לטוס למשחק חוץ באירופה עם הקבוצה שאתה אוהד, זו אחת החוויות העוצמתיות, המיוחדות והמשוגעות שאדם חווה במסלול חייו כאוהד. לא משנה אם טסים "רק" ל-36 שעות או אם המשחק הופך לחלק מטיול של כמה ימים – כמעט תמיד האירוע הזה יהפוך למצבור של רגעים מצחיקים, חד-פעמיים ובלתי נשכחים.
במקרה שלנו, אוהדי מכבי חיפה, זכינו להרבה אפשרויות כאלה בשנים האחרונות. רק לא מזמן, בקיץ 2019, עוד חיבקנו את הטיסה למשחק מול מורה בסלובניה או נצרנו את הרגעים משטרסבורג בצרפת כי חשבנו שלא תהיינה לנו הזדמנויות נוספות ללוות את הקבוצה. מאז? "הרבה השתנה כאן", כמאמר המשורר.
בכל אחת משלוש העונות האחרונות, מכבי חיפה משחקת בשלב בתים של מפעל אירופאי כלשהו, כשהשיא כמובן היה בשנה שעברה בליגת האלופות עם מפגשים מול פריז הגדולה, בנפיקה המוכשרת ויובנטוס המפחידה. והנה, אמצע חודש פברואר 2024, ומכבי חיפה בשלב נוק-אאוט באירופה, "מארחת" בהונגריה את גנט הבלגית. מי היה מאמין לפני 4.5 שנים? כנראה שאף אחד.
בודפשט. בירה מזרח-אירופאית קלאסית עבור אוהדי כדורגל: מחירים נוחים יחסית, חיבה מוזרה לישראל, אוכל מגוון וטעים והתנגשות יומיומית בין ליברליות לשמרנות, בין חדש לישן, בין מזרח למערב. המון פוטנציאל, מעט מדי ממנו ממומש. מה שכן? בודפשט היא יעד אדיר לקהל הירוק, שיודע לנצל את הסיטואציות האלה בשביל לתמוך, לדחוף ולייצר תצוגות אהדה עוצמתיות ביציעים.
ואכן, לאורך יום רביעי מרכז העיר הלך והתמלא בחולצות ירוקות, בצעיפי מכבי חיפה קשורים לתיקים ובפרלמנטים זמניים שהוקמו ופורקו לטובת קפה, בירה, נגרוני ומשקאות נוספים. בחמישי, אווירת המשחק כבר הורגשה לחלוטין מהבוקר, כשאלפי ירוקים צובעים את הרחובות ואחר הצהרים גם יוצאים כולם יחד לצעדה ברחבי מרכז העיר, כזו שמלווה בשירה, תופים, פירוטכניקה ואינספור תיירים אירופאים והונגרים מקומיים שעומדים, מסתכלים, מצלמים ומתקשים להסתיר את פרצוף ההלם על פניהם. אגב, המשטרה המקומית, מעט בשונה מהנהוג אצלנו, אבטחה בצורה מסודרת את הצעדה, שמרה על האוהדים מקדימה ומאחורה וכמה שזה יראה מוזר – עשתה בדיוק את עבודתה: שמרה על שלום הציבור.
מתנת יומולדת למסאי
ומכבי חיפה? כלומר הקבוצה, זו שמשחקת על הדשא ומובלת על ידי מסאי דגו בעמדת המאמן? היא הגיע למשחק בית, שהוא יותר משחק חוץ, עם חיסורים משמעותיים בסגל ומעט מאד ברק, קסם וכישרון בהרכב.
כן, אנחנו חופרים על זה לא מעט פה, ובכל זאת, אי אפשר שלא לציין את השחקנים שעלו לכר הדשא בשריקת הפתיחה, ולחשוב איך כולנו היינו מגיבים לו היו אומרים לנו במהלך חצי השנה האחרונה שככה תראה החבורה שמובילה את מכבי חיפה באירופה: מאור קנדיל וסוף פודגראנו הוקפצו מקצה הספסל ישר לכנפיים, דניל לסובוי וגדי קינדה שעדיין לא מצויים בכושר משחק מלא היו אמורים להיות אחראים על האיכות מתחת לפיירו ויחד עם רמי גרשון ו-"שואו", קיבלנו 11 די "אפורים", שטרם שיחקו יחד באותו הרכב.
