יש הרבה רגעים שיכולים לסמל את ההתרסקות המקצועית והניהולית של הפועל ת״א העונה, אחד מהם – שנראה היום מאוחר, שולי וזניח – הוא אולי זיקוק ההתנהלות של עונה שסופה בירידה שלישית לליגה השנייה ולראשונה ללא הפחתת תשע נקודות בגין פירוק.
אי שם בסוף פברואר, כמה שבועות אחרי שסיימו את ״הינואר הכי טוב בשנים האחרונות״, סיכם ראש קבוצת הניהול דיוויד מינצברג חוזה אימוץ לקבוצה עם לא אחר מאשר אמיר כבירי, האיש שהוביל את המועדון לפירוק הקודם. לא ברור אם זה היה כתוצאה ממצוקה כלכלית (שהביאה גם לשחרורו של חוסה רודריגס ביום האחרון של החלון מבלי שיובא לו מחליף), היהירות שאפיינה חלק גדול ממהלכיו של מינצברג או סתם ניתוק שנדף מחלק אחר של המהלכים שלו, אבל כל בר דעת שהסתובב ליד מינצברג באותם ימים ולא נתן מכה על השולחן כדי שיישבר, אשם לא פחות מהעו״ד האמריקני.
לא היה שום היגיון במהלך הזה, ולא משנה כמה הבטיח כבירי לתת לקבוצה. מבחינת מרבית האוהדים מדובר בסדין אדום, ועבור בעלים שהפרוטה כנראה כבר לא נמצאת בכיסו, גם אם ההסכם הזה היה יוצא לפועל, הוא היה מפסיד כתוצאה ממנו (חרם מנויים) הרבה יותר מאשר היה מקבל, אם בכלל, מכבירי עצמו.
האירוע הזה, למעשה, מקבץ את שלושת האלמנטים שהובילו את עידן מינצברג בהפועל. יהירות, פאניקה וניתוק. השילוב של שלושתם, בתוספת מינויים לא מתאימים כמעט בכל עמדה במועדון, הם שדירדרו את הקבוצה אל הביזיון הגדול בתולדותיה.
מינצברג אולי השקיע יותר כסף מקודמיו, אבל עשה הכל כדי לבזבז אותו על שטויות וגחמות, שהתבררו בסוף כבדיחה עצובה. רק חבל שאותה בדיחה היא עלינו – אוהדי הפועל ת״א – שהתחילו את העונה עם כל כך הרבה ציפיות אחרי העידן האפור של הניסנובים, וסיימו אותה עם ירידה מבזה ובעלים שעדיין מתעקש להיאחז בקרנות המזבח ולא מבין שזמנו נגמר.
רק לפני כמה חודשים מקורביו היו נעלבים שכינו אותו ״ניסנוב עם גרין קארד״. עכשיו זו אפילו יכולה להיחשב כמחמאה עבורו. כי הניסנובים המושמצים, עם הרבה פחות משאבים, לפחות הצליחו להשאיר את הקבוצה בליגה. ומינצברג, עם כל הטקס בישבן, הצליח להיכשל אפילו בזה. ועוד לקח על זה 50 אלף שקל משכורת בכל חודש.
פרק ראשון: חטא היוהרה
כבר בחודשיים הראשונים אחרי כניסתם לתפקיד, התחיל מינצברג עם סדרת החלטות שערורייתיות. כש״דאבל״ עוד היה בחיתוליו, אי שם באמצע אוגוסט 2023, כתבתי טקסט פיילוט על הקיץ של הפועל, שסקר את חלקן. לצערי, כמעט כל החלטה שהעלתי לגביה תהיות, ממינויו של חן סול, דרך החתמת ולקאניס לאחר שהסגל כבר היה סגור כמעט לגמרי, ההחזרה של עמרי אלטמן הפציע כ״פרנצ׳ייז פלייר״ בסכום חסר תקדים במונחי הפועל, ההחתמה של בריאן פאסי האומלל, ועד הסיכון שבבנייה מופרזת סביב הצעירים, הכל התפוצץ בסופו של דבר בפרצוף – שלנו ושל דיוויד מינצברג.
