ערב השנה הלועזית החדשה ואלפי ישראלים, ביניהם ילדים ומבוגרים, גברים ונשים, מהפריפריה ומהמרכז עושים את דרכם לאצטדיון כדורגל ביפו, כנראה כדי לנסות לשים בצד לזמן מה את צרות העולם ולראות את הקבוצה האהודה שלהם משחקת. ולמרות שחלקנו כבר הספקנו לשכוח איך היא מרגישה, בראשון בערב בבלומפילד קיבלנו את החוויה המלאה של הכדורגל הישראלי שאנחנו כל כך אוהבים: פקקים בכבישים, ליטרים של אלכוהול זורמים לגוף, ערימות זבל מחוץ לאצטדיון, אבטחה כבדה וחסרת פרופורציה, תורים ארוכים וצפופים, קהל צבעוני בשני צבעים ומשחק כדורגל בינוני למדי, בסיומו מנצחת אחת בלבד: מכבי תל אביב, זו שבכלל שיחקה בחיפה באותו זמן.
לפני המשחק, בין עוד בירה מהחבית לצ'ייסר ערק, ישבנו יחד כמה מחבריי הירוקים עם חבר אחר, אוהד הפועל שרוף. אחרי שהחבר התבכיין שבטוח "תפרקו אותנו", שאלנו אותו אם הוא בכלל מעדיף לנצח במשחק ולעזור ליריבה השנואה מהצד השני של העיר להגדיל את הפער בצמרת, או להפסיד ושאנחנו נישאר בתמונת האליפות. תשובתו הייתה מגומגמת, החלה ב"ברור שלנצח", המשיכה ב"תנו לי לחשוב על זה רגע" והסתיימה ב"גם תיקו זה אחלה". נו טוב, החבר קיבל את מה שרצה, המשחק הסתיים בתיקו 0:0 מאכזב ודווקא הקהל הירוק יצא בתחושה של הפסד גדול.
התחושות מחוץ לאצטדיון, האווירה ביציעים ושמות הקבוצות על הדשא – הכל הרגיש כמו משחק גדול, כזה שלא חווינו כבר כמעט שלושה חודשים. ומה ראינו על הדשא? כדורגל ישראלי במיטבו: משעמם, צפוי, איטי ונטול שערים. בשורה התחתונה, מכבי חיפה מאפשרת למכבי ת"א לפתור פער 8 נקודות בצמרת
גם החילופים לא עזרו
הפועל תל אביב עשתה עבודה הכנה יפה, והצליחה לתסכל את הכדורגל ההתקפי של מכבי חיפה. החל מרגעי לחץ על כל המגרש, דרך אגרסיביות במרכז המגרש ועד צמצום איבודי הכדור בשטחה. מכבי חיפה לעומת זאת, התקשתה ביצירת יתרון מספרי באמצע, סבלה מיום רע של צ'רון שרי וליאור רפאלוב והייתה לא מדויקת בשליש האחרון לאורך כל המשחק. בשונה ממשחקיה האחרונים, הקבוצה של דגו גם לא השכילה ללחוץ גבוה מספיק דקות, להרוויח כדורים בחצי של הפועל ולהגיע למצבים מסוכנים במהירות. למה? לא בטוח שיש תשובה חד משמעית, אבל ננסה לתת הסבר בפסקה הבאה.
אז כמו שכבר נכתב פה רבות בתקופה האחרונה, מסאי דגו בחר להמשיך עם מערך 3:5:2 התקפי, כזה שבו יש שחקן אחד בלבד בכל אגף, ועומס שחקנים באמצע. כדי להבין את הקושי בהנעת הכדור המהירות והתכליתית, צריך להתחיל בהגנה. לורנזו שימיץ' המושמץ החליף את עבדולאי סק שהמריא לנבחרת סנגל, ולמרות שעשה משחק סביר לחלוטין, התקשה בהובלת הכדור. משמאלו פתח עילאי פיינגולד עם רגל ימין דומיננטית ובימין דניאל סונדגרן המצוין. בכנפיים שיחקו פייר קורנו שנראה עייף ושחוק ומאור קנדיל הסולידי – שניהם לא הצליחו לייצר יתרונות התקפיים כלשהם כפי שעשו במשחקים האחרונים חג'ג' וחלאיילי הצעירים.
עכשיו נעבור למרכז השדה, שם בחר דגו להתחיל עם שני שחקנים יצירתיים (רפאלוב ושרי) וקשר אחורי אחד (עלי מוחמד). ההחלטה הזו, שאמורה להבליט את האיכות ברגליים של הצמד הקדמי וליצור מגוון אפשרויות באזורים המסוכנים, יצרה קושי במשחק הלחץ ובאינטנסיביות הנדרשת, והקלה על שחקני האמצע של הפועל תל אביב. בהתקפה, עלו ב-11 פיירו ודין דוד, שניהם חלוצי רחבה שתלויים רוב הזמן בהזרמת הכדורים משאר הקבוצה, כדורים שלצערי כמעט ולא הגיעו.
