אצטדיון טדי הוא, בגדול, המקום השנוא ביותר על פני כדור הארץ עבור אוהדי מכבי חיפה. בכלל, לרוב האנשים מצפון המדינה וממרכזה, ירושלים נמצאת מעבר להרי החושך. זה בכלל לא משנה שביום שבת או בשעות הערב המאוחרות של אמצע השבוע, עיר הבירה נמצאת מרחק של 45 דקות נסיעה מתל אביב, כן? ככה זה עם מקומות שהם מעבר להרי החשוך, הם מרגישים רחוקים הרבה יותר ממה שהם.
עכשיו תוסיפו לחור השחור הזה גם קור כלבים שאין בשום עיר אחרת, תשתיות חניה של ימי הביניים, תחבורה ציבורית לא רלוונטית, אפס מקומות בילוי או אזורים נוחים לילדים, פקקים קשוחים ביציאה וכמובן אלימות משטרתית איומה ונוראה על בסיס קבוע. מה קיבלתם? ובכן, החבילה המלאה: חווית אוהד פרימיטיבית, מייגעת ומבאסת. הפוכה ב-180 מעלות למגמות השנים האחרונות בחיפה, בתל אביב ואפילו, רחמנא ליצלן, בפתח תקווה.
כל זה כמובן לא מנע מקרוב ל-8,000 אוהדי מכבי חיפה להגיע למשחק בירושלים אתמול. ולמה זה? פשוט מאד: כי אין שום קשר בין היגיון לבין אהדת כדורגל. וגם כי הקבוצה שלהם במקום הראשון + משחקת את הכדורגל הכי טוב בישראל + מרגשת בטירוף + "מי יודע מתי תגמר העונה הזו בגלל אירועים ביטחוניים אז למה לחשוב יותר מדי על מה שאנחנו עושים בואו פשוט ניסע וזהו?".
בקיצור, אלפי הורים וילדים, נשים וגברים, מבוגרים וצעירים, שומרי שבת חובשי כיפה וחילונים שלא שמרו שבת בחייהם, מהצפון, מהמרכז, מהדרום ואפילו מירושלים עצמה – נהרו לעבר אצטדיון טדי לאורך כל שעות אחר הצהרים והערב.
בוז לכחולי המדים
רגע לפני שנתחיל לדבר (או לכתוב יותר נכון) על הכדורגל, ועל מסאי דגו, ועל הניצחון הענק של מכבי חיפה, ועל טקטיקה ועל שחקנים ועל חילופים ועל עומסים ועל בודפשט נגד גנט ועל היבטים נוספים, מילה על עניין המשטרה.
נכון, אוהדי כדורגל אדוקים הם לא מבקרי תיאטרון קבועים המנויים לקאמרי. הם גם לא כיתת מחוננים בתכנית מיוחדת של משרד החינוך. בינינו, רובם גם לא בדיוק מחבבים על המשטרה או מעריכים את העבודה הקשה שהיא עושה בהרבה מוקדים. ואחרי שזה נכתב, אני לא אתפלא אם זו ההופעה האחרונה של אלפי אוהדים ירוקים באצטדיון טדי. ככה זה לא יוכל להימשך. בליין ההימורים הלא רשמי של האוהדים לפני המשחק, ליד הניחוש הקל והמושכל האם שריף כיוף יפתח בשער, הופיע ביחס דומה גם הסיכוי לאירועי אלימות שאותם המשטרה יוזמת.
כל פעם מחדש, לא משנה באיזה שלב של השנה או מה התוצאה על הדשא (ניצחון רביעי ברציפות על בית"ר בטדי אגב) – מגיע הרגע בו נכנסים השוטרים בפרעות ובאלימות לתוך היציע ומול העיניים של אותם ילדים, הורים ומשפחות מתפתחים אירועי אלימות מזעזעים.
