כמה פעמים יכולה קבוצה אחת "לסיים את העונה", במהלך עונת כדורגל אחת? תחשבו על זה, זו לא שאלה בפילוסופיה, גם לא במדעי הספורט. התשובה היא, כנראה, לא מעט פעמים. אז הנה, בפעם השלישית או הרביעית, ובצורה סופית ומוחלטת, מכבי חיפה מסיימת את עונת 2023/24 מבחינה תחרותית.
הפסד כואב ועצוב למכבי נתניה ברבע גמר גביע המדינה סתם את הגולל על הקבוצה של מסאי דגו, שידעה גם כמה וכמה רגעים יפים, מעניינים ומרגשים במהלך החודשים האחרונים. מה יקרה מכאן? אין תשובה לאיש. השורה התחתונה, לפחות נכון לכתיבת שורות אלה, מאכזבת ומבאסת עבור כל מי שהמועדון הירוק יקר לליבו (ובנימה אישית יותר עבור הקוראים הקבועים, 30 טורים בדיוק כתבתי לאכסניה המכובדת הזו במהלך העונה, זה הקשה והמתסכל ביותר).
מוֹמֶנְטוּם היא מילה חשובה מאד בספורט בפרט ובחיים בכלל. מומנטום חיובי או שלילי פוגש אותנו בחיפוש אחר זוגיות, בתפקוד בעבודה, בהיבטים כלכליים או אפילו בתקופות מבחנים כאלה ואחרות בלימודים. מצד אחד, מומנטום הוא "תאוצה של תהליך" ומצד שני, מומנטום הוא גם "כּוחַ היוצר תנוּעַת סיבוּב" – והמומנטום של מכבי חיפה, ובכן, הוא גם וגם. כל משחק מחדש נראה כמו כזה שממשיך לדחוף את החבורה של מסאי דגו לבור עמוק יותר ושחור יותר שכבר נפער עוד קודם, ובו בזמן גם מניע תנודות חדשות שעלולות לזעזע את המועדון בתקופה הקרובה.
ואתמול, באצטדיון העירוני בכרמל, נזכרנו שוב איך נראה ואיך מרגיש מומנטום שלילי. מחצית ראשונה לא רעה בכלל של הקבוצה הביתית, שהבקיעה שער יפה, הייתה ראויה לעוד אחד לפחות וביטלה לחלוטין את היריבה, הסתיימה ביתרון 0:1 נינוח יחסית. ואז, בבום, משום מקום, בלי כל הסבר מקצועי, כשמכבי נתניה בעשרה שחקנים, שער שוויון שהתחיל בכדור חוץ סתמי ושער ניצחון (או הפסד) מכדור קרן גנרי לחלוטין. והמבטים, איי, המבטים של השחקנים אחד לשני, כמו עדר ללא רועה, מחפשים מנהיג שירים את הקבוצה, וכזה, כפי שכבר נכתב לא מעט בשבועות האחרונים, אין בנמצא על הדשא.
דגו איבד את הקרדיט
ובכל זאת, אנחנו חייבים ללהג ולברבר גם כמה מילים מקצועיות, ואת זה נעשה עכשיו, כי המעמד מחייב. כמו שהוצע פה ובמקומות אחרים רק בתחילת השבוע , מסאי דגו שינה גם את הגישה למשחק וגם את המערך איתו עולה הקבוצה לדשא. מבנה של 4:3:3 עם חלייאלי וסייף בכנפיים, מרכז מגרש שמורכב משני קשרים אגרסיביים (שואו וג'אבר) ושחקן איכותי אחד בלבד (רפאלוב). על פניו, השינויים היטיבו עם הקבוצה, ששלטה במשחק לאורך רוב המחצית הראשונה, ולמרות איכות מוגבלת בחלק הקדמי גם הצליחה לייצר שניים-שלושה מצבי הבקעה מסוכנים, שהניבו שער אחד בלבד ולא מעט תקוות למחצית השנייה.
גם החילופים, למרות הביקורת בדיעבד, נראו כמו ניסיון לשמור על השיטה ולשלב את שחקני הספסל בהדרגה. דין דוד במקום תומר חמד בעמדת החלוץ, לסבוי לכנף שמאל, סייף לאמצע ואחר כך קאסה במקומו. אממה? כדורגל הוא לא תכנית כבקשת אף אחד וכמו שכולנו כבר למדנו, שער קריטי הוא מתכון בטוח לשינוי מוחלט של הנעשה על הדשא.
"אז מה עושים עכשיו? לא יודע. מה עושים עכשיו?" אמרו הנשרים הנהדרים בסרט הילדים המוכר "ספר הג'ונגל". ואכן, קשה מאד לצפות לאן הולכת מכבי חיפה, לא רק בטווח הקרוב עם הפלייאוף העליון (שנראה כמו רצף משוכות קשות עד בלתי אפשריות שמתחיל במשחק קשוח במיוחד בבלומפילד), אלא גם בטווח הרחוק יותר עם קיץ מסובך והמון שינויים.
דבר אחד בטוח, מעמדו של מסאי דגו, שרק לפני פחות מחודש היה נראה יציב, בטוח וחד משמעי, הופך בכל משחק לרעוע יותר ויותר. את העונה של המאמן הצעיר נסכם בחודש מאי, אבל כבר עכשיו די ברור שחוסר הניסיון שלו השפיע מאד ברגעי ההכרעה, ואת החלומות שלנו כאוהדים על שנה בלתי נשכחת, אליפות רביעית או קבוצה להתגאות בה עד הסוף, אפשר לאפסן חזרה בארון.
