הבשורה מאתונה (ומעזה): כך חזרה מכבי חיפה להלהיב

במציאות הכאוטית של ימינו, מה צריך אדם כדי לשכוח לשעה וחצי מהצרות סביבו? קבוצת כדורגל אנרגטית, מחויבת ומנצחת. וזה בדיוק מה שמספקת מכבי חיפה לאוהדיה בשבועות האחרונים

במציאות הבלתי נתפסת בה אנחנו חיים, כשבכל יום נופלות עלינו עוד ועוד בשורות קשות והעתיד נראה בלתי צפוי עד כדי כך שלפעמים דמיונו גם מרגיש חסר כל חשיבות, קשה מאד לכתוב ברצינות על כדורגל. כן כן, המשחק המשוגע הזה, שבשגרה ההיא לפני ה-7.10.23 עוד הוציא מאיתנו ספקטרום כה רחב של רגשות, נצבע בגווני אדישות אפורים. 

אז למה בכל זאת אנחנו ממשיכים לצפות במשחקים, לדבר עליהם עם חברים ולנסות להתחבר לשחקנים כאלה ואחרים? לא ברור. אולי כדי קצת מהצרות לברוח, אולי כדי לרגע לשכוח ואולי כי בעצם זה הכח של כדורגל שלנו – הוא מאפשר לנו להתרגש, להתווכח, להתעצבן, לשמוח ולבכות ממשהו שלחלוטין לא תלוי בנו בשום צורה.

אחרי שירות של 75 ימי מילואים, שכלל בין היתר גם תקופה ארוכה בלחימה בעזה, חשוב לכתוב את הפתיחה הזו כדי להכניס את הכתבה לפרופורציה המתאימה. ובדיוק כפי שהשיחות הכי קלילות והכי קולחות שלנו בעומק הרצועה היו על כדורגל, ככה גם ביום יום הנוכחי כולנו איכשהו נמשכים קצת להתעסק במסאי דגו, בעומר סניור ובערן זהבי (אז ככה: נגביסט אחד במחלקה שלי הוא אולטראס הפועל, השני אוהד שרוף של בית"ר, הסמל שלי מחזיק מניה וחבר עמותה בהפועל ירושלים, הרס"פ מנוי בדרומי בטרנר ואחד הפקודים האהובים עליי במשך 10 שנים במילואים בכלל חיפאי אוהד הפועל חיפה – להמשיך? נראה לי שהקונספט ברור).

אחרי שיצאנו מעזה, לקחו כמה ימים עד שהצלחתי להתאפס על חזרה לכדורגל. המשחק הראשון שישבתי לראות היה ניצחון החוץ החשוב של מכבי חיפה ביוון על פנאתינייקוס, בקרב ראש בראש על הכרטיס למשחקי הפלייאוף של הקונפרנס-ליג. עבור אוהדים אחרים, אלה שליוו את הקבוצה (בצפייה כמובן, לא במגרשים) לאורך החודשיים שקדמו להתמודדות המותחת באירופה, מסתמן הניצחון של דגו ושחקניו כנקודת מפתח. ניצחון חוץ שהושג בשיניים, עם עבודה קשה, מחויבות ורצון עז להצליח, שהתחיל מומנטום ירוק שעומד כרגע על שלושה ניצחונות ליגה רצופים, ומאזן שערים 12:1.

רפאלוב ושרי – שילוב מנצח

יחד עם הקהל הירוק, ששב לאט לאט ליציעים, מכבי חיפה משחקת את הכדורגל הטוב, השוטף והמהנה ביותר ששיחקה העונה בפרט, ואולי גם בשנה האחרונה בכלל. הגל הירוק הנוכחי החל עם 0:3 חלק ומרשים בדרבי החיפאי, המשיך עם 0:4 עוד יותר חלק ועוד יותר מרשים מול מ.ס. אשדוד שמסורתית מקשה על החיפאים והסתיים אתמול בתצוגת כדורגל בנתניה שהסתיימה ב-1:5 מהדהד על הפועל חדרה האומללה. בשלושת המשחקים, הקבוצה של דגו הציגה כדורגל התקפי ומחויב, כזה שקשה להישאר אדישים אליו, גם בבית.