כשבוע אחרי אותו טקסט החליטו מינצברג וסול על עוד החתמה גדולה. מאוויס צ׳יבוטה, שבחיפה עשו הכל כדי להיפטר מהחוזה הגבוה והתפוקה האפסית שלו. והם מצאו פראיירים.
עזבו שהוא משחק בדיוק על אותה משבצת של הישאם לאיוס (וגם של אלטמן ברמה מסוימת), עזבו שהקבוצה שיוועה למגן ימני, קיצוני ימני או חלוץ 9 במקום קייס גאנם. מינצברג שלף את פנקס הצ׳קים וחתם על חוזה שלידו אלו של אדי גוטליב ודוד קלטינס שנחתכו בקיץ נראים כמו דמי כיס לילד קטן. העיקר ש״הוא ניקה את חדר ההלבשה מהפלוגה הרובאית״.
גם במובן הפיננסי ההתנהלות היתה יהירה. המינצברגים היו משוכנעים שאם בעונה הקודמת הצליח שרון ניסנוב לדאוג ל-1.8 מיליון שקל מחסויות, הם יצליחו לעשות כפול ואולי אף יותר. במסמך ההכנסות הצפויות שהוגש לבקרה עמד צפי החסויות על לא פחות מ-4 מיליון, בפועל לא רק שהם לא הצליחו להגדיל את הסעיף הזה, הם נדרשו לקבל עזרה מההנהלה הישנה כדי שגם הספונסר המרכזי – חברת הביטוח הכשרה – לא יעזוב אותם באמצע העונה.
פרק שני: המלחמה והפאניקה
טבח ה-7 באוקטובר היווה נקודת מפנה לא רק בעונה של הפועל אלא גם בכל הקשור להתנהלות מינצברג, שותפיו ויועציו. על הדשא מדובר היה בפתיחת עונה לא רעה בכלל (אמנם עוד התבזות בדרבי, אבל גם 8 נקודות מ-15 כולל ניצחון גדול בטדי), אבל מאחורי הקלעים הדברים כבר החלו להתערער. מינצברג חשש מהפסדים גדולים מדי בעקבות המשחקים ללא קהל ועוד לפני שהובטח המענק של מיקי זוהר, והחליט שלמרות עזיבת ולקאניס, הקבוצה לא תמנה מאמן בכיר אלא תסתפק בעוזרו, בורחה לאמה, מאמן כושר ביום טוב שפסגת הקריירה שלו כמאמן ראשי היתה באימון אינטר עליה מליגה ג׳.
שלושה ניצחונות רצופים תחת לאמה – על ריינה ושתי הפתח תקוואיות – סידרו להפועל את הפתיחה הטובה ביותר שלה בעשור האחרון (20 נק׳ בתום הסיבוב הראשון), אך במקביל סימאו את עיני החבורה המובילה של הפועל וגרמו ללאמה להישאר בתפקיד עד תום חלון העברות. וזו בשעה שרן בן שמעון וחיים סילבס ישבו בבית ורק חיכו להצעה כדי לנסות להוציא מהסגל הזה קצת יותר.
הקדנציה של לאמה היתה הזויה ומיותרת. כל תכליתה היה לחסוך כסף, שזו היתה המטרה המרכזית של מינצברג מרגע פרוץ המלחמה. אלא שאף אחד לא חשב שגם בינואר, ההזדמנות היחידה של הקבוצה להתחזק ולעשות התאמות, הדבר היחידי שיעניין את הבעלים זה להמשיך ולחסוך.
והאמת, שזה היה כמו תרגיל הונאה שכמעט ועבד. בתחילת החלון היו החתמות שעל הנייר נראו משדרגות. אליאן רוחאנא וסתיו טוריאל הגיעו כשחקני העתיד, רז מאיר הגיע לכסות את הבור בעמדת המגן הימני והביא לנטישת אלון אזוגי, איהאב גנאיים הוחתם כדי לחזק את האמצע ובמקום אביב סלם ויהב גורפינקל שעזבו את כנף שמאל, צורפו זיו מורגן ודיוויד קופרמן. תוסיפו לזה את בובקאר טאמבדו, שעליו אמר סול כי ״הוא ירגש את האוהדים״, ותקבלו רכש, שעל הנייר נראה די מרשים.
