחר לגמרי. וזה עוד לפני שדיברנו על זה שכהכדור ברגליים שלו, מדובר בפחד אלוהים לכל אוהד אדום.
אור בלוריאן – 7
אי של יציבות בתוך הכאוס האדום. לא נקי לגמרי מטעויות, אבל נקודת האור הגדולה של העונה. גם כובש, גם מנהיג את ההגנה וגם צעיר עם הרבה פוטנציאל שעדיין לא מומש.
טל ארצ׳ל – 5.5
השחקן הצעיר שהכי הרשים העונה. לא תוכנן בכלל להרכב, אבל הפציעות והיכולת הרעה סידרו לו לא מעט דקות. אמנם עושה טעות קשה למשחק בממוצע, אבל כבש בדרבי והוכיח שהוא ראוי לקרדיט שקיבל.
זיו מורגן – 6
עוד מוקדם לקבוע, אבל מורגן, שהיגע בינואר, נראה כמו בינגו. פיזי, טכני ויכול לשחק הן כבלם והן כמגן שמאלי. נכס לשימור.
אור ישראלוב – 4
ביש גדא של עונת 2023/24. כולם בנו עליו בקיץ, קיבל חוזה חדש, אבל כמעט לא ראה דשא שהוא לא של מחלקת השיקום.
אל ים קנצפולסקי – 4.5
קשה להאמין שלפני שנה יענקל׳ה שחר הציע 1.5 מיליון יורו על קשר נבחרת הנוער, שמאז נראה קצת אבוד. אם לא יסדר את הראש ויתבגר, גם 1.5 מ׳ שקל יהיה הרבה עבורו.
דן איינבינדר – 4
אין מה לעשות, הגיל עושה את שלו, ואיינבינדר של העונה לא דומה לזה שהביא מספרים אשתקד. הוא עדיין מנסה ונותן 200% אבל חוץ מהמנהיגות לא נשאר הרבה.
חוסה רודריגס – 6.5
העוגן של הפועל עד ינואר השחור. החזיק את ההגנה והאמצע, ניהל את כולם על המגרש, וכשהוא נפצע כולם ראו מה קרה. איתו הפועל עמדה על 50% הצלחה, בלעדיו מדובר באחוזים שנושקים לחד ספרתי. איך לא נלחמו שהוא יישאר?
איהאב גנאיים – 4
הגיע כמחליף של רודריגס וגם אם שמים את שתי הרגליים שלו בתוך נעל אחת של הספרדי הן לא ממלאות אותה. איטי, לא מרוכז, לא מדויק וספג חמישה צהובים בשבעת המשחקים הראשונים. לזכותו ייאמר שגם הוא קורבן של שיטת שני הקשרים, שגרמה להפקרה סדרתית של האמצע.
רן בנימין – 5.5
לא קיבל מספיק צ׳אנסים בטח ביחס לתפוקה שנתן. עדיין נוטה לאבד כדורים טיפשיים במרכז המגרש, אבל מבין קשרי האמצע הוא היחידי שבאמת מאיים על השער. וזה עוד לפני התנועה הבלתי פוסקת והלחימה.
נועם בונה – 3
עוד פלופ במסגרת פרויקט התגלית של חן סול ושות׳. אולי נראה כמו שחקן כדורגל, אבל ממש לא התנהל ככה. טוב שהושאל לעכו בינואר, וספק רב אם יהיה לו מקום בסגל כשיחזור.
הישאם לאיוס – 5
הכי מוכשר בסגל, ועדיין לא מסוגל לספק מספרים. נכון, חלק מזה גם באשמת הקבוצה שלא נותנת לו את הכדורים בהם הוא מסוכן, אבל אחרי כמעט שתי עונות הוא חייב לשפר את היכולת שלו להיות אפקטיבי כי דריבלים לבד זה טוב בעיקר לשכונה.
עמרי אלטמן – 3.5
הסמל שחזר בקיץ בחוזה חסר תקדים כמעט ולא השפיע על הקבוצה וספק רב אם ימשיך להשפיע. הגיע פצוע, נפצע שוב במשחק הראשון נגד חיפה, ונפצע שוב השבוע נגד אותה יריבה. פתח רק 12 משחקים בהרכב וגם ברובם לא תרם יותר מדי. אכזבה גדולה.
עומר סניור – 4
פעם הוא חלוץ, פעם הוא כנף, פעם הוא מגן. סניור הוא אולי הקורבן הכי גדול של הבנייה הקלוקלת של הקבוצה. אמנם כבש שלוש פעמים, אבל הראה שהוא עדיין בוסר ושעונת השאלה במקום אם פחות לחץ בטח לא תזיק לו.
אלן אוז׳בולט – 4.5
אחרי עונה של דו ספרתי בשערים כולם ציפו שהסלובני יעשה עוד עליית מדרגה, אבל בדיוק ההיפך קרה. הוא פתח טוב, אבל נעלם מאז שפרצה המלחמה, הצליח להסתכסך עם ההנהלה ומאז לא נראו עקבותיו. עוד אכזבה.
מאוויס צ׳יבוטה – 3.5
אכזבה ענקית. עצבני, מרוכז בעיקר בעצמו, לא חכן עם הכדור, ועם 4 שערים בלבד, הוא רחוק לספק את הסחורה המצופה מאחד השחקנים בעלי השכר הגבוה במועדון.
ליעד רמות – 5
האמת היא שקצת קשה להתרשם. הראה ניצוצות בסיום העונה שעברה, אבל הנחיתו לו כל כך הרבה חלוצים על הראש שכמעט ולא קיבל דקות. ועדיין הצליח לכבוש פעם אחת וכל פעם שמקבל דקות הוא נראה כמו מי ששווה יותר.
אבובאקר טאמבדו – 4
אולי עדיין מוקדם לשפוט, אבל למרות האתלטיות נראה מפוזר מאוד ובעיקר לא מחובר. קיבל כמה הזדמנויות אבל בינתיים נראה כמו עוד פלופ גנרי של ינואר.
וכמה קטנות לסיום:
אלימות משטרתית. שוב מגיעים לסמי עופר ושוב זה נגמר בגועל נפש של כחולי המדים מול האוהדים האדומים. שוב ילדים מקבלים מכות ממי שאמורים לשמור על הסדר ולא מסוגלים להבליג כשמקניטים אותם. אם פעם עוד היתה תקווה שזה יטופל, היום כבר כולם מדפדפים את זה כאילו שום דבר לא קרה.
הנקודה החסרה. כשאקסבייר מנפורד עמד לדין על שימוש במריחואנה, לקחו במועדון הכדורסל את יוסי גייר, הטוב ביותר שאפשר לשכור. כשלמועדון הכדורגל יש אפשרות לזכות בחזרה בנקודה מאוד חשובה, שולחים לקרב את השכירים של המועדון בלי שום עזרה חיצונית. אז אל תתפלאו ותתבייכנו אם בסוף התוצאה תהיה שמכבי חיפה ובית״ר, שכן הביאו לשם מומחים, יקבלו חזרה את הנקודה והפועל לא.
לאיוס. נתן אחלה משחק מול מכבי חיפה, אולי מתוך רצון להוכיח את עצמו מול מעסיקיו העתידיים. נלחם כמעט לבד מול ההגנה החסונה של הירוקים, ואם לא היה תשוש בדקות האחרונות או שצ׳יבוטה היה פחות אנוכי, גם היה יכול להשיג את שער הבכורה בעידן היוסיבול.
