מה עוד אפשר לבקש? על מחצית חלומית של מכבי חיפה באשדוד

האצטדיון באשדוד הוא אחד האובייקטים האחרונים שנותרו בליגת העל הישראלית כדי להזכיר לנו איך היו נראות חוויות הכדורגל שלנו פעם. כמו "שירים ושערים" ברדיו, כמו "הדקה ה-91" בטלוויזיה וכמו פיצוח גרעינים שחורים מלאי מלח בזמן משחק, או "קסטה 2 ב-5 אני הולך!!!", בקרוב גם אצטדיונים כמו "הי"א" בעיר הנמל, יהיו שייכים להיסטוריה.

נוכל לספר עליו לילדים, כמו גם על האחים שלו, אלה עם השמות המוזרים והנפלאים דוגמת "הקופסא בנתניה" ו-"האורווה בפתח תקווה". שירותים כימיים, חניה ברחובות צרים, בקבוק בירה בקיוסק הקטן שלפעמים סגור ולפעמים פתוח, קהל בצד אחד בלבד ("תגידו תודה שהורידו את הרשת") ועוד כמה וכמה חוויות קטנות ומראות נהדרים, שבקרוב יהיו נחלת הזיכרון של חלקנו. 

ואם חיפשתם עוד קצת ניחוחות מהעבר, הקבוצה של מסאי דגו עלתה לכר הדשא באשדוד והציגה כדורגל שהזכיר תקופות נשכחות. קשה להיזכר מתי מכבי חיפה הציגה מחצית ראשונה כל כך איכותית, כל כך תכליתית וכל כך מהנה מבחינת כדורגל: לחץ גבוה שחנק את היריבה ולא נתן לה לעבור את החצי, מעברים מהירים מאד מהגנה להתקפה, משחק מסירות חכם ויעיל לעומק וכמובן מצעד שערים שהקריס לחלוטין את האשדודים. מה אפשר לבקש יותר מזה?

שובו של הקורנו

בכל אספקט של המשחק, מכבי חיפה, ותסלחו לי על הביטוי, שחטה אתמול את אשדוד במחצית הראשונה. מערך שלושת הבלמים של דגו קיבל חזרה תוספת כוח משמעותית בדמותו של פייר קורנו על כל קו שמאל. המגן-כנף הצרפתי, ששב מפציעה והחליף בהרכב את קני סייף (שבעצמו היה טוב מאד), הראה לנו שוב כמה הוא השחקן הכי "שלם" בקבוצה. הגנה והתקפה, עם הכדור ברגל ובלעדיו, רגל על הקו או כניסות לאמצע, תרומה ענקית ב-"בילד-אפ" וכמובן גם הכנסות כדורים לרחבה וסיוע באיומים על השער. הכל מהכל.

אתמול הוא גם התכבד בשערו הראשון במדים הירוקים-לבנים, מבישול ענק של ענאן חלאיילי. וחלאיילי, ששיחק על כל קו ימין, לא רק בישל שני שערים, אלא היה אחראי על יצירת רוב המצבים בפתיחת המשחק והראה לכולנו בפעם המי-יודע-כמה שכל עוד הוא פה ולא עוזב לאירופה, הוא השחקן הכי חשוב במשחק ההתקפה של מכבי חיפה. קורנו וחלאיילי שיתפו פעולה לאורך דקות ארוכות, תוך תבניות התקפה קבועות שברור שהן חלק מהשיטה – כנף מחפשת ברחבה את הכנף השנייה. מה אפשר לבקש יותר מזה 2.0?

נחזור רגע לשלושת הבלמים, כי למרות שכבר חשבנו שמרכז ההגנה הירוק כבר לא יכול להפתיע אותנו יותר, קיבלנו אתמול מופע לחץ גבוה מרשים במיוחד של שלישיית שון-סק-פיינגולד. סק מחלץ כדור בשליש האחרון כבר בתחילת המשחק, גולדברג מרוויח עוד אחד כ-30 מטרים מהשער והופך אותו לבישול לפיירו, קורנו חוטף בלחץ גבוה מחוץ לרחבה (ואז מצטרף לעומק) בשער השלישי ועוד כמה וכמה דוגמאות. מעניין מאד יהיה לראות מה יעשה דגו עם לורנזו שימיץ' ודניאל סונדגרן במשחקים הקרובים, ואיך ישלב אותם בתוך המארג ההגנתי העמוק והמגוון העומד לרשותו.

כמו מכונה משומנת

נעבור למרכז המגרש, שם למעשה צפינו בעוד כמה התאמות קטנות ושינויים מינוריים שביצע הצוות המקצועי של מכבי חיפה. שואו, עלי מוחמד, ליאור רפאלוב וגדי קינדה שיחקו אתמול במעין "בוקס", רביעיית קשרים שמשנה את המבנה בו היא עומדת בהתאם למיקום הכדור ובהתאם לשחקני ההגנה של אשדוד. לפרקים שיחקו שואו ומוחמד בקו אחד ומעליהם קינדה ורפאלוב בקו קדמי מתחת פיירו, לפעמים שואו היה "6" לבד ואז רפאלוב ומוחמד שיחקו מעליו כשקינדה חופשי לגמרי וברוב הזמן כולם פשוט נעו ללא הכדור, הפעילו נהדר את הכנפיים והקשו באופן קבוע על אשדוד. מה אפשר לבקש יותר מזה 3.0?