אלא שאז, ממש רגע לפני שהחלון נסגר, החליטו באופן תמוה למכור את חוסה רודריגס, העוגן המרכזי של הקבוצה והאיש שאיתו על המגרש עמדה על 50% הצלחה, מבלי להביא תחליף. לזה הצטרף הניסיון להיפטר גם מאלן אוז׳בולט, שאיבד את כל חדוות המשחק מאז, ונחשפה המטרה האמיתית של החלון: ניסיון לחסוך כסף. תיאר זאת מצוין אופיר סער בוואלה, בכתבה שסיכמה את החלון.
יעברו כמה ימים ואחרי ההדחה מהגביע לאמה ישלם את המחיר על עוד החלטה תמוהה של מינצברג וסול, אבל כמו בקיץ – יוסי אבוקסיס שהגיע במקומו בא לאחר סגירת החלון כשאין לו שום אפשרות להשפיע על הסגל שאיתו הוא אמור לצאת למלחמה. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים.
פרק שלישי: התנתקות מהמציאות
אחרי החלון הכושל ולמרות חילופי המאמנים, הפועל המשיכה לקרוס. מינצברג, שביקר בארץ כמה שבועות לפני כן, הבין את גודל המחאה כלפי לאמה, ולמרות שרק כמה שבועות לפני כן אמר שאין כוונה להחליפו, הודיע על הדחתו. בהודעה המסובנת שפירסם המועדון נכתב כי לאמה יישאר במועדון רק בתפקיד אחר. לא ברור מה הוא עושה בימים אלו, אבל להפועל ת״א הוא כנראה לא יחזור. העיקר שאמרו לנו להאמין רק להודעות מועדון.
אחרי שלאמה עזב והמצב לא השתפר, האש עברה לעבר סול, שבתוארו נקרא ראש מחלקת הכדורגל במועדון (באנגלית זה נשמע יותר טוב). גם כאן החליט מינצברג לעמוד על הרגליים האחוריות ולהגן על בן טיפוחיו. ״חן סול כל כך טוב שהוא יכול להיות מנהל מקצועי גם בקבוצות באירופה״, הזה הבעלים האמריקני באחת משיחות הזום שלו עם התקשורת, והבטיח כי ״הוא יישאר איתנו ויבנה גם את הקבוצה בעונה הבאה״. יעברו עוד חודש וחצי של לחץ, הפסדים והתבזויות לפני שמינצברג ישלח את סול לפטר את אבוקסיס ולהתפטר בעצמו כדי שהבעלים לא יעשה את זה בעצמו ועוד הבטחה שלו תתברר כחסרת כיסוי.
ואם כבר אבוקסיס, אז בעוד החלטה חובבנית, אף אחד בהפועל לא חשב להכניס בחוזה שלו סעיף יציאה. וכך האיש שהדריך את הקבוצה 10 משחקים בסה״כ צפוי לקבל משכורת מהמועדון עד תום העונה הבאה.
אל הצרות במגרש הצטרפו בחודשיים האחרונים גם בעיות כלכליות. זה התחיל עם התביעות והעיקולים הזמניים של זאב גרינברג ואיציק ניסנוב בעקבות חילוט ערבויות בחשבון בנק שמינצברג התחייב לקחת תחת אחריותו; נמשך בבריחה שלו מהגישור עם משפחת תושב לאחר שלא היה מרוצה מהדו״ח של הבודק המיוחד שמונה (בהפועל טוענים שזה בגלל התביעות והעיקולים שהוטלו); והסתיים עם לקיחת 3 מיליון שקלים ממשרד הכרטיסים לאן, על חשבון סכומים שהקבוצה אמורה לקבל על הזכות של לאן למכור כרטיסים למשחקי הפועל בחמש השנים הקרובות. בלי הסכום הזה, ספק רב אם משכורות מרץ היו משולמות לשחקנים, מה שהיה מפרק את הקבוצה עוד לפני שהתפרקה על המגרש.