3 נקודות מקצועיות לסיום:
1. חוליית ההתקפה: קבלו ציטוט אחד לאחד מהטור הקודם שנכתב פה רק לפני כמה ימים:
"… הבעיות המקצועיות בחלק הקדמי של מכבי חיפה מובלטות ביתר שאת במשחקים האחרונים – היעדר חלוצים בסגל עקב פציעות, חוסר בשחקן כנף שמאל איכותי בכושר משחק, מיעוט איומים לשער מחוץ לרחבה ואפס הצטרפות לעומק מקו שני. אלה בעיות מובנות בסגל הקיים, שאותן ניסה דגו (ללא הצלחה) לפתור…"
והנה, משחק אחר כך, אפשר פשוט להשאיר את הטקסט כפי שהוא. לא משנה שדגו שינה שיטה, החליף אגפים, פיצל את הצמד רפאלוב-קינדה והקבוצה אפילו הבקיעה במחצית הראשונה – הבעיות הן אותן בעיות והקושי הוא אותו קושי. אז מה כן אפשר לעשות? בואו איתי לנקודה הבאה.
2. שינוי גישה מקצועית: כתבנו עד כה על מומנטום רע, על התאמות שלא צלחו במשחק ועל כישלונות כאלה ואחרים. עכשיו ננסה להוסיף, בצניעות האופיינית של אוהד חסר מושג, רעיונות לפעולה. לעניות דעתי, טוב תעשה מכבי חיפה אם תחליט, באופן יזום, לוותר על הכדור. לא רק במשחק הקרוב, אלא בכלל במשחקים הבאים. בדקות מעטות תלחץ גבוה באינטנסיביות שיא ובמקסימום כלים וברוב שלבי המשחק פשוט תלך אחורה, תצופף קווי הגנה ותצא למעברים. צורת המשחק הזו, שהצליחה כמה וכמה פעמים העונה, אמנם נראית רע לעיניים של האוהדים ורחוקה מאותו D.N.A ירוק ומפורסם, אך עשויה להבליט את מה שיש לקבוצה של מסאי דגו להציע – התקפות מעבר מהירות וקצרות יכולות לתרגם את איכויות המסירה של רפאלוב, את רגעי הקסם של קינדה ואת הכוח המתפרץ של חלאיילי לכדי כמה מצבי הבקעה במשחק, בזמן שהגנת היריבה חשופה יחסית וצפופה פחות. לשחקני החלק האחורי של דגו, שאיבדו את הביטחון ומחפשים עוגנים חיוביים, כדאי להמעיט בהנעת כדור באזור קו החצי ולהתעסק יותר בשמירה על השער ובהרחקות כדורים. נכון, זה מכוער. נכון, זה לא מה שכולנו רוצים לראות. נכון, זה עלול להסתיים בצורה רעה במיוחד. ועדיין, אולי זו הדרך להשיב לקבוצה את האופי החזק שאפיין אותה בחלקים גדולים של העונה. וחוצמיזה, מכבי חיפה סוגרת בקרוב חודש ללא ניצחון, אז למה שלא תנסה משהו חדש?
3. לקראת מכבי תל אביב: קשה לדעת איזו קבוצה נראה באצטדיון בלומפילד ביום שני בערב. כלומר, ברור שנראה את מכבי חיפה על הדשא ואת מסאי דגו על הקווים ואת שריף כיוף בשער וכו'. מה שלא ברור זה בערך כל השאר. איך תיראה חוליית ההגנה ומכמה שחקנים תורכב? מה יהיה הציוות במרכז המגרש? איפה יתופקד ענאן חלייאלי בהיעדר חלוץ מרכזי בטוח בהרכב? איזה שפן ישלוף דגו מהשרוול אחרי שהצליח כבר פעמיים להפתיע את רובי קין במפגשים ביניהם (אם בכלל)? שאלות אלה, כמו גם אחרות, תלויות לא מעט בשניים-שלושה אימונים שיתקיימו בכפר גלים בסוף השבוע הארוך. אם צריך להעריך בזהירות, ורק בשביל הספורט כמאמר הקלישאה, סביר שנראה את מכבי חיפה חוזרת לשחק במערך 3:5:2, ולא מנסה להמציא את הגלגל מחדש. לצורך הניחוש, ולרגל סיום הטור הפחות שמח שנכתב כאן, אזרוק השערות לחלל האוויר: חלייאלי וקינדה יפקדו יחד את החלק הקדמי, רפאלוב ישחק בקישור לצד ג'אבר ועלי מוחמד, קורנו וסונדגרן או פיינגולד יפתחו בכנפיים ובמרכז ההגנה יוצבו גולדברג, שימיץ' וסק.
[…] זוכרים? כדור חופשי סתמי שעולה לרחבה הירוקה, מגיע משחקן מכבי חיפה במקרה לערן זהבי, שמנצל החלקה לא ברורה וחסרת מזל של שריף כיוף ומוציא את הרוח מהמפרשים הירוקים. גול קלאסי לקבוצה, אבל באמת קלאסי, שמקבלת קבוצה במומנטום שלילי. […]