נתחיל מהשורה התחתונה – עם תזכורת חשובה: הימים הם עדיין ימי מלחמה קשים, החטופים בעזה טרם שבו לגבולות ארצנו והבשורות המגיעות במהלך היום נעות על הספקטרום שבין חדשות רעות לבין חדשות רעות מאד. לכן, הכדורגל עשוי להיות תרופה קטנה, רגעית ובעלת השפעה טובה על הגוף ועל הנפש שלנו. בואו ננסה לשמור אותו כזה: ניקח את התוצאות בפרופורציות הראויות, נתאפק עם הקללות לעבר שחקנים, שופטים, מאמנים או אוהדים אחרים, נחשוב פעמיים וננשום עמוק לפני שאנחנו מטנפים ברשתות החברתיות, ונמלא את היציעים באצטדיון באנרגיה טובה ככל שניתן.
ועכשיו? קצת ירוק בעיניים. מכבי חיפה ממשיכה במומנטום הנהדר שלה, ומגדילה את רצף הניצחונות הרצופים לחמישה משחקים, מתוכם ארבעה בליגת העל. כן, זה בהחלט מרשים, במיוחד לנוכח פתיחת העונה הצולעת בליגה. לא, זה לא מובן מאליו בכלל, בטח כשרשימת החסרים בסגל של מסאי דגו מסרבת להתקצר. בטור הקודם שכתבתי, ציינתי את איכות הכדורגל שמציגים הירוקים על הדשא במשחקים האחרונים, ובניצחון על בני ריינה ניכר לא פחות מכך, גם האופי הנבנה של הקבוצה.
ריינה הגיעה במומנטום לא רע, הכינה את עצמה טקטית בצורה ראויה, נלחמה על כל כדור וצופפה יפה את החלק האחורי של המגרש. בקצרה, טיול זה לא היה. מכבי חיפה הפגינה הרבה סבלנות, שמרה על קור רוח, המשיכה לדחוף את הכדור קדימה כמה שיותר מהר, נשארה חיובית בשפת הגוף של השחקנים, לחצה גבוה וחזק את ריינה וגם הגיעה למספיק מצבים כדי לכבוש שערים ולנצח, עד שליאור רפאלוב, שנמצא בכושר נפלא, מצא את הרשת בשער מרגש וחשוב. או במילים אחרות: ניצחון של המון אופי.
העומס גובר, דגו מאלתר
חוץ מאופי חזק, היה גם כדורגל. מסאי דגו ממשיך עם מערך שלושת הבלמים (3:5:2) שעובד מצוין בשבועות האחרונים (עליו חפרתי אחרי הניצחון מול חדרה), מעליהם חמישה שחקני קישור ולמעלה שני חלוצים. המערך אמנם אותו מערך, אך בתוך התבניות נעשים שינויים פרסונליים (שלא דלפו לתקשורת לפני המשחק!). הפעם, לצד עבדולאי סק, השלימו את מרכז ההגנה דניאל סונדגרן (שוב בלם ימני) ועילאי פיינגולד (הופעה ראשונה בהרכב כבלם שמאלי). בכנפיים פתחו קורנו בשמאל ועילאי חג'ג' בימין (על חשבון קנדיל) ובאמצע עלי מוחמד (במקום שרי), מחמוד ג'אבר וליאור רפאלוב. בהתקפה נותרו חלאיילי ופיירו, כמו במשחק הקודם. אז מה הן המשמעויות המרכזיות מהשינויים האלה?
ראשית, דגו מספסל את שרי, כנראה מטעמי כשירות, רוטציות וכושר גופני, ומכניס במקומו קשר אחורי, כזה שיאפשר לקבוצה להיות יציבה יותר הגנתית, אך בו בזמן גם יצירתית פחות בהתקפה. בנוסף, הכנפיים קצת פחות איכותיות מקודמותיהן כאשר פייר קורנו, שתפקד כבלם שמאלי במשחק מול חדרה, חוזר לעמדתו הטבעית בכנף שמאל ומזיז את עילאי חג'ג' לכנף ימין, שפחות נוחה עבורו. ומה עוד? מכבי חיפה מתמודדת יפה מאד עם כמות השחקנים הפצועים שלה. אנחנו רואים את מסאי דגו מוצא פתרונות, משנה תפקודים ומצליח לשמור את הקבוצה חיה, אנרגטית, יוזמת והתקפית.