ואתמול? דגל עם תמונה שלועגת לשוטרים. האם זה שווה את הפצועים? את העצורים? את הילדים שלא יוכלו לישון בלילה? את האבות שחוזרים הביתה ומספרים לבת הזוג שיותר הם לא לוקחים את הילד למשחק כדורגל? את חוסר האמון של הציבור באנשים שאמורים לאכוף את החוק ולשמור על הסדר? בחייאת. נעשתה עברה קשה על החוק? הייתה פה פגיעה חמורה בעובדי ציבור? הפרעה לשוטר במילוי תפקידו? שלום הציבור נפגע בצורה שלא מאפשרת להבליג? לא נראה לי. תפעילו שכל, תזהו את הסיטואציה, את מי שהיו שותפים, חכו לסיום המשחק ותדאגו שהטיפול הראוי באירוע מתקיים. מה כל כך מסובך? הטכנולוגיה קיימת, והיא קיימת גם בירושלים, ספציפית במרחב "ציון" ועוד יותר ספציפית גם בתחנת משטרת "מוריה". אל תשאלו אותי איך אני יודע.
אתמול אלה היו שוב אוהדי מכבי חיפה, בפעם הבאה, כרגיל, אוהדי הפועל תל אביב בגלל איזה שיר, לפני שבועיים אוהדי הפועל ירושלים כי הדליקו סיגריות וכנראה שבהמשך גם אוהדי הפועל באר שבע או מכבי תל אביב. ביציע המזרחי של בית"ר אגב, הכניסו אבוקות ופירוטכניקה (שגם נזרקו לדשא. למה?), שרו שירי גזענות דוחים ועישנו בכמויות גדולות הרבה יותר מאשר אוהדי היריבה העירונית, באותו יציע בדיוק, רק לפני שבועיים (כן, הייתי במשחק של הפועל ירושלים מול הפועל באר שבע, אל תשאלו למה).
בשורה התחתונה: אירועי האלימות הקשים והחוזרים על עצמם של משטרת ירושלים עם אוהדי קהלי היריבה שבאים מחוץ לעיר, הם תעודת עניות גדולה לחברה שלנו בכלל ולמשטרת ישראל בפרט, בטח ובטח בימים כאלה.
ניצחון של קבוצה גדולה
ועכשיו? כדורגל! מאיפה מתחילים בכלל? אהה ברור, מכבי חיפה במקום הראשון בטבלה! והיא נמצאת במקום הזה בזכות גדולה. הקבוצה של מסאי דגו היא אסופת השחקנים הטובה בישראל כיום והיא לגמרי ראויה לאוויר הפסגות הצלול שהיא נושמת. ההגנה הכי טובה בליגה, ההתקפה הכי טובה בליגה, הכדורגל הכי טוב בליגה וכן, נכון לשבועות אלה, גם הקבוצה הכי מאומנת והכי מחוברת בליגה.
הניצחון אתמול בירושלים הוא אחד הניצחונות הכי "לא מכבי חיפה" בעונה הזו, והיו לא מעט כאלה, אפילו בתקופה האחרונה. לבוא למשחק בטדי הקפוא, מיד אחרי הניצחון היוקרתי והחשוב על מכבי תל אביב, כשמתחילת המשחק כולם יודעים שתיקו מספיק כדי לשמור על המקום הראשון וכשמנגד הקבוצה היריבה מתחילה את המשחק טוב יחסית, מקשה עלינו לשחק כדורגל שוטף ומלהיבה את הקהל הביתי – ואז לנצח 0:2 חלק ככה "באהלן אהלן"? זה מרשים מאוד. מאוד. מאוד. ניצחון של קבוצה גדולה. נקודה.
וכן, מסאי דגו שמר על אותם 11 מהמשחק הקודם, למרות האופי השונה של המשחקים. וכן, לפרקים היה נראה שלמכבי חיפה חסרים שחקנים בחלק הקדמי ומשחק ההתקפה קצת תקוע. וכן, בית"ר הצליחה גם לאיים על השער של כיוף פעם או פעמיים. הכל נכון. והכל לא באמת חשוב.
