החלום ושברו: מכבי חיפה לא הגיעה למבחן האחרון שלה

בימים בהם המציאות הישראלית עולה על כל דמיון – המלחמה ממשיכה לגבות קורבנות, החטופים עדיין חטופים, המפונים טרם שבו לביתם והקיטוב בחברה הולך ומעמיק – הכדורגל הוא ה-מקום לברוח אליו. כי מה באמת אנחנו אוהבים יותר מאשר להיפגש לשתות בירה (עוד יותר נכון כמה וכמה בירות) לפני משחקים, קצת להתווכח על הרכבים, טיפה לשאוב אופטימיות ולפתח ציפיות שאולי עוד יהיה טוב? לא הרבה דברים. וכמו שאנחנו נהנים לברוח לכדורגל, ככה אנחנו גם מרכזים אליו שלל רגשות עזים: החל מתקווה גדולה, דרך עצבים רגעיים ועד תסכול ממושך או גאווה ענקית – תלוי באיזה צד אנחנו.

ביום שבת האחרון, רגע לפני הימים הלאומיים הקשים במיוחד, מכבי חיפה הצליחה לפספס את ההזדמנות האחרונה בהחלט להשיג תואר אליפות רביעי ברציפות ולאפשר לקהל הגדול שלה עוד כמה שבועות של בריחה משמחת מהמציאות. זה קרה במשחק שבו היריבה שמולה הצליחה להוציא לפועל את תכנית המשחק איתה באה היישר מגוש דן: להסתגר מאחורה, להרחיק כדורים ולגנוב גול. אין דרך נכונה יותר לסכם את משחק העונה האחרון מלכתוב באופן ברור: מכבי חיפה נכשלה בניסיון לנצח משחק שהייתה ראויה בו לניצחון, מכבי תל אביב הגיעה לשחק על תיקו ויצאה עם שלוש נקודות ואליפות ביד. 

אז רגע לפני שנצלול קצת למים העמוקים והכואבים של מה שלא הצליח למסאי דגו ולקבוצה שלו, חשוב לא פחות לכתוב כמה מילים על הקהל של הקבוצה מהכרמל. תפאורה מרגשת בפתיחה, עוצמות מרשימות לאורך המשחק ועידוד מרשים גם לאחר ההפסד. אם היציע הצפוני היה ניגש למבחני בגרות במוצאי שבת – הציון שלו היה 100. עגול. מהמבחנים שמשאירים את המורה הבודק עם תחושה של סיפוק. שאפו ענק, כי כמאמר הקלישאה: "כשמגיע, מגיע!".

טעויות ומחסור באיכות מקדימה

וכעת, קצת כדורגל. קצת מכבי חיפה. קצת מסאי דגו. קצת מדברים שראינו על הדשא ומאפיינים את מכבי חיפה של עונת 2023/24. זוכרים את טור ההכנה למשחק? טור שבו הצענו כאן כל מיני אפשרויות עבור מכבי חיפה לקראת המשחק. אם לא, אתם מוזמנים לקרוא עכשיו (למרות שכנראה לא תעשו את זה), ואם כן, אז ודאי יכולתם להבחין בבחירות מעניינות יותר ומעניינות פחות שקיבלו מסאי דגו והצוות המקצועי שלו:

1. השחקנים שפתחו בהרכב ואלה שנותרו על הספסל – בקו ימין שיחק ענאן חלייאלי (עד שחג'ג' נכנס כמחליף), במרכז המגרש ליאור רפאלוב (ולא גדי קינדה המאכזב) ובמרכז ההגנה לורנזו שימיץ' ועבדולאי סק (במה שהשאיר בחוץ את שון גולדברג).  
2. המערך, המבנה והשיטה – פה דגו הלך על משהו מעניין, אותו ננסה להסביר מיד. מכבי חיפה שיחקה בשני מבנים שונים, אחד כאשר הכדור ברגליים שלה, ואחד כשמכבי תל אביב מנסה להניע כדור מאחורה:

בהנעת הכדור, ראינו ניסיון של מכבי חיפה לשחק 3:5:2 לא סימטרי, עם שלישיית בלמים שאחד מהם מרווח הצידה לכיוון ימין (סונדגרן ואז פיינגולד), ובכך מאפשר לשחקן כנף ימין (חלאיילי) – לעלות גבוה למעלה לאזור ההתקפה. 