גם ביום רביעי האחרון, מכבי חיפה הייתה קבוצה שכייף לאהוד. אחרי איבודי כדור היא הסתערה על היריבה, בכל התקפה ניסתה לשחק במהירות מירבית וברגעים פחות טובים ראינו את שחקניה מעודדים אחד את השני ושומרים על שפת גוף חיובית. התוצאה אמנם הייתה רק 0:1, אך הדרך הייתה מעודדת ומשמחת.
חלון העברות – נסגר עוד לפני שהתחיל?
מעניין מעודד ומשמח, לעניין אחר מעודד ומשמח לא פחות: אנחנו עוד לא בסוף חודש דצמבר, חלון העברות הרשמי נפתח רק ב-10.1.24, ומכבי חיפה ממשיכה לסמן V אחר V בסעיפי הרכש. תחילה היה זה קני סייף, ששב מקדנציה בת שנה וחצי בבאקו, חתם על חוזה וכבר מתאמן עם הקבוצה בכפר גלים. אחריו הגיע הסיכום עם גדי קינדה, המלפפון החם והמבוקש ביותר בחלון העברות, בו חשקו גם מכבי תל אביב ובית"ר ירושלים, שאמור לעבור בקרוב בדיקות רפואיות ולחתום במועדון גם הוא. ואם זה לא מספיק, אז דניס לסובוי, שחקן כנף אוקראיני-רוסי מדינמו מוסקבה נחת בישראל, על מנת להסדיר את המסמכים והאישורים הנדרשים כדי להירשם כחיזוק ישראלי מרשים נוסף.
אם וכאשר (אמן ואמן וטפו טפו טפו) יחתמו רשמית קינדה ולסובוי, נוכל לקבל כולנו זריקת מוטיבציה אמיתית ומרגשת בדמות סדרת חיזוקים מרשימה במיוחד. היכולת להחתים שחקנים בשלב מוקדם, לנצח את המתחרה הגדולה בקרב נוסף על ישראלי בכיר ולפתוח עוד קצת את שוק השחקנים היהודי – אלה בשורות נהדרות לכולנו, אוהדי מכבי חיפה ביציעים ובבית.
3 הערות מקצועיות לסיום:
1. מכבי חיפה מאבדת את העוגן ההגנתי שלה לתקופה הקרובה: עבדולאי סק הוא כנראה אחד הבלמים הטובים בהיסטוריה של הקבוצה, ואולי אף הטוב ביותר. היציאה שלו לאליפות אפריקה, במיוחד כשנבחרתו (סנגל) מועמדת להגיע לשלבים האחרונים בטורניר, פוגעת קשות בטיב הסגל. סק הוא לא רק השחקן הכי חשוב מבחינה מקצועית להגנה, הוא גם המנהיג הבלתי מעורער של החלק האחורי והמניה הבטוחה ביותר בהרכב של דגו. איך מתגברים על הקושי? מכבי תהיה חייבת להרוויח את לורנזו שימיץ' המושמץ, להחזיר לעניינים את שון גולדברג הפצוע ולעבות את מרכז המגרש לעיתים קרובות יותר, כדי למנוע בורות בין ההגנה לקישור, אותם היה מכסה סק על בסיס קבוע.
2. לקראת המשחק מול הפועל תל אביב, ולמרות הסגל החסר, למסאי דגו יש כמה התלבטויות מקצועיות מעניינות בהרכב הפותח. החל מקו ההגנה – האם להעניק הזדמנות לשימיץ' והאם להישאר במערך שלושת הבלמים? דרך מרכז מגרש – מי הם השחקנים שיפתחו והאם לחפש יותר את האיכות וההתקפה (שרי ורפאלוב) או יותר את הקשיחות וההגנה (עלי מוחמד ומחמוד ג'אבר)? ועד לחוד ההתקפה, שם ישחקו רק שניים מתוך שלושה: פרנזי פיירו, דין דוד וענאן חלאיילי. אני מאמין שנוכל ללמוד לא מעט על המשך העונה ועל ההיררכיה המקצועית של דגו, מתוך אותן החלטות הקשורות בהרכב למשחק הקרוב.
3. שימו לב לליאור רפאלוב: 5 שערים ועוד 5 בישולים ב-11 משחקי ליגה – מספרים מעולים, מפתיעים ומרגשים. ובכן, אלה לא רק המספרים. רפאלוב הוא המבוגר האחראי במרכז המגרש, הוא לוקח דוחף את המשחק שלנו לכיוון רחבת היריבה על בסיס קבוע, הוא מנהיג, מוביל, מנווט ומשמש דוגמא אישית מעולה לשחקנים הצעירים שמשחקים לצידו. אחלה אחלה אחלה רפאלוב, רק שימשיך ככה ויעניק לנו עוד המון רגעים נפלאים בהמשך העונה.
