אחרי הניצחון הגדול על מכבי תל אביב, כולם וכולן דיברו על המשימה הקשה של מסאי דגו: "להוריד את השחקנים לקרקע". אז כנראה שלא, המשימה היותר קשה הייתה להתמודד עם הסגל ההולך ומתקצר משבוע לשבוע, כשהפעם היה זה הקפטן צ'רון שרי שנעדר מהמשחק עקב חופשה משפחתית בהולנד והשאיר למאמן מעט מאוד אפשרויות בהרכב ועוד פחות אפשרויות לשינוי המשחק מהספסל.
ודגו? הוא המשיך במגמה שאפיינה אותו בתקופה האחרונה – לעמוד בכל אתגר שמוצב מולו. ואיך הוא עשה את זה? עם רעיונות מקצועיים מעניינים, התאמות מצוינות והרבה מאד אמונה בשחקנים ובדרך.
באצטדיון הביתי, עם קהל שמעודד ודוחף ומול יריבה שלא באה להסתגר וללכת אחורה – הרוח של מסאי באה לידי ביטוי לאורך כל 90 הדקות, שהניבו כדורגל נהדר ותוצאה מרשימה – 0:5 מהדהד.
דגו מרשים, רפאלוב מדהים
מבחינה טקטית, דגו שינה שיטה ועבר לשחק במערך 4:2:3:1. רביעיית הגנה יציבה, שני קשרים אחוריים באותו קו, ליאור רפאלוב מעליהם וכנפיים עם "רגל הפוכה", קני סייף (הופעת בכורה בהרכב) בימין עם רגל שמאל וענאן חלאיילי בשמאל עם רגל ימין.
שתי הקבוצות התחילו בלחץ גבוה, ולמרות העייפות המצטברת ועומס המשחקים בשבועות האחרונים, הקצב היה לא רע. ואולי, בעצם, ראינו ממכבי חיפה כדורגל שהוא המשך ישיר לשבוע שעבר: טקטי, מחויב, יעיל. וכן, חלאיילי המשיך לשרוף את הקו ואת המגן ששומר עליו, דין דוד המשיך להחמיץ מצבים שעלולים היו לעלות לקבוצתו ביוקר, וליאור רפאלוב? הוא המשיך לרקוד על הדשא.
החיסרון של שרי והעובדה שגדי קינדה עדיין לא בכושר משחק מלא, השאירו לרפאלוב את העמדה האהובה עליו במגרש: עמדת ה-10, מתחת לחלוץ ובין שתי הכנפיים. "פיטר פן", הילד בן ה-37, ריחף על הדשא והיה נראה במחצית הראשונה שהוא רמה מעל האירוע. שבירת קווי ההגנה של מכבי פתח תקווה, מסירות אמן לדין דוד, ריווח המשחק לכנפיים בדיוק בזמן, בעיטה חופשית למשקוף לאחר עבירה שסחט בעצמו ולקינוח גם שער חשוב שהעלה את מכבי ליתרון מוצדק. תצוגת אמן של של רפאלוב, כבר אמרנו?
לא אחת נכתב פה, ובמקומות אחרים, על חשיבות השער הראשון במשחק בין קבוצה "גדולה" לבין קבוצה "קטנה". השער שמחייב את היריבה לצאת קדימה, לעזוב את עמדות המוצא, לוותר על משיכות הזמן ולשחק מהר יותר. ואז, אחרי השער הראשון, קשה להפריז בחשיבות הבקעת השער השני לפני השריקה למחצית, כדי לקבל ביטחון ולגמור את המשחק.
אתמול, אחרי שפספסה כמה הזדמנויות לעשות את זה גם למכבי תל אביב, השכילה מכבי חיפה לגמור את המשחק מוקדם. בשונה מרוב משחקיה העונה, השער השני לא גרם לקבוצה להוריד את הקצב, אלא החדיר עוד ועוד מוטיבציה אצל השחקנים, שקיבלו ודאי את הבשורות המשמחות מהמשחק המקביל בין המוליכה לבין ריינה, ולפרקים ממש רקדו על הדשא.
אז נכון, 17 בעיטות לשער, מתוכן 9 למסגרת, אלו לא מספרים נדירים עבור מכבי חיפה של השנה. ובכל זאת, כמות ההזדמנויות הטובות שהחומצו, התחושה שהקבוצה מאיימת בצורה איכותית על שער היריבה ומשחק ההתקפה המגוון והיפה לעין – הם בשורה שעדיין לא התרגלנו אליה.
