שוב הטרנר הזה: סיכום הניצחון של מכבי חיפה בב״ש

אי אפשר לכתוב טור על ניצחון מרשים של מכבי חיפה באצטדיון טרנר בבאר שבע, בלי להיזכר רגע במה שנכתב כאן בפעם הקודמת בה הקבוצה של דגו הדרימה לבירת הנגב (קישור לטור מספר 16 – סיכום ההפסד בבאר שבע):

אז קבלו טוויסט בעלילה, גם משחק ללא קהל חוץ באצטדיון טרנר מול הפועל באר שבע, וגם משחק חסר חשיבות ספורטיבית אמיתית לשתי הקבוצות. ונחשו מה? גם כדורי ההרגעה האלה וגם הטקסים המרגשים בתחילת המשחק – לא הועילו. כנראה שיש בטבע חוקים לא כתובים שחזקים מהכל – מכבי חיפה והפועל באר שבע הן יריבות שכל מפגש ביניהן מתמלא באמוציות, עובר במהירות לפסים חצי ספורטיביים ומתורגם על הדשא ומחוצה לו לאגרסיות מיותרות ויותר מאבקים ממהלכי כדורגל מרשימים.

הטקסים הבאמת באמת באמת יפים הסתיימו, ובטרם שרק השופט פריד לפתיחת המשחק, התייצבו 11 ירוקים (במדים שחורים) מול 11 אדומים-לבנים. מספיק היה לראות את המבנים בהם עמדו השחקנים, וכמובן לדעת את זהותם, כדי לנחש לקראת איזה משחק אנחנו הולכים: משחק רב מצבים ו/או שערים מצד שתי הקבוצות, שבאו לשחק כדורגל. מכבי חיפה ללחוץ גבוה, להחזיק בכדור ולהשתמש בשני החלוצים המובילים שלה. באר שבע לשבור את הלחץ, לצאת למעברים מהירים ולאיים כמה שיותר על השער עם שחקני ההתקפה האיכותיים שלה.

קורנו כוכב עליון

פתיחת המשחק הביאה עמה לחץ גבוה וחזק של האורחים, אליו עוד נגיע בהמשך, שיצר נוכחות רבה ברחבה של באר שבע וגם ארבע קרנות מהירות, האחרונה שבהן הביאה גם שער של קנדיל. הרמה מעולה של קורנו, שרושם בישול שני ברציפות.

ואם כבר קורנו, אז קבלו – שער שני שכולו פייר קורנו. הגול אמנם שייך לפיירו, שנעזר בטעות של מרציאנו ובכלל קיבל את הכדור מדין דוד, אבל הוא כל כולו המגן הצרפתי, שבמהלך אחד הזכיר לנו שוב כמה הוא שחקן "מעל הליגה" כשהדברים מתחברים לו. כהמשך ישיר לשער הניצחון מול סכנין רק שלושה ימים קודם, בכל חצי השעה הראשונה של המשחק אפשר היה לשים לב לכמה קורנו חשוב בהנעת הכדור, ביכולת למצוא שחקנים אחרים פנויים וכמובן גם בהכנסות הכדורים המדויקות לרחבה.

השריקה לפנדל, שהחזירה את באר שבע למשחק, בדיוק כשהיה נראה שמכבי חיפה יכולה לסגור אותו עוד במחצית הראשונה, הראתה לנו כמה לפעמים הכדורגל הוא משחק, איך נאמר, פרימיטיבי. כן כן, אני יודע, זה גם הקסם שלו והרומנטיקה שבו והמסורתיות הנהדרת שהוא מביא איתו. אוקיי ו…? אחרי שכתבנו את זה. אפשר לספור על שתי כפות ידיים את כמות המאבקים הפיזיים והספק עברות שהיו הרבה יותר אלימות במחצית הראשונה – ולא נשרקו או קיבלו מעלה על ידי השופט, בדיוק כמו החצי-עבירה של פיינגולד בפנדל. ואז, כשיש VAR, והוא בודק את המהלך במנותק משאר המשחק ובצורה קפדנית וספציפית, נשרק פנדל לטובת באר שבע. פנדל שמשנה את המשחק.

חשוב לכתוב: זו טעות גדולה של פיינגולד, שחובה עליו ללמוד ממנה ולתקן אותה. זה אכן יכול להיות פנדל. זו עדיין שריקה שלא נשרקה בהמון אירועים קודמים, בשני צדי המגרש, איפה ומתי שאין שימוש במערכת ה-VAR.

הופה, ממשיכים. דקות טובות של ב"ש, עדיין במחצית הראשונה, ובום. גול קלאסי של המערך והשיטה איתם עלה דגו לדשא. כדור ארוך לעבר שני החלוצים, פיירו מנער, ליטרלי, את איתן טיבי, משם דין דוד מגיע למצב מצוין ולמרות ההחמצה שלו, הכדור נכנס לרשת דרך אותו איתי טיבי שהפסיד את המאבק הקודם לחלוץ הגדול של מכבי חיפה.

בפתיחת המחצית השנייה, לאחר חילוף מוצלח של דגו במרכז המגרש, צפינו בעוד שער שמאפיין את הקבוצה הירוקה בשבועות האחרונים – התקפת מעבר איכותית וקטלנית, מסתיימת בשער "דחיקה" קלאסי, אחרי פרגון נהדר של פיירו לדין דוד. אחרי השער הרביעי, המשחק, בגדול, נגמר. 