במאמץ ההגנתי, ראינו שמכבי חיפה לוחצת במבנה שונה: 4:2:3:1. בניסיון להפעיל את מירב הלחץ על שלישיית הבלמים של מכבי תל אביב ועל הקישור האחורי, ארבעה שחקני מכבי חיפה יצאו בכל הכוח לעבר השחקנים מולם: חלייאלי, פיירו, רפאלוב ודין דוד. מאחוריהם דחפו קדימה ג'אבר ועלי מוחמד, בצדדים קורנו וסונדגרן ובניסיון להתמודד עם הכדורים הארוכים שהעיפו שחקני האורחת: סק ושימיץ'. 

מבחינה הגנתית, מכבי חיפה חיסלה כמעט לחלוטין את הרעיונות של מכבי תל אביב. כלומר, התכנית ההגנתית עבדה טוב מאד. בכל המחצית הראשונה, למעט בעיטה אחת לשער של רוי רביבו וטעות קריטית של סק (שהביאה לפנדל המיותר) – לא ראינו מהקבוצה של רובי קין שום ניסיון מוצלח לשבור את הלחץ הירוק, לייצר יתרונות מספריים ולהגיע למצבי הבקעה טובים. אותו דבר נכון לגבי המחצית השנייה, חצי מצב פה, פנדל מיותר שם וזהו בגדול. פה כמובן חייבים לכתוב שככל שהתקדם המשחק, שחקניו של רובי קין עסקו יותר ויותר בשמירה על התוצאה, בבזבוזי זמן ובהתקפות מעבר, מאשר בפיתוח משחק התקפה מסודר. 

אותו דבר נכון לגבי המחצית השנייה, חצי מצב פה, פנדל מיותר שם וזהו בגדול. פה כמובן חייבים לכתוב שככל שהתקדם המשחק, שחקניו של קין עסקו יותר ויותר בשמירה על התוצאה, בבזבוזי זמן ובהתקפות מעבר, מאשר בפיתוח משחק התקפה מסודר. 

בצד השני, בו אמורים לשים את הכדור ברשת של משפתי, שם כבר קשה להצביע על הצלחה כלשהי של הירוקים. עשרות הכנסות כדורים מהצדדים לשני החלוצים הביאו למעט מדי איומים על השער. ניסיונות לייצר יתרונות מספריים בקווים (פיירו ורפאלוב בשמאל בעיקר) הסתיימו במהלכים חסרי תכלית ורחוקים מהרחבה. השימוש בפיירו ובדין דוד כחלוצים שעושים פעולות שונות היה צפוי ומסורבל מדי. או בתמצית: הקבוצה של מסאי דגו לא מצאה פתרונות. נקודה. סוף. 

הכדור עובר לבכר (ואלברמן)

ומה אנחנו למדים מהמשחק הזה לקראת העונה הבאה? בגדול, את מה שלמדנו לאורך המון רגעים העונה: מכבי חיפה הנוכחית לא מספיק איכותית כדי לפרוץ הגנות שמסתגרות טוב מאחורה, היא גם כנראה לא מספיק עמוקה ומגוונת כדי לייצר רצפים של יותר מארבעה או חמישה ניצחונות ליגה, והיא גם מתקשה להגיע למשחקים חשובים כשהיא פייבוריטית.

על מי האחריות למצב? כמובן שעל מסאי דגו כמאמן ועל גל אלברמן כמנהל מקצועי. הראשון, כידוע, יסיים את תפקידו בקרוב. השני, שבחר להחזיר לעמדת המאמן את הישראלי הטוב ביותר, יצטרך לחזור ולספק כלים מקצועיים טובים יותר, על מנת לאפשר לאותו ברק בכר להשיב את הצלחת לכרמל.