המשחק החשוב מול מכבי נתניה, כששתי הקבוצות בתקופה מצוינת, ומאמן היריבה בצהוב-שחור פוגש את חניכיו בשלוש השנים העונות המוצלחות האחרונות, היה שולי לגמרי אתמול בערב. אני יודע, איבוד נקודות פוטנציאלי של מכבי חיפה היה פוגע משמעותית במאבקי האליפות, מכבי תל אביב שוב עלולה הייתה לברוח לפער של יותר ממשחק אחד והקבוצה הירוקה הייתה מאבדת מומנטום. הכל נכון. כלומר, הכל לא נכון.
הקבוצה של מסאי דגו פירקה את זו של גיא צרפתי, מכבי תל אביב איבדה נקודות מול הפועל פתח תקווה והפער בצמרת ירד לנקודה אחת בלבד. ובכל זאת, לפני, תוך כדי ואחרי הכל, מדובר בהופעה האחרונה (כנראה) של ה-סמל הירוק – צ'רון שרי. אין מילים שייכתבו פה עכשיו ויתארו באמת מיהו צ'רון שרי עבור כל האנשים הקשורים במכבי חיפה בצורה כזו או אחרת.
האיש שהפך קבוצה שלמה למושלמת
צ'רון שרי הוא החלום הרטוב של אוהד כדורגל ישראלי. הוא כוכב של המשחק. הוא קוסם. הוא חתום על הרגעים הכי יפים של אוהדי מכבי חיפה בעשור האחרון. הוא חתום על האפשרות לדמיין ניצחון על כל קבוצה, הוא חתום על התחושה שכל משחק אפשר להפוך גם בפיגור, הוא חתום על המהפך העצום שקרה באופי של הקבוצה. כלומר, של המועדון. בארבע וחצי השנים האחרונות.
שרי הבקיע את השערים הכי זכורים, הכי יפים, הכי חשובים. טוטנהאם הגדולה בקורונה, בלומפילד ברגעים הכי קשים, המהפך על מכבי תל אביב בסמי עופר, השער הגאוני מול סכנין שהבטיח ניצחון בפלייאוף העליון, שער היתרון בליגת האלופות מול פריז של מסי, אמבפה ונאיימר, להמשיך? כי יש עוד כל כך הרבה.
בואו אגלה לכם סוד, ואל תשאלו אותי איך אני יודע, שרי הוא גם חלומו של כל מאמן ישראלי, של כל מנהל מקצועי ישראלי, של כל בעל בית ישראלי, של כל קפטן ישראלי ושל כל שחקן ישראלי צעיר שעולה מהנוער. צ'רון שרי הוא החבילה המלאה. המענה השלם. השחקן השלם ביותר שדרך במכבי חיפה מזה עשרות שנים. הוא ה-10 הכי 10 שיש. 10 בעמדה במגרש, 10 באופי, 10 במנהיגות, 10 בקלאס, 10 ביחס לאוהדים, 10 בקסם שיש לו ברגליים.
שום דבר שקרה אתמול על הדשא לא גדול כמו העזיבה של שרי. אמיתי לגמרי, שום דבר. וגם במהלך הערב, השיחות בבירה בבר אוהדים, הצמרמורת בשיר השחקן לפני השריקה, ההתרגשות מכל נגיעת קסם בכדור, תחושת הפספוס אחרי כל החמצה או הצלה של השוער מנגד והדמעות כשעלה לבמה של האולטראס כדי לדבר לקהל – שרי היה ה-סיפור, מהתחלה ועד הסוף. ובכל זאת, היה גם משחק, וראוי שנכתוב עליו כמה מילים, כי קבוצה שמפרקת 0:4 את נתניה, ראויה אף היא לכמה מילים.
נוסחא שעובדת לא משנים
אז מה היה לנו על כר הדשא? בצד האורח, יריבה שמגיעה במומנטום מצוין, גם סגל מרשים ומאמן שהוכיח עד עכשיו שהוא יודע להעמיד קבוצה מצוינת. בצד הביתי מנגד, ובכן, אסופת שחקנים במומנטום מצוין, עם סגל מרשים לא פחות ומאמן שהוכיח שגם הוא יודע להעמיד יופי של קבוצה. שתי הקבוצות הגיעו מוכנות מבחינה טקטית ובחצי השעה הראשונה בעיקר ביטלו אחת את השנייה, עד שמהלך קבוצתי יפה של השחקנים הכי איכותיים על הדשא, קורנו-שרי-רפאלוב, הסתיים בהרמה נהדרת של האחרון ושער אופייני של דוד.