בחינת בגרות (וסיבולת) בסכנין
האם זה מה שנראה גם מול סכנין במשחק הקרוב? לעניות דעתי לא. ולמה אתם שואלים? קודם כל כי השילוב בין הפציעה של מחמוד ג'אבר והתשישות של עלי מוחמד לבין ההרחקה של רפאלוב – יקשה מאד לייצר אינטנסיביות באמצע. ובנוסף, היעדר העומק בשחקני ההתקפה, יחייב ודאי את דגו לפתוח עם אותה שלישייה קדמית, אליה תוכל סכנין להתכונן ללא חשש מהפתעות בהרכב הירוק.
האם זה אומר שמכבי חיפה בכל זאת מסוגלת לנצח בדוחא? כמובן שכן. קצת יותר ריכוז ודיוק של דין דוד, המשך הורדת החלודה של סייף וקינדה וכמובן ענאן חלאיילי, שיצטרך לקחת על עצמו עוד יותר וינסה להמשיך את המומנטום אחרי משחק שבו כבש, בישל ויצר שער נוסף – הם החלקים המעודדים בהקשר הזה.
3 נקודות מקצועיות לסיום:
פייר קורנו: המגן השמאלי הצרפתי, שוודאי לא יישאר בישראל הרבה זמן, הוא אחד המנועים הגדולים של מכבי חיפה, כבר שנה שנייה ברציפות. יש נטייה לחשוב שההרמות שלו לרחבה וההצטרפות לשליש האחרון הן תרומתו הגדולה למשחק ההתקפה, אבל העבודה המעולה שלו בהנעת הכדור משמעותית לא פחות. אחד המושגים החשובים בכדורגל הוא "בילד-אפ" – בניית משחק ההתקפה מהשליש ההגנתי לשליש המרכזי ומשם למעלה. כלומר, בשפת העם, "הנעת הכדור מאחורה". הבילד-אפ של מכבי חיפה מתבסס, בהמון מקרים, על סט היכולות המגוון של קורנו. פתיחת זוויות מסירה, ריווח עד קו האורך ואז חזרה לכיוון האמצע, דיוק מטורף בפס קדימה, מציאת השחקן הפנוי באמצע וכמובן ביטול שחקן ההגנה באמצעות דריבל – כל אלה ועוד, הופכים את הצרפתי לאחד הגורמים המרכזיים בהצלחה של הקבוצה. שימו לב איזו קלות ובאיזו קלאסה הוא בנה את השער הראשון אתמול, עם מסירה נהדרת לחלאיילי, שיצרה את ההתקפה הקטלנית.
הלחץ הגבוה: בריצה הקודמת של מכבי חיפה בליגה, בה השיגה ארבעה ניצחונות רצופים וגרמה ליריבותיה להראות רע מאד, כתבנו פה על משחק הלחץ המרשים. בשני המשחקים האחרונים אנחנו צופים ברמת ביצוע גבוהה מאד של הקבוצה, בכל מה שקשור ליכולת לדחוק אחורה ולשבש את הקבוצה מנגד לדקות מסוימות, ואז לשחרר קצת את הלחץ, לתת לה לצאת קדימה, לייצר שטחים נוחים בחצי המגרש שלה ואחר כך לחזור וללחוץ שוב. די לראות את ההתנפלות של שחקני מכבי חיפה על הגנת מכבי פתח תקווה בפתיחת המחצית השנייה כדי להבין עד כמה גדולה המחויבות של השחקנים לרעיון המקצועי של דגו, וכל זה תחת העומס, העייפות והשחיקה. מעניין יהיה לראות האם גם במשחק החוץ בסכנין, כבר ביום רביעי, יצליחו להוציא לפועל את העיקרון הכל כך חשוב הזה.
שינויים טקטיים תוך כדי משחק: כתבנו בהתחלה שמסאי פתח עם שחקני כנף בעלי "רגל הפוכה" – שחקן ימני בשמאל ושחקן שמאלי בימין. אחרי 25 דקות, כשהרעיון המקצועי היה נראה לא רע, אבל לא סיפק את התכליתיות המתבקשת, מסאי החליף בין חלאיילי לבין סייף, ותוך כמה דקות קיבל בישול מחלאיילי שנכנס לאמצע ואחר כך גם בישול מסייף שהרים כדור מהאגף. היכולת של מאמן לא להתקבע לתכנית המשחק, למרות שעבדה לא רע, ולחשוב איך הופכים איכותיים יותר עם אותם הכלים בדיוק על הדשא – היא יכולת נדירה במונחים של אימון כדורגל ישראלי. ציון דרך נוסף למאמן הצעיר, שמתבגר, משתפר ומתפתח מול העיניים שלנו.
