כמעט ארבע עונות מלאות לא חוו אוהדי מכבי חיפה תחושות דומות לאתמול בערב: משחק גארבג' טיים. 141 משחקים בליגת העל הישראלית חלפו להם, והנה הגיעה לה תזכורת מהעבר, שכבר די שכחנו איך היא מרגישה. אוהדי קבוצות אחרות כנראה יגידו לנו שאנחנו "מפונקים" או "חזירים", אבל לנו זה לא משנה. בפעם הראשונה מזה המון זמן – כל תוצאה במשחק באצטדיון "דוחא" בסכנין לא הייתה משנה דבר: לא ניצחון, לא תיקו ולא הפסד. ככה זה במשחקים חסרי חשיבות, כאלה שקורים במקביל לזכייה באליפות של קבוצה אחרת.
ובכל זאת, היה גם משחק, ולמרות חוסר החשק הכללי, נכתוב עליו כמה מילים. די כרגיל, אוהדי מכבי חיפה צבעו בירוק את היציע בדוחא, עודדו את הקבוצה מתחילת המשחק ועד סופו והוכיחו שבכל הקשור למחויבות שלהם – לאף אחד או אחת לא יהיה ספק.
על הדשא, פתיחה חזקה ואינטנסיבית של מכבי חיפה, שהגיעה ללא פחות מארבעה מצבי הבקעה ב-12 הדקות הראשונות ולא השכילה לממש אותם לשער. גם ברבע השעה הבאה הירוקים המשיכו לשחק טוב ולאיים על השער של סכנין, אך שוב ושוב ללא תוצאות. ככל שחלפו הדקות במחצית הראשונה, מכבי חיפה לא הצליחה לשמר את הקצב הגבוה, המצבים המסוכנים של חצי השעה הראשונה נעלמו, וסכנין היא זו שהחזיקה יותר בכדור. הדפוס הזה חזר על עצמו הרבה פעמים לאורך העונה, ובמשחקים בהם הקבוצה של דגו לא הצליחה לעלות ליתרון בשליש הראשון של המשחק, היה לה גם קשה מאד לשחזר את הכדורגל הטוב בהמשך המשחק ולהבטיח את הניצחון.
המחצית השנייה התחילה עם תסריט צפוי ומוכר: מכבי חיפה לוחצת ומגיעה לרחבת סכנין, שמנגד עולה ליתרון לא מוצדק. (עוד) טעות של סק, מצטרפת ל(עוד) שגיאה של כיוף והופכת ל(עוד) פנדל נגד מכבי חיפה. בצד השני של המגרש, חוסר דיוק, חוסר מזל וחוסר איכות בפעולה המסיימת גרמו לשחקנים של דגו להילחץ ולאבד סבלנות.
ואז, המשחק קיבל "טוויסט" מפתיע. התקפה מהירה של מכבי חיפה מקריסה את הגנת סכנין, דין דוד בפעולה חדה ואופיינית לשבועות האחרונים (ולא אופיינית למשחק), פנדל, אדום, גול. השילוש הקדוש. משם והלאה המשחק קצת השתגע, ולמרות שליטה ירוקה וריבוי התקפות לשער של סכנין, גם הקבוצה הביתית יכולה הייתה לנצח את המשחק.
ובסוף, ממש ממש בסוף, שער הניצחון גם הגיע. הרמה של קורנו, נגיחה של פיירו וכדור מסורבל שמתקדם לרשת בעזרת שחקן הגנה. כל כך הרבה כדורי גובה דומים הרימו שחקני מכבי חיפה ב-180 הדקות האחרונות, וסוף סוף קורה הנס – שער. אגב, כמה בסוף, זה קרה, שימו לב למידע שהביא יזהר קישון בציוץ הבא:
אז כן, למרות שהמשחק היה גארבז' טיים אחד גדול, למרות שאין יריבות משמעותית בין הקבוצות, למרות שמכבי תל אביב מניפה צלחת אליפות במקביל ולמרות שלא למדנו כמעט שום דבר חדש על מכבי חיפה במהלך 100 הדקות ברוטו ששוחקו על הדשא – לנצח זה תמיד כייף. ומעבר לזה, לפחות בעיני, לא מגיע לעונה כזו מלאת תהפוכות, רכבת הרים של רגשות וגם הרבה רגעים יפים וניצחונות נהדרים – להיגמר בצורה מגעילה. לא מגיע לה, למכבי חיפה הזו, להפסיד בסכנין ביום החגיגות של היריבה המרה, לא מגיע למסאי דגו לסבול כל הדרך לתפקיד האימון הבא שלו והכי חשוב, לא מגיע לקהל הירוק והנהדר – עוד סיטואציות של עצבים, תסכול, כעס ואכזבה.