זה עדיין לא הפריע למינצברג לשדר עסקים כרגיל, שהוא בשליטה מלאה על העניינים ושהוא מתכוון להמשיך גם בעונה הבאה, למרות התחייבויות גבוהות מאוד, מצב כלכלי מאוד בעייתי וספקות גדולים באשר ליכולתו להמשיך להחזיק במועדון. טוב, נו, מינצברג ומציאות בחודשים האחרונים הם כמו ישרים מקבילים. לא ייפגשו לעולם. כי אם הפתרון שלו היה הסכם חסות עם כבירי זה רק מראה כמה מנותק האיש מהקבוצה שהוא עדיין הבעלים שלה ובעיקר מאוהדיה.
פרק רביעי: מלחמת המתים המהלכים
למזלו של מינצברג, שביציעים כבר נחשב ל״לשעבר״, בסוף המערכה השלישית הופיע אביר על סוס לבן. אדמונד ספרא שמו. איש עסקים אמיד מאחת המשפחות היהודיות העשירות בעולם, שהציע לעו״ד הצעה שאי אפשר לסרב לה: קח את כל ההשקעה שלך עד עכשיו, השאר לי את כל החובות, ולך לדרכך.
אבל מינצברג, כמו בכל תקופתו בהפועל, בחר להתחכם. במקום להגיד כן עקרונית, עוד לפני שהקבוצה ירדה רשמית לליגה השנייה, ולהתחיל לסגור את הפרטים עם ספרא – הוא בחר להילחם. על מה? לטובת מה? לא באמת ברור. אלא שהזמן לא משחק לטובתו – עכשיו, אחרי שהקבוצה נשרה לליגה השנייה בעיקר אשמתו, יכולת המיקוח שלו נפגעה קשות.
ועדיין, מינצברג לא מוותר. כפי שפרסם עדי רובינשטיין ב״ישראל היום״, הוא נפגש עם משקיעים, מנסה לשכנע אותם להיכנס איתו כשותפים (כמו שהציע לספרא, ונדחה מיד) ומנסה לשחק אותה קשוח במשא ומתן. כמו שחקן פוקר שמנסה לבלף עם 2 ו-7 ביד, רק כשהקלפים שלו פתוחים.
מקורביו הסבירו בעבר כי אם יעביר את הקבוצה ללא תמורה הוא יהיה שרוף מול המשקיעים שלו, אך לאור העובדה שספרא הציע לו פיצוי (שאגב צפוי להתקזז משמעותית בעקבות העובדה שהוא ישאיר קבוצה עם התחייבויות אדירות לצד הכנסות הרבה פחות גבוהות), אולי הגיע הזמן למזער נזקים, להשלים עם הכישלון האישי ולשחרר את המועדון. לטובת הפועל ת״א, אוהדיה, והאמת שגם לטובת מינצברג עצמו.
איך זה ייגמר? כרגע אנשים המקורבים לעסקה לא ממש אופטימיים. אמנם המו״מ חזר לפסים נורמליים, אחרי מספר תרגילים של מינצברג, אבל קולו של ספרא עדיין לא נשמע בפומבי ויש חשש כי ירידת הליגה תערער את הרצון שלו לרכוש את המועדון. גם העובדה שמינצברג דורש סכומים גבוהים, למרות הפגיעה הקשה במותג וההתחייבויות הגבוהות שהוא משאיר, מקשה על המעורבים להיות אופטימיים מדי.
השבוע עברו כל המסמכים לטובת בדיקת הנאותות לנציגיו של ספרא, שצפוי לעבור עליהם ב-10 הימים הקרובים. לאחר מכן תוגש הצעה למינצברג, שכלל לא טרח להגיע לישראל למשחקים המכריעים של הקבוצה. היא לא תכלול סכום שקרוב למה שהוא טוען שהשקיע בקבוצה (כשישה מיליון דולר). המשכורת שמשך מהפועל בתוספת הכסף שנלקח מ״לאן״ וההתחייבויות הגדולות לעתיד (החוזים של אלטמן וצ׳יבוטה והפיצויים לאבוקסיס לדוגמא) ידרשו ממנו להתפשר, כדי לאפשר להפועל לצאת לדרך חדשה.
אם יחליט לגלות גמישות, זה עשוי להסתיים תוך 2-3 שבועות בצורה מוצלחת. אם ימשיך לעשות תרגילים, הירידה ללאומית בשבת עלולה להיות רק השלב הראשון במפולת. כי אם העסקה הזו תתפוצץ, ירידת הליגה תהיה הצרה הכי קטנה של המועדון.