במחצית המשחק ניסה דגו להתמודד עם הקושי על כר הדשא, כשביצע חילוף כפול (שון גולדברג וענאן חלאיילי במקום עילאי פיינגולד ומאור קנדיל). החילופים של מסאי אפשרו למכבי חיפה לעבור למערך 4:3:3 התקפי אפילו יותר, והחזירו לדקות חשובות את בלם נבחרת ישראל, שיקבל תפקיד עוד יותר מרכזי ומשמעותי בתקופה הקרובה, בעת היעדרו של סק. החילופים אמנם נתנו "בוסט" ירוק בתחילת המחצית השנייה, אך לא הם ולא השינויים בהמשך, השכילו לשנות את מאזן הכוחות על כר הדשא.
לסיכום, אז מה בתכל'ס ראינו מהיציע בבלומפילד? מופע פירוטכניקה מרהיב בירוק, 15,000 אוהדים באותו אצטדיון, אווירה של לפני ה-7.10 וכדורגל, ובכן, דומה להוא בו צפינו לפני ה-7.10. מכבי חיפה נתקעה, גמגמה ולא מצאה פתרונות התקפיים להתגוננות של הפועל ת"א, שמצידה הראתה הרבה קשיחות ואופי, שלא תמיד מאפיינים אותה, אך לא הצליחה לאיים בצורה משמעותית על השער של שריף כיוף.
תיקו מאכזב מאד למכבי חיפה, שמרחיק אותה 8 נקודות ממכבי תל אביב, מוריד משמעותית את סיכוייה לזכות באליפות ומוציא הרבה רוח מהמפרשים של הקהל ושל המועדון.
3 הערות מקצועיות לסיום:
1. סגל קצר: רבות כתבתי כאן על כמות השחקנים הפצועים במכבי חיפה של העונה, וכעת, עם חזרתו של שון גולדברג, אפשר להכניס לרשימת השחקנים שאינם כשירים גם את עילאי חג'ג' המצוין, ששותף לכמה דקות בלבד וגם את ענאן חלאיילי החשוב, שנכנס במחצית ויצא במהלך המחצית השנייה עקב כאבים. נותרו 10 ימים על פתיחת חלון העברות, מכבי תשחק בהם עוד 3 משחקים ורק אז תוכל לרשום שחקנים חדשים. אלו הולכים להיות שבוע וחצי קשים במיוחד, הן פיזיולוגית והן מנטלית. סגל כה קצר הוא בעיה מקצועית גדולה מאד.
2. איכות על חשבון כוח: כמו בכל משחק, גם אתמול היה צריך מסאי דגו להחליט האם במרכז המגרש ישחקו רפאלוב ושרי יחד, או רק אחד מהם ומאחוריו שני קשרים אגרסיביים יותר. ההחלטה "ללכת" עם ליאור ושרי, עלתה למכבי חיפה בחיסרון אגרסיביות משמעותי באמצע ובמיוחד ביכולת ללחוץ על כל המגרש לאורך דקות ארוכות. גם במשחק הזה ראינו את השחקנים לוחצים את היריבה בשטח המגרש שלה ומנסים לחטוף מהר כדורים שהלכו לאיבוד, אך גם כמות הדקות בהן בוצע הלחץ וגם איכות פעולות ההגנה – היו פחות טובות משמעותית. יכול להיות שבעומס המשחקים הנוכחי, עם הסגל הקצר והקשיים הפיזיים, כדאי למסאי להתחיל עם שני קשרים אגרסיביים יותר ורק קשר התקפי אחד, ובמהלך המשחק לעבור למבנה התקפי יותר.
3. כדורים חופשיים ובעיטות קרן: אחת הדרכים לייצר מצבים ולהבקיע שערים, גם במשחקים בהם השליטה בכדור לא מניבה כדורגל אפקטיבי והלחץ הגבוה לא מספיק יעיל ומתואם – היא דרך סיטואציות בהן המשחק עומד. אם בשנים האחרונות מכבי חיפה הייתה מצליחה להפיק שערים דרך המצבים הסטטיים, ניכר שהשנה הנושא הזה עובד פחות טוב במשחקים. חשוב לזכור – לזכות הצוות המקצועי עומדת העובדה שכבר תקופה ארוכה אין זמן להתאמן כראוי, ובין משחק לבין מתקיים אימון שחרור אחד ועוד אימון מסכם וזהו. ובכל זאת, שיפור ברמת הביצוע של התרגילים יכול להניב שערים שיכריעו משחקים קשים ומתסכלים, בדיוק כמו המשחק אתמול.