אחד הדברים הכי בולטים במשחק הזה הייתה היכולת של שחקני החלק האחורי, גם ההגנה וגם הקישור, לייצר את האינטנסיביות והאגרסיביות החשובות, כדי לאפשר לשחקנים האיכותיים יותר להביא את הכישרון שלהם לידי ביטוי. שלישיית הבלמים (סק, שימיץ' וגולדברג), יחד עם צמד קשרי מרכז המגרש (סונדגרן ועלי מוחמד) נעזרו בקני סייף (כנף שמאל) וכל אלה אפשרו לרפאלוב, קינדה, חלייאלי ודוד להגיע למצבי הבקעה, ובסופו של דבר גם להבקיע ולהכריע את המשחק.
החלק הכי טוב והכי חשוב באותן אגרסיביות ואינטנסיביות היא העובדה שמכבי חיפה שומרת שוב על שער נקי, בפעם השישית מתוך שבעת המשחקים האחרונים. זה משוגע בתוך עומס המשחקים הנוכחי והקושי בקיום הכנה מקיפה, מדוקדקת ומעמיקה. החלק הפחות טוב באירוע הוא הקושי הפיזיולוגי שנגרם בעקבות העבודה, המאמץ וההשקעה. קושי כבד שהמשיך לתת אותותיו.
אל מצבת הפצועים הארוכה של מכבי חיפה הצטרפו גם שון גולדברג שהוחלף על ידי רמי גרשון עקב כאבים, קני סייף ודין דוד שסיימו צולעים את חלקם בהתמודדות ואפילו דניאל סונדגרן הבלתי נגמר, שצלע בסוף המשחק. כל אלה, כמו גם אחרים, יצטרכו לקבל מנוחה בקרוב, אחרת אנחנו צפויים להתקצרות נוספת של הסגל.
התחזית: עומס משחקים קיצוני
במבט קדימה, למכבי חיפה צפויים עכשיו ימים קשים במיוחד. אחרי תקופה ארוכה של עומס משחקים בהפרשים קטנים, מגיע שבוע צפוף בצורה קיצונית. מחרתיים תטוס הקבוצה למשחק "בית" בבודפשט מול גנט הבלגית, משם תחזור ישר למשחק דרבי קשוח ביום ראשון ולאחריו תעלה שוב על המטוס לקראת הגומלין בבלגיה, כבר ביום רביעי. 6 ימים, 3 משחקים, 4 טיסות, 0 חופש ומעט מאד אימונים.
ולכן, דגו יהיה חייב למתוח עד הקצה את הסגל שלו. כל אחד יכול לדרג אחרת את חשיבות המשחקים, מה שבטוח זה שסכנת הפציעות מרחפת מעל כל אחד מהם בנפרד ומעל כל השלושה גם יחד. אפשר להניח שנראה שחקני סגל רחב מקבלים לא מעט דקות במשחקים הקרובים – רמי גרשון, גוני נאור, מאור קנדיל ואחרים – כל אחד יצטרך להיכנס למשבצת שאותה דגו יפתח עבורו, וכל אחד מהם ינסה להוכיח שהוא ראוי לדקות נוספות.
אנחנו לקראת מבחנים נוספים לצוות המקצועי, לשחקנים ולכל המועדון – נקווה שגם באתגרים האלה כולם יעמדו כפי שעמדו באתגרים הקודמים שניצבו בפניהם עד כה.