ובכל זאת, גם משחק שהסתיים באופן תיאורטי, לא באמת נגמר. המאבקים הפיזיים בין השחקנים נשמרו, כמות העבירות נותרה גדולה ומספר פעמים ניכר היה שהמשחק עלול לגלוש למחוזות אלימים, כרטיסים אדומים וחגיגות מהסוג השנוא עלינו במיוחד. מסאי דגו, אגב, המשיך לאורך כל חצי השעה האחרונה להכניס לכר הדשא מחליפים שמיעטו לשחק העונה, ואלה החזירו לו בדקות לא רעות בכלל, בהרבה נחישות ומחויבות וגם בכמה מהלכי כדורגל יפים, שיכלו להפוך את התוצאה להיסטורית. בצד השני, חשוב לכתוב, גם באר שבע כמעט והבקיעה, יותר מפעם אחת, למרות אווירה שלילית ביציעים ותחושות לא נעימות באצטדיון. 

3 נקודות מקצועיות לסיום:

1. מחמוד ג'אבר: הקריירה של ג'אבר כל כך מוזרה, כל כך מיוחדת וגם כל כך מתסכלת, שלפעמים באמת קשה להחליט מאיזו זווית להסתכל עליה. מצד אחד, משחקי שיא, תצוגות כדורגל סופר מרשימות ויכולות הגנתיות והתקפיות ברמה חריגה. מצד שני, מאז חזר מעונת השאלה בנוף הגליל, בקיץ 2021, הוא טרם הצליח להשלים אפילו חצי שנה מלאה של משחקים רצופים. כל פעם שממריא לאוויר עם כדורגל נהדר, מתרסק תוך תקופה קצרה עם פציעה קשה. ואתמול בטרנר? מחצית ראשונה בעמדת קשר ה-8 בצד ימין שמנהל התקפות, נכנס לעומק, מגיע לאזורים המסוכנים ומעורב כמעט בכל דבר טוב שקורה בצד שבו אמורים לשים את הכדור ברשת. מחצית שנייה בקישור האחורי עם מגוון חילוצי כדור, עוצמות במאבקים והרבה סדר וארגון. לא בפעם הראשונה או השנייה בעונה הזו, ג'אבר מוכיח שמבחינת יכולות ופוטנציאל, הוא החבילה השלמה של קשר אמצע, בין אם בעמדת ה-6 ובין אם בעמדת ה-8. רק שישמור על עצמו ויישאר בריא, ולמכבי חיפה יש באנקר בהרכב למרכז המגרש לעונה הבאה. 
   
2. שלישיית אמצע אגרסיבית: אם כבר כתבנו פסקה שלמה על מחמוד ג'אבר, חשוב לציין את ההבדל המשמעותי ביותר בין ההרכב של מסאי דגו במשחקים האחרונים, לבין ההרכב שפתח אתמול בטרנר. ולא, אני לא מדבר על שימיץ' המצוין במרכז ההגנה, שעלה במקומו של סק העייף. ההיעדרות של ליאור רפאלוב אפשרה לצוות המקצועי של מכבי חיפה להתלבט בין הרכב בו משחקים באמצע עם שני שחקנים הגנתיים יותר ואחד התקפי (קינדה), לבין הרכב בו כל שלישיית השחקנים בעלת אורנטציה קשוחה יותר. ההחלטה לעלות לדשא עם שואו-ג'אבר-סייף, התבררה כהחלטה מעולה. הראשון בעמדת ה-6 אמנם יצא לגמרי מהמשחק עם כמה עברות מיותרות ותסכול משחקני היריבה, אבל אפשר לשניים האחרים, ג'אבר בימין וסייף בשמאל, לחסל לחלוטין את מנהלי המשחק של באר שבע – גורדנה ושמיר. אגרסיביות, אינטנסיביות, חכמת משחק הגנתית ומחויבות שיא של שחקני מרכז המגרש, אפשרו לכל הקבוצה האורחת להיכנס טוב למשחק, ללחוץ גבוה, להקשות על הקבוצה של ברדה ולייצר רצפי התקפות מצוינים לאורך המחצית הראשונה. גם בהמשך המשחק, עם כניסתם של עלי מוחמד וגוני נאור, ראינו את המגמה נמשכת.
   
3. מחיר הלחץ הגבוה: ואם כבר כתבנו פסקה ארוכה על שלישיית האמצע החזקה של דגו, נעבור למשחק הלחץ הגבוה של כל הקבוצה. היתרונות במשחק לחץ כזה נכתבו פה בעבר מספר רב של פעמים, אבל על החסרונות לא תמיד מדברים. הראשון שבהם הוא כמובן העייפות המצטברת, שנותנת אותות אחרי דקות של אינטנסיביות ומאמץ גופני רב, לפעמים כבר במהלך חצי השעה הראשונה. השני קשור בשבירת הלחץ של היריבה, שאם מצליחה לבנות משחק מסודר ולעבור את קווי ההגנה הגבוהים, מקבלת שטחים גדולים ומביאה לידי ביטוי את הכישרון ברגליים של שחקניה. במקרה של באר שבע, ככה בדיוק יצרו שחקניו של ברדה לא מעט בעיטות לשער. החיסרון השלישי הוא הפן המנטלי. קשה מאד להמשיך ללחוץ גבוה וקרוב את שחקני היריבה, אחרי פעם או פעמיים שהלחץ נשבר. שחקני ההתקפה מתוסכלים, שחקני האמצע מחפשים פתרונות ושחקני ההגנה דורשים מכולם שיבואו לעזור. אתמול, מכבי חיפה לחצה מצוין לפרקים ארוכים של המשחק, עם שני חלוצים מול שני בלמים, שחקני כנף גבוה על המגינים וקשרי האמצע ראש בראש קרוב מול מרכז המגרש של ברדה. ובפעמים בהם משחק הלחץ לא עבד, ראינו בדיוק למה לא כל הקבוצות בישראל משחקות ככה.