שנדבר קצת כדורגל? יאללה, ננסה. המשחק אתמול היה השלישי ברציפות בו מסאי דגו מעלה לכר הדשא מערך הכולל שלושה שחקני הגנה, חמישה קשרים ושני חלוצים (3:5:2). אם בדרבי החיפאי ובניצחון על אשדוד, ראינו את דין דוד ופרנזי פיירו משחקים יחד בהתקפה, הפעם היה זה ענאן חלאיילי שתופקד ליד החלוץ הגדול מהאיטי (עקב פציעה של דוד) והחזיר למסאי עם שער ראשון בקריירה בליגת העל. במרכז המגרש, דגו המשיך עם השלישייה ההתקפית איתה פתח במשחקים האחרונים, הכוללת את מחמוד ג'אבר כקשר אחורי לבד (6) ולצידו ליאור רפאלוב וצ'רון שרי המנוסים והאיכותיים. בהגנה, לצד שני הזרים הקבועים בהרכב, סק וקורנו, בכל משחק השתנו הציוותים האחרים. אתמול היו אלה דניאל סונדרגן (בלם), מאור קנדיל (כנף ימין) ועילאי חג'ג' (כנף שמאל) שהשלימו הרכב התקפי במיוחד.

השיטה הזו, בה מכבי חיפה מכניסה לרחבת הקבוצה היריבה 4-5 שחקנים בכל התקפה, נהנית משחקנים טכניים גם בכנפיים וגם באמצע ומקדמת את המשחק מהר ככל שניתן מההגנה להתקפה – מייצרת עבור דגו המון מצבים ליד השער, לצד המחיר שעליו לשלם בדמות דלילות מסוימת בחלק האחורי. לפעמים הדלילות הזו עולה לירוקים בשער כמו שראינו אתמול (טעות גדולה של עבדולאי סק) ולפעמים היריבה לא מספיק איכותית והכדורים נעצרים בעזרת פעולות אישיות נהדרות של שחקני החלק האחורי בירוק (כיוף השוער אתמול, סק הבלם במשחק הקודם ועוד…). בכל מקרה, הקהל הירוק התרגל מהר מן הצפוי לכדורגל התקפי, קצבי, מאומן ומגוון, שעליו חתום המאמן הצעיר, שהתקשה מאד בתחילת העונה.

3 הערות מקצועיות לסיום:

1. היכולת של מסאי דגו לקחת סיכונים וללכת עם האמת המקצועית שלו עד הקצה – מרשימה במיוחד. מעבר לעובדה שהוא מספסל את השחקנים החדשים שהגיעו בקיץ בסכומי כסף גבוהים (שואו ושימיץ', סוף פודגוראנו), או מקדם על חשבונם (בצורה מעוררת כבוד) את הצעירים שגדלו בירוק (חלאיילי, כיוף, חג'ג' ועכשיו גם פיינגולד), חשוב לשים לב לשינויים ההתקפיים שהוא מבצע ממשחק למשחק. אתמול ראינו את מכבי חיפה משחקת מהרגע הראשון עם בלם אחד בלבד (!) ולצידו רק שני מגנים שיודעים להניע את הכדור קדימה וחושבים התקפי. תוסיפו לזה את ההחלטה להציב את מחמוד ג'אבר בעמדת ה-6 כקשר אחורי יחיד (ולצידו באמצע שחקני התקפה בדמות רפאלוב ושרי) ותקבלו המון המון המון אומץ מקצועי, מצרך די נדיר במחוזות הכדורגל הישראלי.

2. רבות נכתב, דובר ונאמר על פרנזי פיירו. החלוץ מהאיטי, שהושמץ המון בשנה האחרונה, במיוחד לאור היכולת אותה הציג בליגה הישראלית, ממשיך להשתיק את המבקרים. 12 שערים בכל המסגרות (5 באירופה ו-7 בליגה), בישולים מכל מיני סוגים ועבודה קבוצתית חשובה ומשמעותית עם הגב לשער – הופכים אותו כרגע לשחקן התקפה בטוח בכל מערך או שיטה בה משחקת מכבי חיפה. האם התרומה הזו תספיק כדי להשאירו במכבי חיפה לפחות עד הקיץ? כנראה שכן. לפחות בינתיים, פיירו הוא מעוז מקצועי יציב וחזק במשחק הקבוצתי של מכבי חיפה, גם אם הוא ממשיך להחמיץ לא מעט מול השער.

3. שימו לב לעילאי חג'ג'. השחקן הצעיר, ששיחק שנתיים בקבוצת הבת של מכבי חיפה בעפולה, ושותף במהלך הקיץ בנבחרת האולימפית של גיא לוזון, מציג כדורגל יוצא דופן במשחקים האחרונים. לזכותו של חג'ג' כבר 3 שערים ועוד 3 בישולים העונה, אך תרומתו היא לא רק המספרים שהוא מנפק. חג'ג' יכול לשחק במספר רב של עמדות, הן בימין והן בשמאל, הן בהגנה והן בהתקפה, מה שמאפשר לדגו גמישות טקטית רבה, כזו שכמעט ולא קיימת בסגל הקצר הנוכחי.