מסאי דגו נראה כמו אדם שחי בעולם משלו כרגע, הוא ב-"זון" פסיכי. אמנם אתמול חגג המאמן יום הולדת של בני אנוש רגילים עם מחיאות כפיים ושירה, אבל שלא תתבלבלו, דגו לא חי בעולם שלנו כרגע. כלומר, הוא כן חי כמובן, רק לא בדיוק כמונו. מה שהמאמן הצעיר מוציא מהקבוצה שלו, עם כל חיסור נוסף בסגל, פשוט לא יאמן. השבוע, נכנסו לרשימת הפצועים גם דין דוד שייעדר לתקופה ארוכה, שון גולדברג שלא המריא עם הקבוצה, סונדגרן וסייף שלא יכלו לפתוח בהרכב ואפילו ענאן חליאלי שנעדר עקב מחלה. ומסאי דגו? הוא אשכרה הצליח לנצח את המשחק הזה ולשמור שוב על רשת נקייה.
מבחינה מקצועית, ראינו שוב שמערך שלושת הבלמים של דגו ממשיך להקשות על היריבות, הפעם הייתה זו הקבוצה הבלגית שמצויה במשבר מקצועי ונראתה חסרת ביטחון לאורך רוב שלבי המשחק. השחקנים בירוק הוכיחה שלמרות הרכב ה"טלאים", המשמעת הטקטית נותרה מרשימה, המחויבות לתכנית המשחק נשארה כפי שהייתה בכל התקופה האחרונה וההשקעה בפעולות ההגנתיות אינה תלויה כנראה בזהות שחקן כזה או אחר – זו פשוט הנורמה. וכמה הנורמה הזו חשובה כשמשחקים באירופה.
העיקר הניצחון
לכל משחק יש דינמיקה משלו, וכל מפגש בין שתי יריבות יכול להתפתח לכיוונים שונים לגמרי. המשחק בבודפשט בחמישי בערב היה נראה מתחילתו ועד סופו כמו אירוע ספורטיבי נטול זוהר או הדר, כשאחת הקבוצות מחזיקה יותר בכדור ולא מצליחה לסכן בצורה רצינית את שער היריבה, והשנייה מתקשה לצאת לרצף של התקפות מעבר או להגיע למצבים איכותיים. בקיצור: משחק של 0:0.
שתי הקבוצות אכן עסקו בביטול האחת של השנייה עם מתן תשומת לב נרחב לכיסוי ההגנתי ודרישות בלתי מתפשרות בדבר אי הפקרת רחבת השוער והפחתת כמות הפעמים שהקבוצה ממול תייצר יתרון מספרי באזורים מסוכנים. במהלך המחצית השנייה, דגו ערך שלושה שינויים יחד והחליף למעשה כמעט את כל מרכז המגרש, בתקווה להרים את קצב המשחק (נכנסו: רפאלוב, סייף וסונדגרן – שחקני הרכב במשחקים האחרונים). ואז, ואז הגיע פרנזי פיירו, שניצל לחץ גבול מצוין של סוף פודגוראנו וסיים באלגנטיות מפתיעה ומלאת קלאסה עם צ'יפ מעל השוער האורח.
השער, שנפסל בטענה לנבדל ואז אושר לאחר תיקון ה-VAR, היה גם ההזדמנות הטובה ביותר של מכבי חיפה לאורך כל המשחק. מנגד, למרות שליטה אופטית בכדור, הבלגים בעיקר הגביהו כדורים לרחבה או ניסה לפרוץ בכוח את הגנת הירוקים, ולמעט מצב אחד משמעותי, שגם הוא הגיע בהתקפת מעבר ונבלם על ידי שריף כיוף, הם לא הצליחו לסכן את השער לעיתים קרובות.
בשורה התחתונה: מכבי חיפה עם ניצחון 0:1 קשה, חשוב ומתוק, שנותן דחיפה חזקה מאד לקראת המשך השבוע ומכניס הרבה אוויר במפרשי הספינה הירוקה שתצטרך לשוט עכשיו ישר לדרבי מול הפועל חיפה ומיד אחר כך למשחק הגומלין בבלגיה. לקינוח המסע, בעוד פחות מ-10 ימים, יצאו הבחורים של דגו למשחק באצטדיון הי"א באשדוד, שם אף פעם לא קל לנצח.