על גלי המומנטום והביטחון העצמי, הקבוצה הירוקה השתלטה על הדשא ומהר מאד ענאן חלאיילי הכפיל את התוצאה עם שער היישר לקליפ הביצועים האישי שלו. שוב מכבי חיפה כובשת ראשונה, שוב היא מבקיעה גם את השני ושוב היריבה עושה קולות של שבירה. במחצית השנייה הגיע גם השער השלישי, אחריו עוד כמה הזדמנויות טובות של שרי ולקינוח קיבלנו שער של פיירו מבישול של גדי קינדה, שני שחקנים חשובים מאד לרוטציה של דגו.
מבחינת השיטה הטקטית, דגו שמר על מבנה דומה למשחק הניצחון בדוחא, עם מערך 3:5:2. שלישיית הבלמים כללה שוב את פיינגולד, שימיץ' וגולדברג, בכנפיים פתחו פעם נוספות קורנו וחלאיילי המוכשרים ובהתקפה המשיכו לתת את הטון שרי ודין דוד. ממרכז המגרש נעדר עלי מוחמד החולה, ואת מקומו תפס ליאור רפאלוב ששב מהיעדרות עקב צהובים. מאחורי רפאלוב שיחקו קני סייף וגוני נאור, שהיו אחראים על נטרול האמצע האגרסיבי של נתניה, על הנעת הכדור מהחלק האחורי לחלק הקדמי ועל הזזתו מאגף לאגף.
בסוף הטור מחכה לכם נקודה שלמה שעוסקת בתפקוד של סייף ושל מחליפו דניאל סונדגרן, שווה לחכות. חוץ מסונדגרן, העלה דגו מהספסל גם את קנדיל, פודגוראנו, קינדה ופיירו – ובעזרתם שמר לאורך על 90 הדקות על אותו מערך, כזה שאפשר לקבוצתו להמשיך ולבטל את החבורה מנתניה.
גמר גביע הטוטו: יוקרה או מנוחה?
ומה בהמשך השבוע? משחק חסר חשיבות אמתית הופך לאירוע מרתק. גמר גביע הטוטו בנתניה בין מכבי חיפה לבין מכבי תל אביב, הראשונה מול השנייה, שהוא גם הופעת הפרידה של שרי מהכדורגל הישראלי (לפחות בינתיים) וגם הזדמנות מצוינת עבור התל אביבים להפוך את קערת המומנטום לקראת עומס המשחקים הקרוב בליגה.
מבחינת מכבי חיפה, ניכר שדגו יעמוד מול דיסוננס שטרם נתקל בו כמאמן ראשי. מצד אחד, משחק על תואר, יוקרה וכבוד מול יריבה גדולה שתחפש להוציא עצבים אחרי איבוד נקודות נוסף. מצד שני, הזדמנות חד פעמית לרוטציה כלשהי בתוך הסגל הקצר, העייף והשחוק.
סביר שדגו ינצל את המפגש כדי להחזיר שחקנים לכושר משחק טוב יותר (פיירו, סונדגרן, קינדה) ואולי גם להעניק מנוחה לשחקנים שלא זכו לראות משחק מהצד כבר תקופה ארוכה (חלאיילי, קורנו, דין דוד, שון גולדברג). בקיצור: צ'רון שרי ועוד 10 מול ערן זהבי ועוד 10. יהיה מעניין, זה בטוח.