היכולת של רפאלוב וקינדה לשתף פעולה יחד, להזיז את הכדור מהר לצדדים ולעומק ולקחת חלק משמעותי במשחק הלחץ הקבוצתי – היא אחת ההצלחות הגדולות של דגו במשחקים האחרונים. הצמד המוכשר מאפשר להתקפה של מכבי חיפה להיות מגוונות במיוחד – התקפות מימין, משמאל ומהאמצע, הרמות לרחבה וכדורים על הקרקע, מסירות מפתח לאזורים המסוכנים ויציאה מתבניות המשחק למהלכים "מאולתרים" שאליהם קשה מאד להתכונן ואותם לא פשוט בכלל לעצור. לכל אלה תוסיפו את פיירו, עליו נשפכו כבר מאות מילים בטורים האחרונים פה, אחרי שהביא את הניצחון על גנט במו רגליו והעלה את הקבוצה לשלב הבא באירופה. רביעייה של החלוץ הגדול מהאיטי, זה בהחלט לא משפט שחשבנו שייכתב פה. אז תגידו? מה אפשר לבקש יותר מזה? 4.0. רק לחשוב לרגע איפה היה פיירו לפני כמה שבועות אחרי שקיבל כרטיס אדום בטרנר, ולקבל תמצית מזוקקת של העונה הארוכה ומלאת התהפוכות של מכבי חיפה מודל 2023-24 בליגת העל.

3 נקודות מקצועיות לסיום:

1. מסאי דגו: איך אפשר שלא? נתחיל בעובדה שכבר קשה מאד להתווכח עליה: מסאי דגו הוא מאמן כדורגל מצוין. נקודה. מבחינה מקצועית, דגו מוכיח שליטה נפלאה בסגל השחקנים העומד לרשותו, רעיונות מקצועיים מעניינים, הכנות מצוינות למשחקים והרבה אופי. ודגו המאמן נראה בחודשים האחרונים גם קצת כמו קצין בהנדסה קרבית, סוג של מפקד ביחידת יהל"ם. איפה שהוא מזהה מוקש – הוא מפרק אותו. צעד אחר צעד, חשש אחר חשש, אירוע אחר אירוע – המאמן הצעיר מסלק את המוקשים, ומנפץ את המכשולים בדרך, מכשול אחרי מכשול. לפעמים זה קורה לאט ובסבלנות, לפעמים מהר ובבום. לפעמים בצורה יפה ואלגנטית, לפעמים עם בונקר מכוער וחסר כל חן. מה שבטוח, את מה שעושה דגו מאז פרצה המלחמה, אף אחד כבר לא יוכל לשכוח. 

2. תבניות התקפה והנעת כדור: אמנם במשחק אתמול אשדוד לא לחצה יותר מדי, ועדיין אפשר היה לראות את ההתנהלות הטובה של שחקני מכבי חיפה עם הכדור ברגל. קור רוח, ביטחון עצמי, טכניקה יפה בפעולות האישיות, תיאום מרשים במיקומי השחקנים וכמובן תנועה נכונה ומסודרת ללא הכדור. זה לא רק ה-"בילד-אפ" (בניית המשחק מלמטה ומעבר מהשליש הראשון לשליש השני במגרש), אלא גם התבניות הקבועות בשליש המרכזי שמבודדות את חלייאלי או קורנו באגפים, הכנסות הכדור הארוכות לשחקנים שנעים בגב ההגנה ויצירת היתרון המספרי באמצע, באזור "הבטן הרכה" של היריבה – הכל נראה היה מסודר ומאומן מול אשדוד. המבחן הבא? חדרה. קבוצה טובה יותר ובעיקר מסוכנת הרבה יותר. 

3. לקראת משחק הגביע מול אום אל פחם: ברור לכל כי דגו יבצע רוטציה רחבה במשחק הקרוב. אל לה, למכבי חיפה, לזלזל ביריבה מהלאומית. האצטדיון הביתי, המוטיבציה הגבוהה וכמובן הקלישאה הרווחת כי "לגביע חוקים משלו" – כל אלה יחד עלולים להקשות לא פחות ואף יותר מאשדוד. המשחק הקרוב הוא גם הזדמנות לשחקנים לגרום לצוות המקצועי עוד התלבטויות להמשך: פודגראנו שלא נכלל בסגל אתמול, קאסה שמעמדו במרכז המגרש נשחק במשחקים האחרונים וגוני נאור שמעט נשכח ודאי ישמחו לקחת את ההזדמנות בשתי ידיים. אליהם צריך להוסיף את דניל לסובוי שחייב דקות משחק בכנף שמאל כדי להיכנס לכושר, את לורנזו שימיץ' שלא פתח בשני המשחקים האחרונים אחרי תקופה מצוינת, את מאור קנדיל שעושה עבודה לא רעה כמעט בכל הפעמים שבהן עולה מהספסל וכמובן את תומר חמד, שהבקיע צמד בסיבוב הקודם בגביע מול כפר סבא ועשוי לקבל דקות משמעותיות גם במשחקי הליגה הבאים. בקיצור: המשימה של דגו ברביעי מורכבת גם מהרצון לעבור שלב ולהתקדם צעד נוסף בעונה המוצלחת שלו וגם מהשאיפה לתת מנוחה לשחקנים המובילים ולשמור את שחקני הסגל בכושר משחק מלא ובמוטיבציה גבוהה.