3 נקודות מקצועיות לסיום:
1. פרנזי פיירו: כן כן, שוב הוא. האיש הגדול, שהבקיע בעונה שעברה 5 שערים במוקדמות ליגת האלופות, כבש אתמול את שערו השישי באירופה העונה. מכבי חיפה עלתה לכר הדשא בהונגריה ללא כוכבים וללא גיבורים. ובהיעדר שחקנים כאלה בטבעם (שרי, רפאלוב, חליאלי או קורנו לדוגמא), צץ לנו גיבור אחר. גיבור שהוא כוכב מסוג שאנחנו פחות מכירים. גיבור שהוא השחקן הכי קבוצתי, שעובד הכי קשה עבור אחרים ושמשקיע בשביל החברים יותר ממה שאחרים משקיעים עבורו. כתבנו על זה פה בעבר וכנראה נכתוב גם בעתיד: פרנזי פיירו הוא חלוץ מעולה, שעושה את כולם סביבו טובים יותר, ומסתמן שההערכה הגדולה אליו תגיע רק אחרי שיעזוב. בינתיים, פיירו עם עוד שער ענק, שמגיע בשבוע שבו כולם עוד עסוקים בבשורה על היעדרותו הארוכה של דין דוד. ולא, זה לא רק שער ניצחון במפגש נוק-אאוט שחייב להיות שער חשוב, זו שוב העבודה לאורך כל 90 הדקות, התרומה האינסופית למשחק הקבוצתי, הכתובת לכל הכדורים הארוכים, האיש שמשחרר את הקבוצה מלחץ ומאפשר לה קצת להניע כדור, גם כשרוב השחקנים האחרים מתקשים מאד, ההקרבה שלו בכדורי הגובה של היריבה והעזרה הקבועה להגנה. אחלה אחלה אחלה פרנזי פיירו. לסיום, שימו לב לציוץ של יזהר קישון, סקאוט מכבי חיפה, על השערים של פיירו והשפעותיהם על משחקי הקבוצות שאת מדיהן הוא לובש. איזה נתון מטורף.
2. מה אומר לכם המספר 32? כנראה שלא הרבה. אז שתדעו, במכבי חיפה פתחו השנה בהרכב 32 שחקנים שונים. זה המון. המון. המון. ישראלים, מתאזרחים וזרים, צעירים ומבוגרים, טריים ומנוסים, גבוהים ונמוכים, ימנים ושמאליים, מפתיעים ומאכזבים, הכל מהכל. ניהול הסגל של מסאי דגו ראוי לכל מילה טובה, השחקנים שעולים בהרכב מרגישים ביטחון ויודעים מה הם צריכים לעשות והכי חשוב: אף שחקן שנעדר מהסגל או מההרכב, לא מחליש את הקבוצה בצורה שלא תאפשר לה לתפקד. הנה עוד דרך לכתוב: איזו עונה משוגעת.
3. משהו מקצועי לקראת הפועל חיפה: אז דרבי זה דרבי, והוא מגיע למכבי חיפה בשיא העומס, ללא מנוחה ובלי אימוני הכנה. יום ראשון בערב, אחרי שנחתו רק בשישי ולפני שממריאים שוב בשלישי. בקיצור: לא אידיאלי. ובכל זאת, למסאי דגו יש לא מעט אפשרויות, לפחות נכון לכרגע. בהגנה הוא יצטרך לבחור איזה בלם מתחיל על הספסל, כשכולם מפגינים יכולת גבוהה ודווקא עבדולאי סק נראה כמו מי שלא מצליח לשחזר את רמתו. במרכז המגרש יתחרו רפאלוב, קינדה, סייף, שואו, מוחמד, סונדגרן וגוני נאור על 3 מקומות בלבד ובכנפיים לסובוי מתחיל להיככנס לעניינים וחליאלי אמור לחזור לצד ימין, ככה שגם פה מצטברת איכות לא רעה בכלל, עם סייף, פודגוראנו וקורנו שמחלים מפציעה. לגבי המערך, מתקרב היום בו דגו יוכל לחזור לשחק 4:3:3 עם חלוץ ואחד ושני שחקני התקפה בכנפיים, ובמערך כזה הקרב על המקום בהגנה יהיה אפילו קשה יותר. האם היום הזה הוא הדרבי בראשון? מסתמן שלא. ומה זה באמת משנה? זה לא שמישהו יכול לצפות את ההרכב של דגו. הוא, כאמור, חי בעולם משלו כבר כמה שבועות, ולנו ממש כייף ככה.