3 הערות מקצועיות לסיום:
1. דין דוד – החלוץ המהיר של הירוקים, שסובל מדימוי שלילי ומשלל ביקורות מהאוהדים, ממשיך לספק תשובות על הדשא. נכון, הנטייה שלו להיכנס לנבדלים באמת מתסכלת וההחמצות לפעמים מול השוער לא מוסיפות לביטחון של הקהל. עם זאת, חשוב לזכור כמה הנחות יסוד קריטיות. הראשונה, העובדה ששחקנים מהירים כמוהו, שרצים לעומק כל המשחק ומסתננים בגב ההגנה, אמנם חשופים יותר להרמות הדגל של הקוון, אך מקשים מאד על הגנת היריב לצאת לעבר שחקני התקפה אחרים ומהווים איום תמידי על שער היריבה. שנית, שמדובר בשחקן שעובד קשה במיוחד, מבצע המון ספרינטים במשחק, לוחץ בטירוף ולכן גם מגיע למצבי הבקעה בדופק גבוה, בטח ובטח בעומס המשחקים הנוכחי בו הוא גם החלוץ הטבעי היחידי שפותח בהרכב של דגו. והנחת יסוד אחרונה, היא שקשה מאד להתווכח עם המספרים שהוא מנפק עבור מכבי חיפה מאז נרכש מאשדוד – מספרים שרוב האנשים לא מכירים. בשנתיים וחצי בירוק יש לדוד 34 שערי ליגה ו-7 בישולים. בכל המסגרות עומד החלוץ על 52 שערים (!) ו-10 בישולים (פירוט לפי שנים יופיע למטה). זה המון! וזו עוד הערה לזכותם של האנשים העוסקים בסקאוט ובחיזוק הקבוצה בשנים האחרונות, כי לשלוף שחקן מהליגה ושיגיע למספרים כאלה, זה לא מובן מאליו בכלל. וזה כמובן גם מסר לכולנו: חלאס עם הביקורת חסרת הפרופורציה על בסיס יומי, זה בעיקר מוציא את המבקרים והמקללים כאלה שלא מבינים כלום. סיכומים עושים בסוף העונה, או אולי במחציתה, בטח לא בכל סופ"ש מחדש.
2. קני סייף ודניאל סונדגרן – שקיבלו אתמול דקות בשלישיית הקישור של מסאי דגו, עשויים למלא את החור שנותר בעקבות פציעתו של מחמוד ג'אבר, עד אשר יחזור "שואו" מאליפות אפריקה, או עד שיגיע חיזוק אחר למרכז המגרש. הראשון, שקיבל התייחסות משלו בטור הקודם, המשיך להפגין יכולות הגנתיות מצוינות, במשחק אגרסיבי ואסרטיבי נוסף, עד שהוחלף על ידי השני, שנכנס לעמדה "לא טבעית" עבורו, אבל הביא איתו את התכונות שאפיינו אותו גם כמגן ימני וגם כבלם בשלישיית בלמים: חכמת משחק, קריאת מצבים, קשיחות ומסירות איכותיות לטווח קצר. שני השחקנים נראו אתמול נכונים למשימה, אפשרו לדגו ולצוות שלו להתמודד בצורה ראויה עם החיסרון גם של ג'אבר וגם של עלי מוחמד ויצרו מגוון אופציות מעניינות גם למשחקים הקרובים. שוב מסאי דגו מפתיע, שוב הוא מקבל שכר משחקניו על הדשא.
3. שריף כיוף – מכבי חיפה ממשיכה לשמור על מאזן ספיגת השערים הטוב בליגה, עם משחק נוסף ללא שער חובה. גם הפעם, השוער החיפאי לא היה צריך ערב הרואי כדי לשמור על רשת נקייה, אבל אל לנו להוריד או להקטין מהעבודה המשמעותית שעשה. לקראת סוף המחצית הראשונה הוא בלם בגופו מצב של מאה אחוז גול אחרי בור בהגנה ולאורך כל 90 הדקות שמר על יציבות, ביטחון וקור רוח מול בעיטות מרחוק של שחקני נתניה. לפעמים, כשאנחנו ביציע עוצמים את העיניים ואז פוקחים, אנחנו יכולים לדמיין שג'וש כהן לא עזב מעולם – ואין מחמאה גדולה מזו עבור השוער הצעיר, לו זו העונה הראשונה בליגת העל. נתון שחשוב יהיה לזכור גם בימים פחות טובים שעוד יגיעו, והם ודאי יגיעו בקרוב, או ברחוק.
פירוט המספרים של דין דוד, לפי עונות במכבי חיפה:
עונה ראשונה – 21/22: ליגת העל: 15 שערים ו-5 בישולים. סך הכל: 25 ו-6.
עונה שנייה – 22/23: ליגת העל: 10 שערים ובישול אחד. סך הכל: 13 שערים ו-2 בישולים.
עונת 23/24 – עד כה: ליגת העל: 9 שערים ובישול אחד. סך הכל: 15 שערים ו-2 בישולים.
