איבדו את הראש, ואת העיר: על ההפסד של מכבי חיפה בדרבי

דרבי. כנראה המשחק היחיד שיכול להוציא אמוציות מאוהדי מכבי חיפה המרוקנים, לאחר שהצליחו גם להפסיד את האליפות לפני שבועיים וגם לנצח מאז פעמיים במשחקים חסרי חשיבות. אבל דרבי הוא דרבי. ובדרבי חייבים לנצח. בטח את הפועל חיפה של רוני לוי. ואו-הו, הדבר האחרון שהיה בערב הזה בחיפה הוא ניצחון ירוק. למרות מחצית ראשונה בשליטה של מכבי, הגיע פיגור 1:0 לא מוצדק לחלוטין ואחריו מחצית שנייה רעה לתפארת, בה צפינו בהתפרקות שמזכירה ימים רעים מאד.

אז מה קרה על הדשא? מיד תקראו. ולא, ספויילר, זהו לא טור סיכום העונה. רק סיכום ההפסד הכואב.

אנטי כדורגל במיטבו

מערך 3:5:2 עם שלושה שינויים פרסונליים, שמשפיעים גם היבטים מקצועיים במשחק:

א. רפאלוב במקום סייף בצד שמאל של מרכז המגרש – מה שאמור לתת לקבוצה של דגו עוד קצת איכות בפעולות האחרונות, לצד מנהיגות וניסיון שתמיד מאפיינים את הקפטן המנוסה, במקום האגרסיביות והאינטנסיביות שראינו במשחק הקודם בפרט ובחצי העונה האחרונה בכלל מהרכש שהגיע בחלון העברות של חודש ינואר.

ב. עבדולאי סק על חשבון עילי פיינגולד בצד ימין של שלישיית הבלמים – כוח, העוצמות והגודל של הסנגלי, לו אולי זה משחק אחרון במדים הירוקים, הועדפו על פני הטכניקה של הישראלי הצעיר, והאפשרות לשחק כמגן ימני של ממש ובכך להעביר את הקבוצה למבנה של ארבעה שחקני הגנה.

ג. עלי מוחמד ממשיך בעמדת הקשר האחורי, לאחר שהחליף כבר במחצית המשחק הקודם את שואו – שינוי שמאפשר לדגו לחלק את הדקות של עמדת הקשר האחורי בינו לבין מחמוד ג'אבר. 

הכנסות כדורים לא מספיק איכותיות לרחבה ולאזורים המסוכנים, גם מהצדדים וגם משחקני האמצע, הקשו על מכבי חיפה לייצר דקות רצופות של כדורגל טוב. לאלה חייבים להוסיף גם את ההפסקה הארוכה בעקבות רימוני העשן ביציעים, גם את כמות העברות הבלתי פרופורציונלית של שחקני הפועל חיפה (אלה שנשרקו ואלה שלא) וגם את העיכובים המוכרים והלא ספורטיביים שכוללים בזבוזי זמן בכל הזדמנות בה הכדור יוצא החוצה, נגיעות מעכבות אחרי שריקות שנשרקו ונפילות תיאטרליות, מוגזמות ומיותרות מכל הסוגים והמינים.

ומה עוד? לא חסרו אירועים מתסכלים במחצית הראשונה: שער של דין דוד שכבר אושר על ידי השופט נפסל על ידי ה-VAR, פנדל שנראה כמו 100% הכשלה על ג'אבר לא נשרק, ואז, רגע לפני המחצית, התגשם חלומו של רוני לוי: פנדל משום מקום. נגיעת יד שאיש לא הבחין בה ולא השפיעה על המשחק, נצפתה באיחור על ידי שופטי המסך והפכה לבעיטת עונשין ולשער. יותר מזה בהפועל חיפה אף אחד לא יכול היה לבקש. 

הטעויות וההתפרקות

הירידה למחצית לוותה בעצבים ובתסכול מצד כל מי שבצד הירוק, ובוא בזמן גם בידיעה שהתוצאה לא משקפת את הנעשה על הדשא. דגו הגיב בחילוף עם אורנטציה התקפית (פיינגולד על שימיץ') והאוהדים חזרו למקומם עם תקווה. ואז, כמה דקות לאחר העלייה לכר הדשא, שוב טעות שלא קשורה למשחק, שוב שער של הפועל חיפה ושוב העצבים והתסכול.

דגו ניסה לערבב את הקלפים עם חילוף כפול ושינוי מערך, כשהוא זורק לדשא את שני שחקני הכנף האיכותיים שחיכו על הספסל: דולב חזיזה וענאן חלאיילי. מכבי חיפה עוברת למערך 4:3:3, בתקווה לייצר הרבה יותר איכות ועוצמות בחלק הקדמי. 

תכניות בנפרד ומציאות בנפרד. עילי פיינגולד, מעמדת המגן הימני, באיבוד כדור נוראי, שריף כיוף ביציאה גבוהה שבה ספק מכשיל את שחקן הפועל חיפה, ובלי ששמנו לב מכבי חיפה בהתפרקות. ליטרלי התפרקות בדרבי. חלפו כמה דקות ואפילו עלי מוחמד איבד את העשתונות, ולאחר עבירה שנעשתה עליו הורחק אף הוא בכרטיס אדום ישיר. מה אמרנו על התפרקות? משם ועד סוף המשחק מכבי חיפה אמנם הגיעה כמה פעמים לאזור הרחבה של הפועל, אבל מעבר לניסיונות נואשים של דין דוד לנצח את תחרות מלכות השערים, לא ראינו הרבה. תחושה מבאסת, חמוצה ומעצבנת מאד בסיום. לא דומה בכלל לזו שהורגשה רק שעתיים קודם לכן.

אכזבה או מציאות?

עכשיו מגיע השלב שבו כותבים נקודות מקצועיות, אך הפעם נחרוג מהמנהג ונבטיח שבקרוב יעלה פה טור סיכום עונה, שיכלול גם נקודות מקצועיות מעניינות על העונה שהייתה ועל זו שעוד תבוא.

בינתיים, השורה התחתונה: מכבי חיפה מסיימת את העונה במקום השני, מרחק גדול מדי ממכבי תל אביב, בטח ביחס לתחושות ששררו עד לפני שבועיים. אכזבה? פספוס? התמודדות עם המציאות כפי שהיא? כל אוהד כנראה מרגיש משהו שונה מהחבר שלידו ביציע…