3 נקודות מקצועיות לסיום:
1. שערים בנבדל גבולי: שלושה שערים כבשה מכבי חיפה אתמול, בשלושתם הרמת הדגל של הקוון הייתה אפשרות ריאלית. ולמה זה? כי החלוצים של מכבי חיפה רצים על קו ההגנה באופן קבוע. מדובר בפונקציה מקצועית מתוכננת, מתורגלת ומתואמת. דין דוד הוא כמובן הדוגמא הטובה ביותר, והמספרים הנהדרים שלו מוכיחים את יעילות סגנון המשחק הזה, אבל גם ניקיטה רוקאביצה וגודסוואי דוניו, שהיו החלוצים הנוספים בעונות האליפות, היו שחקנים דומים. אתמול ראינו גם את פיירו, שעלה כמחליף, משחק בצורה דומה, למרות מבנה גופו השונה. חלוצים שרצים בגב שחקני ההגנה, חשופים אמנם לנבדלים על בסיס שגרתי ונדרשים לכושר גופני גבוה מאד עם כמות גדולה של ספרינטים (שברוב המקרים מסתיימים בתסכול וללא הכדור ברגל), אך בו בזמן הם מחייבים את הגנת היריבה לרדת נמוך, הם מרווחים את המגרש עבור שחקני הקישור שמצטרפים מהעומק, הם מקשים מאד על השוער והם גם אלה שבסוף צריכים לשים את הכדור ברשת. במילים אחרות: זו לא טעות, זו מדיניות. אחד האספקטים הטובים ביותר בהתקפת מכבי חיפה זו התנועה של חלוציה בגב ההגנה.
2. מחליפים שעולים טוב מהספסל: "זה לא באג, זה פיצ'ר", אומרים התלמידים שלי בבית ספר. לא משנה אם מדובר בגוני נאור ובסוף פודראנו במשחק הקודם, במאור קנדיל ובקני סייף בניצחון הגדול בבלומפילד, בשואו ובקאסה אתמול או בהמון דוגמאות אחרות – בתקופה האחרונה השחקנים שנזרקים לכר הדשא במהלך המשחק מחזירים ביג טיים לדגו. בימים עמוסים ורוויי משחקים, כשהקבוצה מתאמנת מעט מאד והתכניות המקצועיות נותרות בשבלונות די קבועות, יש חשיבות עליונה ליכולת של מאמן להוסיף כוח, עוצמות ואיכויות שונות מהספסל. במצב העניינים הנוכחי, במכבי חיפה יש כרגע תחרות גם על ההרכב וגם על המקום בסגל, וניהול האגו הופך לאחד המכשולים המשמעותיים של הצוות המקצועי.
3. ענאן חלאיילי: באמת חשבתם שלא נכתוב פה כלום על הכוכב הצעיר שדוהר בקו ימין? אז הנה זה בא. חלאיילי ממשיך לפרוץ כל תקרת זכוכית שניצבת בפניו. אחד ההישגים הכי גדולים של מכבי חיפה בחלון העברות הנוכחי זו העובדה שהיא הצליחה לשמר אותו אצלה, למרות כמה וכמה הצעות מפתות מאד שהיו מרפדות יפה את חשבון הבנק של המועדון ושל בעליו. אתמול, רגע לפני השריקה למחצית, חלאיילי הבקיע שער שלא ברור עד עכשיו האם הוא יותר חשוב או יותר יפה. השער שהוריד את מכבי חיפה למחצית ביתרון, שהוציא מהקהל הירוק את כל האמוציות שהצטברו, שגרם לבית"ר לצאת קדימה יותר ולחטוף את השני במעבר בפתיחת המחצית השנייה ואיזה שער זה היה. אחרי שהמומנטום של ההתקפה נעצר, כשאין אפשרויות נוספות למעט בעיטה לשער, מול שחקני הגנה שיודעים שתבוא פעולה אישית. מימין, לשמאל. בום. שער על ה"עומר אצילי", אהה? חלאיילי מתפתח להיות שחקן כל כך שלם. באמת. משחק בקו 5 על כל הקו, משקיע בהגנה ומחלץ כדורים, מגיע ראשון לכדורי גובה, מגוון בדרבילים לאמצע ולקו, מאיים על השער בשתי רגליים ומעביר כדורי רוחב מצוינים. השלב הבא בהתפתחות לקראת המעבר לאירופה צפוי להיות שיפור יכולת המסירה לעומק, שתהפוך אותו לשחקן שיהיה קשה מאד לעצור.