3 נקודות מקצועיות לסיום:
- דולב חזיזה: אנחנו חייבים להתייחס לדולב חזיזה. למה? ככה. למה? כי כל העונה של מכבי חיפה יכולה הייתה להראות אחרת אם דולב חזיזה היה משחק אפילו 10 משחקים. למה? כי ב-10 דקות של כדורגל הצלחנו להיזכר כמה דולב חזיזה עושה טוב למכבי חיפה – מקצועית נטו. למה? כי בנגיעה אחת ברגל שמאל שסידרה לדין דוד מצב של גול ראינו שוב שאת מה שיש לחזיזה ברגליים אין לאף שחקן אחר בקבוצה היום. למה? כי איזה עוד שחקן יכול לשחק בארבע-חמש עמדות שונות ולהיות טוב ומעלה בכולן. למה? כי לקראת העונה הבאה מכבי חיפה צריכה את דולב חזיזה. היא צריכה אותו יותר משהיא צריכה כל שחקן אחר ששיחק בה בשנים האחרונות, והחזרה שלו אתמול בערב מבשרת על כיוון חיובי.
- מעבר בין מערכים: כן, שוב. מכבי חיפה התחילה את המשחק במערך 3:5:2 עם בלמים שמנהלים את המשחק (גולדברג בשמאל ופיינגולד בימין), שלישיית אמצע "חזקה" – עלי, שואו ורפאלוב, ושני חלוצים טבעיים: פיירו ודין דוד (ראו תמונה 1). למרות מצבי הבקעה טובים ורעיונות התקפיים שהובילו ליתרונות מספריים ואפשרויות יפות בשליש האחרון, שער, כאמור, לא יצא מזה. ואז במחצית השנייה, אחרי שנקלעה לפיגור, מסאי דגו העביר את הקבוצה למבנה אחר, שונה ממה שראינו בשבועות האחרונים: 4:4:2 קווים. במערך הזה, מכבי חיפה מוותרת על השלישייה במרכז המגרש, ומרווחת את הדשא עם שני שחקנים על כל קו – מגן וקשר (ראו תמונה 2). השינוי הזה, יחד עם עם ההחלטה לצוות את קני סייף עם רגל שמאל חזקה בצד ימין ואת עילאי חג'ג' עם רגל ימין בצד שמאל – הוא זה שיצר בלאגן בהגנת סכנין וגם הוביל למהלך המשמעותי ביותר במשחק: הכנסת הכדור של סייף שהגיע מצד ימין, ומסר לעומק ברגל שמאל, היישר לתנועה של דין דוד. הכניסה של חזיזה במקום פיינגולד, הזיזה את עילאי חג'ג' לעמדת המגן הימני, ויצרה עוד לחץ על סכנין מצד אחד, אך גם חשפה את מכבי חיפה הגנתית מצד שני.
3. משחק ההגנה: שתי מסקנות לא פשוטות (וגם לא חד משמעיות) אפשר להסיק מהמשחק בדוחא אתמול:
האחת, שלורנזו שימיץ' הוא הבלם הכי טוב במכבי חיפה היום. לא רק במשחק הראש כפי שכבר היה ידוע, אלא גם ביכולת להגיב לשחקני ההתקפה של היריבה, לנצח במאבקים מכל הסוגים ולייצר שקט יחסי ברחבה. קשה לדעת מה זה אומר לקראת העונה הבאה, אך כמו שזה נראה עכשיו, טוב תעשה מכבי חיפה אם תשאיר את הקרואטי בסגל, לפחות לתחילת האימונים בקיץ. לא עבדולאי סק ולא שון גולדברג הוכיחו אתמול שהם טובים יותר מהגבוה שישב על הספסל, עם כל הצער שבדבר.
השנייה, שדניאל סונדגרן הוא עדיין שחקן טוב, שלם ואיכותי יותר מעילי פיינגולד. אז נכון שהשחקן הצעיר לא פתח ברכב הרבה זמן, ונכון שהמשימה להיות גם בלם ימני בחלק מההתקפות וגם מגן ימני בחלק אחר היא משימה טקטית מורכבת, ונכון שהכושר של סק משפיע כמובן גם על הבלמים לידו, ונכונים עוד הרבה דברים. את השורה התחתונה זה לא משנה, לפחות כרגע – פיינגולד יצטרך לעבוד קשה כדי להוציא מההרכב את השוודי המנוסה והקשוח.
